הכל תלוי ברצון
כישורים ויכולות הם בעלי ערך, אבל הרצון חשוב יותר, עד שהכל תלוי בו. מה קורה כשאני סובל מעודף רצונות? איך מכריעים בין רצונות? מה עושים כשאני לא רוצה כלום ואין מה שיניע אותי? מהו רצון פשוט ומהו רצון מורכב? מהו רצון אמיתי ומהו כוזב?
תקציר
אין לך דבר העומד בפני הרצון; נוצר אותיות רצון
"כי העיקר הוא הרצון", כשהוא רוצה הוא יכול לשנות את מקומו ואת מעשיו.
הרצון אחד הכוחות החשובים בנפש. בלעדיו אי אפשר להתקדם ולגלות כוחות.
יש כמה שאלות שנצטרך לבחון לגבי הרצון:
- מהיכן נובעת הדומיננטיות של הרצון
- כיצד מעוררים אותו וכיצד מכבים רצונות אחרים
- מה לגבי ריבוי רצונות – כיצד לבחור ביניהם
- איך הרצון מחזיק לאורך זמן
- מניין הוא נובע ומהן הסיבות לו – למה אני רוצה
- איך מחדדים רצון – מה אני באמת רוצה; איך נדע שהרצון שלי אמיתי נוגע בעצמות או חיצוני
- מהם סוגי הרצון (רצון פשוט; רצון מורכב; רצון עליון; רצון עצמי; רצון כללי; שביעות רצון; העדר רצון; רצון חיצוני ורצון פנימי)
מאפייני הרצון:
- הרצון הוא המכוון את כוחות הנפש.
- הרצון יוצר שייכת וקשר – הופך מאובייקט לסובייקט. הרצון הוא תחילת הקשר לעולם החיצוני (כך גם אצל הקב"ה)
- בלי רצון הדבר גם לא מתגלה לעצמי.
- הרצון קושר בין כוחות הנפש לאיברים. אין שום תנועה שנעשית ללא רצון. זו הסיבה שאין דבר העומד בפני הרצון.
- גם תנועה לא רצונית, מופעלת מלכתחילה באמצעות הרצון.
- כשמסתלק הרצון מתבטלת הפעולה לגמרי.
- התנועה של הרצון היא בדרך שליטה וממשלה, לא בדרך התלבשות.
- הרצון יכול להעלים כוחות אחרים שלא כמו השכל שיכול רק להחליש.
- אם הרצון מסתלק לא נותר דבר
מקורות
הרצון מניע את האברים
הרצון הוא כוח עצמי שמטה את הנפש לכל אשר ירצה בו, בין אם שיהיה דבר השכלה או שיהיה ענין של מידות… (ספר המאמרים תש"ג, עמ' 12)
הרצון יוצר שייכות וקשר
והיינו שעל-ידי התעוררות הרצון כביכול נעשים בבחינת שייכות אל הדבר שנתעורר בו כו'… דקודם שנתעורר באיזה רצון לאיזה דבר הרי הוא מובדל ממנו לגמרי ואין לו שייכות כלל לזה
וכאשר נתעורר ברצון על זה הרי הוא בבחינת שייכות כו'.
וכנודע דרצון הוא לשון מרוצה והוא עניין ההטיה וההמשכה שנמשך לאיזה דבר כו', וקודם שנתעורר באיזה רצון הרי הוא בבחינת הבדלה בכלל היינו בבחי' עליה והעלם בעצמו ביותר שהרי אין לו שום התגלות בזה כו', והרצון הוא ההטיה היינו היציאה וההתגלות לדבר שחוץ לעצמו כו'.[i]
הרצון הוא האחראי על כל התנועות של האדם –
הרצון מאיר בכל האיברים בשווה
שעצמות הרצון נמשך לפעול בכל אבר ובכל כח (ואין הכוונה שעצם הרצון ממש נמשך בזה, דבאמת כללות ההמשכה הזאת היא רק הארה כו', רק הכוונה היא שאין זה הארה הבאה בדרך השתלשלות ממדריגה למדריגה, כמו בכחות פנימיים המתלבשים בכלים דעצמות הכח הוא בהכלי שמתלבש בה, ומה שנמשך לפעול בכח אחר הוא רק הארה… ואם הי' ברצון ג"כ באופן כזה לא הי' בו כח השליטה והממשלה כו'
יותר מכך, הרצון הוא נקודת המפגש של הנפש עם הגוף, כמו המתג המפעיל
כללות תנועת האיברים הוא על-ידי הרצון דוקא, ומפני מה אין התנועה בהאיברים מצד עצמם, היינו מהחיות המלובש בהם שיש בהם ההטבעה לתנועה דכל חי מתנענע כו', ומכל מקום לא ינועו מעצמם ממזג החיות שבהם כי אם על-ידי הרצון דוקא, דכאשר עולה ברצונו לנענע ידו ורגלו אז דוקא מתנענע (והתנועה עצמה היא מהכח המלובש בהאברים, אבל להיות התנועה הוא ע"י הרצון דוקא כו').
