מהו רצון עצמי ומדוע חשוב לגלותו | לימודי התבוננות
רצון עצמי הוא רצון בדבר שאני קשור אליו בעצם הנפש שלי, ולכן הוא אינו זקוק לטעם או סיבה. איך נדע אם אנחנו רוצים בדבר מסוים או בקשר כלשהו מסיבות חיצוניות, או בגלל שאנחנו קשורים אליו בעצם הנפש, ולמה חשוב לברר זאת.
לשיעור הקודם בנושא – הכל תלוי ברצון
***
תקציר
הרצון העצמי קשור בתכלית חיינו. גילויו מאפשר לנו לדעת מהי שליחותנו ומה הייעוד שלנו.
הכוחות המניעים את הרצון: גילוי העצם, ותענוג.
ישנם סוגי רצון רבים:
- רצון מתוך תענוג
- רצון עצמי -פשוט
- רצון הנובע מהכוחות – רצון שכלי; רצון רגשי
- רצון כללי
- רצון חיצוני
- רצון פנימי
- רצון של הדבר עצמו
שורש המדות/הרגשות הוא ברצון.
כל כוחות הנפש תלויים ברצון, אשר מהדק את כוחות הנפש ורותם אותם לכיוון הרצוי.
מאפייני הרצון:
- הרצון הוא המכוון את כוחות הנפש.
- הרצון יוצר שייכת וקשר בין הרוצה-לרצוי. הרצון הוא תחילת הקשר לעולם החיצוני (כך גם אצל הקב"ה)
- בלי רצון, הדבר (הרצוי) נותר נסתר.
- הרצון קושר בין כוחות הנפש לאיברים. אין שום תנועה שנעשית ללא רצון. בידו המתג להפגיש בין כוחות הנפש עם האברים. וזו הסיבה שאין דבר העומד בפני הרצון.
- גם תנועה לא רצונית מופעלת מלכתחילה באמצעות הרצון – כמו בשעת השינה.
- התנועה של הרצון היא בדרך שליטה והפעלה – כמו הגה, לא בדרך התלבשות (המאפיינת את יחסי השכל עם הרגשות).
מאפייני הרצון העצמי:
- הרצון יכול להעלים כוחות אחרים, שלא כמו השכל שיכול רק להחליש.
- אם הרצון מסתלק לא נותר דבר – אין רשימו, רישום, וזאת משום שלרצון אין מציאות משל עצמו הוא רק גילוי מהעצם.
- הרצון מקיף את הכוחות וכך "כופה" אותם. לכן הרצון נקרא כתר.
- כשיש רצון בהיר הכוחות פועלים ביתר חיות.
- הרצון פועל על כוחות הנפש בלא שהיית זמן. הרצון לא מתפתח בסדר והדרגה.
- אין התחלקות ברצון.
ממאפיינים אלו ניתן להבין את חשיבות הרצון והדומיננטיות שלו.
כיצד ניתן לגלות מהו הרצון העצמי? – יש להשמיט כל תועלת אחרת, כל תענוג חיצוני. ניקוי כל רעשי הרקע, האינטרסים, ואז מתגלה הרצון העצמי, האמיתי, שאינו זקוק להסברים – כמו רצון אב בבנו.
נסו לברר מהו הרצון העצמי בחייכם. למה אתם קשורים בעצם נשמתכם. השיעור הבא ימשיך ויחדד את התובנות שעלו בשיעור זה.
***
רצון עצמי – מקורות
- שורש המדות הוא ברצון
אבל באמיתת ענין פנימי ומקיף הנה המוחין הן בבחי' פנימי בעצם והמדות אינם בבחי' פנימי בעצם, ועמשית"ל פ' שהמדות הן בחי' הרצון בשרשן כו', רק שע"י המוחין נעשים בבחי' פנימי כו'), ולהיות שהכוונה הוא להיות בחי' או"פ ע"כ צ"ל בחי' חו"ב כו'
לכן מידות לא רצויות הן ברירת מחדל. רק כשהן עוברות החלשה הן הופכות להיות אור פנימי.
