מימוש פוטנציאל, משמעות, השפעה ויצירה

Just do it – העיקר הוא המעשה

ישנה לכאורה סתירה מובנית בתורת הנפש היהודית.

מצד אחד בריאות נפשית כרוכה בקבלה, הודיה, הסכמה עם המצב והתחברות לרגע ולהוויה. מצד שני האדם נקרא להגשים את תכליתו תוך דחיפה מתמדת ליצירה, עשייה ואקטיביות.

המעשה בפועל בכוחו לשנות את המהות ולהעיד על התקדמות האדם. זאת בעוד קיפאון ורפיסות מעידים פעמים רבות על בלבולים בתודעה, תחושת קורבנות וחוסר אמונה בעצמי.

כיצד מיישבים את הסתירה? מה מכווץ אותנו ומונע מאיתנו את המעשה בפועל? מה יניע אותנו לפעול, להגשים, ליצור, לעשות.

השיעור מתקיים בימי שלישי, 21:30 בזום. הרשמה (וקבלת שיעורים נוספים) בלינק הזה.

תקציר ומקורות

ישנה לכאורה סתירה מובנית בתורת הנפש היהודית. מצד אחד בריאות נפשית כרוכה בקבלה, הודיה, הסכמה עם המצב והתחברות לרגע ולהוויה. מצד שני האדם נקרא להגשים את תכליתו תוך דחיפה מתמדת ליצירה, עשייה ואקטיביות.

המעשה בפועל בכוחו לשנות את המהות ולהעיד על התקדמות האדם. זאת בעוד קיפאון ורפיסות מעידים פעמים רבות על בלבולים בתודעה, תחושת קורבנות וחוסר אמונה בעצמי.

כיצד מיישבים את הסתירה? מה מכווץ אותנו ומונע מאיתנו את המעשה בפועל ומה יניע אותנו לפעול, להגשים, ליצור, לעשות.

  1. למה המעשה חשוב כל כך? מה קורה כשמישהו יוצא מעצמו ופעול?
  • טובה פעולה אחת מאלף אנחות – מה יוצא מאנחות?

"ועיקר העיקרים הוא – שטובה פעולה אחת מאלף אנחות, שהרי דבר ברור שהעדר הפעולה אפילו אם יתרצוהו ע"י כו"כ טעמים, בודאי לא תהיינה כל תוצאות ולא יחול כל שיפור, משא"כ ע"י פעולה קרוב לודאי שיראו פירות במשך זמן קצר, ואצ"ל – במשך הזמן".[1]

  • עוזר לנצח בלבולים וחיפוש אחר שלמות

תשי"ז," במענה על מכתבו מי"ז אד"ר, בו כותב מהנהגתו ואודות הענינים אשר לעת עתה אינם בסדר.

והנה בכגון דא העצה היא כמבואר בכמה מספרים הק' שלא להתעמק ולבלות הזמן בהתבוננות במצב איך שהוא בלתי רצוי וכו', כ"א להתנהג מתאים להוראת נשיאנו הק' שטובה פעולה אחת מאלף אנחות, ופעולה בצד הקדושה היא לא בדרך קפיצה מן הקצה אל הקצה, שאין זה אלא הנהגה בהוראת שעה, כ"א בהליכה דרגא אחר דרגא, וע"ד שנאמר מעט מעט אגרשנו…"

  • המעשה הטוב, היצירה -היא התשובה החזקה ביותר לרוע, לקולות שמנסים להחליש.
  • המעשה עוזר לעמוד במלחמת היצר.
  • מתוך המעשה האדם מכניע את הבהמיות שלו ומגשים את הרצון הגבוה. המעשה מוריד את אור הנפש מטה.

