למי אני דומה? את מי אני מחקה? כמו מי אני רוצה להיות? התשובה היא בעלת השפעה מכרעת על הזהות והבחירות שלי. פרשת תרומה מציעה תבנית ראויה שעל האדם לחקות בחייו.

מקורות

דף מקורות מעוצב להורדה

שמות כ"ה ט'

"וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃

כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ׃"

מדרש אגדה, שמות כ״ה, ט'

"ככל אשר אני מראה אותך. מלמד שהראה הקב"ה למשה כל צורת הכלים בדמות אש, וראייה וכן תעשו:"

הבעל שם טוב, כתר שם טוב, חלק ב', כ"ו

"ענין זה אפרש לך על פי מה שפ"ר מאז"ל על פסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כו' וכן תעשו, והקושיא חדא דהל"ל ועשו לי בית להיות מקדש. עוד קשה ושכנתי בתוכם, בתוכו הל"ל.

עוד קשה מהו הדיוק ככל אשר אני מראה אותך, וגם מאי קאמר תבנית המשכן.

עוד קשה וא"ו דוכן תעשו, הל"ל כן תעשו. ובסוף מלאכת המשכן נאמר וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה, ופרש"י, [אמר להם] ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו גו', יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.

אמנם, דהנה במלאכת המשכן, שהיא מלאכה קדושה חשובה נוראה, יתמה שכל כל אדם איך הי' מבוא לדור ההוא שלא היו אומנים בדבר לעשותה. דהנה אם יהיה למלך כלי כסף מצוייר בתכלית הדקות בשכל גדול, אם יראהו לאומן חכם גדול ויתפשהו בציור שכלו אפשר יעשה כמוהו, משא"כ אם יראה המלך הכלי למי שאינו אומן, ויצוהו שילך הוא ויאמר להאומן כלי כזה ראיתי עשה כמותו, שבודאי שזה הרואה, כיון שאינו אומן, יחסיר ויעדיף בספרו ציורו להאומן, וגם האומן יחסיר ויעדיף כיון שלא ראה הכלי. כ"ש אם לא יראה המלך כלי כלל, כ"א כלי מצוייר על נייר, ויאמר לו שיספר ציורו להאומן, אפשר שיצא הכלי מקולקל. והנה כן פה. משרע"ה לא הי' אומן, וגם לא הראה לו משכן וכלים בממש, כ"א כמ"ש במדרש דהקב"ה הראה למרע"ה אש אדומה אש לבנה אש ירקרקת אש תכלת וא"ל עשה לי משכן, א"ל משה להקב"ה רבש"ע מנין לי כל האשיות הללו, א"ל וראה ועשה כתבניתם, פי' תכלת וארגמן ותולעת שני ושש.

כי הנה בנין המשכן ע"כ נכתב בתורה ונשנה, אע"ג די"ל מנפ"מ מאי דהוה הוה, אלא הוא ללמוד אותנו שכל גדול לעבודת הבורא ית"ש איך יוכל אדם לעשות א"ע מרכבה לקדושה עליונה. כי כל מה שגילה לנו הזוהר וכתבי האריז"ל מבנין העולמות העליונים והשמות של פרקי המרכבה, ושל ראיה שמיעה ריח דיבור חג"ת נהי"מ והמוחין עליונים, הוא שהאדם בעשותו מצוה או לומד תורה או מתפלל יעשה עצמו מרכבה לקדושה עליונה, גוף לנפש ונפש לרוח ורוח לנשמה ונשמה להקב"ה, כמ"ש כי כל פה לך יודה עד וכל קומה, פי' וכל השיעור קומה, לפניך תשתחוה, כדפי' השל"ה ז"ל ע"פ עין תחת עין כו' יד תחת יד רגל תחת רגל, פי' כי הנה עין האדם נק' עין, וכן יד ורגל, והרי מצינו אותן הכינויים בהבורא ית', כמ"ש הנה עין ה' אל יראיו, אזניו אל שועתם, היד ה' תקצר, ועמדו רגליו ביום ההוא. והרי אין לו ית' דמות הגוף.

