רשימות קריאה

איזה טיפוס אישיות אני והאם ניתן לשנות תכונות אופי?

האם נולדנו "לוח חלק", טאבולה ראסה, כלומר ללא אופי מוגדר מראש וללא נטיות רגשיות? האם האישיות שלנו מתעצבת כחלק מהמפגשים שאנו מקיימים, המאורעות שאנו חווים ומה שאנו תופסים בחושינו?

התשובה לשאלה הזו היא רבת משקל. היא יכולה ללמד אותנו מה טבע השינוי או התיקון שאנו נדרשים לו. האם מדובר בתיקון של טבע מולד או בתכונות אישיותיות נרכשות.

תורת הנפש היהודית דוחה את גישת ה"לוח החלק". כל הורה שמסתכל על ילדיו מזהה בנקל שהם לא נולדו "לוח חלק". הם נולדו עם תנועות רגשיות מסוימות, מידות ומאפייני אישיות. את מאפייני האישיות האלה נזהה בהם בגיל שנתיים ושלוש ונוכל לזהותם בילדים גם כעבור שנים, בגיל מאוחר יותר.

הנטיות הרגשיות הטבעיות ומאפייני האישיות לא רק עומדים ביסוד השוני בין אחים ובין בני אדם, אלא הם, באופן פנימי ועמוק, קשורים לתכלית החיים הייחודית של כל אדם. על כל אדם להכיר את מבנה האישיות שלו, את החסמים הייחודיים שלו, את הנטיות הרגשיות והמידות הנטועות בו ולפעול כדי לפרוץ את גבולותיו. כלומר לפרוץ את גבול המאפיינים האישיותיים המגדירים אותו ולתוכם נולד. במידה רבה פריצת הגבול האישיותית הזאת היא לא רק תכלית האדם אלא גם תכלית הבריאה כולה.

במבט מעמיק אף יותר, תורת הגלגולים, לפיה הנשמה מחליפה את המצב הגשמי שבו היא מאירה, כלומר את הגוף, ובתוך כך את המקום והזמן בו היא פועלת, נשענת על כך שבכל גלגול האדם נדרש לתקן תכונות אישיותיות מובנות בו. זהו התיקון המפורסם הנדרש ממנו. הוא יכול לקלקל נטיות רגשיות נוספות. אך את אלה יהיה לו קל לתקן. האתגר הגדול שלו הוא לתקן את הנטיות עמן נולד ולשמן נולד.

ארבעה טיפוסי אישיות

איך אדע מהן התכונות עמן נולדתי והן האחראיות על המבנה האישיותי שלי? 

על פי תורת החסידות יש בעולם שלוש מדרגות של יצירה. "חומר, צורה ותיקון". חומר הוא חומר הגלם ממנו עשויים הנבראים. החומר עצמו, כשהוא עדיין ללא צורה, מורכב ממינונים שונים של ארבע יסודות אותם מזכיר בעל התניא בספרו.

ארבעת היסודות הללו מצויים בעולם, אך גם באדם. מהם מורכב מבנה האישיות הטבעי שלו. על -פי תורת החסידות כשהאדם מתקן את ארבעת היסודות שלו, כשהוא מעצב אותם מחדש בצורה ראויה, הוא מתקן לא רק את עצמו אלא את העולם כולו.

המושג תיקון מלמד שהאדם נברא מלכתחילה עם מבנה אישיות שעשוי להיות בעל נטיות לא רצויות. נטיות אישיותיות אלה מובנות בו. הן ברירת המחדל של הנפש ומהוות את המשיכה הראשונית שלה. זאת כאשר לכל נפש יש כאמור תרכובת אחרת של ארבעת היסודות המעצבות את מבנה האישיות הייחודי לו.

מהם ארבעת היסודות שמינונים שונים שלהם מרכיבים את מבנה האישיות של כל אחד מאיתנו?

אדמו"ר הזקן מונה את היסודות הללו בתניא, ואת השפעתם על האופי של האדם. מהם אפשר לסווג את בני האדם לארבעה טיפוסי אישיות.