תניא, ליקוטי אמרים, פרק לה:  "והנה לתוספת ביאור תיבת לעשותו וגם להבין מעט מזעיר תכלית בריאת הבינונים וירידת נשמותיהם לעו"הז להתלבש בנפש הבהמית שמהקליפה וס"א מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם ולדחותה ממקומה מחלל השמאלי שבלב שלא יעלו ממנה הרהורים אל המוח כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה היא בתקפה ובגבורתה אצלם כתולדתה רק שלבושיה אינם מתלבשים בגופם כנ"ל וא"כ למה זה ירדו נשמותיהם לעו"הז ליגע לריק ח"ו להלחם כל ימיהם עם היצר ולא יכלו לו ותהי זאת נחמתם לנחמם בכפליים לתושיה ולשמח לבם בה'…  והנה ביאור משל זה שהמשיל אור השכינה לאור הנר שאינו מאיר ונאחז בפתילה בלי שמן וכך אין השכינה שורה על גוף האדם שנמשל לפתילה אלא ע"י מעשים טובים דווקא…"

  • המעשה מקשר את הכוחות הפנימיים עם החיצוניים

הבעל שם טוב, כתר שם טוב, חלק ראשון, מב-א

"…כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, <פירוש> לקשר המעשה <בכח> [עם] המחשבה… לקשר ולחבר מעשה הגשמי ברוחני [וכו', ע"ד ששמעתי ממנו או בשמו כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי כאשר מקשר המעשה גשמי ברוחני] עי"ז נעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה."

  • המעשה משפיע על העליונים ומעורר שמחה

כי נעוץ תחילתן בסופן דוקא וסופן בתחלתן כו', ולכן כח המעשה שבישראל בגשמיות גדולה יותר לעורר למעלה מעלה הטיית עצמותו ית' להיות סובב וממלא כו'. אמנם פעמים שאין אתערותא מלמטה כשלא אכשור דרא, ואזי משורת הדין לא היו ראויים שיהי' אתערותא מלמעלה ג"כ, אלא שאעפי"כ יוכל להיות שיהי' אתערותא מלמעלה מאליו מעצמו, ושתהי' גם ביתר שאת ויתר עוז מאתעדל"ע שע"י אתעדל"ת, והוא מ"ש שמח תשמח ריעים האהובים שהשמחה פורץ גדר עד"מ המלך בתמידות הוא יושב שאנן ושקט בהיכלו, ואין הכל זוכים לראות פניו, כ"א החשובים שבעם זוכים לזה בהשתדלות רב, אמנם לפעמים בעת שמחת לבו יצא החוצה ויגלה לעין כל, כי מחמת השמחה יוכל לפרוץ גדר כנהוג ע"פ התמידות, והיינו משום כי השמחה הוא המשכת חיות חדש מההעלם אל הגילוי כידוע.

  • תכלית הבריאה

"ענינה של דרך הוא, שעל ידה אפשר להגיע למקום מסויים. התכלית אינה הדרך עצמה; הדרך אינה אלא אמצעי המביא אל התכלית. אבל ללא האמצעי, אי אפשר להגיע אל התכלית…"[2]

  • יש לי שליחות בעולם

"כל זמן שהנשמה בקרבי, ישנה השליחות שהטיל הקב"ה על כאו"א מישראל, בנתנו לו מספר מוגבל של ימים – "ימים יוצרו ולו אחד בהם" (תהלים קלט, טז)– בשביל למלא שליחות זו, ובמילא, כשם ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה", כמו כן אין גם זמן מיותר (לבטלה), כך שצריך לנצל כל יום וכל רגע כדבעי – כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הצ"צ: "אנן פועלי דיממי אנן" (עירובין, סה, א) כלומר, התפקיד שלנו הוא להאיר.[3]

ולכן אומר כ"ק מו"ח אדמו"ר "טובה פעולה אחת יותר מאלף אנחות": אפילו אם יתאנח אלף אנחות, ויתאנח באמת – מוטב שיעשה פעולה אחת בעניני תורה ומצוות, וישכח מאלף האנחות, כי, אין הכוונה בשברון הגוף ע"י "אנחה (ש)שוברת חצי גופו (או "כל גופו") של אדם", אלא אדרבה, כתורת הבעש"ט על הפסוק "עזוב תעזוב עמו", שצריך לעבוד את ה' ביחד עם הגוף, וכאמור, שהתפקיד הוא להאיר .