- ההבדל בין רגש לרצון – הרצון העצמי תופס בעצם ולא בגילויים
ואהבה עצמיות היא בחי' רצון והוא מה שרוצה בדבר שהוא עצמו ומהותו כו', וכמו אהבת האב אל הבן או אהבת הבן אל האב דהאהבה בזה הוא ענין הרצון שרוצה מה שהוא עצמו ומהותו בלא טעם ודעת כלל כו'. ולכן הרצון תופס בהעצמות דוקא, וכמ"ש במ"א ההפרש בין אהבה לרצון דאהבה תופסת בההתפשטות והגילוים לבד, משא"כ הרצון תופס בהעצם כו'. וכמו באהבת האוהב אל האהוב (באהבה התלוי' בדבר) דסיבת האהבה היא מפני שמשפיע לו מדת חסדו וטובו או מצד העילוי שלו הרי צריך לזה התבוננות להתבונן בהטוב וחסד שמשפיע לו כו', או להבין ולהשיג העילוי והיוקר שלו שעי"ז היא האהבה כו', וממילא מה שתופסת האהבה היא רק בההתפשטות והגילוים שזהו סיבת האהבה ובזה הוא מתקשר ונדבק כו'. משא"כ באהבת ורצון הבן בהאב הרי אינו צריך שום התבוננות כלל כי אין הרצון בא מצד השפעת טובו וחסדו או מצד העילוי שלו כ"א מפני שהוא אביו היינו שהוא עצמו ומהותו, ובהרצון הוא תופס בהעצם ממש לא בהגילוים כו'.
- התנועה של הרצון היא בדרך שליטה וממשלה, לא בדרך התלבשות.
בהתלבשות הנפש בגוף האברים הרי הוא בבחינת כלי והכחות מתגלים בהם וע"כ הם מושלים ושולטים עליהם להנהיגם כו', ולכן שליטה וממשלה זאת דהכחות על האברים אינו בדרך הכרח שהכחות מכריחים אותם כ"א מה שפועלים בהם ע"י התלבשות והתגלות שלהם כו'. ויובן זאת בהתלבשות הכחות זב"ז כמו כח השכל כשמתלבש בכח התנועה ומנהיגו במלאכת הציור וכה"ג הרי אין זה בדרך הכרח כ"א מה שפועל בו להיות כפי חיוב השכל כו'.
ואין זה כמו פעולת הרצון שפועל בכל הכחות והאברים שזהו בדרך הכרח להיותו כח נעלה בעצם לכן
בהתגלות כח הרצון ה"ה מכריח התגלות הכחות כו', וכן בהאברים שנשמעים לרצונו הוא שמתבטלים ממילא לפני הרצון כו'.
וכמו מה שהמוח שליט על הלב הרי אין זה שליטה בדרך הכרח כי אם שפועל חלישות בהטבע שבלב ומזככו כו', וכמו שכתוב בספר של בינוניים הטעם מפני שהלב מקבל חיות מהמוח על כן המוח שליט כו', והיינו ע"י שהלב הוא כלי אל המוח ע"כ המוח שליט על הלב בבחינת אור פנימי כו', וכן הוא שליטת הכחות בהאברים כו'.
- אם הרצון מסתלק לא נותר דבר
ולמעלה שכל ההתהוות הוא מהרצון וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה, הנה אם הי' הרצון מסתלק ח"ו הי' אין ואפס לגמרי כו', דבסילוק האורות פנימיים הגם שנעשה העלם מ"מ נשאר קצת כו'… משא"כ הרצון אם הי' מסתלק ח"ו הי' הכל מתבטל לגמרי כו'. וזהו דבר"ה שאז חוזר הכל לקדמותו וצריכים להמשיך רצון חדש למלוכה ולבריאת והתהוות העולמות כו', הנה ידוע שהסילוק הוא רק בפנימיות ולא בחיצוני', שאם הי' הסילוק גם בחיצוני' הי' הכל אין ואפס ח"ו.
