מומלץ

פריצת גבולות בחיים ובנפש – מתי וכיצד | פסיכולוגיה בפרשה | שופטים וחודש אלול

השיעור מתקיים בימי ראשון, 20:00, בזום. להצטרפות לשיעור וקבלת עדכונים. כדאי להצטרף גם לקבוצת הוואטספ (ייעודית רק לפסיכולוגיה בפרשה). להורדת והדפסת דף מקורות, גללו מטה.

מהם הגבולות בנפש? לשם מה הם נועדו? מדוע אנחנו צריכים להרחיב אותם וכיצד עושים זאת?
הגבולות בנפש הם השכל והרגשות. עיקר המטלה של האדם היא לפרוץ את הגבולות בעולם הרגשי. אולם אתגר גדול ועדין יותר הוא לפרוץ גבולות בשכל, כפי שעולה מהפרוש לפסוק – “ואם ירחיב ה’ א-לוהיך את גבולך”.

מזווית פנימית, פריצת הגבולות בשכל וברגשות היא העבודה העיקרית של חודש אלול.

(דברים יט, ח) :
“וְאִם יַרְחִיב ה’ אֱ-לֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ…. וְיָסַפְתָּ֨ לְךָ֥ עוֹד֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים עַ֖ל הַשָּׁלֹ֥שׁ הָאֵֽלֶּה.”

יש להקים ערי מקלט אליהן יוכל מי שהרג בשגגה לנוס מפני גואל הדם הרודף אותו:

  • שלוש ערים הוקצו על-ידי משה עצמו בעבר הירדן.
  • שלוש ערים נוספות יוקצו לאחר כיבוש הארץ וחלוקתה.
  • עוד שלוש ערים יוקצו כאשר ירחיב ה’ גבולך.

פרשת ראה (דברים יב, כ):
“כִּי יַרְחִיב ה’ א-ֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר.”

כאשר ירחיב גבולך ותכבוש את הארץ – תוכל לשחוט בשר לשם אכילה בכל מקום, ולא לשם הבאת קורבן.

  • מה הכוונה ב-ה’ ירחיב גבולך?
  • מתי זה קורה?
  • מה התפקיד שלנו בהרחבת הגבול?

הרחבת הגבול הפיזי

רבנו בחיי, רבנו יהודה בן אשר אבן חלואה (דברים י״ט: ח: א):

“ואם ירחיב ה’ אלהיך את גבולך. פרשה זו הבטחה לעתיד, והוא מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (בראשית טו) לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, ושם מונה והולך עשר עממין, כבשו השבעה בימי יהושע, ונשארו שלשה, קיני קנזי וקדמוני שלא כבשום מעולם אבל הם לעתיד. ולשון ואם לשון ודאי, ויורה על זה מה שאמר כאשר נשבע כלומר שבועה יש בדבר זה. “

אם מדובר בהרחבה כפשוטו – מדוע ניתן כעת לאכול בשר? ומה על העמים הקיני, הקנזי והקדמוני שאינם קיימים עוד?

כדי להרחיב גבול צריך להציב גבול

ראב”ע, רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא (על דברים, י”ט: ח’):

ואם ירחיב ה’ אלהיך. אם ישמרו כל התורה על כן כתוב כי תשמור את כל המצוה הזאת והיא שלש ערים:”

אם תעשה מאהבה

אור החיים, רבי חיים בן עטר (אור החיים על דברים, י”ט: ח’):

“פירוש עצמן כי הם ינחלו הארץ לעתיד לבא, ואמר זה יושג להם אם ישמרו את כל התורה ויעשוה ותהיה השמירה והעשיה מאהבת ה’ ולא מיראה

הדור ההוא אשר יעמוד בזה, בימיו יקים ה’ דברו הטוב לתת כל העשרה עממין ויעמיד ביד ישראל כל הטוב שהבטיח לעשות לאבות ביום עומדם בתחיה, ורבותינו ז”ל (סנהדרין צ”ט:) העירו שגאולה העתידה תלויה בעבודת ה’ מאהבה דוקא:”

הבטחה לביאת המשיח והחזרת מלכות בית דוד

רמב”ם, רבי משה בן מימון (הלכות מלכים ומלחמות י”א):

  • “המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה.

וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה מעידה עליו, שנאמר: “ושב ה’ א-להיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך יי אלהיך ומשם יקחך. והביאך יי אלהיך…” (דברים ל, ג-ה). ואֵלו הדברים המפורשין בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נִבָּא בשני המשיחים: במשיח ראשון, שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשו.

