פסיכולוגיה בפרשהשמות

כיצד לגעת באינסוף ואיך להגביר חיוּת | פסיכולוגיה בפרשה | ויחי

השיעור מתקיים בימי ראשון בשעה 20:00 בזום. לעדכונים וקבלת הלינק הצטרפו לקבוצת הוואטספ.

כיצד היצור האנושי, הסופי והמוגבל יכול להתקשר לדבר אינסופי ובלתי מוגבל? התשובה לשאלה הזו היא גם התשובה לשאלה כיצד האדם יכול למלא את עצמו בחיוּת ומוטיבציה. מהם ששת "מזונת העל", ה"סופר פוד", שצריך לצרוך כדי להתמלא חיות? היכן צורכים אותם? וכיצד בהם תלוי הקשר לאינסוף?

מקורות

בראשית מ"ז

ח          “יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ–יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיך.

ט          גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ.

י           לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.

יא         אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה.

יב         חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב. “

אדמו"ר הזקן
מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים, עמ' כ"ד- כ"ז

“חכלילי עינים מיין ולבן שניים מחלב כתיב הסבי עיניך מנגדי שהם הרהבוני הנה יש תלת קשרין אורייתא וקב״ה וישראל. להבין מה הם התלת קשרין, דהנה השי״ת למעלה ממקום וזמן שאצלו הכל שוה היה הוה ויהיה אני ה׳ לא שניתי שאין שום שינוי בו מחמת שכולא קמי׳ כלא חשיבי אתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא משנברא העולם שאין שום שינוי בו ית׳ שהכל אחדות פשוט אפילו כהיום כמו קודם הבריאה מחמת שכולא כלא חשיב רק שנראה בעולם כנודע.

למשל באדם מה שהוא מדבר ב׳ אותיות אינם נחשבין לכלום נגדו כך כל העולמות החיות שלהם ב׳ אותיות וגם האות ה״א בו נברא העולם אבל באמת האות גופא הוא למעלה מהעולמות שאם הי׳ מעצמותן הי׳ שינוי בו כמו ששמו של אדם אינו עצמותו רק חלק מעט ממנו כנודע זהו ג״כ שהאות גופא הוא למעלה מהעולמות ולכן בעצמותו אין בו שום שינוי שהכל אחדות פשוט כבראשונה רק כל העולמות הם שמרים משמרים מהארת עצמו שהם רפ״ח ניצוצין כנודע.

והנה האדם הוא בזמן ומקום האיך הוא יכול לקשר א״ע לדבר שאין לו גבול ותכלית למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית צריך להיות ע״י ממוצע והוא התורה וע״י יכול לקשר את עצמו להשי״ת.

והנה בתורה יש ו׳ בחינות לחם ויין ודבש שמן וחלב ומים שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ונאמר דבש וחלב תחת לשונך ונאמר הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לשון תאוה נכסוף נכספתי שאינו צמא לכו שברו ואכלו לחם וגו׳, ובלא אכילת לחם האיך יצמא למים.

אך להבין זה הנה בחינת לחם הוא למשל כמו שאצל האדם נאמר ולחם לבב אנוש יסעד שבלא לחם אין יכול לקבל שום תענוג והוא חלש ואחר שאכל לחם הוא יכול לקבל שאר תענוגים דבש וחלב והלחם הוא דבר המקיים את כל הגוף והוא המחבר בין הנפש להגוף שבלא זה הוא חלש

ובחינת מים אצל האדם נאמר כמים קרים על נפש עיפה שהמים אינם טובים כל עת רק כשהוא צמא שהמים בטבע קרים רק כשהוא מחומם ועיף וצמא הם טובים לו אז והשותה מים לצמאו מברך.

והנה בחינת לחם בתורה הוא אותיות התורה הפשוטה שהוא היסוד שצריך ללמוד התורה כפשוטה שהם החיות של כל העולמות באורייתא ברא קוב״ה עלמין בכ׳׳ב אותיות התורה דהנה לחם חיטה הם כ״ב אותיות כדאיתא בזוהר ואתה מחיה הם אותיות מא׳ ועד תי״ו וה׳ מוצאות הפה כנודע והם קיומם של כל העולמות וחיותם והמחברים בין חיותם והגוף וקודם זה אין יכול לקבל שום תענוג שבאמת צריף לדבק א״ע לתורה כפשוטה שבאמת אין מבינים שום דבר מהתורה וזהו בחינת לחם שבלתי זה אינם יכולים לקבל שום תענוג באמת לא בתפילה ולא בשום עבודת הבורא שיהי׳ ישמח ישראל בעושיו.

