מהי התודעה שמונעת ייאוש • פסיכולוגיה בפרשה – יתרו

הייאוש הוא סם ממית. הוא מונע את החיות והעשייה בכל התחומים. הייאוש מבטא חוסר אמונה בשינוי. כיצד מונעים את הייאוש?

במשפט אחד יתרו מציע שלוש תובנות שמשנות את זווית הראייה ומסלקות את הייאוש.

מקורות

שמות יח

י וַיֹּאמֶר֮ יִתְרוֹ֒ בָּר֣וּךְ ה' אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֥יל אֶתְכֶ֛ם מִיַּ֥ד מִצְרַ֖יִם וּמִיַּ֣ד פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֤ר הִצִּיל֙ אֶת־הָעָ֔ם מִתַּ֖חַת יַד־מִצְרָֽיִם׃

יא עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל ה' מִכָּל־הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם

רש"י

עתה ידעתי. מַכִּירוֹ הָיִיתִי לְשֶׁעָבַר וְעַכְשָׁו בְּיוֹתֵר:

מכל האלהים. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּכָל עֲ"זָ שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֲ"זָ שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ (מכילתא):

כי בדבר אשר זדו עליהם. כְּתַרְגּוּמוֹ – בַּמַּיִם דִּמּוּ לְאַבְּדָם וְהֵם נֶאֶבְדוּ בַּמַּיִם:

אשר זדו. אֲשֶׁר הִרְשִׁיעוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד, בַּקְּדֵרָה אֲשֶׁר בִּשְּׁלוּ בָּהּ נִתְבַּשְּׁלוּ (סוטה י"א):

המשך תער"ב, חלק שני, ש"פ יתרו, העת"ר, תתנב

ובזהר יתרו דס"ז ע"ב אי' דמ"ת הי' ע"י הודאת יתרו דוקא, דכאשר אמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים כדין אסתלק ואתייקר קוב"ה ביקרי' עילא ותתא ולבתר יהיב אורייתא, וזה תמוה למה בהודאת יתרו דוקא הי' מ"ת, וכי משה וס"ר ישראל לא היו כדאי ליתן להם תורה עד שהודה יתרו דוקא.

ולהבין כ"ז ילה"ק מ"ש בע"ח שיש ד' מדרי' אורות וכלים ולבושים והיכלות, ונת"ל דאורות וכלים הם כענין חומר וצורה שהחומר מתאחד עם הצורה עד שהתגלות הצורה הוא כפי החומר דוקא, וכמו בחומר המוח דמוח החכ' קר ולח ומוח הבינה חם ויבש וכן הוא הגילוים דכח החכ' וכח הבינה, וכן ההטי' לזכות ולחוב הוא כפי מזיגת והרכבת חומר המוח בחסדים וגבורות שבו כו', וכמו"כ הוא באו"כ שהכלים מתאחדים עם האור דאופן הגילוי הן בבחי' ריבוי האור ומיעוט האור וכן בבחי' התגברות החסדים הוא כפי אופן הכלים

דוקא כו', וזהו לפי שהכלים מקבלים את האור ומתאחדים עם האור וע"כ גילוי האור הוא כפי אופן הכלי דוקא כו'.

בזוהר מבואר כי בשל מעמדו בקרב הגויים, התקדש שם שמים מאוד בכך שהתגייר:

"כל העולם נפל עליהם פחד ואימה לפני הקב"ה (כששמעו על הנסים של יציאת מצרים), וכיון שבא יתרו שהוא כומר עליון של כל אלהים אחרים, אז התחזק ושלט כבוד הקב"ה על הכל… וכולם היו מסתכלים ביתרו שהוא חכם וממונה הגדול על כל אלילי העולם, כיון שראו שהוא בא ועובד להקב"ה, ואמר 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים', אז נתרחקו כולם מעבודתם, וידעו שאין בה ממש, אז נתייקר יקרו של השם הקדוש של הקב"ה בכל הצדדים".

  1. מידת החסד גדולה ממידת הגבורה

מאמרי אדה"ז, תקע"ב, ענין יתרו, קנד

"ענין יתרו שיתר פרשה א' בתורה ואתה תחזה כו' ושפטו את העם,

הענין כי הנה כהן מדין הוא הי' מבחי' חכמה דקליפה שנקרא בשם מדין… כי זלע"ז עשה האלקים,

ופי' לעומת זה היינו לנגד ממש כי הם ההיפוך במהותם ממהו' הקדושה מלבד שהם טמאים,

והיינו כי חו"ב דקדושה הם תרין ריעין ולעומת זה בקליפה חו"ב נק' מדין מל' ריב ומדון כלומ' פירוד כו' וכן כהן און כי יסוד דקדושה נק' ששון שהוא תכלי' השמחה ע"ש גמר השפע ולעומת זה יסוד דקליפה נק' און מל' צער כמו מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י לי כו'…

וכשאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' כו' הוא ענין בירור והתכללו' חכמה דקליפה בחכמה דקדושה, וזה הי' הסיבה למ"ת שהוא רק ענין המשכת החכמה למטה, כי למעלה כבר היתה התורה גנוזה שהיא חכמה עילא', אלא שלהיות נמשכת למטה להתלבש בענינים גשמיים שזהו פי' וענין מ"ת…"

הרבי מליובאוויטש, שיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשי"ד

ובהקדמה – שאע"פ שיודעים ע"פ שכל שכאשר רק רוצים להתבונן אזי יכולים לראות השגחה פרטית ועניני נסים אפילו בזמן הגלות, ואפילו בזמנינו זה דעקבתא דמשיחא, שהחושך הוא כפול ומכופל, מ"מ, כיון שעסוקים כל כך בגשמיות, ומצד זה נעשית גם השייכות לחומריות, אזי כח הראיה, ראיית עין השכל, הוא מכוסה, ולכן יתכן שלא מבחינים עניני נסים, ובלשון הגמרא: "אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו".

אמנם, מזמן לזמן מראים נסים גלויים באופן כזה שאפילו היצה"ר והלעומת-זה אינם יכולים להכחיש ולומר שאין זה נס.

וע"ד שמצינו בנוגע ליתרו, כהן מדין, שאמר "עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל האלקים", שענין זה סלל את הדרך שיוכל להיות כללות הענין דמתן-תורה,

והיינו, שבתור הקדמה למתן-תורה הוצרך להיות זיכוך בעולם, עד שאפילו הלעו"ז (כהן מדין) יכריז "עתה ידעתי כי גדול הוי'".

לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם משלי יט ,כא

מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מכתובים, ספר משלי י״ט:א׳

לץ תכה ופתי יערם. ואיתא במדרש (רבה יתרו כ"ז,ה') לץ תכה זה עמלק ופתי יערם זה יתרו. לץ נקרא מי שמתלוצץ על כל הדברי תורה. אפילו על דברים שהם מתוקים מדבש, ופתי נקרא המתפתה מכל דבר ואינו מבחין בין טוב לרע ושניהם אינם טובים, כי הלץ לא יעשה שום דבר כי מתלוצץ על הכל והפתי יעשה הכל, ולעין האדם נדמה שהלץ יכול בקל לתקן חסרונו והפתי כבר עליו לחדול מלהאמין בכל דבר, ועל זה אמר הכתוב שאינו כן, שהלץ לא יגיע לעולם להכיר חסרונו כיון שאינו שומע כלל ולכן לץ תכה, זה עמלק, אבל הפתי שחסרונו הוא שמתפתה מכל דבר ונדמה לו שהוא עושה טוב אבל אם יבוא על האמת ידבק רק בטוב וזהו ופתי יערם זה יתרו כמו שנתבאר בחלק זה (פרשת יתרו ד"ה וישמע יתרו ג') שתחלה האמין בע"ז והבלים אכן אחר כן אמר (שמות י"ח,י"א) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים וזה ופתי יערים שנכנס בו ערמימות וחכמה כדאיתא בגמ' (סוטה כ"א:) כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית.

אתה פתי, צריך למשוך אותך לשינוי.

2. אין שתי רשויות. אתה לא נותן לפרוד לשלוט

תורה אור, מקץ, מב,א

אך תכלית בריאת יש מאין הוא כדי להיות היש בטל לאין ונגלה כבוד ה' למטה כמו למעלה. וכמו שיהיה לע"ל כי עין בעין יראו כו' וזה תלוי בעבודתנו כל ימינו היום לעשותם. וכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. וצריך כ"א להמשיך בחלקו גילוי זה להיות בטול היש והוא מחמת ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה שאתה הוא קודם שנבה"ע

ואתה הוא כו' בלי שום שינוי כי אני הוי' לא שניתי שאין העולם מעלים לפניו ית' וכחשיכה כאורה שאין ההעלם וההסתר אלא לעיני בשר שלנו.

אבל קמיה כולא כלא חשיב ממש ומעלה ומטה שוין לפניו שנמצא למטה כמו למעלה ממש.

וא"כ גם בחי' היש בטל אליו ית'. וזהו כי גדול ה' ואדונינו מכל אלקים. ופי' מכל אלקים הם ק"ך צירופי אלקים המעלימים ומסתירים אור ה' וקדושתו לבלתי יתגלה אוא"ס ב"ה כמו שהוא שלא יתבטלו העולמות במציאות. אלא שיהא נראה העולם ליש ודבר נפרד. אבל אור הוי' הוא גדול על כולם ומושל על כולם להיות היש בטל. (וזהו כי אני ידעתי כי גדול כו'. אני זו כנס"י. אבל העכו"ם אומרים עזב הוי' את הארץ. ופרעה אמר לא ידעתי את הוי' כו'. ולכן נאמר ביתרו אחר שנתגייר עתה ידעתי כי גדול הוי' כו') והיינו לפי שכל אשר חפץ הוי' נמשך ועשה גם בשמים ובארץ שכולם יש להם ציור ותמונה מבחי' חפץ..