  • משפיע על העולם הבא

תניא פרק לז: "והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעו"הז הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עוה"ז."

2. מהו המעשה –

(כדאי גם לחזור לשיעור מספר 16 העוסק בלבושי הנפש)

השלישי והחשוב בלבושי הנפש (מחשבה, דיבור ומעשה)

”לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה“ (משנה, מסכת אבות – פרק א', משנה י"ז)

  • הבחירה ניתנה לנו לצורך העשייה

ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן, תניא, ליקוטי אמרים, פרק יז

"ובזה יובן מ"ש כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו דלכאורה הוא בלבבך נגד החוש שלנו [והתורה היא נצחית] שאין קרוב מאד הדבר להפך לבו מתאוות עוה"ז לאהבת ה' באמת וכמ"ש בגמרא אטו יראה מילתא זוטרתי היא וכל שכן אהבה. וגם אמרו רז"ל דצדיקים דוקא לבם ברשותם. אלא דלעשותו ר"ל האהבה המביאה לידי עשיית המצות בלבד שהיא רעותא דלבא שבתעלומות לב גם כי אינה בהתגלות לבו כרשפי אש ודבר זה קרוב מאד ונקל לכל אדם אשר יש לו מוח בקדקדו כי מוחו ברשותו ויכול להתבונן בו ככל אשר יחפוץ וכשיתבונן בו בגדולת א"ס ב"ה ממילא יוליד במוחו על כל פנים האהבה לה' לדבקה בו בקיום מצותיו ותורתו וזה כל האדם כי היום לעשותם כתיב שהיום הוא עולם המעשה דוקא ולמחר כו' כמ"ש במ"א. "

  • המעשה משנה את המהות

ראו: תניא,  אגרת הקדש, פרק כא

  • המעשה הוא חיצוניות הפנימיות, ומשלים את הפנימיות

ראו: המשך תער"ב, חלק ראשון, ש"פ עקב, תער"ב, צ

  • כוח נבדל לכאורה הכי רחוק מעצם הנפש ולכן לכאורה פחות חשוב מהכוונה
  • אולם ע"י המעשה דוקא נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה כו',

מעלת הלבושים, תניא, פרק ד

"ועוד יש לכל נפש אלהית שלשה לבושים שהם מחשבה דבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה שכשהאדם מקיים במעשה כל מצות מעשיות ובדבור הוא עוסק בפירוש כל תרי"ג מצות והלכותיהן ובמחשבה הוא משיג כל מה שאפשר לו להשיג בפרד"ס התורה הרי כללות תרי"ג אברי נפשו מלובשים בתרי"ג מצות התורה ובפרטות בחי' חב"ד שבנפשו מלובשות בהשגת התורה שהוא משיג בפרד"ס כפי יכולת השגתו ושרש נפשו למעלה. והמדות שהן יראה ואהבה וענפיהן ותולדותיהן מלובשות בקיום המצות במעשה ובדבור שהוא ת"ת שכנגד כולן כי האהבה היא שרש כל רמ"ח מ"ע וממנה הן נמשכות ובלעדה אין להן קיום אמיתי כי המקיימן באמת הוא האוהב את שם ה' וחפץ לדבקה בו באמת ואי אפשר לדבקה בו באמת כי אם בקיום רמ"ח פקודין שהם רמ"ח אברין דמלכא כביכול כמ"ש במקום אחר והיראה היא שרש לשס"ה לא תעשה כי ירא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה. או יראה פנימית מזו שמתבושש מגדולתו למרות עיני כבודו ולעשות הרע בעיניו כל תועבת ה' אשר שנא הם הקליפות וסטרא אחרא אשר יניקתם מהאדם התחתון ואחיזתם בו הוא בשס"ה מצות לא תעשה. והנה שלשה לבושים אלו מהתורה ומצותיה אף שנקראים לבושים לנפש רוח ונשמה עם כל זה גבהה וגדלה מעלתם לאין קץ וסוף על מעלת נפש רוח ונשמה עצמן כמ"ש בזהר דאורייתא וקב"ה כולא חד פי' דאורייתא היא חכמתו ורצונו של הקב"ה והקב"ה בכבודו ובעצמו כולא חד כי הוא היודע והוא המדע וכו' כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם. ואף דהקב"ה נקרא אין סוף ולגדולתו אין חקר ולית מחשבה תפיסא ביה כלל וכן ברצונו וחכמתו כדכתיב אין חקר לתבונתו וכתי' החקר אלוה תמצא וכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם הנה על זה אמרו במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה."

