לדעת להיות כלי | סדרת גוף ונפש 4

בכל מערכת יחסים, בנפש ומחוצה לה, צריכה להיות מזיגה נכונה של אורות וכלים. חשוב להביא אור, אבל לא פחות חשוב לדעת להיות כלי. מה מאפיין את הכלי ובמה חשיבותו.

ח

עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה,

וצ"ל שייכות הענינים דעוטה אור ונוטה שמים זה לזה.

ולהבין זה, יש לה"ק משנת"ל בהמשל דכחות הנפש שבאים בבחי' פנימי' באברי הגוף שכל כח יש לו כלי מיוחדת שהכח מתלבש ומתגלה ומתאחד בו, וע"כ לפי אופן האברים הוא פעולת והתגלות הכחות כו'.

  • הכלי יוצר ממשות והמחשה, מביא לידי ביטוי – רעיון גבוה, רגש, הוא מוריד אותו למטה

לקב"ה יש דמות הגוף למטה מאצילות

ה) והדוגמא מכ"ז יובן למעלה בבחי' ציור אדה"ע דהגם שאין לו דמות הגוף ולא גוף כו', מ"מ הרי כתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו כו' שאין זה בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה (דמה שאמרו אין לו דמות כו' העיקר קאי על בחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מאצי', דז"ע דמות הגוף וגוף שהקשה בשל"ה מאחר שאין לו דמות הגוף ממילא אין לו גוף, ומה צ"ל אין לו גוף כו'. ומבו' במ"א התי' ע"ז דדמות הגוף הוא בחי' בי"ע שנק' כדמותינו כו', וגוף הוא בחי' אצי' וכמא' וכמה גופין תקינת לון כו', שכ"ז אינו שייך בעצמות אוא"ס ב"ה), כ"א בהאורות וגילוים דאוא"ס שנמשך בע"ס דאצי' כו'. וגם באצי' ה"ז למעלה מבחי' הגבלה, וכנודע דע"ס דאצי' אין סוף להתפשטותן ונק' ג"כ ע"ס בלי מה כו', וכדאי' בס"י מדתן עשר שאין להם סוף שגם כמו שהן בבחי' מדה ושיעור דעשר בבחי'

ט

מהותים מיוחדים ה"ה בבחי' א"ס כו' וכמ"ש במ"א.

דמות הגוף הוא בציור אדם

ומ"מ ה"ה בבחי' ציור אדם חסד דרועא ימינא גבו' דרועא שמאלא כו' חכמה מוחא כו',

  • הכלי חייב לתפוס את האור ולהיות בערך אליו. מהו ציור אדם – שיש תפיסה – יש אור וכלי לכן העולם כמשפיע ומקבל, לכן העולם בנוי בתצורה של גוף ונפש. אם לא לא היה צריך את הנפש. תחשבו למה בנה כך את האדם – שיהיה אור מוכל. אחרת אור הבורא הוא אינסופי

בבחי' התלבשות אור בכלי שהאור בא בבחי' תפיסא בהכלי כו', שיש לכל אור כלי מיוחדת שלפי אופן כזה הוא האור, דכלי החכ' הוא כלי לאור החכ' דוקא וכלי הבינה לאור הבינה דוקא כו', וכן בהמדות חו"ג כו' שיש לכל אור כלי מיוחדת כו'.

  • לכל כלי יש איכות מיוחדת – מוח אור, מידות כלים.

לכל דבר יש את הכלי שלו המתאים לו.