והנה כאשר יתבונן וישכיל כל זה האדם. אזי תכלה ותכסוף נפשו ליבטל אליו ית' עד שתחפץ להתפשט מתענוגי עוה"ז ולהפך לבו לגמרי ולדבקה בו וכמ"ש מי לי בשמים כו'. ובזוהר אמרו מאן דלא טעים מרירו למיתקו ומהפך חשוכא לנהורא לית ליה חולקא הכא שצריך להפוך טעם מרירו למיתקא. ומרירו הן תאוות עוה"ז ותענוגים שמושפעים מהיכלות הקליפות. שאין לך דבר למטה שאין לו היכל למעלה כנגדו שממנו בא תוצאת הדבר ההוא והשפעתו. וכל תענוגי עוה"ז אפי' דבר קל ואפי' המסלסל בשערו הנה החיות ההוא נמשך מהיכלות הטומאה.

3. החושך נועד כדי להגביר את האור

שני סוגי חכמה – חכמה הבאה מן החושך, חכמה שהיא אור כשלעצמה

המגיד ממעזריטש, אור תורה, שיר השירים, קצב

ואמרו בספר הזוהר שיש ב' גווני חכמה. א' היא מ"ש ויתרון האור מן החושך,

והיא מדת חכמת יתרו, שלא הניח ע"ז שלא עבד ואח"כ בא מן החושך אל אור החכמה, והכיר [נ"א: והעיד] ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים. וכן גבי שלמה המלך ע"ה נאמר ויחכם מכל האדם, מכל בני קדם, היה גם כן קצת מחכמה זו, ר"ל שנתחכם מחמת שלמד מתחילה חכמות בני קדם והכיר יתרון אור החכמה עילאה מן החושך. ולכך נקרא חכמת שלמה חכמה תתאה, מפני שהיא נוקבא מקבלת חכמה מן דבר אחר. וזהו החילוק שבין שלמה המלך ע"ה ובין משה רבינו ע"ה, אעפ"י שאותיות שלמ"ה הוא אותיות למש"ה, מ"מ משה רבינו ע"ה השיג [מתחילה] תיכף חכמה עילאה חכמת אלהו"ת, אשר בחכמה ההיא נכלל כל הנבראים והיצורים והנעשים.

קדושת לוי, שמות, יתרו ב׳

עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח, יא). והנראה, דהנה יש נצחון למלכות במלחמה נגד אנשי מלחמתו אשר נושע ברב חיל והורג בשונאיו הרג רב ובזה יצא טבעו בעולם שנוצח כל המלחמה. אכן מכל מקום לא ניתוסף למלכותו וממשלתו יותר ריבוי עם ממה שהיה לו מקודם. אך יש נצחון אחר והוא כאשר יהרג לאיש ריבו לבד, היינו להמלך המנגד ויתר העם חיילותיו יקח חיים למדינתו תחת ממשלתו וימלוך עליהם נמצא במדריגה זו יותרת הכבוד יש לו ממה שהיה לו מקדם, כי עכשיו ימלוך על רבוי עם ומיושב מדינתו מעם. והנה כאשר רצה הקדוש ברוך הוא להציל את ישראל מיד מצרים שדמו לאבדם במים כפירש רש"י בפרשת שמות היה יכול להביא אש וליבש המים ולבטלו אך לא היה ניכר גבורת ממשלתו על המים, כי צריך לסור למשמעתו ולשמוע בקול דברו. אך כאשר פעל ועשה באותו דבר בעצמו, דהיינו למים צוה למידן ביה ית מצראי, ושמעו לקול דברו וטבעו את מצריים ובזה ניתוסף לו משרתיו עושי רצונו כמו מדריגה ב' הנ"ל. וזו גדולתו יותר שאשר היה כח המצריים במים מהכוחות עליונים שרים שלמעלה לשלוט בישראל, ונהפוך הוא לא זו בלבד שמבטל הקדוש ברוך הוא את כחם גם את זה עשה אלהים ליטול הכוחות מידם ולהביא תחת ממשלתו אשר ישלטו אלו הכוחות בעצמם בציווי הבורא ברוך הוא לעשות נקמה במצרים. וזהו שאמר הכתוב כי גדול ה' מכל אלהים, כי המ"ם של מכל במקום מן, רצה לומר מן האלהים, דהיינו מהם ניתוסף גדלות, וכיצד היה זה, לזה אמר כי בדבר אשר זדו עליהם נתהפך:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button
דילוג לתוכן