האם אתם מחוברים לעצמכם?

אני לא מספיק טוב. לא מספיק שמח או מעניין או יפה או חכם או מצליח. לעתים התודעה הזו מציפה אותנו. העולם סביבנו מתערער. הדברים לא הולכים כפי שציפינו. לעתים זו הזוגיות, לפעמים האתגר בחינוך הילדים, יש שזו דווקא הפרנסה. מה עושים?

אחת הדרכים להתמודדות, שמציעה החסידות, היא חיבור לעצמי, לחלק הבורא השלם שבי, תוך הסרת חסמים חיצוניים המפריעים לי בכך. החיבור הזה מקפל בתוכו מזור אמיתי ונתיב לשינוי.

יש כמובן קשיים אמיתיים בחיים, אולם העדר חיבור לעצמי ובחירה בגישה שלילית בוודאי יחמירו את אותם מצבים. לעומת זאת חיבור לעצמיות וגישה חיובית הרואה את המציאות בזווית שונה, יכולים לעזור לנו לחוש טוב עם עצמנו, לקבל את עצמנו וליזום פעולה חיובית לא רק בעתיד אלא כבר ברגע הזה, תוך כדי התמודדות.

הבחירה בפנימיות

הרמב"ם מדגיש שעיקרון הבחירה הוא "עיקר גדול ועמוד התורה והמצוות". האדם צריך בכל רגע ורגע לבחור כיצד הוא חושב, מדבר ומתנהג. אלה לא כפויים עליו. המציאות יכולה להשתנות אבל האופן שבו הוא רואה אותה ומגיב לה תלויים רק בו. "רשות כל אדם נתונה לו" הוא כותב בהלכות תשובה. "אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו… ואין לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע."

את עיקרון הבחירה גוזר הרמב"ם בין היתר מהפסוק: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים יא, כו). אדמו"ר הזקן, בפירושו לפסוק הזה, מחדד דווקא את עיקרון החיבור. הבחירה האמיתית היא לא בין חלופות, אלא האם להתחבר לעצמי, לנקודה הפנימית שלי, לאור הבורא המצוי בתוכי או להתחבר להוויה החיצונית. זוהי הבחירה של האדם שתגזור עליו חיים של משמעות ואור או חיים סתמיים, חיצוניים וכלים.

מהו אותו חיבור לעצמי? על-פי הרבי מליובאוויטש כל אחת מהתיבות של הפסוק "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" הוא עניין שלם בפני עצמו, המגלה לנו על אודות החיבור לעצמי.

ראה

התיבה הראשונה קשורה בוודאות הפנימית שיש לאדם. פעמים רבות הוא שמע רעיונות על כך שלמרות כל הכאוס בחייו, בפנימיותו הוא שלם. אולם הרעיונות הללו היו כלליים. הם לא חדרו לתוכו. לכן התיבה הראשונה נועדה לחזק את הוודאות. כוח הראייה שונה מהשמיעה. הוא ממחיש את הדברים ולא מותיר מקום לשאלות וספקות. כשראיתם משהו, אתם בטוחים לגביו. אם רק שמעתם, מתחילות השאלות.

התיבה ראה נועדה לגלות לנו שהחיבור הוא אפשרי. הוא קיים ונוגע עד פנימיות הנפש. הקריאה לראיה, לוודאות, היא גם קריאה לדחיית תירוצים וחלישות הדעת. תירוצים המונעים מהאדם את האמונה שלו בעצמו וביכולתו לחיות חיים אחרים.

ה"חתם סופר" מדגיש כי הלשון ראה היא ביחיד כרמז לדברי חכמים שלעולם יראה אדם את כל העולם מחצה זכאי ומחצה חייב. כל תנועה שלו, כל מצווה, יכולה להכריע את העולם. הראיה יוצרת תודעת השפעה. האדם צריך לדעת שיש לו ערך וכל פעולה ומחשבה שלו יכולים ליצור שינוי אמיתי במציאות. התודעה הזו צריכה להיות ודאית אצלו. בלעדיה הוא לא יאמין בעצמו ולא יתחבר אל עצמו. המעבר מלשון יחיד לרבים בתיבה לפניכם מעידה על הערבות ההדדית שיש בין כולנו. העבודה של כל אדם בחלקת האלוקים הקטנה שלו משפיעה לא רק עליו, אלא על העולם כולו. זהו שורש אמונת ישראל, שהרבים הם כמו יחיד ושהנפשות כולם נחצבו מאותו מקור.

