ללמוד להתענג על החיים | פסיכולוגיה בפרשה – כי תשא

מצד אחד "שבת וינפש", מצד שני "מחלליה מות יומת". מצד אחד כוח התענוג הוא הכוח הגבוה והחיוני ביותר בנפש, מצד שני הוא יכול להתגלות ככוח הרסני. כיצד מגלים את כוח התענוג בדרך רצויה.


מקורות

  1. שמות לא (יב-יח)

וַיֹּ֥אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י ה' מְקַדִּשְׁכֶֽם׃

וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ׃

שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ יֵעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֧ת שַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לה' כָּל־הָעֹשֶׂ֧ה מְלָאכָ֛ה בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃

וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃

בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה ה' אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃

וַיִּתֵּ֣ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִֽים׃

ל״ב

וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱ-לֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃

אסור, תשמרו, מות יומת ואז שבת וינפש. מה הרעיון

2. רש"י –

וינפש. כְּתַרְגּוּמוֹ וְנָח, וְכָל לְשׁוֹן נֹפֶשׁ הוּא לְשׁוֹן נֶפֶשׁ, שֶׁמֵּשִׁיב נַפְשׁוֹ וּנְשִׁימָתוֹ בְּהַרְגִּיעוֹ מִטֹּרַח הַמְּלָאכָה;

ליקוטי מוהר"ן קכ״ו

וְהוּא בְּחִינַת (שמות ל״א:י״ז): שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ – כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ (ביצה טז). הַיְנוּ, שֶׁמֵּחֲמַת גֹּדֶל הַתַּעֲנוּג שֶׁל הַנֶּפֶשׁ יְתֵרָה שֶׁבָּא בְּשַׁבָּת, עַל־כֵּן מַתְחִילִים תֵּכֶף לְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִצְטַעֵר עַל אֲבֵדַת הַנֶּפֶשׁ בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת;

3. עונג מהעצמות, ללא ברורים

המשך תער"ב, חלק שני ש"פ דברים, העת"ר, א'פד

בשבת שהוא עליות העולמות בבחי' הפנימי' ע"כ לא ירד בשבת כו'. וזהו ג"כ ההפרש בין אכילה דחול ובין אכילה דשבת, דהנה כתי' צדיק אוכל לשובע נפשו וקאי באכילה דשבת, ובטן רשעים תחסר קאי על אכילה דחול כו', דהנה נת"ל דענין האכילה הוא עבודת הבירורים וכמו בגשמי' הרי כל ענין תיקון המאכל הוא לבררו מן הפסולת ולתקנו עד שיהי' מאכל, ואחר שנעשה מאכל ה"ה מתברר בקיבה ונדחה ממנו הפסולת והמובחר נעשה דם ומתברר בכבד ובלב כו',

וכמו"כ הוא האכילה ברוחני' שהיא העבודה בתפלה לברר את הנה"ב להפריד ממנו הרע והטוב יהי' נכלל בנה"א להיות בבחי' אה' אלקית כו', ועי"ז מתוסף חיות בנה"א דורב תבואות בכח שור כו', וע"י הבירור דנה"ב מברר ג"כ כל הדברים התחתונים להפריד מהם הפסולת והטוב יהי' נכלל בנה"א שנתוסף עי"ז גילוי אור בנה"א וכמו חמרא וריחא פקחין כו',

וזהו ובטן רשעים תחסר שזהו בירור הניצוצות מהם שנכללים בקדושה כו', וזהו באכילה דחול שהוא ההשפעה דחיצוני' העולמות דשם הו"ע הבירורי' כו'. אבל האכילה דשבת הוא שצדיק אוכל לשובע נפשו בבחי' עונג העליון שהוא בחי' הפנימי'…

והענין הוא כי שרש השבת הוא בבחי' עצמות עונג העליון הפשוט הנק' שעשועי המלך בעצמותו כו', להיות כי בו שבת וינפש שבא העונג אל בחי' עצמותו כו', וכמו עד"מ במלאכת הבנין שהעונג הוא בבחי' ירידה (והוא בחי' חיצוני' התענוג) וכששובת הרי עולה העונג כו' עד שעולה בבחי' עצמו' העונג שמתענג בעצמו כו' וכמשי"ת, ולכן אכילה דשבת אינו בבחי' בירורים כלל כי אין שם פסולת ח"ו רק הוא בבחי' העונג כו', וזהו לשובע נפשו שהנפש מתענג בעונג העליון כו', וכן התפלה דשבת היא בבחי' התענוג וכמ"ש אז תתענג על ה' למע' מבחי' הוי' דאצי' כו', וע"י הקדמת תפלה דשבת הוא בחי' העונג באכילה דשבת כו', שע"י קדושת שבת שהוא בחי' עונג העצמי וקדושת הנה"א בתפלה דשבת, וגם בשבת נמשך נשמה יתירה כו',

ע"כ באכילה דשבת הוא שביעה ועינוגא דנה"א בבחי' עצמו' עונג העליון כו'.

