שלוש דרגות באמונה

מהי אמונה? כיצד היא קשורה בשמחה ובהתמודדות עם מחלה, קשיים ומשברים? מהן שלוש הדרגות של אמונה שקיימות וכיצד מגיעים אליהן?

ומה הקשר של הדרגות באמונה לפורים ולפרשות ויקהל פקודי.


מקורות להעמקה

  1. הכוח החשוב באדם

המורם מכל הנ"ל: שרש האדם ועיקרו – היא אמונה תמימה. חלישות באמונה מעמידה בסכנה קיום חייו הרוחניים של אדם גדול אפילו.

תניא פרק יח, שהאמונה היא למעלה מן הדעת וההשג' כי פתי יאמין לכל דבר וערום יבין וגו' ולגבי הקב"ה שהוא למעלה מן השכל והדעת ולית מחשבה תפיסא ביה כלל הכל כפתיים אצלו ית'

2. מהי אמונה – גילוי האמת, אך לא בדרך שהשכל יכול לגלות.

אתה מחפש אחר האמת. וסגור עליה. ואם אתה יכול להוכיח אותה בשכל זה יורד מגדר אמונה

אמונה ענינה אמת (כמאמר "איהו אמת ואיהי אמונה"), שנקרא בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה, שחודר לגמרי, ובמילא, לא יתכן שיהי' דבר המעלים על אמונה.

– האמת היא שיהודי אינו שייך לעבודה זרה, כמבואר בתניא שנקודת האמונה היא בשלימות אצל כאו"א מישראל, אלא שיתכן שהיא אצלו בבחי' שינה ואינה פועלת פעולתה בנוגע להנהגה במחשבה דיבור ומעשה (כל זמן שלא בא לידי נסיון בדבר אמונה), אבל גם אז נמצאת היא בשלימות, וצריכים לעזור לו לגלותה מן ההעלם אל הגילוי; אך כאשר מתגלית נקודת האמונה, ה"ז פועל גם בנוגע להנהגה במחשבה דיבור ומעשה – "למסור נפשו אפילו שלא לעשות רק איזה מעשה לבד נגד אמונת ה' אף שאין פיו ולבו שוין רק לבו שלם באמונת ה'".

3. בגלל שלא מאיר בה השכל היא נקראת קטנות

תורת מנחם כה, אחרון של פסח, ה'תשי"ט, 216.

האמונה, שנקראת בשם קטנות, לפי שאין בה גילוי אור השכל והמדות כלל, כי אם אמונה פשוטה בלבד, אבל מ"מ הרי האמונה היא מצד העצם, וכמשל הנ"ל מאב המשתעשע עם בנו הקטן, שמצד האב ישנו גילוי תוקף האהבה שמנשקו ומחבקו כו', אלא שמצד הבן הרי זה בא בעניני קטנות, וכך גם ביצי"מ, שהאמונה היא מצד עצם הנשמה שמקושרת בעצמות כנ"ל

4. אמונה היא כוח מקיף

מעלת הבטחון היא גדולה יותר ממעלת האמונה, וכידוע5 ש"כל הבוטח מאמין אך לא כל המאמין בוטח" – הרי כל זה הוא רק ענין של בטחון, ולא ענין של שמחה.

והחילוק הוא – שבענין הבטחון הנה לעת-עתה אין בידו מאומה, אלא הוא רק בוטח כו', ואילו ענין השמחה הוא לפי שכבר קיבל את הדבר בפועל.

אמונה מצד עצמה יכולה להיות בדרך מקיף, כמאמר20 גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא, דאף שהוא גנב, שגרוע אפילו מגזלן, כמארז"ל21 מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן, זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו (שכיבד העבד יותר מקונו, שהוא ירא מבני אדם, ומעין של מעלה לא נזהר), היינו, שההעלם וההסתר גדול כ"כ שאף שיש בו רגש הבושה (ירא מבני אדם), מ"מ גונב הוא דעת שמים, הנה גם אפום מחתרתא רחמנא קריא,

5. אמונה היא בלי גבול

תורת מנחם כה, שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ט, 235.

השגה – הו"ע המוח שבראש. מדות – ענינם הוא הלב. ואילו אמונה – הו"ע הרגל.

והחילוק ביניהם – שהשגה שבמוח ומדות שבלב הם בהגבלה, ואילו אמונה היא בלי גבול, שהרי ענין האמונה הוא בדבר שאינו מבין ואינו מרגיש, וא"כ, אין בזה הגבלות.

וזהו שדוקא ענין ההילוך שברגל הוא בלי גבול – כי, ע"י השגה שבמוח והרגש שבלב מתקשרים עם בחינה כזו שיש לה איזה ערך ושייכות אליו, שיכול להשיגה ולהרגישה, ודוקא ע"י אמונה מתקשרים עם ענין שאינו בערכו כלל, בלי גבול.

יז. ועוד ענין בהשייכות דאמונה לרגל:

ע"י הרגל נעשית ההליכה גם במקום שיש קוצים וברקנים כו'94, והיינו באמצעות הנעלים שע"ג הרגלים – "נעליכם ברגליכם", "והדריך בנעלים".