והנה יש בחינת דבש שהיא מדריגה גבוה מאוד להנות מזיו השכינה ולקבל תענוג גדול ואין להתאמץ לזאת המדריגה רק יהי׳ ממילא אבל לא לעשות בכוונה בשביל זה היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם [עיין לקמן דף קכ״ד ע״א בד״ה הנה דורות ראשונים] והנה הוא בחינת דבש שמקבל תענוג.

והנה יש בחינת מים והוא כשהולך אדם כל היום אחר עסקיו ואחר שרירות לבו והוא רחוק מאוד מהשי״ת ואח״כ עומד ומתפלל או לומד ובא לו איזה התלהבות מחמת הדיבורים ובא לו איזה תענוג וסובר שהוא דבש אבל אינו רק מים קרים על נפש עייפה מחמת שהוא הולך עיף כל היום בלתי עבודת השם ועכשיו בא לו איזה התעוררות והראי׳ שהדבש תמיד מתוק וזה אחר התפילה והעבודה חוזר לסדרו כבראשונה.

והנה בחינת יין ושמן הוא דהנה נודע שהיין הוא חם מאוד ושמן הוא בטבע קר ונח והנה איתא נכנס יין יצא סוד שמחמת שהיין דבר הפנימי בענבים ונתגלה לחוץ וכשהאדם שותה אותו מוצא פנימיותו לחוץ להתגלות והוא מהפך אותו לאיש אחר ונהפך כל מוחו וכל מדותיו כן יש בחינת יין דהנה כתיב ראה נתתי לפניכם החיים והטוב המות והרע ובחרת בחיים למען תחיה לאהבה את ה׳ אלהיך ולדבקה בו כי היא חייך.

דהנה יש בכל דבר חומר וצורה גוף וחיות כן יש בכל העולמות למעלה נקרא פנימיות וכלים למטה נקרא חיים ומות דהנה בודאי מי שרוצה לדבק א״ע לגשמיות בלבד ואינו אוהב רק הגשם בודאי הוא נקרא מות ולא דברה תורה במתים אך מי שרואה ואוהב את החיות והפנימיות של כל דבר ע״ז נאמר ובחרת בחיים מאחר שאתה אוהב את החיות למה לך לדבק א״ע להחיות של הדבר הזה שהוא דבר מועט ומצומצם והוא שמרי שמרים הלא טוב יותר לאהבה את ה׳ אלהיך ולדבקה בו כי הוא חייך וחיות של כל החיים רק כ״ב אותיות וטוב יותר לדבק אל השורש.

וזהו פי׳ כל הנשמה תהלל יה בודאי הגוף אין לו להלל לא המתים יהללו יה רק הנשמה שהיא רוצה החיות יוכל להלל יה שכל החיות ותענוגים מעוה״ז ועוה״ב הם רק בחינת ב׳ אותיות אלו י״ה ויותר טוב לדבק לתענוג כל התענוגים.

והנה יין דבר שמהפך כל גופו ואין יכול לעמוד אבל השמן הוא קר ונח ועומד על עמדו, דהנה יש אצל האדם חכמה ובינה והנה חכמה שהוא יודע הדבר הזה על בוריו אבל אין מתבונן היטיב בדבר הזה, ובינה נקרא מי שהוא מתבונן מאוד בדבר הזה וזהו נקרא בחינת יין מחמת שהוא מתבונן מאוד בכל הדברים שבעולמות ורואה הפנימיות של כל הדברים ומדבק א״ע לשרש כל השרשים ומדבק א״ע בהתלהבות ובתשוקה להשי״ת ומחמת זה נהפך לאיש אחר ויוצא פנימיותו לחוץ ויוצא סוד ואינו יכול לעמוד מפני תשוקתו הגדולה וזהו בחינת יין

אבל בחינת שמן אינו כן שהשמן נקרא נר שבודאי כל האור הוא לא מן הפתילה רק מהשמן רק שהוא קר דהיינו שהוא מבין כל דבר שיש אלהות בעולמות ומחיה עליונים ותחתונים אבל אין מתבונן ואין לו שום התלהבות מזה רק הוא בחינת נר שיכול להדליק כשירצה.