וגם תנועה פתאומית שבאה בלי בחירה גם היא באה מן הרצון דוקא ונק' תנועה רצונית כו', גם בעת השינה התנועה היא רצונית ולא נפשיות כו', שזהו מצד הדמיון שנשאר בגידי הרצון גם בעת השינה כו', וההסכם בכל דבר שעושין קודם השינה פועל גם בעת השינה כו' (ולכן האדם מועד לעולם בין ער בין ישן, לפי שתנועתו היא רצונית כו'), ובלתי הרצון לא תהיה התנועה…
והענין הוא שענין התנועה הוא בדרך שליטה וממשלה על האיברים והכוחות שיתפשטו או יתכווצו כו', והממשלה הזאת היא בכח הרצון דוקא,
מדוע כוחו של הרצון כה גדול?
הרצון מכריח את האברים הכוחות הפנימיים לא – הוא לא מתלבש בהם אלא מקיף אותם ומזרים להם חיות
בהתלבשות הנפש בגוף האברים הרי הוא בבחינת כלי והכחות מתגלים בהם וע"כ הם מושלים ושולטים עליהם להנהיגם כו', ולכן שליטה וממשלה זאת דהכחות על האברים אינו בדרך הכרח שהכחות מכריחים אותם כ"א מה שפועלים בהם ע"י התלבשות והתגלות שלהם כו'. ויובן זאת בהתלבשות הכחות זב"ז כמו כח השכל כשמתלבש בכח התנועה ומנהיגו במלאכת הציור וכה"ג הרי אין זה בדרך הכרח כ"א מה שפועל בו להיות כפי חיוב השכל כו'.
ואין זה כמו פעולת הרצון שפועל בכל הכחות והאברים שזהו בדרך הכרח להיותו כח נעלה בעצם לכן
בהתגלות כח הרצון ה"ה מכריח התגלות הכחות כו', וכן בהאברים שנשמעים לרצונו הוא שמתבטלים ממילא לפני הרצון כו'. אבל בהכחות פנימיים אינו כן כ"א מה שפועלים להיות הכח התחתון כפי חיוב כח העליון שזהו בדרך פנימי ע"י התלבשות והתגלות כו'. וכמו מה שהמוח שליט על הלב הרי אין זה שליטה בדרך הכרח כי אם שפועל חלישות בהטבע שבלב ומזככו כו', וכמו שכתוב בספר של בינוניים הטעם מפני שהלב מקבל חיות מהמוח על כן המוח שליט כו', והיינו ע"י שהלב הוא כלי אל המוח ע"כ המוח שליט על הלב בבחינת אור פנימי כו', וכן הוא שליטת הכחות בהאברים כו'.
הרצון יכול להעלים כוחות אחרים שלא כמו השכל שיכול רק להחליש
"פעולת הרצון היא בדרך שליטה שלהיותו כח עליון ותקיף ה"ה פועל הביטול בכל הכחות שמתבטלי' מפני הרצון כו'. ויובן זה יותר בהתעלמות הכחות שהרצון בכחו לפעול שיתעלם איזה כח לגמרי
שאין זה בכח השכל שאין בכחו להעלים איזה כח לגמרי, כ"א להגבילו שלא יתפשט רק במקצת ומגבילו בפרט זה ומניח ההתפשטות בפרט אחר, ובכח הרצון הוא להעלים לגמרי.
וכמו שבהתפשטות והתגלות הכחות הרי בשכל הם בהגבלה וכמו בהתהוות המדות מהשכל ה"ה בהגבלה, וע"י הרצון יהי' ההתגלות בלתי מוגבלת כו', כמו"כ הוא בהתעלמות הכחות שע"י השכל א"א להיות ההתעלמות לגמרי, וע"י הרצון יהי' ההתעלמות לגמרי כו'. וכמו באברהם אבינו עליו השלום שכבש את רחמיו מעל בנו יחידו, דבכדי להעלים מדה טבעית לגמרי אין זה בכח השכל כ"א בכח הרצון, שהי' נתון ומסור לרצון העליון שע"י הרצון האלקי כבש את רחמיו כו'. וכן הוא בענין המסירות נפש שזהו בהכרח או ע"י התעלמות כל הכחות לגמרי שלא ירגיש א"ע כלל, או ע"י התגלות יתירה דכל הכחות שבשביל אלקות הכל"
בלי רצון הדבר גם לא מתגלה לעצמי
ובדוגמא כזאת יובן למעלה כבי' דקודם התעוררות הרצון על העולמות הרי האוא"ס בבחי' הבדלה לגמרי מן העולמות שאינו בבחינת שייכות כלל אל העולמות ואדרבה בבחי' העלם לגמרי בעצמותו שאינו בבחי' גילוי כלל בעצם (גם לא בבחי' גילוי לעצמו כבי' להיות שגם הגילוי לעצמו הוא בבחי' שייכות לאיזה דבר כו', שהרי גם ההתעוררות והגילוי לעצמו ה"ה באיזה דבר א"כ ה"ז בבחי' שייכות להדבר רק שהוא לעצמו עדיין כו', וקודם ההתעוררות הוא שאינו בבחי' גילוי כלל כ"א אדרבה בבחי' העלם בעצמו לא בבחי' גילוי כלל כו'.