וכנודע שיש בכלים חילוקי מדרי' וכמ"ש בע"ח דחיוהי הוא בחי' המוחין וגרמוהי בחי' מדות, ובאגה"ק אי' דחיוהי הוא האור וגרמוהי בחי' הכלים, והיינו דבמוחין גם הכלים הם בבחי' חיוהי שהם כמו האור וע"כ הם כלים לגילוי אור המוחין כו', וכלים דמדות שנק' גרמוהי הם כלים רק לאור המדות כו'. והגם שיש התלבשות המוחין גם במדרי' שלמטה מהמוחין וכמו עד"מ התלבשות השכל בכח התנועה שביד ובכח ההילוך שברגל כו', כמו"כ בבחי' חסד דרועא ימינא כו' שזהו בחי' חיצוניות המדות לפעול פעולת החסד כו' יש בזה מבחי' המוחין כו', שז"ע הג' פרקין שביד שהן בחי' חב"ד חג"ת נה"י שבכל מדה בפרט כו', וכמו השכל שמחייב השפעת החסד ועצם החסד ופעולתו היינו השפעתו בפועל כו' וכמ"ש במ"א. וכ"ש בבחי' פנימיות המדות שבלב אדה"ע כבי' שהן למעלה עדיין מבחי' פעולה כו', שיש בהם מבחי' המוחין וכמו ויאמר ה' אל לבו שזהו המשכת בחי' המוחין למדות כו'. וכמו"כ בבחי' המל'…

כל כלי מקבל ערך אחר של אור. הרגל את החכמה המעשית, כך גם היד המציירת. החוכמה המופשטת היא השכל. ככל שיש יותר פרטים יש יותר גילוי של האחדות וזה יותר גבוה.

מ"מ הרי כ"ז הוא בחי' הארת המוחין לבד שאין בחי' עצמות המוחין מתלבשים בזו"נ כ"א בחי' חיצוניות והארת המוחין לבד כו', וכמשנת"ל במשל דבחי' המוחין שבמדות הן בחי' חיצוניות המוחין לבד והשכל שביד

ורגל הוא בחי' שכל המעשי לבד כו'.

וכמו"כ הוא הדוגמא למעלה דבחי' המוחין דזו"נ אין זה בחי' עצמות המוחין כ"א הארה לבד, וכנודע דנה"י דאימא נעשים מוחין לז"א ונה"י דז"א נעשים מוחין לנוק' ויש בזה הארה מבחי' ו"ק דאי' כו', אבל זהו רק הארה ומדרי' חיצוניות דמוחין כו', ועצמות המוחין הן בג"ר דוקא כו'. ועמ"ש בע"ח שער הפרצופים ד"ג וז"ל כי עיקר המוחין הוא בחי' נשמה פנימית שבתוך הג"ר ממש אלא שנק' הג"ר מוחין כו', והיינו דהג"ר הן כלים לגילוי אור המוחין ששם הוא עצמות ומהות המוחין להיותם בבחי' כלים לאור זה ומתלבש שם האור בבחי' פנימיות שהוא בחי' הגילוי אל הכלים כו', ובכלים דמדות מאיר בחי' אור המדות בגילוי ומה שיש בהם מבחי' המוחין הוא בחי' חיצוניות המוחין והארתן לבד כו'.

  • הכלי צריך להיות מתאים לאור כדי שתהיה התלבשות של האור בכלי.

וכ"ז הוא מפני שהאורות באים בבחי' התלבשות פנימי וע"כ צ"ל הכלי כפי מדרי' האור להיות האור בבחי' התלבשות בהכלי כו'.

קיצור. והדוגמא מזה למעלה, הנה אצילות הוא בחי' אדה"ע והן אורות המתלבשים בכלים חסד דרועא ימינא כו' חכמה מוחא כו' דהתלבשות

  • האור עצמו לא פועל בעולם הוא צריך כלים. האור חייב להתלבש בכלים לצורך התהוות. אור בכלי לא יוצר דבר.

אור המוחין הוא בג"ר דוקא, ואור המדות בכלי המדות, ויש ג"כ התלבשות המוחין במדות וגם בבחי' מל' והו"ע חכ' דמע"ב, זהו הארה לבד, ועצמות המוחין הן בג"ר דוקא שהן כלים אל האור כו'.