ופירש כי כמו המכיר את ראובן וכתב שלו, ואם מראין לו חתימת ראובן אומר זהו בודאי חתימת ראובן, כאלו הי' ראובן עומד לפניו, אע"פ שראובן הוא אדם ברמ"ח אברים והכתב הוא אותיות, אעפ"כ ע"י הכתב וחותמו נדמה לו כאלו ראובן עומד לפניו, כן באלו המדות יש למעלה מדה עליונה שהוא משגיח על כל העולם להיטיב, ונקרא עין, וח"ו אין שם שום דמות עין שלנו. אך האדם כשמקדש עיניו שנחתם בו, כמ"ש תתהפך כחומר חותם, הוא לראות בתורה ואותיותיה הקדושים, אז עין שלו מרכבה למדה עליונה שנקרא עין.
וכן יש מדה עליונה המאזין תפלות ומקשיב תחנות, וכשאדם מקדש אזניו לשמוע ד"ת אז הם אזניו מרכבה למדת אזן העליון. וכן יש מדה עליונה הנותנת לעולם השפע אלקי שנקרא בדרך משל יד, וכשאדם מקדש ידיו לעשות עמהן מצות מעשיות וצדקות אז ידיו הם מרכבה למדה עליונה הנק' יד. וז"ש ע"כ הקפידה התורה בחובל בחבירו ומחסר ממנו אבר לשלם חמשה דברים שהם נזק צער רפוי שבת ובשת, ופי' ואמר כי שמא זה האדם הנחבל הי' מקדש אבריו, להיותו מרכבה עליונה לקדושה עליונה, עין שלו מרכבה תחת עין יד תחת יד.

והנה [זה] ענין בנין המשכן, ע"כ הי' צריך בצלאל לידע צירוף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ, כי בנין המשכן היה, שהיו מעתיקים פה במשכן הזה משכן ובנין כל העולמות, כמעתיק כתב מכתב שמעתיק אות באות, כן היו מעתיקים מקדש העליון במשכן הזה. ע"כ נעשה המשכן בחכמה בתבונה ובדעת, כמו בנין העולם שנאמר בו ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו כו', ויש מלאכה שהיו נעשי' במעשה, ויש על ידי מחשבה כמ"ש ולחשוב מחשבות, והמנורה שהוא סוד נעלם לא הי' יכול אפילו משה רבינו ע"ה לעשותה, כמ"ש ס' הקנה פר"ש לי מעשה המנורה שלימה ומקשה כו'.

וכל זה הי' להראות לעם בני ישראל כי כמו שיכולין להעתיק מקדש העליון וכל צרופי השמות במשכן הזה, שהוא מדברים דוממים וגשמיים עצים ואבנים וזהב וכסף ונחשת, כ"ש האדם, שהוא עיקר משכן ה', כי היכל ה' המה, וכמ"ש ויטוש משכן שילה אהל שכן באדם, וכמ"ש לא בחרתי בעיר [גו'] ואבחר בדוד, כ"ש שיוכל האדם לעשות עצמו מרכבה לקדושה עליונה להעתיק בעצמו ובאבריו כל העולמות וצירופי שמות רוחניות עליונה. וכל זה הי' ללמד דעת לבני ישראל.

וז"ש ועשו לי מקדש, פי' איני אומר יעשו לי בית להיות מקדש, אלא ועשו לי תיכף המקדש העליון יעתיקו הם, כי ושכנתי בתוכם, פי' יהי' שריית שכינה על עושי המלאכה, שתיכף שיקחו דבר לעשותו יכוונו לעשות כתבניתו העליון, כי ראה מופת על זה ככל אשר אני מראה אותך, פי' אני מראה אותך ולא את עושי המלאכה, אלא שאתה תלמדם. ומה אני מראה אותך, לא משכן ממש, כ"א את תבנית המשכן כו' ותראה נפלאות, וכן ממש תעשו בלי שום חסרון, אע"כ שיהי' שריית שכינה על עושי המלאכה. וז"ש וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ד' דייקא, כן עשו, ויברך אותם משה ואמר להם זה השכל. וה"פ ויהי נועם, פי' השכינה שנקרא נועם של ד' אלהינו, ודאי הי' שורה עלינו, והראי' ומעשה ידינו כוננה עלינו, שנעשה בתכלית נכון כהוייתו בעולמות העליונים, ע"כ יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, פי' בנין זה המשכן שהעתקתם פה כל מקדש העליון וכל ציור העולמות, הוא ללמדכם דעת לכל ימות עולם שבכל עת שתרצו לעשות מצוה תעשו עצמיכם מרכבה לקדושה עליונה להעתיק בעצמיכם שתשרה שכינה בכם, שאתם מקדש והיכל ד', תהיו נעשים מרכבה להשכינה בעשותכם המצות."