והנה כל ישראל קומה שלימה יש בחינת עינים עיני העדה ובחינת שניים הנה בחינת עינים הוא מי שמסתכל בעינו על שום דבר שבדבר שהוא מסתכל שם הוא כולו ע״ד עיני וליבא תרין סרסורין דעבירה עין רואה ולב חומד כו׳ והוא שם עם כל שכלו וכל מדותיו שם בדבר שהוא מסתכל שם היטב.

והנה כשהאדם מתבונן מאוד בשכלו בהשי״ת הוא ג״כ בחינת עינים והוא עם כל מדותיו שם וכל חפצו ותשוקתו אינו רק שם כדרך ישמח ישראל בעושיו.

אבל להבין מהו משמח אלהים כדרך ישמח ישראל בעושיו דהנה כמו שהאדם מתבונן ומסתכל מאוד בהשי״ת ומעורר אהבתו אליו כך כביכול מתעורר להסתכל עליו באהבה רבה עד שאינו יכול לסבול מגודל אהבתו וזהו הסבי עיניך מנגדי שהם הרהבוני מלהסתכל יותר מדי מחמת שאהיה מוכרח אני ג״כ להסתכל בך באהבה רבה מאוד ואין יכול לסבול וזהו שהם הרהבוני.

וזהו חכלילי עינים לשון אדמימות וזהו עינים מחמת יין כי מי שהוא מסתכל מאוד בדבר בא לו אדמימות עינים וזהו בחינת עינים הנזכר לעיל מחמת שבא לו התלהבות מהתבוננות הוא נקרא אדמימות עינים.

ויש עוד בחינת שינים בישראל שכמו שהשינים מחתכים ומשברים את המאכל כמו כן הוא יושב ומברר ומלבן ומשבר כל המדות רעות שבו בתחבולות גדולות, וזהו בודאי מי שאין לו בחינת יין אבל מי שיש לו בחינת יין הנזכר לעיל אין צריך לזה כי ממילא נופלים כל המדות רעות כשהוא מדבק א״ע מאוד להשי״ת כנודע.

וזהו ג״כ בחינת ולבן שיניים מחלב לשון מלבן ומשבר המדות. אבל מהיכן נלקח זה מבחינת חלב שבתורה דהנה דם נעכר ונעשה חלב דהיינו מיראה נעשה אהבה ומאהבה יראה וד״ל."

רש"י
על בראשית, מ״ט:י״ב

"חכלילי. לְשׁוֹן אֹדֶם, כְּתַרְגּוּמוֹ, וְכֵן לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם (משלי כ"ג), שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שׁוֹתֵי יַיִן עֵינֵיהֶם מַאְדִּימִין:
מחלב. מֵרֹב חָלָב, שֶׁיְּהֵא בְּאַרְצוֹ מִרְעֶה טוֹב לְעֶדְרֵי צֹאן; וְכֵן פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא: אֲדֹם עֵינַיִם יְהֵא מֵרֹב יַיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם יְהֵא מֵרֹב חָלָב. וּלְפִי תַרְגּוּמוֹ עֵינַיִם לְשׁוֹן הָרִים, שֶׁמִּשָּׁם צוֹפִים לְמֵרָחוֹק, וְעוֹד תִּרְגְּמוֹ בְּפָנִים אֲחֵרִים, לְשׁוֹן מַעְיָנוֹת וְקִלּוּחַ הַיְקָבִים, נַעֲווֹהִי – יְקָבִים שֶׁלּוֹ, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא בְּמַסֶּכֶת עֲ"זָ (דף ע"ד), נַעֲוָא אַרְתְּחוֹ יְחַוְּרָן בִּקְעָתֵהּ – תַּרְגּוּם שִׁנַּיִם, לְשׁוֹן שִׁנֵּי הַסְּלָעִים."

עריכה: אבישי הארוניאן הגוני

דרגו את הפוסט!
[כללי: 0 ממוצע: 0]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button