גוף ונפש (המשך תער"ב)

באיזה עולם אתם חיים? | גוף ונפש 5

חמישה נפשות בבית, וכל אחד חיי בעולם אחר. אילו עולמות תודעתיים קיימים, מדוע חשוב להכיר אותם ומה קובע באיזה עולם אני נמצא כרגע. לימוד במאמר השלישי, המשך תער"ב.

השיעור יתקיים היום (ראשון) בזום, בשעה 20:00. להצטרפות הזינו פרטים.

מקורות

ארבעה עולמות – קיצור אבי"ע

עשייה – עולם המעשה. יכול לא לחוש את כוחות המעשה

יצירה – עולם הרגש,

בריאה – עולם העיון, ההתבוננות

אצילות – אצל וסמוך.

  • תניא אגרת כה.

והנה אף כי ה' אחד ושמו אחד דהיינו דבורו ורוח פיו המכונה בזוה"ק בשם שמו הוא יחיד ומיוחד אעפ"כ ההארה והמשכת החיות הנמשכת מרוח פיו יתברך מתחלקת לד' מדרגות שונות שהן ד' עולמות אבי"ע והשינוי הוא מחמת צמצומים ומסכים (רבים) לצמצם האור והחיות ולהסתירו שלא יהא מאיר כ"כ בעולם הבריאה כמו בעולם האצילות ובעולם היצי' הוא ע"י צמצומים ומסכים יותר וכו' אבל אין שום שינוי ח"ו בעצמות השכינה שהיא דבר ה' ורוח פיו וגם בבחי' ההארה והמשכת החיות הנה ההארה שבאצילות בוקעת המסך ומתלבשת בבריאה וכן מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה ולכן אור א"ס ב"ה שבאצילות הוא ג"כ בעשיה ובעוה"ז החומרי ע"י התלבשותו במלכות דבי"ע כמבואר הכל בכתבי האר"י ז"ל:

  • יש עולם של פנים, ימין, שמאל ואחור. פנים כי הוא נקב ולא הסתר. מרגיש משהו. שייכות.

וכמו"כ יש גם למעלה בחינות פנים ימין שמאל ואחור, כדאיתא ברמ"ז16 שהם כנגד ד' עולמות אבי"ע. דהנה, עולם האצילות נקרא פנים, דכשם שבפנים שבאדם ישנו פנימיות החיות, כמו"כ באצילות הוא פנימיות אוא"ס, ועד שאיהו וחיוהי וגרמוהי חד17. והיינו, דאף שאצילות הוא לאחר הצמצום, וכללות האור שלאחר הצמצום הוא בבחי' קו קצר ומצומצם, מ"מ, הרי זה אותו מהות האור. וזהו ההפרש בין בי"ע ואצילות, דהתהוות בי"ע היא ע"י הפרסא, משא"כ התהוות האצילות היא לא ע"י הפרסא אלא רק ע"י הצמצום18, כמ"ש בע"ח19. וההפרש בין צמצום ופרסא הוא כמשל ההפרש שאנו רואים למטה בין האור שמאיר דרך חלון או דרך נקב20, דאף שהאור הוא במיעוט וצמצום, שמאיר רק במדה כזו שהחלון או הנקב יכולים להכיל, מ"מ הרי הוא אותו מהות האור, משא"כ כאשר האור מאיר דרך מסך, אזי האור הוא בשינוי המהות, עד שהאור שבא אחרי המסך נקרא אור של תולדה. וכמו"כ הוא למעלה, שהתהוות בי"ע שע"י הפרסא הוא בשינוי המהות, משא"כ התהוות האצי' שע"י צמצום, הנה אף שהאור שם הוא בצמצום, מ"מ הרי הוא אותו מהות אור כמו קודם הצמצום. ואף שגם באצילות יש פרסאות, כידוע שיש פרסא בין כתר לחכמה, בין בינה לז"א ובין ז"א למל', מ"מ, אינו דומה הפרסא שבאצילות להפרסאות דבי"ע, שהפרסאות דבי"ע ענינם הוא להעלים והם מעלימים על האור, משא"כ הפרסאות שבאצילות הם מגלים את האור. דהנה, פרסא הוא כמו עור, ואמרו חז"ל אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם כו' (שאינו כמו עור בהמה שהוא עור גס), ודוגמתו למעלה הו"ע הפרסאות שמגלים את האור. וזהו ההפרש בין אותיות דמ"ה לאותיות דב"ן (וענינם בעבודה הוא ההפרש בין אותיות התורה לאותיות התפילה), דאותיות