וא"ו) וזהו הטעם מה שהכלים פועלים בהאורות להיות כמהות הכלים, וכמו בפעולת ההתהוות דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהן מאין ליש, דהתהוות הוא ע"י האור דוקא וכמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי לפי שהאור מעין המאור הוא מהותו ועצמותו כו' שהוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין כו', דכח ההתהוות הוא בעצמות דוקא ובא ע"י האור כו'. אמנם מהאור עצמו הרי א"א להיות מציאות יש כו', וז"ע הוי' אחד דמצד שם הוי' הרי העולמות גם לאחר שנתהוו הם בבחי' ביטול בתכלית כו', והיינו דמש' הוי' עצמו א"א להיות מציאות היש, וע"כ גם לאחר שנתהוו ה"ה בטלים כמו קודם שנתהוו כו'. רק משם אלקי' דשמש ומגן הוי' אלקי' שמעלים ומסתיר על שם הוי' יכול להיות התהוות היש כו', ומבו' בסש"ב ח"ב ספ"ד

  • הכלים מסתירים על האור, האורות פועלים רק לפי הכלי. ההתלבשות היא התגלות האורות בכלים.

שזהו בחי' הכלים שמסתירים על האור כו'. הרי שהאורות פועלים כפי אופן הכלים כו', וזהו לפי שהאורות הן בבחי' תפיסא והתלבשות ממש בהכלים ע"כ הכלים פועלים בהאור להיות פעולת האור כפי אופן הכלי דוקא כו'. אמנם ההתלבשות היא בבחי' התגלות שהאורות מתגלים בהכלים,

  • הכלים בטלים אל האורות, והם ראויים לקבל את הורות

והיינו

לפי שהכלים בטלים אל האורות והם ראוים לקבל את האורות,

ע"כ האורות הם מאירים בגילוי ממש בהכלי ויש להם שליטה וממשלה על הכלים ומנהיגים אותם, והו"ע פעולת הגילוי שהאור פועל שיהי' הגילוי בבי"ע כו',

והוא מ"ש החכמה תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים אשר בעיר והן הע"מ דשרשם מע"ס דאצי', שהכלים פועלים להיות פעולת ההתהוות ע"י שמסתירים על האור כו' כנ"ל, ומ"מ החכ' תעוז לחכם להיות גילוי אור בבי"ע ולהיות בהם בחי' הביטול כו' (ועמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו, רס"ג).

  • עולם האצילות. תכלית הכלים הוא לאפשר גילוי של האור. הנפש לבד לא יכולה לבצע כלום בעולמות רחוקים

 וזהו דאצי' הוא ממוצע בין אוא"ס המאציל אל הנבראים להיות גילוי אוא"ס בעולם כו', שזהו תכלית הכוונה בהתהוות האצי' בכדי שיהי' גילוי אלקות בעולמות כו', דכשם שאמצעית האצי' הוא להיות התהוות המציאות דבי"ע, כמו"כ תכלית הכוונה הפנימית דאצי' להיות עי"ז גילוי אלקות בבי"ע כו', דלולא האצי' לא היינו יודעים כלל ענין האוא"ס ולא הי' ידיעת והשגת אלקות בנבראים ולא הי' התגלות כחות אלקים כלל כמו התעוררות אהוי"ר וכה"ג, וע"י האצי' הוא שיש גילוי אלקות בעולם כו'. ושרש ההמשכה היא

מבחי' חכ', וזהו שהחכ' היא ראשית ההשתל' היינו

  • הכלי האיכותי ביותר – החכמה – כלי לאור אינסוף

שהחכ' היא בחי' כלי להגילוי דאוא"ס להאיר בבחי' פנימיות כו', וז"ש הוי' קנני ראשית דרכו דראשית גילוי הקו הוא בחכ' כו', להיות דכללות ענין הקו הוא להאיר את העולמות והיינו להיות בבחי' אור פנימי שזהו בחי' גילוי כו' כנודע, וראשית גילוי הקו להיות בחי' הגילוי בעולמות הוא בחכ' שהיא הכלי כללית לקבל בתוכה בחי' הגילוי דאוא"ס ב"ה, וע"י החכ' נמשך הגילוי בכל האצי' וגם בעולמות בי"ע במלאכים ונשמות שיהי' בהם השגה אלקית וגם בנשמות שירדו למטה שיודעים ומשיגים אלקות כו', שכ"ז הוא בשרש שרשו מבחי' חכ' דאצי' כו'.

  1. האור צריך להתלבש בכלי. לא רק מבחינה חיצונית להאיר עליו

וכ"ז הוא מפני שהכלים דאצי' הן כלים ראוים ומוכנים לקבל האור, והאור מאיר בהם בבחי' התלבשות פנימי בהתגלות כו', שעי"ז נמשך הגילוי גם בבי"ע כו'.

