המשמעות הפנימית של הדיבור
מהי תקשורת ומהו דיבור? כיצד ניתן לכונן תקשורת מוצלחת? האם הבורא מדבר עם ברואיו? באיזה אופן ניתן להאזין לדיבורו של אלוקים?
פנימיות התורה מלמדת על שני סוגי תקשורת שהאדם יכול לקיים עם סביבתו. הסוג הראשון מיוסד על טובות הנאה ותועלות. האדם מנהל מערכת פנקסנות, שבה הזולת נמדד לפי מידת האינטרס, הרגשי או החומרי, שהוא משרת. בתקשורת מהסוג השני, האדם מגמד מחשיבות צרכיו ונמנע מלהעמיד עצמו במרכז, כדי לזמן את הבורא כשותף ביחסיו עם הזולת.
החיבור "המשמעות הפנימית של הדיבור" מעמיק בהכרת מנגנוני התקשורת בין בני-האדם, ורותם הכרות זו כדי לבחון כיצד ניתן להאזין לדיבור הבורא, המלווה את האדם במהלך חייו. בכח האזנה לדיבור האלוקי ללמד אותנו, המאזינים, איך ניתן לשתף את הקב"ה בקשר בין בני-האדם ובכך לפתח יחסים חברתיים במדרגה גבוהה יותר.
חיבור זה, המהווה פרק יסודי בהבנת תורת הקבלה והחסידות, מצורף, במהדורה החדשה, המורחבת והמעודכנת, לספר 'יום הולדת'.
מבוא – מסר ותקשורת
הדיבור הוא אמצעי התקשורת העיקרי של האדם עם בני מינו. באמצעות הדיבור אנו מעבירים מסרים לזולתנו וכך משתפים בתחושותינו, מחשבותינו, שמחותינו ומכאובינו. השיתוף מסייע לנו, במקרים רבים, להסיח את הדעת ולהתגבר על חרדות, דיכאונות ועצבויות. על ידי השיתוף אנו יוצרים מסגרת לניתוח והבנת המאורעות. בדרך זו, ההתרחשויות מוכלות בתוך מסגרת השוואתית, המאפשרת לייחס להן ערך בהתאם לתגובת הסביבה. באמצעות שיחת רעים אנו מצליחים להקטין את ממדיהן של חלק נכבד מהבעיות התוקפות אותנו במהלך חיינו, על ידי כך שאנו מפרקים אותן ליחידות קטנות וברות מדידה הניתנות לטיפול. באמצעות הדיבור אנו לא מאפשרים לדאגות להתעצם בתוכנו. כך לדוגמא זימון לתחנת המשטרה עשוי להוות אירוע המדיר שינה מעיני אזרח שומר חוק. אולם באם לאחר הזימון, המזומן מעלה את הנושא בשיחת מסדרון ומגלה שרבים אחרים זכו באותו זימון סטנדרטי הנובע מעניין טכני כלשהו, בהלתו מתפוגגת במהרה. גם במקרה של מחלה או פציעה לא מוכרת, הדיון בנושא עם אחרים המכירים את המכאוב והתגברו עליו בנקל, מפחית חרדות מיותרות ומסלק אי ודאות טורדנית.
השיח, במילים אחרות, עוזר לנו ליצור סדר בתוך חוסר הסדר. הוא מציע לנו דרכים להכיר את חיינו טוב יותר ולשלוט בהם במידה מסוימת, על ידי כך שהוא מתיר לאנשים להתבטא, בגלוי או במרומז, בנוגע לחוויותיהם, תקוותיהם וחרדותיהם. בכך השיח מסייע לשומעים ולדוברים לכמת, להבין ולהגיב לסיטואציות שונות. ככלל, החוויות שעובר האדם והמצבים השונים אליהם הוא נקלע, אינם תהליכים ניטרליים או אובייקטיביים – השיח הוא המבנה את המסגרת התפיסתית לאירועים השונים ומציע אפשרויות פעולה כתגובה להם.
על כך, מזווית אחת, מפורש הפסוק כי 'דאגה בלב איש ישיחנה', ישיחנה לאחר[1]. השיח עם האחר, כשהוא מתנהל בכיוון חיובי, הוא סוג של פעולה משחררת, של הסחת הדעת מן המצוקות הפנימיות המאיימות לכרסם בתפקודנו השוטף[2]. יתר על-כן שיח המתבסס על הקשבה אמיתית עוזר לנו לא לראות רק את עצמנו במרכז, ולהיות נכונים להכיר, להזדהות ולעזור לזולתנו.