אדמו"ר האמצעי, תורת חיים, שמות ח"ב, פרשת ויקהל, ויקהל משה, תלא, ג

"אך הנה כ"ז יובן בהקדים תחלה להבין שרש ענין המשכן וכלים דהנה כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם [ד]הל"ל בתוכו לשון יחיד וא' בתוכם לשון רבים דקאי בכנ"י שישכ[ו]ן בתוכם כאשר יעש[ו] לו מקדש דוקא, ולכאורה אין זה מובן דוודאי עיקר השראת השכינה הוא במקדש ומשכן והל"ל ושכנתי בתוכו ולמה א' בתוכם דמה שייכות יש לגלוי אלקות בכנ"י ע"י שישכ[ו]ן במקדש דוקא, וצ"ל בהכרח שעיקר ענין המשכן וכלים הוא בשביל השראות והמשכות אלקות בנש"יוע"ז מורה כל עיקר תבנית המשכן ותבנית כל כליו שהן בדוגמא וציור למשכן וכלים העליון כמ"ש ככל אשר אני מראה אותך כו' כנ"ל.

והנה להבין זה דהנה תחלה י"ל בדרך כלל בענין כללות המשכן שנחלק לב' מדריגות בבחינת או"פ ובחי' או"מ, בחי' או"פ זהו שנתלבש האור בכלים דמשכן כמו בארון ושולחן ומנורה וכה"ג ובחי' או"מ זהו שמתלבש בלבוש דיריעות עיזים כו' לאהל שזהו בחי' או"מ דוקא."

רש"י, על שמות, כ"ה: ט'

"ככל אשר אני מראה אותך. כָּאן את תבנית המשכן, הַמִּקְרָא הַזֶּה מְחֻבָּר לַמִּקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ:

וכן תעשו. לְדוֹרוֹת (סנהדרין ט"ז), אִם יֹאבַד אֶחָד מִן הַכֵּלִים, אוֹ כְּשֶׁתַּעֲשׂוּ לִי כְּלֵי בֵית עוֹלָמִים, כְּגוֹן שֻׁלְחָנוֹת וּמְנוֹרוֹת וְכִיּוֹרוֹת וּמְכוֹנוֹת שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, כְּתַבְנִית אֵלּוּ תַּעֲשׂוּ אוֹתָם; וְאִם לֹא הָיָה הַמִּקְרָא מְחֻבָּר לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, לֹא הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וְכֵן תַּעֲשׂוּ אֶלָּא כֵּן תַּעֲשׂוּ, וְהָיָה מְדַבֵּר עַל עֲשִׂיַּת אֹהֶל מוֹעֵד וְכֵלָיו:"

תעשו בחריצות

רמב"ן, על שמות, כ"ה: ט'

"וכן תעשו לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו כלי בית עולמים כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה כתבנית אלו תעשו אותם. ואם לא יהיה המקרא מחובר למעלה הימנו לא היה לו לכתוב וכן תעשו, אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו. לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ה:ט׳) ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו, ומזבח הנחשת עשה שלמה עשרים אמה ארך ועשרים רחב (דהי"ב ד א):

ור"א אמר (אבן עזרא על שמות כ״ה:ט׳) וכן תעשו הכלים, כי בתחלה אמר ועשו לי מקדש: ועל דרך הפשט אין צורך לכל זה, אבל בא הכפל לחזוק וזרוז, אמר ועשו לי מקדש, בית וכלים כמקדש מלך ובית ממלכה (עמוס ז יג), ושכנתי בתוכם, בבית ובכסא הכבוד אשר יעשו לי שם, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן הזה אשר אמרתי שאשכון בו בתוכם ואת תבנית כל כליו וכפל וכן תעשו כולכם בזריזות וחריצות, והוא כהכפל ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו (שמות ל״ט:ל״ב), כי מפני שהיא צואה אמר וכן תעשו:"

מבנה סדור

העמק דבר, על שמות, כ"ה: ט'