11. הכלי הופך את האור לממשות

קיצור. ולכן הכלים פועלים בהאורות להיות מהם התהוות מציאות היש,

  1. האור פועל ביטול בכלי

והאורות שולטים ומנהיגים את הכלים להיות ביטול היש, החכ' תעוז לחכם כו', והוא מפני שהן כלים אל האור שהוא בהם בבחי' התלבשות פנימי בהתגלות, וזהו שע"י אצי' הוא בחי' הגילוי דאלקות גם בבי"ע. וראשית הגילוי הוא מבחי' חכ' ששם ראשית גילוי הקו כו'.

ז) והנה נת"ל במשל דמה שהכחות מתלבשים בהאברים שאינם בערך זל"ז הוא לפי שהן כחות פנימיים בעצם והיינו שהן רק כחות הנפש לא אור עצם הנפש כו', ומתצמצמים להיות בבחי' אור פנימי כו'. ולהבין הדוגמא מזה למעלה, הענין הוא דהנה ידוע דאצי' הוא גילוי ההעלם מאוא"ס המאציל שז"ע אצי' מל' ואצלתי מן הרוח אשר עליך שהוא הפרשת הארה שאינו התחדשות דבר, וכמו אצילות רוחו של משה על הזקנים שאין זה מהות אחר שהרי ההשפעה הי' צ"ל ע"י משה, הרי מה שנאצל על הזקנים זהו רוחו של משה ממש שהי' כלול תחלה במשה ונמשך מההעלם אל הגילוי כו'. וכמו"כ הו"ע אצי' למעלה שאינו התחדשות דבר כמו ברי' שהוא התחדשות יש מאין משא"כ אצי' כו'. וזהו שאצי' הוא אלקות ממש דענין האלקות דאורות דאצי' הוא בחי' התפשטות מעצם אלוק' כו' כמ"ש במ"א, והיינו שאין זה עצמות המאציל ממש כ"א הארה המתפשטת ממנו אבל לא בבחי' התחדשות דבר כו'. ומ"מ הרי אצי' ג"כ בבחי' אין ערוך לגבי עצמות, וכן מובן ממ"ש והחכ' מאין תמצא שהחכ' היא בחי' יש ונמצאת מאין דכתר בבחי' יש מאין,

13. ההתלבשות היא כמו מציאה שאתה לא יודע מהיכן האור

וכמ"ש במ"א שז"ע תמצא כמו המציאה שאינו ידוע מאין באה, כמו"כ בחי' חכ' אינו יודע את מקורה, כמו היש שאינו יודע ומשיג את מקור המהווה אותו כו'. ובתו"א ד"ה פתח אלי' כ' דיותר משאין ערוך ברי' לגבי אצי' אין ערוך אצי' לגבי אוא"ס ב"ה, וזהו שאו' אין ערוך לך בעוה"ז דהיינו שאנחנו בני עוה"ז הגשמי אין לנו לומר שכמו שהעוה"ז הוא כאין וכלא נגד העולם העליון מכולם שהוא רוחני מאוד (הכוונה על עולם האצי' שזהו עולם העליון, דעולמות בי"ע נק' עולמות התחתונים כו', וכידוע דרבינו נ"ע הי' או' על אצי' עליון כו'), כן העולם העליון הזה הוא כלא נגד א"ס ב"ה. אלא אין ערוך לך כלל לדמות ביטול זה לביטול זה, היינו שאין לדמות העדר תפיסת מקום (דעם ניט ביטרעף) דאצי' לגבי אוא"ס ב"ה להעדר תפיסת מקום דבי"ע לגבי אצי', כי הנה ביטול עולם העליון נגדו ית' הוא מצד שהוא נברא וחלוק ממנו ומחי' אותו בכל שעה ובלתי השפעת ה' עליו הי' כלא הי', אבל ביטול עוה"ז נגד עולם העליון אינו אלא מצד שהוא חשוב ממנו (שהרי הוא ג"כ עולם שנק' עולם העליון כו' שנתהווה