טיפוס של אש

יסוד האש שונה מהיסודות האחרים שטבעם הוא ירידה כלפי מטה. "כעס וגאוה מיסוד האש שנגבה למעלה", מגדיר אדמו"ר הזקן בתניא. האש מבקשת לכלות הכל, להתנתק ממקורה ולעלות מעלה. כך גם התפרצויות זעם וכעס, המובנות כנטייה טבעית באישיות, גורמות לאדם בשעת הכעס לא לאפשר לשכלו להכווין את דרכו. הוא מוכן לאבד הכל, לשרוף הכל ולבטל את מי או מה שלדעתו פגע בו.

מצד שני, מי שהוא מהיר חימה באופיו בשל דומיננטיות יסוד הכעס, יכול לתקן יסוד זה ולגלות במקומו איכויות יוצאות דופן. ההיבט החיוני של יסוד האש הוא שהוא מאופיין על ידי רצון להתקרב למקורו. הוא מקפל בתוכו שאיפה כמוסה אל הרוחני. ביסוד האש מוטבעת השאיפה לעלות מעלה ולהתכלל במקורו. כך דווקא מי שהוא בעל נטייה לכעס והתפרצויות אם יתקן את טבעו, יגלה שהשורש הגבוה של אותן נטיות מובנות הוא חיובי, כזה שיכול לעזור לו לגלות בתוכו צדדים רוחניים ויכולת התעלות וחיפוש אחר דבקות.

כל תורת התיקון מתבססת על כך שילדים לא נולדים "לוח חלק"
כל תורת התיקון מתבססת על כך שילדים לא נולדים "לוח חלק"

טיפוס של רוח

דומיננטיות של יסוד הרוח בנפש מציירת טיפוס אישיות הנמשך לדברים שאין בהם תוכן או תועלת ממשית לעצמו או לעולם. "הוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים מיסוד הרוח," כותב בעל התניא.

למרות המשיכה אל דברים חסרי התוכן וההתפארות, השורש של היסוד הזה הוא חיובי ונעלה. השורש הוא היכולת לגלות רוממות פנימית חיובית. האדם נמשך לליצנות והתפארות כי הוא רוצה תשומת לב, הוא רוצה הערכה. מדוע הוא רוצה הערכה? כדי להרגיש שיש לו חשיבות ומשמעות.

כשהאדם מגלה שהערך שלו אינו מותנה בזולת ולא תלוי באף אדם הוא יכול לוותר על ההתנהגות הלא רצויה. הוא מבין שההתפארות יוצרת דווקא את התגובה ההפוכה. אולם החיפוש אחר הרוממות הפנימית, הייחודיות והערך העצמי, נובע מיסוד הרוח שבנפש.

טיפוס של מים

יש אנשים סגפנים. מטבעם תענוגות החיים אינם מושכים אותם. להפך. דווקא הצמצום וההגבלה קוסמים להם יותר. דווקא בתנועות אלה הם מוצאים את התענוג והתכלית. אולם יש אנשים שהחיפוש הטבעי שלהם הוא אחר הגדלת מידת התענוג ומימוש התאוות.

הבעיה שהמרדף אחר תענוגות יכול להיות מתסכל ולהוליד שיממון. הוא יוצר התמכרות ל"משיח שקר" שמתנדף מייד לאחר שהוא מסופק.

הצד החיובי של הנטייה לחיפוש אחר הגשמת תאוות בצורה מוגזמת הוא היכולת לעורר תענוג בחיים. לשמוח בהם, להשפיע, להעניק, לעשות טוב. לשמוח בלימוד ובעשייה.

"תאוות התענוגים מיסוד המים", כותב בעל התניא, "כי המים מצמיחים כל מיני תענוג". יחד עם זאת המים גם מחיים את הכל. ללא מים אי אפשר לחיות. התענוג "מרחיב את הכלים" ומאפשר לגלות כוחות גדולים שיכילו אורות רבים יותר. אולם כשהתענוג הוא חסר טעם פנימי, הוא לא נועד כדי להרחיב את הכלים ולעזור לאדם להגשים את עצמו. ההפך הוא הנכון. הוא הופך את האדם להיות עבד של התאוות. הן שולטות בו וקושרות אותו כך שלא יוכל להתעלות.