- לרצון אין מציאות משל עצמו הוא רק גילוי מהעצם. לכן כשהוא מסתלק הוא לא משאיר רישום
מה זה אומר, שכשהוא מסתלק לא נשאר דבר?
הרצון שבנפש דעם היות שהוא ג"כ כח מהנפש מ"מ ה"ה חלוק מכל הכחות בזה שאינו בבחי' מציאות דבר, והיינו שאינו מציאות לעצמו חוץ מהנפש כו'. דהנה כל הכחות ה"ה בבחי' מציאות לעצמן חוץ מעצמות הנפש, וכמו כח השכל שהוא להשכיל ולהתחכם בכל דבר שכל וחכ', ה"ה במציאות לעצמו שאינו עצמות הנפש והוא מציאות שכל וחכ' כו', והגם שהנפש הוא המתחכם, ה"ז שהנפש מתחכם בכח השכל שבו שהכח אינו עצמות הנפש כו'. משא"כ הרצון אינו מציאות לעצמו חוץ לעצמות הנפש, שהרי הרצון הוא רק הטיית והמשכת הנפש לאיזה דבר לא בבחי' מציאות דבר לעצמו כו'. ולכן בכל הכחות גם כשהנפש מסתלקת מהם נשאר מהם איזה דבר וכמו בכח השכל כשמשכיל איזה ענין הרי גם כשהנפש מסתלקת מהענין נשארה ההשכלה אצלו, ומכ"ש כשמשפיע השכל לזולתו או כשבא בכתב ונחקק בספר הרי נשארה לעולם, וגם בעצמו נשארה ההשכל' גם כשמסתלק מהענין, ובכל
עת יכול לזכור עלי' מפני שנשארת במוחו כידוע (וגם דבר הנעלם לגמרי נשאר ממנה רשימה במוח וכידוע בענין החלומות שהן מהרהורי דיומא גם במשך זמן רב כו'). וכן הוא במדות שנשארה ההטבה וכה"ג, ואין הכוונה על ההטבה בפו"מ (דהיינו ההשפעה הגשמיות שמשפיע לו), כ"א הכח רוחני שבזה,
וכמו מה שנותן לו בסבר פנים יפה ומפייסו שארז"ל והמפייסו בי"א כו', דהפיוס עושה הגבהה בהמקבל, דהגבהה זו נשאר גם אח"כ כו', וכן הוא בגבו' כו'.
הרי מכל הכחות נשאר דבר מה, דמפני שהן בבחי' מציאות לעצמן לחוץ מהנפש ע"כ גם כשהנפש מסתלקת מהם נשאר מהם דבר כו', אבל ברצון אינו כן דכשרוצה איזה דבר הנה כשמסתלק הנפש מזה לא נשאר כלום, לפי שהרצון הוא רק הטיית והמשכת הנפש, וע"כ כשהנפש מסתלק מזה לא נשאר מאומה כו'…
- כיצד הרצון כופה? הוא מקיף את הכוחות
מה שעלה בבחי' רצון זה וכשנתהווה מה שנעלם וכלול בהרצון ובא בבחי' גילוי ה"ה בבחי' סובב ומקיף לכל מה שנתהווה כו'
לכן הרצון נקרא כתר: והטעם כמו שהכתר ראש לכל לבושי הגוף כן מדה זו ראש לכל… האורות מקיפים
- כשיש רצון הכוחות פועלים יותר
לכן אמרו לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ, מה שאמרו לבו חפץ, לפי שהרצון מתייחס אל הלב ולכן הנה איש נלבב הנה רצונותיו הם בתוקף יותר לפי שהרצון מתגלה יותר וכאשר לבו חפץ הנה הרצון מכריח גילוי השכל והתפשטותו.