"ככל אשר אני מראה וגו׳. כל המקרא מיותר. שהרי מבאר והולך היאך לעשות. אלא משום שנופל כ״פ ספקות בכונת הדבר ואם יודע האדם נגד מה הוא בא יודע לכוין ביותר איך לעשות. ומזה הטעם כתיב אצל בצלאל וימלא אותו בחכמה ובתבונה ובדעת. ואי׳ במדרש שיודע היה בצלאל לצרף את האותיות שבהם נברא העולם בחכמה ותבונה ודעת. והכל כדי שידע לכוין המעשה. ובזה מובן עוד מה שנתקשה משה במעשה המנורה. ואי כמשמעו מה זה היה קשה לו והרי גם לדורות ובבית שני שלא עמדו בסוד ה׳ כבצלאל מכ״מ ידעו האיך לעשות המנורה. ותו הא משה לא עשה בעצמו אלא אמר הפרשה כדבר ה׳. אלא הפי׳ לא ידע לכוין פרטי המנורה נגד מה מכוין כל פרט. ובצלאל ידע ובא הכתוב לומר ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן. היינו העולמות שהן תבנית המשכן ותבנית כל כליו המפורשים איך המה נעשים. אבל לא ראה משה את המשכן וכל כליו למעלה. זולת המנורה ומזבח. במנורה כתיב וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. משום שנתקשה משה לכוין כל פרט ע״כ הראהו הקב״ה המנורה בצורתה ולמדהו פרטי התבנית שבעולם שנגד פרטי המנורה. ומש״ה כתיב שם בלשון מוקשה לפי דרך הלשון. גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו. וכן עוד שם ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה. והיה ראוי לכתוב שיהיו כפתורים ופרחים ולא כדבר הידוע. אלא משום שראה משה צורת המנורה ולא בא הכתוב אלא להזהיר שיהיו ממנה דוקא ויהיו משוקדים כמו שיבא שם. וכן במזבח לא נתפרש כמה דברים הכרחים וגם הלשון קשה שם כמו שיבא מש״ה כתיב כאשר הראה אותך וגו׳ וכמו שיבואר במקומו:

וכן תעשו. גם העושים יעשו הפעולה נגד התבנית שהן העולמות המכוונים. וכאשר באמת ידע בצלאל הכל. והודיע להעושים במלאכת הקודש לפי הנדרש לכל א׳ לדעת. ורק בזה האופן היה ראוי להשרות השכינה במשכן. וכן במקדש ראשון כתיב בחירם שהיה מלא בחכמה ובתבונה ובדעת ע״כ היתה השכינה שורה בו משא״כ במקדש שני היה חסר לעושיה ידיעה זו. מש״ה אע״ג שעשו כל כלי כדין מכ״מ היה חסר השראת שכינה:"

קדושת לוי, שמות, תרומה ד׳

"ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו (שמות כה, ט). ופירש רש"י וכן תעשו לדורות. ומקשה התוספות הלא לא היה שוה מזבח שעשה משה למזבח שעשה שלמה וכן הקשה הרמב"ן. אך לפי דברינו הנ"ל ניחא, דכוונת הכתוב וכן תעשו, הוא המכוון לדבר אחר. דהנה באמת תבנית המשכן וכל כליו אשר הוכרח הכל להיות מציור על נכון בגובה ובקומה ובמשקל ובמדה וזה היה לבוש וציור לרוחניות הקדושה וכפי הנבואה שראה משה בהר סיני וכל ישראל וכפי שהמשיכו רוחניות הקדושה בעבדות שלהם כך היה בערך זה צריך להיות הלבוש דהוא הכלי והמשכן עשוי כתבניתו. וידוע דברי חכמינו ז"ל (סנהדרין פט.) דאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, רק כל אחד לפי בחינתו וכפי שעובד השם באותו הבחינה עצמה נראה אליו רוח הנבואה. משום הכי משה ודור המדבר כפי ערך עבודתם ורוח גבורתם אשר השיגו בהר סיני כך היו צריכין לעשות צורת המשכן ותבנית הכלים אשר נעשים לבוש לאורות הרוחנים של הקדושה. ואם כן כך הוא פירוש הכתוב ככל אשר אני מראה אותך כו', כפי גדר הנבואה כך יהיה תבנית המשכן וכל כליו. וכן תעשו, לדורות, רצה לומר בכל דור ודור כשתרצה לבנות בית המקדש יהיה עשייה כתבנית הנבואה אשר ישיג אז כך יעשה הציור של המקדש והכלים ושלמה כפי עבודתו ורוח נבואתו אשר השיג כך היה עושה הציור. ולא קשה כלל קושית הרמב"ן דהלא המזבח לא היה דומה עיין שם. וזהו אינו, דאדרבה כך היה הציווי שלא יעשה תמיד על ציור אחד רק כפי השראת הנבואה כך יהיה מצויר למטה תבנית הכלים:"

בת עין, ואתחנן מ״ד

"והנה כשהיה בית המקדש על מכונו היה להם זאת הבחינה בתמידות, ועל זה התפלל משה שיכנס לארץ כנען, וזהו אעברה נא ואראה ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג כה), שהוא בחינת לובן העליון, וזהו ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן (שמות כה ט), כי תבנית הוא לשון הבנה."