מאוא"ס ב"ה רק שהוא חשוב) במעלה ומדרי' הרוחני' והרחק רב ביניהם, אבל מ"מ שניהם בבחי' א' שהם נבראים ומקבלים. ואף שהעולם היותר עליון משפיע בעולמות התחתונים ולולא ההשפעה מהעולם העליון היו מתבטלים ח"ו, הנה מה שהעולם העליון משפיע בעולמות התחתונים אינו מצד עצמו כ"א מחיותו מה שמקבל מבוראו, ולולא ההשפעה מעולם העליון היו העולמות התחתונים מתבטלים. אבל מ"מ לא היו מתבטלים לגמרי להיות כאלו לא היו, שהרי ענין ביטולם מצד העדר ההשפעה ח"ו מעולם העליון הוא שהי' מתכללים בעולם העליון, והרי ידוע דכל מה שנברא בעולמות התחתונים נמצא כלול בעולם העליון כנודע דכל חלקי דצח"מ דבי"ע יש גם באצי'

יב

כמ"ש בע"ח וכמבואר במ"א (והיינו מפני שהוא ג"כ בבחי' עולם כו'), וא"כ הביטול שלהם הוא רק שיהיו במדרי' עליונה יותר אבל לא ביטול לגמרי מכל וכל. משא"כ עולם העליון אינו שייך לומר שהוא כלול באוא"ס ב"ה, שהרי אוא"ס לאו מכא"מ כלל ואם הי' מסתלק ח"ו ההשפעה ממנו הי' מתבטל לגמרי והי' כלא הי' כו'. וזהו שהעולם העליון אין ערוך לגמרי יותר משאין ערוך עולם התחתון לגבי עולם העליון כו', ופי' אין ערוך דענין הערך הוא א' לגבי אלפים כמ"ש בסש"ב והיינו שהוא חלק ממנו רק שהוא חלק קטן כו', וברוחניות הו"ע עו"ע שהעלול כלול בעילתו והוא כחלק קטן ממנו (רק שאינו חסר בהעילה כלום כו'), ומדרי' התחתונה שבעילה מתלבשת בהעלול וכמו בשכל ומדות ומחדו"מ (והיינו כח המח' ודיבור כו' וכמ"ש בד"ה ואתה הרם כו') שהן נר"נ והו"ע בי"ע וכן אצי' כו' וכמ"ש במ"א, ואין ערוך הוא שאינו נמצא כלול במקורו כו'. וענין אין ערוך לך בעוה"ז י"ל שבעוה"ז נראה ונגלה איך שאין ערוך שהרי עצם הגשמי הוא בדרך אין ערוך שא"א להיות התהוות הגשמי בדרך ערך כו', וכאשר אנו

רואין דבר גשמי בהכרח לומר שהתהוותו הוא מאין בבחי' אין ערוך כו', וע"כ בעוה"ז דוקא נבין איך שהעולם היותר עליון ג"כ אין ערוך שה"ה ג"כ עולם והתהוותו היא בבחי' יש מאין כו', ונמצא דעולם האצי' ג"כ באין ערוך ועוד יותר כו'.

קיצור. וביאור הענין הנה אצי' הוא בחי' גילוי ההעלם שאינו התחדשות דבר, ומ"מ אצי' באין אין ערוך לגבי המאציל, ויותר משאין ערוך עשי' לגבי אצי' כו' שזהו רק עליון ותחתון שהתחתון נמצא כלול בהעליון (ולכן גם ביטול התחתון אינו ביטול לגמרי רק שמתבטל ממציאותו הראשון כו'). ואין ערוך הוא שאינו נמצא כלול במקורו, וזהו אין ערוך לך בעוה"ז שבזה נראה ונגלה, ומזה נבין שכ"ה בכללות העולמות כו'.