וכן בענין הרגילות הרי בכוח הרצון לשנותו וכמאמר אין לך דבר העומד בפני הרצון להיות הרצון אין זה שהוא כוח מקיפי בלבד אלא שהוא כוח עצמי המושרש בעצם. (תש"ג)
- הרצון פועל על כוחות הנפש בלא שהיית זמן
אבל הרצון אינו כח פנימי כ"א כח עצמי דהיינו התגלות הנפש, כי אינו בא בהתלבשו' בעצמו ובפעולתו, וע"כ הוא פועל בכל האיברים והכחות בשוה ובלי שום שהיית זמן כו'
- ראש השנה – להקשיב לרצון העצמי
יש רצון חיצוני- רצון של הכוחות
ויש רצון פנימי- עצמי.
אתם נצבים – מתגלה בכם הרצון העצמי
המשך תער"ב, חלק ראשון, ש"פ נצבים, תער"ב, קכ-קכו:
"וצריך להבין מהוא ענין שבראש השנה דוקא נצבים כולם לפני ה' כו'. והנה נצבים הוא ל' נפעל שנפעלים מלמעלה…
גם צריך להבין מה שמפרט פרטי המדריגות שבנשמות ישראל, ראשיכם שבטיכם זקניכם כו', והלא אומר תחלה כולכם כו', ולמה צריך לפרט כל המדריגות בפרט כו'…
ועוד יובן מה שצריך להיות רצון פרטי לעולמות דהגם דמחה"ק דא"ק (מחשבה קדומה דאדם קדמון) כוללת כל העולמות, מ"מ צ"ל (מכל מקום צריך להיות) רצון פרטי לעולמות כו'.
דהנה ידוע שיש ב' בחינות רצון, והיינו גם בהרצון שלמעלה מהטו"ד (מהטעם ודעת) יש ב' מיני רצונות (והן בחינת רצון הנעלם ורצון הגלוי או כח הרצון ורצון כו'), הא' הוא רצון ממש דהיינו כשיחפוץ באיזה דבר עד שתמשך נפשו אליו ממש ויטה לדבר ההוא להדבק אליו ולהשיגו כו', שז"ע (שזהו עניין) הרצון שהוא ההטיה וההמשכה לאיזה דבר כו', ואין זה משום איזה טעם והשגה שהטעם יהי' סיבת הרצון שלולא הטעם לא ירצה בזה, רק מה שמצד עצמו הוא רוצה ונמשך לזה כו' (ובודאי יש בזה איזה כוונה פנימית, אבל גם הכוונה אין זה בבחינת טעם והשגה כו'). דהנה יש רצון שהוא למעלה מהכוונה לגמרי ואין בזה שום כוונה כלל והוא רצון עצמי שמצד העצמות ממש, וכמו על דרך משל רצון האב אל הבן או רצון הבן אל האב שהוא רצון עצמי בלי שום כוונה כו', שלפעמים הרי זה בא בהתגלות שנמשך ומשתוקק מאד בגעגועים גדולים, והוא רק מצד העצם היינו לפי שהוא עצמו ומהותו ואין בזה שום כוונה כלל כו',
ואינו נוגע בזה כלל איכות האב או הבן איך דהוא כו', והתגלות הרצון הזה הוא שהעצמי ממש נמשך ונתגלה בזה כו'. והדוגמא מזה למעלה הוא בהרצון עצמי דעצמות א"ס בנש"י (אינסוף בנשמות ישראל) שזהו רק מפני שמושרשים בעצמותו יתברך…
וע"פ (ועל פי) הנ"ל יובן מה שכתוב אתם נצבים היום כו', דהנה נצבים זהו בחינת… שההתגלות היא בתוקף ולא כמו מדות שע"פ טו"ד (שעל פי טעם ודעת) שהן בהגבלה ובבחינת חלישות, מה שאין כן הרצון שלמעלה מטו"ד הוא בתוקף ההתגלות ובלי הגבלה כו'.
וזה"ע (וזהו עניין) נצבים בבחינת התגלות עצמית הנשמה היינו בחינת הרצון שהוא בתוקף כו',
הרצון העצמי גובר על רצונות זמניים: גם נצבים הוא ל' נציב שהוא ל' שר וכמו בימים ההם אין מלך באדום רק נציב מלך כו'. דהנה נת"ל (נתבאר לעיל) דבחינת הרצון שלמעלה מטו"ד זהו מדרי' ישראל דישראל הוא ל' שר שמושל ושולט על כל הכחות כו', וזהו גם כן ענין נצבים היינו בחינת נציב ושר שזהו מדרי' ישראל כו'".