4. לא לקבל חיות מדבר נפרד

מאמרי אדה"ז, תקס"ו ח"א, להבין שרשן של הדברים הנ"ל, קיג

…והאדם עובד אדמתו לשבע לחם בכל ל"ט מלאכות הנוהגות ומותרות בחו"ל ואסורו' בשבת, והמה זריעה וחרישה וקצירה כו' שנראה כאלו מקבל חיותו מדברים אחרים נפרדים דעה"ז בעסקו בפרנסה ומרויח ומפרנס א"עהגם שממך הכל מוסתר האור והשפע עליונה בלבושי נוג"ה דעשי' המה כל העבודת ומלאכות שבחול שע"י מרויח וממציא פרנסתו כו' וכדכתיב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שעיקר הכונה בזה בכדי שיברר רפ"ח ניצוצין דתוה"ו שנפלו לנוג"ה דבי"ע וכן מנוג"ה דבי"ע בכל ששת ימי המעשה דחול לאהפכא מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא שיתכללו אח"כ בקדושה ממש

וזהו ענין השב"ת להוי' אלקי"ך לא תעשה כל מלאכה מצד שבשבת נתגלה השפע עליונה דאצי' בבריאה בלי לבוש ומסך כלל הגם שיש מסך בין אצי' לבריאה הוא בקדושה ממש להבדיל בין הקדש לק"ק אבל אין יורד השפע להתלבש במסך דעשי' המבדיל בין קודש לחול…

ולכך אסורים בכל מלאכה מל"ט מלאכות דחול מפני שאין צריך האדם לקבל חיות מדבר אחר זר ונפרד זולתי ישב במנוחה והשקט ויתגלה עליו השפע עליונה דאצי' שאף המאכל' דשבת מוכרחים להיות מוכנים מע"ש.

וזהו ענין התגלות השפע דאצי' בבריאה, שהאדם הוא היש הנפרד הנברא ומחודש שמקבל חיות מאלקות שיושב במנוחה וינפש מכל מלאכה שלא יקבל חיות משום דבר נברא זולתי מעצמו' אלקות דאצי' והוא בתכלית הביטול כאלו עומד לפני המלך שלא יוכל להרים ידו בשום דבר בעולם זולתי בתורה כנ"ל מצד שנקרע המסך דנוג"ה דעשי' המבדיל בין קד"ש לחול שלא יוסתר אורו ית' כנ"ל אך כ"ז נעשה ע"י עבודת האדם בו' יומין דחול במלאכת הברורין לאהפכא מחשוכא לנהורא לברר בירורי נוג"ה דעשי' שאחורי הפרגוד המבדיל בין קדש לחול

שזהו כונת מארז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת פי' שטרח בע"ש בכל ששת ימי המעשה במלאכת הברורי נוג"ה לאהפכא מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא הוא יאכ"ל בשבת אח"כ מירידת השפע עליונה דאצי' המתגלה בבריאה שלא ע"י הסתרת המסך דעשי' המבדיל בין קדש לחו"ל כנ"ל.

5. שני תהליכים בעונג השבת

הצמח צדק, אור התורה, במדבר כרך ד, פרשת פינחס, וביום השבת, א'קסב

וביום השבת

ד) בבחיי פ' בשלח ע"פ ראו כי הוי' נתן לכם את השבת כ' אמרו במדרש תלים בפ' מזמור שיר ליום השבת מהו ראו, אמר רבי יוסי מרגניתא דיהבית לכון, א"ר יצחק כל עסקא דשבתא כפול, עומר כפול דכתיב שני העומר לאחד, קרבנו כפול וביום השבת שני כבשים, עונשו כפול מחלליה מות ימות, שכרו כפול וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות זכור ושמור, שירו כפול מזמור שיר ליום השבת עכ"ל וי"ל כי מבואר בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמרו בפי' אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן

שבכל שבת יש ב' בחי' הנק' ב' שבתות שבת דמעלי שבתא ושבתא דיומא

ושם נתבאר שהם שבת תתאה ושבת עילאה

והכל בחי' עליות ובמ"א נתבאר שבחי' מעלי שבתא הוא עליות ואח"כ שבתא דיומא הוא המשכות, עיין בד"ה ראו כי ה' נתן לכם את השבת, וזהו ענין שמור וזכור, ועיין מ"ש מזה בד"ה זכור ושמור בדבור א' נאמרו בת"א פ' יתרו, וזהו ענין מזמור שיר, כמ"ש בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית, ומזה יובן ג"כ ענין שני כבשים שרומז ג"כ לב' המדרגות דשבת הנ"ל,

וענין עונג ומכובד י"ל כבוד הוא חכמה, עונג כתר, או ענג עדן נהר גן, מכובד כתר בענין הראיני נא את כבודך.

ב' כבשים ע"ד כל עסקא דשבתא כפול ב' שבתות כהלכתן, שמור וזכור עונג וכבוד.

6. חיפוש אחר ממוצעים

רמב"ן

ויאמרו אלה א-להיך ישראל אשר העלוך גם זה הכתוב יורה אותנו, כי אין טפש בעולם שיחשוב כי הזהב הזה אשר היה באזניהם הוא אשר הוציאם ממצרים, אבל אמרו כי כח הצורה הזאת העלם משם: והנה לא תמצא שיאמר בעגל בשום מקום אשר הוציאנו ממצרים, כי הם מודים במי שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ׳:ב׳), כי שמו הגדול הוא המוציא אותם משם, אבל יאמרו במקומות רבים אשר העלוך, כי יקחו זה במקום היד הגדולה המחרבת ים השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים (ישעיה נא י) וזהו שנאמר (תהלים קו כא כב) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, ושם נאמר שכחו אל מושיעם עושה גדולות במצרים נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף (שם פסוק כא), שכחו דברו אשר צום, והנה עברו על לא תעשה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ׳:ג׳), כאשר רמזתי שם, ותבין זה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button
דילוג לתוכן