fbpx
פסיכולוגיה בפרשה

שתי נשים שתי נפשות. זאת שאני אוהב וזאת שפחות | פסיכולוגיה בפרשה | כי תצא

השיעור מתקיים בימי ראשון, 20:00, בזום. להצטרפות לשיעור וקבלת עדכונים. כדאי להצטרף גם לקבוצת הוואטספ (ייעודית רק לפסיכולוגיה בפרשה). להורדת והדפסת דף מקורות, גללו מטה.

שתי נשים. אחת אהובה, אחת שנואה. שתי נפשות. האחת מחפשת אחדות והרמוניה והאחרת פרוד וניתוק. מערכת היחסים ביניהן מרתקת וקובעת איך ייראו החיים שלך. מיהו הבן הבכור של האישה השנואה? זהו החלק האגוצנטרי, המנותק שבך שמצליח להתהפך ולגלות כוח חיים אחר.
בפרשנות לפסוק אחד בפרשת כי תצא בעל התניא שוטח בתמצית כמה מהעקרונות החשובים של ספר התניא הנוגעים לעולמנו הפנימי.

בסאונדקלאוד (אודיו, ניתן גם להורדה)

ביו-טיוב:

מקורות לשיעור

דברים כא טו:

"כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה”.

וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר.

כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה."

בפירוש הפשוט, ציווי זה אומר כי בן בכור יורש כפליים מכל אח אחר, גם אם הוא בן לאם ששנואה על האב.

הרמב"ם (הלכות נחלות ב א), מסכם זאת במשנה תורה:
"הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו, שנאמר: 'לתת לו פי שנים'."

ציווי זה מעורר סדרת שאלות:

למה דווקא הבכור מקבל כפול מאחיו?

מי זו האישה השנואה? כיצד אדם יכול לשנוא את אשתו? מדוע הוא מתחתן איתה מלכתחילה? ובכלל, כיצד אפשר לקבל את הגישה של נשיאת שתי נשים.

הגר"א (אדרת אליהו):
"כי תהיין. במי שיש בהם הויה…" (הן קיימות ורוחשות בו).

אבן עזרא:  
"אהובה: בעיניו ולא לשם: לשניאה: …בעבור וחשקת בה ולא חפצת בה:"

בעל התניא – על מאבק הנפשות

ליקוטי תורה, פרשה תצא, ל"ז ד- ל"ח ג':

"כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה והיה הבן הבכור לשניאה.

להבין מאמר והיה כו' הוא על-פי מה שכתב הרבי חיים ויטאל בשער הקדושה שיש לכל אחד ואחד מישראל שתי נפשות וכמו שכתוב וּנְשָׁמ֖וֹת אֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי (ישעיהו נז, טז) – לשון רבים

נפש אחת נקרא נפש החיונית והבהמית ומלובשת בדם האדם להחיות הגוף כמו שכתוב במקום אחר והיא נשתלשלה ממקום גבוה על ידי אמצעים רבים ודרך שרים ומזלות כמאמרם… ועל ידי ריחוקה מאור ה' בהשתלשלות ממדרגה למדרגה ומעילה לעלול בהסתרים וצמצוצים רבים עד שנתלבשה בגוף האדם בשר ודם

לכן היא כלולה מטוב ורע

וממנה באות לאדם מדות רעות מיסודות הרעים שבה

וגם שכל אנושי כי כל נפש כלולה מחב"ד ומדות ומצדה יכול האדם להיות מעוברי רצונו ח"ו… כי מחמת ריבוי ההסתרים וצמצומים המכסים ומעלימים אור אין סוף ברוך הוא נראה לאדם שהוא יש ודבר בפני עצמו.

ונפש השנית בישראל נקרא נפש א-להית חלק א-לוה ממעל והיא הבאה לאדם בלי אמצעים כלל כמו שכתוב והאלהים עשה את האדם ישר (בקהלת סס"י ז')

וכמו שכתוב ואתה נפחתה בי ואתה ממש בלי ממוצעים וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים (בראשית ב, ז) וגו' כמשל הבל האדם שיוצא ממנו ואף על פי כן היא מיוחדת עמו בלי הפסק כי אין לך דבור שחוץ ממנו כמו שכתוב בספר של בינונים לכן תמיד היא מיוחדת במאצילה בתכלית היחוד ומצדה לא היה באפשריות האדם לחטוא כלל ולהיות מעוברי רצונו אחרי שהיא מיוחדת תמיד במאצילה

זולת שהנפש הבהמית מלביש אותה ומכסה ומעלים מהביט באור אין סוף ברוך הוא כמבואר בלקוטי אמרים… 

והנה ירידת נפש א-להית בעולם היתה בכדי להתלבש בנפש החיונית הבהמית ולהילחם אתה ולבררה להפריד הטוב מן הרע ולהעלותה לה' להפכא חשוכא לנהורא וכו'

לכן נקרא בשם ישראל כמו שכתוב:

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂ-רִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.

פירוש שהנפש א-להית תשתרר על החיונית הבהמית להפוך כל מחשבותיה ומדותיה אשר לא לה' המה מרע לטוב

והמדות נקראו א-להים כמו שכתוב ויראו ויראו בני הא-להים וגו' ותרגומו בני רברביא ועם אנשים בחינת מעשה אנוש.