  1. הכלי הוא גבול

חכמה וחסד הם כלים הכי חשובים

ח) אך אינו מובן מאחר שאצי' הוא כענין ואצלתי כו', שזהו גילוי ההעלם הרי אין זה התחדשות כו' וכמ"ש המערכת בענין אצי' שלא נתחדש דבר במאציל ונאצל רק שנתגלה כח הכמוס והחתום מכח אל הפועל כו', ואיך יצדקו שניהם. אך הענין הוא דהנה ידוע דאצי' הוא ממוצע בין אוא"ס המאציל אל הנבראים כו' (ועמשי"ת לקמן פ' ק"ס ופ' קס"א), וידוע דכל ממוצע צ"ל כלול מב' המדרי', וא"כ יש באצי' מבחי' אוא"ס המאציל וגם מבחי' הנבראים, והן בחי' האורות והכלים דאצי' כו'. דהנה כלים דאצי' הן בבחי' גבול וכמ"ש בעה"ק שא"ת שיש לו כח בבע"ג ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו כו' והגבול הנמצא ממנו תחלה הן הספי' כו', והכוונה על הכלים דאצי' שהן בבחי' גבול והיינו שהן בגדר ומהות בחי' חכ' וחסד כו',

דעיקר מציאות בחי' חכ' וחסד הוא בהכלים דוקא כו'. וגם יש הגבלה בהתפשטות שלהן וכמו שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבבות פרסאות כמנין ורב כח כו', וי"ל דשיעור והגבלה זאת הוא כמו שהוא בבי"ע דהיינו כאשר נמשך בברי' הוא בבחי' מספר כזה, אבל באצי'

אינם בבחי' שיעור ומדה עדיין בהתפשטותן כו', וכמ"ש במ"א דכללות ענין הגבול דכלים הוא שתהי' בהם וע"י ההגבלה חוץ לאצי', אבל באצי' גופא אינם בבחי' גבול כו', וזהו מ"ש בס"י מדתן עשר שאין להם סוף ומבו' במ"א שזהו גם בבחי' הכלים שאין להם גבול כמו שהן

יג

באצי' כו'. אבל מ"מ גם כמו שהן באצי' הן בבחי' מציאות מדות וכחות כו',

  1. האורות אינן המדות

אבל האורות אינם בבחי' מציאות מדות שה"ה הארה מאוא"ס המאציל שאינו בגדר מדות כלל כמו"כ ההארה ג"כ אינו בגדר מדות כו'. וכידוע דשרש האורות הן מהקו דשרש המשכתו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום וכמ"ש בע"ח המשיך קו דק מאור העליון כו', והגם דהמשכת הקו הוא ע"י הצמצום דכללות התהוות האצי' הן אצי' האורות ואצי' הכלים הכל הוא ע"י הצמצום שהי' באוא"ס ב"ה, שהרי הצמצום הי' בהאור וכנודע דלפני הצמצום הי' הגילוי בבחי' א"ס ממש, וכמ"ש בע"ח בתחלתו דטרם שנאצלו הנאצלים כו' הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות כו' ולא הי' לא בחי' ראש ולא בחי' סוף אלא הכל הי' אור א' פשוט שוה בהשוואה אחת והוא הנק' אור א"ס כו', וענין הצמצום הוא שנתעלם בחי' הא"ס ונמשך האור בבחי' מדה ומשקל לפ"ע העולמות כו'.

  1. הצמצום הוא בשביל יצירת כלים

ומ"מ עיקר הצמצום הוא בשביל התהוות הכלים, וכמ"ש בע"ח בשע"א סוף ענ"ג דצורך הצמצום הוא כדי לעשות בחי' הכלים כי ע"י צמצום האור ומיעוטו יש אפשרות אל הכלי להתהוות ולהתגלות כו',

  1. כלי הוא מציאות. כשאור גבוה מאיר בלי פילטרים אין מציאות לכלים. אי אפשר לשאת זאת

דהנה

הכלים הם בבחי' מציאות דבר, וכאשר הי' מאיר גילוי אור א"ס לא הי' אפשר להיות מציאות הכלים כו', וגם במדרי' שאחר הצמצום הרי בבחי' א"ק לא יש עדיין מציאות הכלים מפני שהאור מאיר שם בגילוי דהיינו בחי' עצמות הקו שמאיר שם בגילוי ממש א"א להיות בחי' מציאות הכלים כו', וגם בעקודים הוא בבחי' כלי אחד כו',

  • לפני הצמצום היה מאיר האור בעוצמה ולא היה יכול להיות התהוות הכלים. תהליך הצמצום הוא תהליך של העדר אור כדי שאפשר יהיה להיות כלים. כלומר חייב לעבור תהליך של צמצום והקטנה.

