fbpx
פסיכולוגיה בפרשה

התחלות חדשות – כיצד להתכונן לקראתן | פסיכולוגיה בפרשה | ניצבים והכנה לראש השנה

התחלות חדשות והתנועות הנפשיות שצריך לעורר לקראתן

השיעור מתקיים בימי ראשון, 20:00, בזום, ועולה מייד לאחר מכן לאתר (הפעם באופן חד פעמי השיעור יתקיים בשעה 19:30). להצטרפות לשיעור וקבלת עדכונים. כדאי להצטרף גם לקבוצת הוואטספ (ייעודית רק לפסיכולוגיה בפרשה). להורדת והדפסת דף מקורות, גללו מטה.

מקורות:

(להורדת דף מקורות מעוצב להדפסה)

והתנועות הנפשיות שצריך לעורר לקראתן

משה מכנס את בני ישראל – ראשי השבטים ופשוטי עם, זקנים, נשים וטף, לכריתת ברית עם הבורא:

דברים כט, ט:

"אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱ-לֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃"

לקריאה 'אתם נצבים היום כולכם' יש מספר משמעויות המקפלות בתוכן את ההכנה לקראת ראש השנה.

ונשאלת השאלה:מהן אותן תנועות נפשיות הנדרשות לקראת ההתחלה החדשה?

ביטחון – אתם זוכים בדין

כתר שם טוב (הוספות, מא):

"אדמו"ר הזקן סיפּר: בהיותי במעזריטש שמעתי ממורי ורבי בשם מורו ורבו הבעש"ט נשמתו עדן:

"החדש השביעי שהוא החדש הראשון לחדשי השנה, הקב"ה בעצמו מברכו בשבת מברכים שהוא השבת האחרון דחדש אלול, ובכח זה ישראל מברכים את החדשים י"א פעמים בשנה, כתיב אתם נצבים היום, דהיום קאי על ראש השנה שהוא יום הדין, וכמ"ש ויהי היום וגו' ותרגם והוה יום דינא רבא, ואתם נצבים קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין, ובשבת שלפני ראש השנה שהוא השבת האחרון דחדש אלול קורין אז פּרשת אתם נצבים, דזהו ברכתו של הקב"ה, בשבת מברכים חדש השביעי שהוא המושבע והמשביע ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה".

תודעת אחדות

אחדות היא כוח

מדרש תנחומא (נצבים א'):

"…אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, מָה הַיּוֹם מֵאִיר פְּעָמִים וּמַאֲפִיל פְּעָמִים, אַף אַתֶּם כְּשֶׁאֲפֵלָה לָכֶם, עָתִיד לְהָאִיר לָכֶם אוֹר עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לְךָ ה' לְאוֹר עוֹלָם (ישעיה ס, יט). אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁתִּהְיוּ כֻּלְּכֶם אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד). בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אִם נוֹטֵל אָדָם אֲגֻדָּה שֶׁל קָנִים, שֶׁמָּא יָכֹל לְשָׁבְרָם בְּבַת אַחַת. וְאִלּוּ נוֹטֵל אַחַת אַחַת, אֲפִלּוּ תִּינוֹק מְשַׁבְּרָן. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאֲלִין עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְגוֹ' (ירמיה נ, ד). כְּשֶׁהֵן אֲגוּדִים, מְקַבְּלִין פְּנֵי שְׁכִינָה.

אחד בשביל כולם – ערבות הדדית

מדרש תנחומא (נצבים ב'):

"רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם. אַף עַל פִּי שֶׁמִּנִּיתִי לָכֶם רָאשִׁים זְקֵנִים וְשׁוֹטְרִים, כֻּלְּכֶם שָׁוִין לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, כֻּלְּכֶם עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה. אֲפִלּוּ צַדִּיק אֶחָד בֵּינֵיכֶם, כֻּלְּכֶם עוֹמְדִים בִּזְכוּתוֹ. וְלֹא אַתֶּם בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ צַדִּיק אֶחָד בֵּינֵיכֶם, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּזְכוּתוֹ עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (משלי ו, כה). וּכְשֶׁאֶחָד מִכֶּם חוֹטֵא, כָּל הַדּוֹר לוֹקֶה."

אחדות הנפשות ואחדות בנפש

אדמו"ר הזקן, (ליקוטי תורה, פרשה נצבים, מד א):

"אתם נצבים היום כולכם וגו'.

הנה פרשה זו קורין לעולם קודם ראש השנה ומרומז במלת היום דקאי על ראש השנה כי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון.

שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם הראשון ביום זה עד לפני הוי' ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך פרט הכתוב עשר מדרגות שכמו שיש עשר מדרגות בנפש האדם דהיינו ג' שכלים וז' מדות כך הנה כל ישראל הם קומה אחת שלימה וכללות נשמותיהן נקרא כנסת ישראל שנחלקת לעשר מדרגות

ובראש השנה מתעלים כל המדרגות אפילו מחוטב עציך עד שואב מימיך שהם בחינות ומדרגות התחתונות… להיות כולם מתעלים למעלה במקור חוצבם… פירוש שכולם מתאספים יחד להיות לאחדים כאחד.

כי זהו כלל גדול דכל דאתי מסטרא דקדושה הוא בבחינת נעוץ סופן בתחלתן שאין לו בחינת ראש וסוף והוא בחינת עגולים…

אנחנו משלימים זה את זה

ולכן אמרו רז"ל הוי שפל רוח בפני כל אדם לפי שיש בכל אחד ואחד בחינת ומדרגות מה שאין בחברו וכולם צריכין זה לזה. ונמצא שיש יתרון ומעלה בכח אחד ואחד שגבוה מחברו וחברו צריך לו וכמשל האדם שהוא בעל קומה בראש ורגלים שאף שרגלים הם סוף המדרגה ולמטה והראש הוא העליון ומעולה ממנו מכל מקום הרי בבחינה אחת יש יתרון ומעלה להרגלים שצריך להלך בהם וגם הם מעמידי הגוף והראש

וגם כשאירע כובד בראש מקיזין דם ברגלים ונרפא ומקבל חיותו ממנו

ונמצא שאין שלימות להראש בלתי הרגלים כך הנה כל ישראל קומה אחת שלימה.

ונמצא אפילו מי שמחשב בדעתו שהוא בחינת ראש לגבי חבירו הרי אין לו שלימות בלי חבירו וימצא חסרון בנפשו מה שחבירו משלימו ועל ידי זה יהיה בטל ושפל רוח לגבי חבירו מבלי ימצא האדם ראש וסוף וע"י ביטול זה יתאחדו להשראת יחודו יתברך שמסטרא דקדושה בלי ראש וסוף

 משאין כן מי שמחשב בדעתו נפרד במעלתו לגבי חבירו ועושה ראש וסוף נפרדים הרי הוא נופל בעלמא דפרודא שמסטרא אחרא והנה בראש השנה הוא בחינת התשובה שכללות נשמות ישראל תשובנה למקורם ושרשם. "

אחדות המחשבה

"וזהו בהתאסף ראשי עם ראש הוא בחינת המחשבה וראשי עם הם בחינות המחשבות של כללות ישראל שהם מתאספים מעלמא דפרודא שנפלו מחשבותם להיות זה פונה לכאן וכו' ונעשים רשות היחיד ליחודו יתברך

וזהו דרך כלל:"

ומהי דרך פרט? אחדות בכל חלקי הנפש וקיבוץ המחשבות

תלמוד בבלי, (ראש השנה ט"ז, א):

"אמר הקדוש-ברוך-הוא: אמרו לפניי בראש השנה מלכויות, זכרונות ושופרות;

מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם;

זכרונות – כדי שיבוא לפניי זכרונכם לטובה,

ובמה? – בשופר".

דע שאתה אהוב ורצוי

קדושת לוי, (דברים, נצבים א׳):
"אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם (דברים כט, ט). ובו יבואר הגמרא (ר"ה לד:) אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם אמרו לפני זכרונות כדי שתעלה זכרוניכם לפני לטובה. כי הכלל, הוא הבורא ברוך הוא דרכו להיטיב ובפרט לישראל וזה רצונו כשמשפיע טובות וברכות לישראל עמו

וחס ושלום כשישראל אינם ראוים להשפיע עליהם טובות אין זה רצון הבורא ברוך הוא אדרבא רצון הבורא ותענוגו כשמשפיע טובות על ישראל והם ראויים להשפיע עליהם כל הטובות והברכות וחס ושלום להיפך אין זה רצון הבורא.

 והכלל הוא, דבר אשר הרצון רוצה בזה הבחינה הזאת נקרא פנים ואשר אין הרצון רוצה בזה נקרא אחור. וזהו הרמז בגמרא אמרו לפני מלכיות שמה שתמליכו אותי יהיה בבחינת פנים. וזהו אמרו לפני זכרונות, והזכירה תהיה לפני בבחינות פנים ולא בבחינת אחור ועל ידי זה כדי שתעלה זכרוניכם לפני לטובה, כי בזה שאני משפיע טובות רצוני בזה להשפיע עליכם טובות כדי שתהיו בבחינת פנים.