טיפוס של עפר

אנשים שמידת העפר היא הדומיננטית בקרבם הם אנשים שטבעם יורד מטה, כלומר לעצבות ולעצלות. הם נפגעים מהמציאות כשזאת לא פועלת כפי שהם רוצים ולכן נסוגים במהרה לתוך עצמם ומחפשים דרכים להימלט מסביבתם. זאת במקום לרומם את עצמם ולהחדיר בחייהם חיות ושמחה.

לטיפוס אישיות שהדומיננטיות בו היא יסוד העפר יש כוחות הנהגה גדולים. עפר הוא אדמה. ממנה הכל צומח. היא מאפשרת את הפעילות והעשייה. לכן יסוד העפר הוא כנגד ספירת המלכות. הוא מבטא בפנימיותו רצון להשפיע, לדבר, לפעול. רק שההשפעה לא יכולה להיות תלויה בתגובה וביחס של האנשים כלפינו.

העפר בניגוד לאבק הוא גוש אחד. בכך הוא מרמז על אחדות. חיפוש אחר האחדות ולא אחר התלות מאפשר להפוך את העצבות והעצלות לחתירה אחר השפעה ושינוי מתוך מגמת אחדות. אחדות בין אנשים ובין האירועים השונים שאנו חווים יכול לרומם את הטיפוס הנוטה לעצבות, להוציא אותו מהציפייה שהדברים יתרחשו כפי שהוא רוצה, שאחרת יהיה עצוב, וממילא לגלות את הכוחות הגדולים הטמונים בו.

האם אפשר לשנות מבנה אישיות?

האם האדם יכול להשתנות? האם אפשר לנצח את המאפיינים האישיותיים עמם נולדתי? על-פי תיאוריות סוציולוגיות העוסקות בתהליכי חיברות, ככל שהאדם מבוגר יותר כך יקשה עליו לשנות דפוסי התנהגות ומחשבה.

מהי עמדת החסידות? השאיפה היא כמובן שאנשים ישתנו. האדם חייב להיות בתנועה, לצאת מעצמו, לצמוח ולהתפתח. ראשי החסידות לא היו רוצים לראות מצב שבו השנים חולפות ואנשים אוחזים באותה מידת כעס, אותן חרדות, אותה גאווה ואותה עצבות ועצלות. המטרה של האדם היא שישתנה.

אולם האם השינוי הוא במבנה האישיות? האם מדובר בשינוי יסודי ותמידי? המשימה הזו היא קשה בהרבה, עד בלתי אפשרית. אפשר וצריך להשתנות על ידי ניצחון הקרבות בלבושי הנפש, במחשבה, בדיבור ובמעשה. זהו שינוי המתרחש בכל רגע מחדש אך לא באופן טוטלי. קשה לשנות את ציור הנפש, משום שטבע האדם מושרש בעצם הנפש. את המאפיינים הטבעיים, במילים אחרות, קשה מאוד לשנות.

 "והטבעיות לא תשתנה לעולם, דמי שהוא איש החסד לא ישתנה לעולם לאיש הגבורה, וכן מי שהוא בטבע הגבורות לא ישתנה בעצם מהותו להיות בטבע מדת החסד… רק יכול להיות התעלמות איזה כח לפי שעה ולהתנהג בהמידה הפכית", כותב הרבי הרש"ב. הדוגמה בה הוא משתמש היא זו של אברהם אבינו, שידוע שמאופיין על ידי מידת החסד, אך "כבש את רחמיו מעל בנו יחידו והתנהג לפי שעה במידת הגבורה".

במילים אחרות מי שהוא למשל, טיפוס המאופיין כעפר, יתקשה לשנות את נטייתו לעצלות. הוא יוכל לכבוש את נטייתו לזמן קצר אך לא לשנות את מהותו. הבשורה החיובית היא שהוא כן יוכל להתמיר את התכונות שבו ולסייע להם להתגלות בצורה חיובית ונעלית, כזאת שתגרום לו לממש את תכליתו.

פורסם במגזין נשמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי תרצו לקרוא גם

Back to top button