ושם הוא אומר (במדבר כד יז-יח):

“אראנו ולא עתה” – זה דוד;

“אשורנו ולא קרוב” – זה מלך המשיח.

“דרך כוכב מיעקב” – זה דוד;

“וקם שבט מישראל” – זה מלך המשיח…

  • אף בערי מקלט הוא אומר: “ואם ירחיב ה’ א-להיך את גבולך… ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה” (דברים יט ח-ט). ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב”ה לתוהו.
    אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראיה, שכל הספרים מלאים מדבר זה.[i]

וראו: לקוטי שיחות, כרך לד, שופטים, שיחה ג, 114.

בירור השכל ולא רק הרגשות

מהם הגבולות בנפש? השכל והרגשות הם הכוחות המגבילים את הנפש.

תכלית העבודה בעולם הזה הוא ברור עולם הרגשות. לעתיד לבוא, הברור יהיה בדרגה גבוהה יותר – ברור כוחות השכל במלואם.

(הרבי מליובאוויטש, לקוטי שיחות, כרך לט, מכתבים כלליים לראש השנה, מכתבים כלליים, 447):

“ידוע שלעתיד לבוא תחזור ארץ ישראל אל מצבה הקודם, המושלם והנעלה, של “כל יושביה עליה”, כפי שזה היה בזמן בית ראשון. ויתר על כן, ובעיקר: היא תגיע לשלימות גדולה ונעלית יותר בהרבה, על ידי התרחבות ארץ-ישראל (גם) בגשמיות — “ירחיב ה’ אלוקיך את גבולך” — שבנוסף לארץ שבע האומות תיכלל בה גם “ארץ קיני קניזי וקדמוני” (כפי שהובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים), ובסך הכל — עשר אומות.

התוכן הרוחני של ענין זה — שלעתיד לבוא תכלול ארץ ישראל גם את ארץ שלוש האומות, קיני קניזי וקדמוני — הוא — בקצרה:

שבע האומות של ארץ כנען רומזות לשבע המידות (הרגשות), ושלוש האומות שבני ישראל יכבשו לעתיד לבוא רומזות לשלושת כוחות ­השכל: חכמה, בינה דעת.

לגבי הזמן הזה, הציווי הוא להתיישב ולשלוט בארץ שבע האומות, כדוגמה בעבודת ה’ — שעתה (עיקר) העבודה של יהודי היא לשנות ולזכך את שבע המידות שלו, ואילו העבודה הרוחנית בשלושת כוחות השכל, היא בעיקר כדי להשפיע על המידות (ובשביל קיום התורה והמצוות בפועל ממש) — “דע את אלוקי אביך” בשביל “ועבדהו בלב שלם”.

אבל לעתיד לבוא, כאשר כל ענין של עבודת ה’ יהיה במלוא שלימותו, הרי בנוסף לכך ששלושת כוחות­-השכל של הנשמה יהוו כוח השפעה בעבודת ה”מידות” — יהוו הם עצמם (גם, ובעיקר) עבודה כשלעצמה, להתאחד עם אלוקות על-ידי התאחדות מלאה ומושלמת (“יחוד נפלא”) של השכל עם חכמתו יתברך.”

(לקוטי שיחות, כרך לד, דברים, שיחה ב’, 15-16):

(ובלשון הרמב”ם שאז יהיו ישראל “חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם” — חכמה דעת ובינה (השגה)), שלכן יכבשו אז את המוחין דלעו”ז, ארץ קיני קניזי וקדמוני.


(תורת מנחם, כז, שנת תש”כ, חלק ראשון, ש”פ בראשית, מבה”ח וער”ח מרחשון, 119-121) :

“והנה כיון שלמעלה ישנם ז’ היכלות, לכן גם בעבודת האדם בכיבוש העולם עיקר העבודה היא בכיבוש ז’ ארצות, שהו”ע בירור המדות. וכידוע שעכשיו אי אפשר להיות המשכת המוחין, ורק לעתיד לבוא, כי ירחיב הוי’ אלקיך את גבולך, אזי יהי’ גם כיבוש קני קניזי קדמוני, שהו”ע בחי’ המוחין, אבל עכשיו יש רק המשכת המדות בלבד. “

  • מוח שליט על הלב?