וזהו הרמז בפסוק אתם נצבים היום כולכם לפני ה', אתם היום לפני ה' בבחינות פנים. וזהו א-להיכם, כי המדה המשפיע טובות לישראל המדה הזאת נקרא א-להיכם, כלומר בזה שאתם נצבים היום לפני ה' בבחינת פנים על ידי זה יושפע עליכם כל הטובות הנרמז במלת א-להיכם כנ"ל, כי מלת פנים הוא מלשון פונה ובה טובות השם יתברך שרוצה לפנות לעמו ישראל לטובה אבל בהרעה אין רוצה השם יתברך נקרא אחור שאין השם יתברך פונה לזה:"

דע שאתה יכול

ביטוי זה – "ניצבים" – מבטא עמידה תקיפה ואיתנה, תקיפות של מלך, כפי שנאמר: "ניצב מלך".[1] כשהגמרא מבקשת להמחיש את תקיפותו של מלך היא אומרת: "אמר מלכא – עקר טורא"[2] (אמר המלך – נעקר ההר). זו אפוא התקיפות שנותן הקב"ה ליהודי – כוח לעקור הר!

לעתים צצות הפרעות בעבודת ה', ויש מהן ש"נדמה להם כהר". אולם ליהודי ניתן הכוח לעקור את ההר. ויש כאן דיוק – לא לסלק את ההר אלא לעקרו. כלומר, להעבירו ממקום אחד למשנהו. במשמעות הרוחנית הכוונה היא, שיש ליהודי כוח לקחת את המכשול עצמו ולהעבירו לתחום הקדושה, כך שישרת את עבודת ה'.

תורת מנחם – התוועדויות ה'תש"נ כרך ד, עמ' 290

להקשיב לרצון העצמי

יש רצון חיצוני- רצון של הכוחות
ויש רצון פנימי- עצמי.
אתם נצבים – מתגלה בכם הרצון העצמי

המשך תער"ב, חלק ראשון, ש"פ נצבים, תער"ב, קכ-קכו:

"וצריך להבין מהוא ענין שבראש השנה דוקא נצבים כולם לפני ה' כו'. והנה נצבים הוא ל' נפעל שנפעלים מלמעלה…

גם צריך להבין מה שמפרט פרטי המדריגות שבנשמות ישראל, ראשיכם שבטיכם זקניכם כו', והלא אומר תחלה כולכם כו', ולמה צריך לפרט כל המדריגות בפרט כו'…

ועוד יובן מה שצריך להיות רצון פרטי לעולמות דהגם דמחה"ק דא"ק (מחשבה קדומה דאדם קדמון) כוללת כל העולמות, מ"מ צ"ל (מכל מקום צריך להיות) רצון פרטי לעולמות כו'.

דהנה ידוע שיש ב' בחינות רצון, והיינו גם בהרצון שלמעלה מהטו"ד (מהטעם ודעת) יש ב' מיני רצונות (והן בחינת רצון הנעלם ורצון הגלוי או כח הרצון ורצון כו'), הא' הוא רצון ממש דהיינו כשיחפוץ באיזה דבר עד שתמשך נפשו אליו ממש ויטה לדבר ההוא להדבק אליו ולהשיגו כו', שז"ע (שזהו עניין) הרצון שהוא ההטיה וההמשכה לאיזה דבר כו', ואין זה משום איזה טעם והשגה שהטעם יהי' סיבת הרצון שלולא הטעם לא ירצה בזה, רק מה שמצד עצמו הוא רוצה ונמשך לזה כו' (ובודאי יש בזה איזה כוונה פנימית, אבל גם הכוונה אין זה בבחינת טעם והשגה כו'). דהנה יש רצון שהוא למעלה מהכוונה לגמרי ואין בזה שום כוונה כלל והוא רצון עצמי שמצד העצמות ממש, וכמו על דרך משל רצון האב אל הבן או רצון הבן אל האב שהוא רצון עצמי בלי שום כוונה כו', שלפעמים הרי זה בא בהתגלות שנמשך ומשתוקק מאד בגעגועים גדולים, והוא רק מצד העצם היינו לפי שהוא עצמו ומהותו ואין בזה שום כוונה כלל כו',

ואינו נוגע בזה כלל איכות האב או הבן איך דהוא כו', והתגלות הרצון הזה הוא שהעצמי ממש נמשך ונתגלה בזה כו'. והדוגמא מזה למעלה הוא בהרצון עצמי דעצמות א"ס בנש"י (אינסוף בנשמות ישראל) שזהו רק מפני שמושרשים בעצמותו יתברך…

וע"פ (ועל פי) הנ"ל יובן מה שכתוב אתם נצבים היום כו', דהנה נצבים זהו בחינת… שההתגלות היא בתוקף ולא כמו מדות שע"פ טו"ד (שעל פי טעם ודעת) שהן בהגבלה ובבחינת חלישות, מה שאין כן הרצון שלמעלה מטו"ד הוא בתוקף ההתגלות ובלי הגבלה כו'.