וכ"ש בבחי' גילוי האור א"ס שלפני הצמצום לא הי' אפשר כלל להיות התהוות הכלים כו', כ"א ע"י הצמצום דוקא שהוא בחי' העדר האור והגילוי יכול להיות התהוות הכלים כו'. והתחלת התהוותן הוא מן גוף הצמצום עצמו וכמ"ש בע"ח שם ענ"ב דענין הצמצום הוא לגלות שרש הדין כו', ובהג"ה שם דשרש הדין הוא בחי' המקום שהוא דוגמת הכלים כו', ובמ"ח כ' המציא שרש הדין במה שצמצם עצמו כו', והיינו דבחי' מקום הוא החלל שבו נצטיירו כל העולמות כו', ומבו' במ"א שהיא הרשימו שבתוך החלל שזהו בחי' המקום שנתגלה ע"י הצמצום כו'.

  • האורות הם לא מהצמצום. אי אפשר להיות אור מההעדר

משא"כ האורות הרי אין התהוותם מן הצמצום שהרי מההעדר א"א להיות גילוי, כ"א מהאור והגילוי שנמשך אחר הצמצום דהמשכתו הוא מעצמות אוא"ס

כו', והתהוות הכלים בפועל הגם שזהו ג"כ מהקו שהרי ע"י האור והגילוי נתהווה כל ההשתל' כו', הנה זהו ע"י התלבשות הקו בנקודת הרשימו שעי"ז דוקא הוא שנתהוו הכלים מהאור כו'.

  • מהתעבות האור נעשה הכלי – ממה שיש לך לתת נעשה כלי. אותיות למשל הם כלי לתובנות – אתה מתאמץ לדבר ונוצרות האותיות

וז"ע מה שמהתעבות האור נעשה הכלי וענין התעבות הוא בחי' ההגבלה והמציאות שבהאור שבא ע"י דבר אחר כו', וכמו עד"מ האותיות שבשכל שכל ענין שכלי הרי יש בו אותיות במה שיתלבש ויתגלה כו', שגם קודם שבא בגילוי בהשגה הרי יש בו אותיות בהעלם ונעשים אח"כ אותיות ממש להלביש את השכל כו', והרי אין האותיות מגוף השכל דא"כ הי' צ"ל כל אור שכל באותיות מיוחדים אל השכל ההוא, ואנו רואין שאינו כן, אלא שאין האותיות מן השכל רק שבאים ע"י השכל כו'. וכמו"כ מהתעבות האור שהוא בחי' הגבלה שבו שע"י הרשימו מזה נתהוו הכלים, ושרשם האמיתי של הכלים הוא מהרשימו,

  • פעולת ההתהוות הוא על ידי הקו. המיקוד של האור והצמצום

 רק שפעולת ההתהוות הוא ע"י הקו שהוא בחי' הגילוי, משום דכל התהוות צ"ל ע"י התגלות הפועל כו', אבל עצם שרש התהוותן הוא מהרשימו כו', ושרש האורות הן מעצם הקו שהוא בחי' הגילוי דאוא"ס שלפני הצמצום שנמשך אחר הצמצום כו', וע"כ האורות הן בלי מה לא בבחי' מהות ומציאות דבר כו'. וזהו ב' המדרי' שבהממוצע דאצי' שהאורות הן

יד

מהאוא"ס המאציל שבהממוצע והכלים הן מה שבערך הנבראים כו'.

  • התורה היא כלי לאור אינסוף. החכמה שבתורה

והנה ידוע דהתורה היא ג"כ ממוצע בין האוא"ס אל העולמות וכמא' אסתכל באורייתא וברא עלמא כו' התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו כו', דקיום כל הדברים הגשמיים והתהוותן מאין ליש הוא ע"י התורה דעשי' שכל הדברים הגשמיים הכתובים בתורה הם הם חיותם וקיומם ויש מהם שנא' ברמז כו', וזהו שאמרז"ל דברו חכמים בהווה היינו בהתהוות כו',

בתורה יש מה שלמטה ומה שלמעלה.