“ואף שנתבאר לעיל בשם העמק המלך[iii] שרק ההמשכה שמצד שרש היא במספר ז’, שהוא ענין המדות, ואילו על-ידי העבודה נעשית ההמשכה בסוד תוספת שנמשך גם בחינת המוחין בזעיר אנפין ומלכות, אין זה בסתירה למה שכתוב כאן שכללות העבודה עכשיו היא רק המשכת המדות, כי, המשכת המוחין דעכשיו היא רק בחינת המוחין שמתלבשים במדות, ולמעלה יותר, בחינת המוחין השייכים להמדות, אבל לא בחינת עצם המוחין. וכמו כן הוא בענין בנין המלכות, שהמשכת המוחין במלכות אינם עצם המוחין, כי אם כפי שנמשכים על-ידי המדות… כי, רק לעתיד לבוא תהיה המשכת עצם המוחין ממש, אבל עכשיו המשכת המוחין היא רק כפי ששייכים למדות, ועיקר העבודה הוא בהמשכת המדות, שבהם אפשר להיות הבירור עכשיו, אבל לא בהמוחין.”

  • קל יותר לברר מוחין ממידות? מהות ברור השכל

“ואין זה בסתירה למה שכתוב בתניא שנקל יותר לברר המוחין מאשר המדות, והיינו לפי שהשבירה היתה בהמדות, כי, מה שכתוב בתניא הרי זה רק בבחינת הגסות, אבל לא בבחינת הדקות, והיינו, שדקות הרע בבחינת המוחין אי אפשר לברר עכשיו, וכמבואר בכתבי האריז”ל שג’ ראשונות הם קליפות דקות יותר וגדולות כו’. והביאור בזה, שענין הדקות הוא כמו הרהורי עבירה, שהם קשים מעבירה. אף שאינו מרגיש כ”כ החטא שבהרהור. וכמו כן הוא גם בענין המוחין, שאינו מרגיש כל כך את החטא שבזה, דהאמת היא שצריך להיות תשובה גם על דיעות כו’ (כמ”ש הרמב”ם), אבל לא נרגש כ”כ החטא שבזה, ואדרבה, מאחר שזהו מוחין ושכל, נדמה לו שזה ענין נעלה כו’. וגם ענין הגדלות יובן מהדוגמא דהרהורי עבירה, שהפגם במחשבה נוגע יותר מאשר הפגם בדיבור ומעשה, דכיון שלבוש המחשבה הוא נעלה יותר ומיוחד בהנפש, לכן הוא פגם גדול יותר ונוגע ביותר. וכמו”כ יובן גם בהמוחין, שלהיותם נעלים מהמדות לכן הפגם בהם גדול יותר ונוגע יותר… וכמבואר בתניא שרק נשמות גבוהות יכולות לברר בחי’ המוחין. וזהו”ע כיבוש ז’ ארצות, כיון שעכשיו אפשר לברר רק את המדות, ורק לעתיד לבוא, כשירחיב ה’ אלקיך את גבולך, אזי יוכלו לברר גם את המוחין.”

  • למה דווקא הבורא ירחיב? מה התפקיד שלי בפריצת הגבולות?

“וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ברא מלשון בריאות וגילוי, שצריך להבריא את כל עניני הבריאה שנמשכו משם אלקים, בגימטריא הטבע, עי”ז שיגלו בהם תוכיותם ופנימיותם, שגם שם אלקים פנימיותו הוא שם הוי’ שלמעלה מהטבע, כמ”ש הוי’ הוא האלקים. וענין זה נעשה ע”י ב’ ראשית, ישראל ותורה. ועי”ז כובשים את ז’ הארצות, והו”ע בירור הניצוצות שבכל עניני העולם, שזוהי כללות העבודה דאתכפיא סט”א שעל ידה אסתלק יקרא דקוב”ה בכולהו עלמין, שנמשך בחי’ סתימא דכל סתימין. אלא שעכשיו מגלים המשכה זו רק בז’ ארצות, היינו בבחי’ המדות, ועי”ז יהי’ לעתיד לבוא גם הכיבוש של קני קניזי וקדמוני, בחי’ המוחין, שגם בהם יהי’ ענין הכפי’ ובירור הניצוצות, ועי”ז יהי’ אסתלק יקרא דקוב”ה, שיומשך בחי’ סתימא דכל סתימין, ותושלם הכוונה דדירה לו ית’ בתחתונים.”

  • מעט מהעתיד לבוא מתרחש גם כעת

אמנם כיון שכל ההמשכות דלעתיד לבוא יש מעין זה גם עכשיו, הנה כן הוא גם בענין בירור המוחין… אבל עיקר בירור המוחין יהי’ לעתיד לבוא, ואילו כללות העבודה דעכשיו היא רק בירור המדות, שזהו”ע כיבוש ז’ ארצות.