וזה"ע (וזהו עניין) נצבים בבחינת התגלות עצמית הנשמה היינו בחינת הרצון שהוא בתוקף כו',

הרצון העצמי גובר על רצונות זמניים: גם נצבים הוא ל' נציב שהוא ל' שר וכמו בימים ההם אין מלך באדום רק נציב מלך כו'. דהנה נת"ל (נתבאר לעיל) דבחינת הרצון שלמעלה מטו"ד זהו מדרי' ישראל דישראל הוא ל' שר שמושל ושולט על כל הכחות כו', וזהו גם כן ענין נצבים היינו בחינת נציב ושר שזהו מדרי' ישראל כו'".

עבודת ראש השנה

ומה שכתוב אתם נצבים היום דקאי על ראש השנה דהנה בראש השנה אז הוא התגלות עצמות הנשמה, ועיקר העבודה דראש השנה הוא בבחינת עצמות הנשמה דוקא, דכל השנה עיקר העבודה היא בכחות הגלוים שהיא העבודה דמוח ולב בהשגה והתבוננות באלקות ובהתעוררות אהוי"ר שע"פ טו"ד(אהבה ויראה שעל פי טעם ודעת) כו', אבל בראש השנה עיקר העבודה היא בהתגלות עצמות הנשמה כו'.

וזהו נצבים היום לפני ה' אלקיכם למע' מבחינת הפנימי והיינו שמעוררים וממשיכים על ידי זה גילוי בחינת עצמות אור אינסוף ברוך הוא וכמא' אבל נתפס איהו ברעו"ד (ברעותא דליבא) כו' כנ"ל…

הרצון הפשוט הוא שעוזר לניצחונות ולעמידה בדין

דהגם דבני אלקים באים ומקטרגין רחמנא לצלן, מכל מקום אתם נצבים היום עומדים וקיימין וזוכים בדין כו', והיינו על ידי בחינת הרצון פשוט שיש בנש"י (בנשמות ישראל) על ידי זה הן עומדין וקיימין כו', ואדרבה נמשך בהם תוספת אורות כו'. וזה עניין תקיעת שופר דראש השנה וכידוע דענינו הוא התגלות עצם הנשמה שזהו בחינת הצעקה בקול פשוט מעומקא דלבא כו', ועל ידי זה הן קיימין ועומדין בבחינת תוס' אורות וגילוים על כל השנה כו'.

אמנם מה שכתוב נצבים ל' נפעל היינו שהתגלות עצמות הנשמה הנה נש"י (נשמות ישראל) נפעלים בזה מלמעלה וכמשנת"ל ומבו' בכ"מ (וכפי שנתבאר ומבואר בכמה מקומות) דהתגלות עצם הנשמה אין בזה בהאדם בכח עצמו רק שנותנים לו מלמעלה כו'. אמנם בכדי שיהי' בראש השנה התגלות עצמות הנשמה זהו על ידי העבודה דכל השנה בכחות הגלוים כו', ועל זה הוא ההקדמה דחדש אלול בבחינת תשו"ת (תשובה תתאה) ובפרט בימי הסליחות להיות ממארי דחושבנא בפרטי הענינים שלו ובפרטי העבודה דכל השנה, ואם הי' שלא כדבעי יתמרמר בנפשו על זה ובבחינת קבלה על להבא כו', ועל ידי זה יהי' בראש השנה התגלות בחינת עצמות הנשמה כו'.

כל הכוחות מתגלים בסדר ברור באמצעות גילוי העצמיות

וזהו מה שחשיב אח"כ ראשיכם שבטיכם כו', היינו לפי שבכדי להיות נצבים היום זהו ע"י העבודה דכל השנה בכחות הגלוים שזהו פרטי המדרי' שבנשמות כו'."

לצרף מכתב ח"י אלול התשמ"ב

ב"ה, יום שני פ' נצבים-וילך


[1] בבא-בתרא ג, סוף עמוד ב.

[2] סוכה נב,א.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי תרצו לקרוא גם

Back to top button