בין אמונה לידיעה | פסיכולוגיה בפרשה | ואתחנן
כיצד פסוק אחד מפרשת ואתחנן מבטא, על-פי אדמו"ר הזקן, את עומק וייחודיות האמונה היהודית ואת ההשקפה שצריך לאמץ גם בזמן קושי וחורבן. מהי אותה אמונה ובמה היא שונה מידיעה.
Yehiel Harari · בין ידיעה לאמונה | פסיכולוגיה בפרשה | ואתחנן | ד"ר יחיאל הררי
מקורות לשיעור
משה רבנו ממשיך בדברי הסיכום והתוכחה לפני מותו:
אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י ה' ה֣וּא הָאֱ-לֹהִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְבַדּֽוֹ׃ (דברים, ד', ל"ו)
וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י ה' ה֣וּא הָֽאֱ-לֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד׃ (דברים, ד' ל"ט)
השאלות:
- וצריך להבין וכי תעלה על דעתך שיש אלהים נשרה במים מתחת לארץ שצריך להזהיר כ"כ והשבות אל לבבך. (תניא, שער היחוד והאמונה א)
וקשה דממעל ומתחת מיותר. עוד קשה מאי שייכות פה אין עוד. (כתר שם טוב, חלק ראשון, פ"ד)
- הנה יש להבין הלא כבר נאמר אתה הראת לדעת וגו'.
- ומהו עוד וידעת.
- גם מהו היום.
- ומה הכוונה השבות אל לבבך
(לקוטי תורה, פרשה ואתחנן, ד א)
אם נענה על שאלות אלו – נדע מהי האמונה האמיתית ומהו הקשר הנדרש עם הקב"ה.
התשובות:
- שיהיו לך תשובות לרגע המבחן
"וידעת היום. צריך לדעת מה ידיעת יום מימים מה ישיב אל לבו, ואולי שנתכוון להערות הצריכין להכניע היצר השוכן בלב האדם:
א) על דרך אומרם ז"ל (ברכות ה'.) אם פגע בך מנוול זה וכו' ואם לאו יזכור לו יום המיתה ובזה יהיה נכנע לבבו, והוא אומרו וידעת יתן בדעתו היום הידוע שהוא יום המיתה ובזה והשבות אל לבבך להשיבו אל דרך הטוב והישר, ודקדק לומר לבבך ל' רבים לרמוז לב' יצרים יצר הטוב ויצר הרע:" (אור החיים על דברים ד׳: ל”ט: א'-ב')
"והשבות אל לבבך. זה מצות עשה מן התורה בידיעת השם יתברך, שנצטוינו לדעת אותו ולחקור על אחדותו ושלא נסמוך על הקבלה בלבד. והידיעה הזו היא מתוך פעולותיו ומעשיו הנוראים ונבראיו העליונים והשפלים". (רבנו בחיי, דברים ד׳: ל״ט: א׳)
2. תיקח את המסקנות ותטמיע אותן בך
"וידעת היום וגו׳. הנני מזהירך היום שגם עתה תדע במחשבתך החקירה. וגם והשבת אל לבבך. שהרי א״א לחקור בכל יום ע״כ מחקירה דכעת תשיב אל לבבך להאמין שהחקירה של היום היתה צודקת ואין להסתפק עוד:" )העמק דבר על דברים ד׳:לט:א(
3. אדמו"ר הזקן:
כדי לענות צריך לשאול:
א. מהי ידיעה?
ב. מהי האמונה הנדרשת מהאדם?
ג.. מה ההבדל ביניהן?
"ולהבין כל זה צריך להקדים ביאור ענין דעת וענין אמונה שהם שתי מצות כי הנה כתיב דע את א-להי אביך וגו' (דברי הימים א' כ"ח ט') וכתיב ויאמינו בהוי'" (שמות י"ד, ל"א)
מהי ידיעה?
לא מה שחשבתם:
"והענין כי באמת זה שהעולם קורין בשם אמונה להאמין מה שהקב"ה מחיה את כולם הוא ברא את כל העולמות מאין ליש טועים הם שאין צריך לזה אמונה
שהרי זה נרגש בבחינת ראיה. הגם שאינו רואה בעיני בשר הרי זה כאילו רואה.
ועל זה נאמר ומבשרי אחזה אלוה אחזה דייקא. והיינו מבשרי שכמו בבשרי בשביל שרואה חיות הגוף וקיומו יודע ומרגיש כי נפשו היא בו שהיא היא המחיה את הגוף ובלעדה אין חיות וקיום לגוף. כך אחזה אלוה… כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וידיעה זו מורגשת כאלו רואה כו'.
וזהו לשון אחזה ולכן אין זה נקרא בשם אמונה בלשון הקודש אלא בשם דעת. כי דעת הוא לשון הכרה והרגשה
וגם דעת הוא העמקת הלב שלא יסיח דעתו מזה ויהיה לו לזכרון לפניו תמיד שלא ישכח ויסור מלבו. משא"כ הרהור בעלמא לא עביד מידי דהרהור לאו כדבור דמי."