גבולך – מחשבה דיבור ומעשה (המהר”ש)

פריצת גבול  – כאשר הגילויים בחכמה יורדים לשאר כוחות הנפש

אדמו”ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי (ליקוטי תורה, פרשה מסעי, צד ד):

“דגבולך הם ל”ב נתיבות החכמה והוא התורה שהיא גבולות חכמתו ית’ וירדו ונתלבשו בדברים גשמיים כי כל התורה היא בשיעורים וגבולים כו’ וע”י המשכות ל”ב נתיבות החכמה במדות יומשך להיות אבני חפץ שגם לב האבן תהיה חפיצה ושוקקה לדבקה בו ית’ כו’. והטעם שנקרא ל”ב נתיבות החכמה גם כן בשם גבולך הוא כי ל”ב נתיבות הם ל”ב אלקים שבמעשה בראשית כמ”ש בפרדס בשער הנתיבות ושם אלקים הוא בחי’ צמצום ודין כי צריך להיות כמה צמצומים עד שיוכל להיות התפשטות החיות בעולמות. ואפילו להיות התהוות החכמה הוא גם כן על-ידי גבורות וצמצומים מבחינת שערות כו’ ולכן נקרא המשכות הל”ב נתיבות בשם גבול שהוא בחינת צמצומים וגבולים דל”ב אלקים ושרש בחינת גבולים אלו נמשכו מקו המדה. והנה מבואר ג”כ במ”א (בפ’ בשלח ע”פ לסוסתי) בענין את השמים ואת הארץ אני מלא דהיינו מהותו ועצמותו ית’ שהוא פי’ אני אך איך יוכל להתלבש בעולם הגשמי זהו ע”י שמלא כל הארץ כבודו ואין כבוד אלא תורה כבוד בגימטריה ל”ב והם ל”ב נתיבות החכמה והיא חכמת התורה ועי”ז יוכל להיות את השמים ואת הארץ אני מלא ממש ע”י התלבשותו באותיות התורה כו’ ע”ש. א”כ מובן ד אע”פ של”ב נתיבות החכמה נק’ בשם  גבולות שהם בחי’ גבולות חכמתו יתברך שנתלבשה בשיעורים וגבולים של התורה על כל זה מלובש בהם מהות עניינו יתברך בחינת אני ממש.”[iv]

מדוע אפשר לאכול בשר?

מתי אתה פורץ את הגבולות של עצמך?
כשאתה פועל כאן, בתוך העולם הגשמי. רואה את האפשרות להפוך את הגשמי לרוחני.

(תורת מנחם, לד – שנת תשכ”ב – חלק שלישי, פרשת ראה, 230-232) :

אמנם, כאשר מתעסקים בבירור עניני העולם, אזי ישנו הענין ד”המתאבק עם מנוול מתנוול ג”כ”, וכידוע שהמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר, כך, שמלבד רבינו הקדוש שאמר “לא נהניתי (מעוה”ז) אפילו באצבע קטנה”, הרי בדרך כלל בהכרח שידבק בו משהו כו’ – שזהו ענין התאוה…

וזהו “כי ירחיב ה’ אלקיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר” – שכאשר נכנסים לארץ לעסוק בעניני העולם, אזי ישנו ענין של תאוה כו’…

גם בתחילת הכיבוש נקראת ארץ ישראל “ארץ טובה ורחבה” – בערך לארץ מצרים שממנה יצאו בנ”י, ואפילו בערך למדבר שבו היו בנ”י במעמד ומצב של “דור דעה”, כיון שדוקא בארץ ישראל התחיל הסדר ד”טובה הארץ מאד מאד”, שזהו העילוי שאליו באים ע”י מצוות מעשיות.

אמנם, הרחבה זו היא בעבודת ה’; ואילו תפקידו וענינו של יהודי – שכל זה יומשך גם בגוף ונפש הבהמית ועד לעניינים גשמיים כפשוטה.

וזהו תוכן הפירוש השני בפסוק “כי ירחיב ה’ אלקיך את גבולך” – כדרשת רז”ל “אמרה תורה עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה’ את גבולך”:

והרי אמיתית הרחבת הגבול הוא – כמ”ש בפרשה שלאח”ז: “ואם ירחיב ה’ אלקיך את גבולך וגו’ ויספת לך עוד שלש ערים גו'”, ש”מעולם לא הי’ דבר זה”, לא בזמן מקדש ראשון ולא בזמן מקדש שני, ועל אחת כמה וכמה לא בשאר הזמנים, אלא ענין זה יהי’ בביאת משיח, שאז תהי’ ירושת הארץ בשלימות, לא רק ארץ שבע אומות, אלא ארץ עשר אומות, כולל גם ארץ קני קניזי וקדמוני.