אנכי

התיבה אנוכי מלמדת מהי אותה עצמיות שיש להתחבר אליה. לכל אדם יש בחינה של הבורא, של אור הוי', המאיר ומתגלה בפנימיות נפשו. הבחינה הזו היא כמו נקודה המאירה בתוכו, בדרגה הגבוהה ביותר בנפשו. אם הוא מסיר חסמים כמו תפיסות עולם שגויות, רגשות לא רצויים ומחשבות זרות, הוא יאפשר לנקודה הזו, לאור הבורא שבו, להאיר בכל הרבדים בנפשו ולהתגלות בהם. כשהוא עושה זאת הוא מתחבר ל"אני" האמיתי שלו. לחלק הפנימי והנצחי שבו.

נותן

תיבת נותן מעידה שאם אדם מצוי בהתמודדות כלשהי בחייו, ניתנו לו הכוחות כדי לנצח, על ידי שיתחבר לנקודה הפנימית שבו, לאור הבורא שבתוכו.

על פי תיבה זו לא ייתכן שיעמידו אדם בסיטואציה שהוא אינו יכול להתמודד איתה. תיבת נותן מלמדת, כדברי הרבי מליובאוויטש, שהבורא השפיל את עצמו מקומתו, וירד מטה, לתוך המקומות הכי תחתונים בהוויה, כדי להיות שם עבור כל אדם הזקוק לגלות את עצמיותו.

המסר הזה הוא גם המסר העוצמתי של אדמו"ר הזקן לימי אלול. המלך בשדה. הוא כאן. פוגש את האדם במקומו, כדי לגלות לו שהוא יכול להתחבר, להשתנות ולצמוח.

לפניכם

מדוע המעבר ללשון רבים, לפניכם? לפניכם מלשון פנימיות. הגילוי הפנימי, השלמות של האדם צריכה להתגלות בצורה פנימית. הרבי הרש"ב מצביע על כך שבכל כלי יש את חיצוניות הכלי ויש את פנימיות הכלי. חיצונית הכלי מקבלת את האור מסיבות חיצוניות. כך למשל צעיר הבוחר ללמוד בגלל הבטחה לפרס או בגלל שהוא רוצה תעודה או שאינו רוצה שינזפו בו, מקבל את האור הגנוז בלימוד אך מסיבות חיצוניות. קבלת האור בפנימיות היא מצב שבו הצעיר לומד בגלל שהוא מחובר לתוכן עצמו. הוא רוצה בתוכן הנלמד. התיבה הרביעית מלמדת שאפשר להתחבר לגילוי אור הבורא שבנו, להתחבר לעצמנו, בצורה פנימית ולא מזווית תועלתנית. לאהוב את החיבור הזה, להעריך אותו ולראות את האור שהוא מפיץ בחיינו.

העובדה שהאור הזה ניתן בפנימיות לכל אחד ואחד מלמדת שגם במי שרחוק מאוד מפנימיותו, גם הוא בתוך תוכו יודע שהאור העצמי מאיר בו, וגם הוא אינו רוצה להיות נפרד ממנו. זוהי בשורה שעוזרת לנו לקבל כל אדם. היא מגלה לנו שכל אדם בתוכו הוא שלם. יש בו נקודה שלמה שאם היא תאיר בו היא תשנה את חייו.

היום

הנתינה הזאת של אפשרות חיבור לעצמי, אינה משהו שצריך היה להתרחש בעבר. על-פי חכמים, מדגיש בעל התניא, "כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם, גם היום הזה". כלומר הנתינה של הבורא את היכולת שלי להתחבר לעצמי מתחדשת בכל יום. עולה מכך שאין יום אבוד. אין יום שעדיף להתחבר בו לדופק החיצוני של הבריאה, זה המנותק מהעצמיות ונוהה אחר הזמני, החלקי והחולף.

ברכה וקללה

מהי ברכה? ברכה לא יוצרת יש מאין. היא אינה ממשיכה שפע חדש, אלא מגלה את השורש הנעלם של הדברים, מסביר בעל התניא. השורש הנעלם הוא אותה נקודה פנימית, שם הוי', חלק הבורא הנשגב, שמתגלה בכל רבדי הנפש וממילא בחיים עצמם.

ומהי קללה? הרע בעולם נועד כדי לעזור לאדם לבחור. ללא רע לא הייתה גם בחירה. לכן העובדה שראה אנוכי נותן גם קללה, מלמדת שהקללה אינה נפרדת ממנו. אין לרע מציאות עצמאית מנותקת מהבורא. מכאן, גם לרע יש תפקיד בחיים. בפנימיותו הרע יכול להתגלות כטוב.

החיבור לעצמי הוא אחד המסרים העוצמתיים של אדמו"ר הזקן והחסידות, והוא גם המסר המשמעותי של חודש אלול. הוא מלמד שאין זה משנה עד כמה האדם מיואש מעצמו וממצבו, הוא יכול בכל רגע, בכל מקום ובכל זמן לגלות את עצמו מחדש ולהתחבר לפנימיותו, לאותה נקודה שלמה ואינסופית שבתוכו ובאמצעותה להאיר את חייו.

פורסם בעלון נשמה