הקסם של קהילה לומדת

מייד עם תחילת הקורונה עלה הרעיון לקיים סדרה קצרה של שיעורים מחזקים, שיעזרו לעבור את הסערה.

משיעור לשיעור היוזמה גדלה והתפתחה. אלפים נרשמו ומאות הגיעו לשיעורים. הלימוד התרחב והעמיק ונוצרו כמה מעגלי לומדים בעלי רמות מחויבות שונות.

האתגר הגדול של הלימוד היה ועודנו ליצור בכל שבוע שיעור שעומד בפני עצמו ואינו דורש ידע מוקדם. כך שכל אחד ואחת יכולים להצטרף לכל שיעור בכל עת. אך יחד עם זאת לבנות באמצעות כל השיעורים תמונה מלאה של מבנה הנפש ושל מגוון הכלים להתמודדויות רגשיות, זוגיות, משפחתיות ותעסוקתיות. תמונה שתגרום גם למי שהוא בעל ידע נרחב בתורת הנפש למצוא ערך רב בלימוד.

אבל הקסם האמיתי של הלימוד נוצר כשכמעט בלי להרגיש הפכנו לקהילה. קהילה לומדת שמטרתה מעשית: להשתפר, להיות היום קצת יותר טובים מאתמול, להאיר פינות חשוכות ולא לפחד מעומק, תוכן ומשמעות.
זוהי לכאורה קהילה וירטואלית, אבל בפועל אין אמיתית ממנה. הזום חולל את הקסם. הוא פתח בתים, לבבות ומוחות. הרעיונות של תורת הנפש היהודית חיברו בין אנשים, יצרו ערבות הדדית ועודדו תמיכה משותפת. פתאום נוצרה מסגרת לימוד קבועה שלא רק עוזרת להתמודד עם העומס בחיים, אלא מבקשת להמתיק אותם ולגלות את הפוטנציאל הטמון בעומס.

זאת לא רק קהילה אמיתית, עם אנשים אמיתיים, אלה היא גם הטרוגנית להפליא. צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, דתיים מסורתיים ושאינם בכלל. קהילה פתוחה שהקריטריון היחיד להצטרף אליה הוא הנכונות להתאמץ קצת, לפתח את התודעה, להתבונן בתכנים ולהיות מוכן להחדיר אותם לחיינו.

זום מגביל את מספר המשתתפים למאה. בדרך כלל מצטרפים עוד עשרות ללימוד שמשודר גם באתר התבוננות. אתמול כמה עשרות מהלומדים הקבועים עצרו את הלימוד באמצע, החליפו רקעים כולם יחד ברגע אחד וברכו בחום למזל טוב. היו שהרימו גם לחיים ונופפו בבלונים. עבורי זה היה רגע מיוחד ומרגש. לא רק בגלל הפרגון, היוזמה והתיאום המוקדם, אלא בגלל שהייתה תחושה של גיבוש וטעם של אחדות.

נכון זה זום. אבל רעיונות חודרים דרך זום וקושרים בין בני אדם. וכשהקשר הזה נוצר וטעם של אחדות וערבות קיים באוויר יש גם מתיקות שמתפשטת ואהבה שמתחזקת בין הבריות. ואת הקשר הזה אי אפשר ליצור באמת ללא לימוד משותף.