מה תפקיד ערי המקלט?

גואל הדם – היצר הרע המסית לחטא

חודש אלול כעיר מקלט

אני נותן לכם עשרים ותשעה -שלושים יום, ובמשך ימים אלו אם תנתקו את עצמכם מהרגלים והתנהגויות בלתי רצויים, ונס שמה, תנוסו אל הסדרים והנהגה של אלול – תהיו מסוגלים לתקן את כל אשר היה עד עתה שלא כהוגן. ויהיה אז הדבר למקלט מגואל הדם, מקטרוגים שונים.

(שיחת שבת פרשת עקב, תשי”א)

למה צריך להקים שלוש ערי מקלט נוספות?

רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב (שם שמואל, שופטים, ד):

“ובליקוטי התורה מהאריז”ל הקשה, שאחר שיבוא משיח ראוי שלא יהיו רוצחים כמשה”כ לא ישא גוי אל גוי חרב וגו’, ואיך אמר ויספת עוד ג’ ערים מלבד הראשונות.”


(תורת מנחם, יב – שנת תשי”ד – חלק שלישי, שיחת ש”פ ראה, 185-186) :

“אע”פ שערי מקלט היו בארץ ישראל דוקא, מ”מ יש בזה חילוקי מדריגות: היו ערי מקלט בעבר הירדן – ד”שכיחי רוצחים”; בארץ ישראל, ש”למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה”; ואפילו לעתיד לבוא, כש”ירחיב הוי’ אלקיך את גבולך” – גם אז יהיו ערי מקלט.

והיינו, שהענין ד”שופך דם האדם באדם”, שעל זה הוא הענין דערי מקלט – ישנו בכל מדריגה לפי ענינה. ואפילו לעתיד, שאז תהי’ העבודה, וממילא גם העדר העבודה, באופן נעלה לגמרי – גם בענין זה ישנו הענין ד”שופך דם האדם (דקדושה) באדם (בליעל)”, ועל זה צריכים ערי מקלט שקולטות.

והיינו לפי שבכל מדריגה ישנו הענין דהעדר והיפך העבודה כפי ענינה, כלומר שלפי ערך מעלת מדריגתו ה”ז ענין של העדר העבודה, ועד שבהמדריגה ד”ובו תדבקון” – העבודה ד”אותו תעבודו” היא ענין שצריך לעשות עליו תשובה.

וכן הוא גם בחשבון הנפש דחודש אלול, שהו”ע ערי מקלט כנ”ל – שהוא אצל כל אחד כפי אופנו. עליו לעשות חשבון הנפש על כל מחשבותיו, דבוריו ומעשיו במשך כל השנה, אם היו על-פי שולחן-ערוך, אם היו לפנים משורת הדין, ואם היו “לפום גמלא”; ואם לא הי’ כך – עליו לעשות תשובה.”

עריכה: אבישי (שי) הארוניאן

הערות:


[i] א) ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים. אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.

ועיקרי הדברים ככה הן: שהתורה הזאת – אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.

וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן – הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס.

ב) ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה’ – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי.

ואם לא הצליח עד כה, או נהרג – בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים…”

[ii] עולם הרגש מתחלק לשבע מידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

[iii] נכתב על ידי רבי נפתלי הירץ בכרך, תלמידו של מהר”י סרוג, מתלמידי האר”י.

[iv] ל”ב נתיבות חכמה הם כלשונו של ספר יצירה “בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י”ה הוי”ה צבאות את עולמו”. וכפי שמבואר שם, ל”ב הנתיבות הם כנגד עשר הספירות ועשרים ושנים האותיות.

כמו כן ל”ב נתיבות חכמה הם כגד שלושים ושנים שמות אלוקיים המוזכרים במעשה בראשית. כבוד בגימטריא ל”ב, ו”כבוד חכמים ינחלו”.

ההבדל בין ל”ב נתיבות חכמה וחמשים שערי בינה, הוא שבחכמה הם נתיבות, ובבינה הם שערים. וההפרש הוא ששערים הם הידועים לרבים, מה שאין כן נתיבות שהוא רק ליחידי סגולה. ל”ב נתיבות חכמה ממשיכות מחכמה לבינה, ואילו חמשים שערי בינה ממשיכות מבינה למידות.


להורדת דף המקורות המלא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.