  • העולמות מקבילים לחלקי הנפש

חמשה שמות נקראו לה נפש רוח נשמה חי' יחידה, דחמשה שמות אלו הם כנגד ד' עולמות אבי"ע. חי' יחידה, שבכללות הם בחינה אחת שנקראת בזהר נשמה לנשמה, הנה בחי' זו היא כנגד עולם האצילות. וג' הבחי' נפש רוח נשמה הם כנגד ג' עולמות בי"ע.

כל עולם חלק אחר בנפש מתגלה ומאיר.

  • בין כל עולם יש קשר וממוצע

הנה בכל העולמות אבי"ע יש בחי' כתר הממוצע. כי מלכות דאצילות נעשה כתר לבריאה. ומלכות דבריאה כתר ליצירה. אך ההפרש בין כתר דאצילות לכתר שבכל העולמות כי התהוות אצילות הוא ע"י צמצום אור א"ס להיות מקום פנוי וחלל ממש כו' והתהוות בי"ע היינו ע"י פרסא המפסיק בין אצי' לבריאה ובין בריאה ליצירה כו' ולא מקום פנוי.

  • ארבעת העולמות כוללים את שמות הבורא.

אך הענין הוא, דהנה כתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו[1]. דשמי שהוא שם הוי' שכולל כל ד' עולמות אבי"ע, יו"ד באצילות ה' בבריאה ו' ביצירה וה' אחרונה בעשי', ובעשר ספירות דאצילות בפרטיות הרי יו"ד בחכמה וה' בבינה ו' בז"א ה' במלכות, ואין זה בסתירה לזה שהם כנגד ד' עולמות אבי"ע

  • זה לעומת זה עשה אלוקים

תורת מנחם, יב, תשי"ד, עמ' 128.

ביאור הענין הוא, דהנה כתיב6 את זה לעומת זה עשה אלקים, דכמו שבקדושה יש ד' עולמות אבי"ע, כמו"כ יש גם בלעו"ז ד' עולמות אבי"ע7, אך להיות שהקליפות הם לא רק מנגדים לקדושה, אלא גם הפכיים מקדושה, לכן גם הסדר בהם הוא הפכי, שהסדר בקדושה הוא שכל העליון עליון ביותר יש בו ריבוי יותר, ובקליפות הוא להיפך, שכל התחתון תחתון ביותר יש בו ריבוי יותר. דהנה, הסדר בד' עולמות אבי"ע דקדושה הוא שבאצילות מאיר הארת הקו, ובבי"ע נפסק ואינו מאיר הארת הקו, אמנם, עולם הבריאה, להיותו עולם הראשון שקרוב עדיין לאצילות, מאיר בו עכ"פ הארה דהארה מהקו (הארת אור האצילות), ובעולם היצירה מתמעט האור יותר, וכידוע שאף שכללות עולמות בי"ע (גם עולם הבריאה) הם בחי' לבושים, כמאמר לבושין תקינת לון, מ"מ, בלבושים גופא יש חילוק, שיש לבושי חול ויש לבושי שבת, שהם לבושי קודש, וזהו גם החילוק שבין עולם הבריאה לעולם היצירה, שעולם הבריאה הוא בבחי' לבוש קודש, דקודש מלה בגרמי', שהוא ספירת החכמה, ובעולמות הוא עולם האצילות, והיינו לפי שבבריאה מאיר איזו הארה מעולם האצילות, משא"כ ביצירה שהוא במיעוט יותר כו'. ובעשי' הוא במיעוט וחלישות לגמרי. וכמו שיש הפרש באיכות האורות, כמו"כ הוא גם בכמות האורות, דכל העליון עליון יותר יש בו מספר יותר גדול של אורות, שבאצילות מאירים כל העשר ספירות, שהרי אבא עילאה שהוא ספירת החכמה עם שאר הספירות מקננא

וטעם הדבר שבקדושה כל העליון ביותר יש בו ריבוי יותר ובקליפה הוא להיפך, הוא, מפני שיסוד ועיקר הקדושה הוא בחי' אין וביטול, וכיון שכל הקרוב קרוב יותר הוא בבחי' אין וביטול יותר, לכן מאיר בו יותר אורות דקדושה, כי קדושה הו"ע הביטול. ומטעם זה גופא נעשה בקליפה להיפך, שהרי קליפות ענינם ישות, וכיון שכל התחתון ביותר הוא בישות ביותר, לכן יש בו מספר גדול יותר דקליפות, שענינם הוא ישות.