(לקוטי תורה, פרשה ואתחנן, ד א)
מהי אמונה?
"אך הנה דעת והרגשה זו היא בבחינת ממלא כל עלמין (ולכן נק' בחי' ממכ"ע בשם עלמא דאתגליא), אבל בבחינת סובב כל עלמין כתיב אני הוי' לא שניתי… ואתה הוא קודם שנברא העולם כו' שאינו בגדר עלמין כלל רק בחי' מלכותך לבדה היא מלכות כל העולמים דהיינו בחי' זיו והארה ממדת מלכותו ית' כמאמר בשכמל"ו שם כבוד מלכותו ולא מלכותו עצמה.
ועל זה אמרו רז"ל עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד שגם שמו היא מדת מלכותו היא בבחי' לבדו וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו רק הודו וזיוו של שמו על ארץ כו'…
ונקרא הוא ית' בשם סובב כל עלמין שאין העולמות תופסים מקום נגדו שחיותו המתפשט תוך העולמות אינו כדמיון הנשמה המתלבשת ממש תוך הגוף ומתפעלת ממקרי הגוף וממקרי המקום והזמן קור וחום כו', אבל לפניו ית' הגם שנמצא למטה כמו למעלה אינו נתפס בגדר מקום ח"ו ומעלה ומטה שוין ואין הפי' סוכ"ע שהוא מלמעלה מן העולמות אלא הוא נמצא בתוך העולמות ג"כ ואעפ"כ הוא בבחי' סוכ"ע
וזהו והקדוש בשמים ובארץ שלפי שהוא קדוש ומובדל הוא בחי' סובב כל עלמין לכן הוא שוה ממש בארץ מתחת כמו בשמים ממעל
ובבחי' זו לא שייך דעת והרגשה שאין נתפס בשום שכל והשגה איך אין שינוי לפניו ית' אלא זו היא בחי' אמונה להאמין בה' שהוא ית' אינו בגדר עלמין ולפניו כחשיכה כאורה”
(לקוטי תורה, פרשה ואתחנו, ד ב)
התשובות על-פי אדמו"ר הזקן:
- ידיעה? זה לא שאין עוד אלוקים. זה ברור. זוהי ידיעה.
- מהי אמונה? שאין מציאות אחרת מלבד מציאות הבורא. אין עולם עצמאי הפנוי מנוכחותו. קביעה זו קשה בהרבה ודורשת הטמעה.
- מה הכוונה שאין מציאות אחרת? שהוא בכל העולמות.
"הנה כתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים ופי' הבעש"ט ז"ל כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו' תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם כדכתיב ודבר אלהינו יקום לעולם ודבריו חיים וקיימים לעד כו' כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל"
(תניא, שער היחוד והאמונה, פרק א')
את הידיעה הזו צריך להוריד לדרגת הלב. שהיא תחדור לכל פרט בחיי. זו האמונה האמיתית. לחיות את זה.
שעל זה איתא בזהר שאחת המצוות הראשונות שנצטוו ישראל היא לידע שהוי' ואלקים כולא חד, ומזה מובן גם בנוגע לפירוש הכתוב למען דעת כל עמי הארץ כי הוי' הוא האלקים, שבזה נכללת גם הידיעה אשר כל הענינים שבשם הוי' וכל הענינים שבשם אלקים הם כולא חד.
שלזה לא מספיקה ההשגה דחיצוניות המוחין, אלא צ"ל ההשגה דפנימיות המוחין דוקא, לפי שמצד פנימיות המוחין יומשך האור בלב כמו שהוא במוח.
4. היום בכל יום – ידיעת האחדות היא ההתחדשות. כי יש בה מה שלמעלה מהעולם ומה שבתוך העולם.
5. ובכל זאת למרות שאין עוד – יש לאדם תפקיד משמעותי בעולם
בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעוּ יְמֵי משֶׁה לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים לא, יד): הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַחַר כָּל הַיְגִיעָה הַזּוֹ אַתָּה אוֹמֵר לִי הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ, (תהלים קיח, יז): לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. אָמַר לוֹ אִי אַתָּה יָכוֹל (קהלת יב, יג): כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, אָמַר משֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דָּבָר אֶחָד אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לִפְנֵי מוֹתִי, שֶׁאֶכָּנֵס וְיִבָּקְעוּ כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּתְהוֹמוֹת וְיִרְאוּ שֶׁאֵין זוּלָתֶךָ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וגו' אֵין עוֹד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אָמַרְתָּ וְאֵין עוֹד, אַף אֲנִי אוֹמֵר (דברים לד, י יב): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה וגו' לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים וגו' וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.
(דברים רבה י״א:ח׳)