אנוש הוא ולהפוך אותם מרע לטוב ע"י נפש א-להית המיוחדת במאצילה בלי הסתר פנים כלל המבררה ומעלה את נפש החיונית להבטל ולהכלל באור ה'…"

** בראשית ו', ב': "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ."

וזו בחינת ישראל ישר אל ואל הוא לשון חוזק וממשלה לנצח מלחמתה עם נפש החיונית וזהו שכתוב ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהילים צ, י) בהם דייקא בשתי הנפשות שבכל יום הוא מלחמה חדשה

ולפיכך אין חיותם שוה שזה חי יותר וזה חי פחות והכל תלוי לפי ערך המלחמה שצריך ללחום עם נפשו הבהמית לפי חלק הרע שבה כמה שנים שצריך ללחום עמה עד שתתהפך לטוב

וזהו פירוש הכתוב ועתה ישראל שעתה דוקא בזמן הזה שהרע מעורב בטוב נקראת הנשמה בשם ישראל שצריכה להשתרר ולנצח את נפש הבהמית ולאהפכא מרע לטוב אבל לעתיד נאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולא יהיה הרע כלל ולא תצטרך ללחום עוד ולא יקרא בשם ישראל…

ולהבין תכלית ירידת שתי הנפשות למלחמתם בעולם הזה… ולמה ירדה כל כך שעל ידה הוצרך לרדת גם הנפש הא-להית לבררה ולהעלותה צריך להקדים תחלה ענין המלחמה וזמנה המבואר בזהר שעתא דקרבא היא שעתא דצלותא כו' מאן דקטיל לחויא יהבין לי' ברתא דמלכא דא צלותא." (זמן ההתבוננות, זמן התפילה הוא זמן לייחוד)

"כי הרע וסטרא אחרא אין להם חיות כלל מצד עצמם זולת שמקבלים חיותם מאחוריים דקדושה …

המשכיל ויתקע מחשבתו בחוזק איך שהניח עליונים ותחתונים להיות הוי' אלקינו ממש…

והנשמה ירדה ממקום גבוה כ"כ חלק אלוה למקום נמוך מאד להתלבש תוך נפש החיונית אשר לזה יאות שתכלה אליו נפשו ורוחו אזי יגיע לבחינת ואהבת את ה' אלקיך שהוא פועל עומד שתרצה שיהיה הויה אלהיך וגם פועל יוצא שתעשה האהבה למעלה כמו שכתוב אהבתי אתכם אמר ה' והיינו שתתלהב נפשו באהבה עזה כרשפי אש שלהבת להבטל וליכלל באורו ע"י האהבה הבאה מלמעלה כמ"ש הגידה לי שאהבה נפשי ומזה יעלה ויגיע לבחינת בכל מאדך מאד בלי גבול…"

החיבור לאחר הפרידה חזק יותר

"והנה ימי אלול מיוחדים להתעוררות י"ג מדות הרחמים וביום הכפורים הוא התגלות הרצון כמו בעת שחטאו ישראל בעגל נתבשר להם סליחה ביום הכפורים כי אז הוא התגלות הרצון והנה בחינת אהבה רבה הנ"ל בחינת בכל מאדך היא ביתר שאת ועוז הגבה למעלה מאהבת הנשמה טרם בואה לעולם הזה והיא באה דוקא על ידי התבררות נפש החיונית וביטול הרע שבה כמ"ש מגלה עמוקות מני חושך וכיתרון האור מן החושך דוקא וכמו שכתוב במ"א וזהו תכלית ירידת הנשמה בעולם הזה לברר וללבן הרע שבנפש הבהמית בכדי שתגיע לאהבה רבה זו.

וביאור הדבר בהיות ששרש נפש החיונית היא מדרגה גבוה… רק שנפלה בשבירת הכלים בהסתרים וצמצוצים רבים שמכסה ומסתיר יחוד אור אין סוף ברוך הוא ולכן כאשר נתברר ונפרד בחינת הרע שבה ע"י נפש האלהית ממילא תגיע לאהבה רבה הנ"ל ביתר שאת כמו קודם ירידתה… וזהו והיה הבן הבכור לשניאה שדוקא מנפש הבהמית שהיא שנואה והיה הבן הבכור לפני מלך מלך.

והנה לשניאה כתיב ביו"ד לשון דבר אחר והיינו הר סיני שירדה שנאה לאומות העולם (שבת פ"ט), למאוס הרע בתכלית על ידי התגלות הרצון ואהבה שלמעלה מהדעת:"

** תלמוד בבלי, שבת פ"ט : "מאי הר סיני הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו".

אור החיים, רבי חיים בן עטר (על דברים כ"א:ט"ו):
"והיה הבן הבכור וגו'. אמר הכתוב בדרך ודאית, על דרך אומרו (בראשית כ״ט:ל״א) וירא ה' כי שנואה לאה, כי ה' יראה בנשברי לב לסומכם:"

הנצי"ב, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (העמק דבר על דברים כ״א:טו:ב):

"לשניאה. ולא כתב לשנואה. אלא לשניאה משמע שאינה שנואה מצד עצמה אלא הראשונה השניאה על בעלה משום שבאה בגבולה מש״ה בא עונשה והיה הבן הבכור לה:"

עריכה: אבישי הארוניאן-הגוני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי תרצו לקרוא גם

Back to top button