והנה יכול להיות גילוים לעצמו שאינם בבחי' שייכות לדבר הזולת כו', וכמו בתענוג שמתענג בהעצם
שלו כו', אבל אין זה ענין הגילוי באמת, אדרבה הוא בבחי' עלי' ורוממות יותר בהעצמות כו'. וע"כ תענוג כזה הוא דוקא במי שמרומם בעצם ובזמן תכלית
הרוממות שלו וכמו המלך בתכלית הרוממות שלו שמתענג בתענוג פשוט ועצמי לא מאיזה דבר כי אם בעצם רוממות עצמו כו', דבהתענוג הוא מתרומם יותר בהעצמות שלו בבחי' הבדלה ביותר כו'. ובדוגמא כזו יש ברצון שהוא מרוצה והיינו לא שרוצה באיזה דבר כ"א מה שהוא מרוצה כו' שזהו בחי' גילוי לעצמו ולא בבחי' שייכות לאיזה דבר כו', אך אין בזה התעוררות עדיין (רק יכול להיות בבחינת סיבה לאיזה התעוררות כו'), אבל כאשר מתעורר באיזה רצון אפי' רק לעצמו הרי זה בבחינת שייכות להדבר כו', וקודם שנתעורר הוא שאינו בבחי' גילוי כלל גם לא לעצמו כו').
הרצון שלא כמו השכל שדורש התבגרות מתגלה תיכף ומייד
משא"כ ברצון שאינו תלוי במשך השנים הן בהגדלתו בעצמו והן בהשפעתו בשארי הכחות, שהרי הרצון יש בו תומ"י ואינו תלוי בשנים כו', וכשיגדל מתעלם הרצון זהו מפני התגלות הכחות פנימיים, דכאשר הכחות פנימיים מתגלים יותר מתעלמים הכחות עצמיים שהן הכחות מקיפים כו' וכמ"ש במ"א, ופעולת הרצון הוא תומ"י בלי שום שהיית זמן כלל ואינו בא בסדר והדרגה ובסדר השתל' כו'. וכ"ז הוא מפני שכל הכחות הן כחות פנימיים שהן בבחי' התלבשות בכלים דוקא, וכן פעולתם הוא בבחי' התלבשות פנימי, וע"כ תלוי התגלות הכח בהגדלת הכלי שיוכל להיות בו בבחי' או"פ, והוא במשך הימים דימים ידברו כו'. וזהו ג"כ שבפעולתו בשארי כחות
ואיברים צ"ל שהיות זמן דהיינו ההשערה והכנה הנ"ל, מפני שהוא בבחי' או"פ (והרי גם הכח במקומו צריך השערה והכנה, דהיינו הכנת הכלי והגדלתה במשך השנים, וגם איכותה ודקותה וכמו בחומר המוח כשהוא בדקות יותר הוא בבחי' כלי ביותר כו', וכן צ"ל השערה בכח השכל להיות מאיר ומתלבש בבחי' פנימי כו', וכ"ש שהוא כן בהתלבשות הכח הזה כמו כח השכל בשארי הכחות כו'). וזהו ג"כ הסיבה שצ"ל בסדר והדרגה דוקא מפני שע"י התלבשות דוקא (שהו"ע המיעוט וההגבלה שבא ממדרי' למדרי') יוכל להתלבש בכח שהוא תחתון לגבי' כו'. אבל הרצון אינו כח פנימי כ"א כח עצמי דהיינו התגלות הנפש, כי אינו בא בהתלבשו' בעצמו ובפעולתו, וע"כ הוא פועל בכל האיברים והכחות בשוה ובלי שום שהיית זמן כו'
[i] ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע > המשך תער"ב > חלק ראשון > חה"ש, תער"ב, לפ"ק > ב