3. מה מונע את המעשה

בלבולים ושאלות מיותרות מובילות לקיפאון

ב"ה, ה' מנ"א, תשכ"ב

."..לכתבו בענין המחשבות המבלבלות שבמילא משפיע גם על המצב רוח וכו', ידוע מאמר החכם, אין שמחה כהתרת הספיקות, שמכלל הן אתה שומע לאו, שספק מבלבל את האדם בטבעו, והדרך למעט הבלבול ועד להסירו כליל הוא לפתור הספק, ובפרט בנדון שלהם שלו ושל זוגתו תחי' הרי אין ספק, שהרי ברכו בשם ומלכות בשבע ברכות (מטבע ותיקון אנשי כנסת הגדולה סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו), שזהו בנין עדי עד וכשמחך יצירך בגן עדן מקדם וכן בהנוגע להנסיעה לכאן, ולכן אמרתי זה מכבר שככל שיקדימו בנסיעה זו תהי' מנוחת הנפש בטוב יותר ובמילא גם במצב הרוח וכו' וכו' ובהנקודה שבסיום מכתבו, האם תהי' הנסיעה למשך זמן וגודלו ומתי זמן הביקור באה"ק ת"ו וכו' וכו', הרי על מה ולמה לבלבל הנפש בשאלות שתעמודנה על הפרק לאחר כמה חדשים, ובפרט שראש השנה באמצע שאז נכתבים ונחתמים לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, וה' הוא היודע."

  • אי עשיה מצביעה על היעדר רצון
  • חוסר אמון בעצמי מונע עשיה

"כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב… ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה חס ושלום… צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב. כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב?! ואף כשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב, הוא רואה שהוא גם כן מלא פצעים ואין בו מתום… על כל פנים, איך שהוא, על כל פנים היה איזה נקודה טוב בהמצוה והדבר הטוב שעשה?! ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדיין מעט טוב, על ידי זה הוא יוכל לשוב בתשובה"… (ליקוטי מוהר"ן ח"א רפב)

  • לא מאמין שההצלחה אפשרית


    4. כיצד נעודד את עצמנו לעשות
  • להימנע משאלות מבלבלות
  • להאמין בעצמי
  • טוב מעשה אחד מאלף אנחות. לקחת צעד קטן.
  • לא הכל או כלום, לא להציב מטרות גבוהות מדי.
  • סדר יום – להילחם על כל רגע.
  • כשלא מצליחים, לנסות עוד פעם.

תרגול – לקבל החלטה טובה לגבי מעשה שאנו רוצים לעשות, ולשרטט כיצד נעשה אותו ומה נדרש לצורך כך.


[1] > אגרות קודש, כרך ו, א'תשמו

[2] תורת מנחם, כד – שנת תשי"ט, ש"פ וילך, שבת תשובה, עמ' 26.

[3] תורת מנחם, טו – שנת תשט"ז, שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ז, עמ' 153.

עוד בקטגוריה זו:

Back to top button
דילוג לתוכן