עבודת ראש השנה
ומה שכתוב אתם נצבים היום דקאי על ראש השנה דהנה בראש השנה אז הוא התגלות עצמות הנשמה, ועיקר העבודה דראש השנה הוא בבחינת עצמות הנשמה דוקא, דכל השנה עיקר העבודה היא בכחות הגלוים שהיא העבודה דמוח ולב בהשגה והתבוננות באלקות ובהתעוררות אהוי"ר שע"פ טו"ד(אהבה ויראה שעל פי טעם ודעת) כו', אבל בראש השנה עיקר העבודה היא בהתגלות עצמות הנשמה כו'.
וזהו נצבים היום לפני ה' אלקיכם למע' מבחינת הפנימי והיינו שמעוררים וממשיכים על ידי זה גילוי בחינת עצמות אור אינסוף ברוך הוא וכמא' אבל נתפס איהו ברעו"ד (ברעותא דליבא) כו' כנ"ל…
הרצון העצמי הוא שעוזר לניצחונות ולעמידה בדין
דהגם דבני אלקים באים ומקטרגין רחמנא לצלן, מכל מקום אתם נצבים היום עומדים וקיימין וזוכים בדין כו', והיינו על ידי בחינת הרצון פשוט שיש בנש"י (בנשמות ישראל) על ידי זה הן עומדין וקיימין כו', ואדרבה נמשך בהם תוספת אורות כו'. וזה עניין תקיעת שופר דראש השנה וכידוע דענינו הוא התגלות עצם הנשמה שזהו בחינת הצעקה בקול פשוט מעומקא דלבא כו', ועל ידי זה הן קיימין ועומדין בבחינת תוס' אורות וגילוים על כל השנה כו'.
אמנם מה שכתוב נצבים ל' נפעל היינו שהתגלות עצמות הנשמה הנה נש"י (נשמות ישראל) נפעלים בזה מלמעלה וכמשנת"ל ומבו' בכ"מ (וכפי שנתבאר ומבואר בכמה מקומות) דהתגלות עצם הנשמה אין בזה בהאדם בכח עצמו רק שנותנים לו מלמעלה כו'. אמנם בכדי שיהי' בראש השנה התגלות עצמות הנשמה זהו על ידי העבודה דכל השנה בכחות הגלוים כו', ועל זה הוא ההקדמה דחדש אלול בבחינת תשו"ת (תשובה תתאה) ובפרט בימי הסליחות להיות ממארי דחושבנא בפרטי הענינים שלו ובפרטי העבודה דכל השנה, ואם הי' שלא כדבעי יתמרמר בנפשו על זה ובבחינת קבלה על להבא כו', ועל ידי זה יהי' בראש השנה התגלות בחינת עצמות הנשמה כו'.
כל הכוחות מתגלים בסדר ברור באמצעות גילוי העצמיות
וזהו מה שחשיב אח"כ ראשיכם שבטיכם כו', היינו לפי שבכדי להיות נצבים היום זהו ע"י העבודה דכל השנה בכחות הגלוים שזהו פרטי המדרי' שבנשמות כו'."
שלום וברכה,
אשמח לקבל את סיכומי שיעורי התבוננות + התרגול למייל
ברכת שנה טובה, בריאות ושמחה
יונה
צהרים טובים, נשלח הבוקר למנויים. הסיכום של השיעור הזה יישלח יחד עם הסיכום של השיעור שנעביר הערב (בגלל שזו סדרה)
אנחנו לא שולחים אחורה, אפשר להוריד בכל דף את התרגול והסיכום.
בוקר טוב, אני מנויה אבל לא מקבלת למייל את הסיכומים והתרגול
המייל שלי lifshitzmy@gmail.com
תודה על השיעורים המרוממים ומצמיחים
גמר חתימה טובה,
יונה
באיזה דף יש את הסיכום?