 ויש תורה בכל עולם ועולם שעי"ז הוא המשכת והתחברות אוא"ס בעולם ההוא כו', והממוצע דתורה אינו כמו הממוצע שבעולמות שאינו נמשך בחי' העצמות כ"א הארה לבד, ובתורה אין הממוצע מפסיק ונמשך בחי' העצמית כו' וכמ"ש במ"א, ומ"מ הוא ע"י ממוצע דוקא. והממוצע כלול מב' המדרי' והו"ע פנימית התורה וחיצוניות התורה, דהנה חיצוניות התורה ה"ה באה בהגבלה וכמו אלו טריפות ואלו כשרות שיש מדה ושיעור לכל דבר שזהו מצד העולמות שהן בבחי' גבול כו', אבל פנימיות התורה אין לה מדה וגבול כלל, וכדאי' לכל יש סיקוס חוץ מהתורה שאין לה סיקוס והיינו פנימיות התורה כו', שזהו בחי' אוא"ס שבתורה שבבחי' בלי גבול כו'.

וזהו מ"ש עוטה אור כשלמה שהן ב' מדרי' אור הוא בחי' הפנימיות בחי' האוא"ס שבתורה, ושלמה הוא חיצוניות התורה שהוא בחי' לבוש המעלים את האור שיוכלו העולמות לקבל כו', וכמ"ש בסש"ב פנ"ב וז"ל אבל השכינה עצמה כו' א"א לעולמות לסבול ולקבל כו' בלא לבוש המעלים ומסתיר כו', ומהו הלבוש שיוכל להסתירה ולהלבישה ולא יתבטל במציאות באורה הוא רצונו ית' וחכמתו כו' המלובשים בתורה ומצותי' הנגלית לנו ולבנינו כו' עכ"ל, והיינו דבלבוש התורה נמשך ג"כ בחי' העצמות ממש רק שהוא בבחי' לבוש המעלים עכ"פ שאינו מאיר בגילוי כו'. ולעתיד יהי' גילוי בחי' עצמות אוא"ס ב"ה ע"י בחי' פנימיות התורה וכמ"ש בסש"ב פל"ו ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה שנק' עוז כו' לקבל שכרם לע"ל בלי שום לבוש כו', וכבר הי' לעולמים מעין זה במ"ת כו', דכל הגילוים שיהיו לעתיד הכל הי' במ"ת בהתגלות לפי שעה ולכן על כל דו"ד פרחה נשמתן והחזירן בטל תחי' שהוא טל תורה שנק' עוז כו', וזהו עוטה אור כשלמה שהן ב' המדרי' שבממוצע דתורה שעי"ז יוכל להיות התחברות דאוא"ס

ועולמות כו', וזהו השייכות דנוטה שמים למ"ש עוטה אור כו' דבכדי שיהי' נוטה שמים כיריעה שיהי' התהוות וקיום העולם הוא ע"י עוטה אור כשלמה שהן ב' מדרי' שבתורה כו'.

צריך כוח מתווך בין האור והכלי

קיצור. ולתווך הענין יקדים שאצי' הוא בחי' ממוצע בין א"ס לעולמות הנבראים, וב' המדריגות שבממוצע הן בחי' האורות והכלים, שהכלים הן בחי' הגבול והמציאות שבאצי', והאורות הן בלי מציאות, כי שרשן מהקו שנמשך מאוא"ס שלפני הצמצום, והגם שהמשכתו הוא ע"י הצמצום, הנה עיקר הצמצום הוא בשביל התהוות הכלים ומה שנמצא ע"י הוא נקודת הרשימו בחי' המקום, וזהו שרש הכלים רק פעולת התהוותן הוא ע"י האור, והקו הוא מאוא"ס שלפני הצמצום, והוא שרש האורות, והנה התורה ג"כ ממוצע (וית' לקמן), ובזה יתבאר מ"ש עוטה אור כשלמה שזהו ב' המדרי' שבממוצע דתורה כו'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back to top button