  • קדושה וטהרה – לגבי אור יש מושג של קדש. האור עצמו הוא קדש.

לגבי כלים המושג הוא טהור.

ההבדל בין קדושה לטהרה הוא שקדושה הוא מה שמובדל ואין לו התחברות כלל עם מה שלמטה ממנו.

טהר הוא שאינו קדוש בעצם. יש לו ערך ושייכות ללמטה אלא שהוא נטהר.

הדרך לטהרה היא ביטול – טבילה והורדת ראש.

טהרה הוא מושג השייך לכלים.

ומבואר במקום אחר שזהו על דרך משל ב' שכליים הפכיים של ב לומדים שמפלפלים ומקשים זה לזה הרי נולד מזה השגה וספרא חדשה שלא היה בדעתם קודם, והיינו שעל ידי הקושיה מאחד לזולתו שסותר דעת הזולת הרי הוא מוצא סברא חדשה לתרץ ולהעמיד סברתו הקודמת…

ולהיות שבאה על ידי סתירת שכלו וסברתו הרי היא סברא קטנה בערך בעצם ההשגה שנמשכה תחלה, שהרי אם לא היה חבירו סותרו לא היה הולדת הסברא כלל – רק מן הסתירה באה

(ואם הייתה באה עוד השגה בלא אור חוזר היא הייתה גדולה כמו הקודמת אבל בלא כלי)

  • הכלים של כל קומה מזינים את הכלים מתחת

"הרי הכלים דאצילות נעשים נפש רוח נשמה לבריאה יצירה עשיה, וכל מה שנתהווה בבריאה יצירה עשיה הכל הוא מבחינת הכלים דאצילות – דאיהו וגרמוהי חד (שהאינסוף והכלים נעשים דבר אחד)

  • מעלת האורות על הכלים

החיות, האור – באופן של קירוב, על ידי הקו

הכלים באופן של ריחוק

עדיין יש בהם מעלה והוא יתרון הרשימו – שורש הכלים שלא נגע בו הצמצום על הקו – שורש האורות שנגע בו הצמצום.

הרשימו הוא כוח הגבול של הבורא – אחרי הצמצום הוא אותו כוח כמו לפני הצמצום

והנה ממה שנתבאר לעיל יובן שבאמת יש יתרון מעלה בכלים על האורות.

דשורש הכלים הוא מהרשימו, שזהו רושם מהאין סוף שלפני הצמצום, דאותיות דרשימו לא נגע בהם הצמצום כלל

הדוגמה היא שניצוץ הנבדל מן השלהבת – שהרי הניצוץ הוא מגוף ועצם הגחלת (ולא משהו זר) ואילו השלהבת (האורות) אינה עצם הגחלת (למרות שהיא קשורה בה ודבוקה בההיא לא חלק ממנה. כך הכלים הם חלק מהעצמיות ממש של כוח הגבול ואילו האורות הם בדרך קירוב)

וזהו הטעם מה שהאורות יורדים להתלבש בכלים, הוא מחמת ששורש הכלים הוא למעלה מהאורות (האור יודע את מעלת הכלי)

ועל כן באמת ביטול הכלים מגיע למעלה מביטול האורות שזהו ענין הקדמת נעשה לנשמע…

ויש לומר שזהו מעלת אתכפייא על אתהפכא

דעיקר ענין האתכפייא הוא בהכלים דווקא וזה מגיע למעלה מאתהפכא

(וזהו מאמר שבועות ויחן שם כאיש אחד – הנפש היא באחדות, ביטול בכלים נעשו כאיש אחד


[1] ישעי' מג, ז.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back to top button