התפקודיות של הדיבור הופכת אותו גם לכלי העיקרי בפנייה של היחיד לאלוקיו. בשעת התפילה הממוסדת או בפניה אישית נרגשת, בעתים של שבר ומצוקה או בזמנים של שמחה מתפרצת, רבים מאיתנו מוצאים עצמם משוחחים עם הבורא. לרוב אנו גם מעלים בפניו בקשה כלשהי, אישית או ציבורית, מעורפלת או מכוונת, הנוגעת לעולמנו, ובתוך כך כביכול מנסים לשכנע אותו בחשיבות מימוש אותה הבקשה עבורנו[3].
באמצעות בחינת הסוציולוגיה והפסיכולוגיה החברתית אנו מסוגלים ללמוד אודות הרבדים הגלויים של מאפייני התקשורת בין בני האדם. חיבור זה מבקש לחשוף את רובדי העומק של תקשורת זו. בתוך כך נדונות מספר שאלות ובהן: מה התפקיד של התקשורת? כיצד נוצרות אותיות הדיבור? באילו אופנים משפיע הדיבור על המציאות? מה ניתן ללמוד על עצמי מהשיחה עם אחרים?
תורת הקבלה והחסידות מלמדת כי ישנו דמיון בין האדם לבוראו. הנברא הוא במספר מובנים תעתיק של הבורא. מכאן שהכרת אמצעי התקשורת והדיבור בין בני האנוש עשויה ללמד אותנו אודות התקשורת בין האדם לבוראו, ומהכיוון ההפוך, בין הבורא לברואיו. התורה מדמה את תהליך בריאת העולם ועצם קיומו לתוצר של הדיבור האלוקי. לכאורה הבורא מדבר, והעולם מתקיים. כאן נבקש לבחון האם הבורא אכן מדבר עם ברואיו? מהו הדיבור האלוקי? כיצד ניתן להאזין לדיבורו של אלוקים? והאם דיבורו דומה לדיבור האנושי?
לבסוף, כל דובר מבקש להביע בדבריו מסר כלשהו, או ליתר דיוק לשכנע במסר. העברת מסרים היא תמיד חלק משכנוע, בין סמוי ובין גלוי. האדם אינו מתקשר עם זולתו סתם כך ללא סיבה, גלויה או נסתרת, או ניסיון להביע עמדה. כשאנו מספרים סיפור, כשאנו צוחקים, כשאנו בוחרים נושא לשיחה, אנו מקדמים מסר כלשהו, ומתעלמים או פוסלים מסר אחר. באם אלוקים אכן מדבר עמנו, בני האדם, אזי מהו המסר הטמון בדיבורו? כיצד אנו עשויים להשתכנע באותו המסר? ואף יותר חשוב, איזו דרישה מאיתנו, המאזינים, עולה מהמסר האלוקי?
החיבור 'המשמעות הפנימית של הדיבור' מעמיק בהכרת מנגנוני התקשורת בין בני האדם, ורותם הכרות זו כדי להתבונן כיצד ניתן להאזין לדיבור האלוקי המלווה את האדם במהלך חייו, לעתים מבלי שיחוש בכך כלל. האזנה לדיבור האלוקי עשויה ללמד אותנו, המאזינים, כיצד ניתן לשתף את הבורא בקשר בין בני האדם, ובכך לפתח יחסים חברתיים במדרגה גבוהה יותר. מדרגה שבה הבורא הופך מתווך בין היחסים ומשחרר אותם מהאינטרסנטיות הצרה עליה הם מושתתים.
לרכישה כעת או דרך חנות האתר
[1] 'דאגה בלב איש, ישחנה', נאמר במשלי יב, כה. חכמים מציגים שני פרושים לאמור, האחד כי יסיחנה מדעתו, והפרוש השני כי יסיחנה לאחרים. ראו יומא ח, דף עה, סנהדרין, פרק יא, דף ק; סוטה, פרק ח, דף מב; מובא גם אצל הרבי מליובאוויטש, היום יום, כה סיון.
[2] ראו שיחת הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם, ז, חלק ראשון, שיחת ש"פ מקץ, זאת חנוכה ה'תשי"ג, עמ' 253.
[3] במחשבה היהודית, האידיאל הנשגב והעליון בעבודת הבורא הוא לעבדו ללא אינטרסים, תוך ביטול הרצון האישי למול האלוקי. על מעלה גבוהה זו של שרות האמת, המאפיינת את עבודת הצדיקים, ראו בהרחבה: תניא, אגרת הקודש, אגרת יא, וכן מאמר הרבי מליובאוויטש, 'ביום עשתי עשר', מאמרים מלוקטים, חלק ג, י"א ניסן ה'תשל"א.