וענינו בעבודה – שהעצה שלא להתפעל מפני המבלבלים ומלעיגים כו', שהם בדוגמת הקוצים כו', היא, לא ע"י השגה והרגש, אלא ע"י אמונה (רגל) דוקא.

6. ההבדל בין שכל לאמונה

החילוק בין שכל אנושי לשכל אלקי הוא – ששכל אנושי מתחיל מהשגה ומזה בא לידי אמונה (והיינו לפי שהשכל עצמו מכריח שהוא בהגבלה וישנו מה שלמעלה ממנו2), ואילו שכל אלקי מתחיל מאמונה ומזה בא לידי השגה.

כאשר ההתחלה היא בענין של שכל, אזי היסוד הוא בהגבלה, שהרי השכל הוא בהגבלה, ולכן, אע"פ שלאח"ז בא לידי אמונה, מ"מ, כיון שההתחלה והיסוד הוא השכל המוגבל, אזי גם האמונה היא בהגבלה, והיינו, שהאמונה היא רק עד כמה שמוכרח מצד השכל.

ושני ענינים בזה: (א) שכל הוא ענין שיכול להשתנות, ובמילא, כאשר יבין בשכלו באופן אחר, אזי יאבד גם את האמונה. (ב) ובעומק יותר: מלבד האפשרות לשינוי כו' – הרי כללות ענין האמונה שמצד השכל הוא בהגבלה, דכיון שהאמונה בנוי' על השכל שהוא בהגבלה, אזי גם האמונה היא בהגבלה.

אמנם, כאשר ההתחלה היא בענין של אמונה – הרי כיון שאמונה היא בלי גבול, אזי גם ההשגה שבאה מצד האמונה היא בלי גבול, שהו"ע המרחב דהשגה.

7. שלוש דרגות באמונה

כי תשא, ש"פ ויקהל, פרשת שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשי"א

ובפרטיות יותר, יש באמונה ג' ענינים,

האמונה בממכ"ע,

האמונה בסוכ"ע,

והאמונה בבחי' העצמות שלמעלה מסוכ"ע וממכ"ע.

והיינו, האמונה הבאה ע"י חכמת החקירה שישנה גם באוה"ע, אמונה נעלית יותר שהיא בישראל דוקא שנקראים מאמינים, ועוד זאת, מה שישראל נקראים בני מאמינים, שזוהי האמונה שבאה בירושה מאברהם אבינו.

וביאורהענין, דהנה, בחי' האמונה הא' היא אמונה המושגת גם בשכל אנושי, והיא האמונה בבחי' ממכ"ע, כמארז"ל מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם,

דהאדם נקרא עולם קטן, וכדאיתא באדר"נ כל מה שברא באדם ברא בעולם, והעולם נקרא גוף גדול, ולכן כשם שהנשמה ממלאה את הגוף, שהגוף מצ"ע הוא דומם וכל חיותו היא מהנשמה, כך גם החיות בעולמות היא חיות אלקית, ואותן ההוכחות שיש על חיות הנפש בגוף, יש גם על החיות האלקי שבעולם. אמנם,

אף שענין זה מושג בשכל, מ"מ צריך לענין האמונה, מפני שגשמיות וחומריות הגוף מכסה ומעלים על השכל.

וכפי שרואים במוחש, שמצד ריבוי השיקוע בתאוות ר"ל עושים דברים שאינם ע"פ שכל כלל, לא מיבעי השכל דישראל, שעל זה אמרז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, אלא גם השכל דאוה"ע, והיינו, שהתאוות שולטים ומושלים עליו והשכל אין לו שליטה כלל.

8. העדר אמונה היא לכן כשאתה שקוע ולא מחפש אמת

ולכן, ההשגה בלבד אינה מספיקה, וצריך להיות גם ענין האמונה, אבל מ"מ הרי זה מובן גם בשכל.

ולמעלה מזה היא האמונה בבחי' סוכ"ע, דבחי' סוכ"ע הוא למעלה מן העולמות, וסובב ומקיף את כולם בשוה (דלא כמו בחי' ממכ"ע שיש בו התחלקות בין עולם ועולם),

והדוגמא לזה בנפש הו"ע החיות כללי שמחי' את הגוף כולו בהשוואה בלי התחלקות בין ראש ורגל. וזהו שישראל נקראים מאמינים, לפי שיש בהם האמונה בבחי' סוכ"ע.

אמנם יש אמונה נעלית עוד יותר, שהיא האמונה בבחי' האלקות שלמעלה גם מסוכ"ע, שהרי גם בחי' סוכ"ע יש לו עכ"פ יחס שלילי לעולמות, דכיון שאומרים שבחי' זו אינה בגדר עלמין, הרי אף שאינו בגדר עולמות, מ"מ, הא גופא שמייחסים בחי' זו לעולמות ואומרים שאין זה בגדר עלמין, הרי זה יחס שלילי עכ"פ. אך באמת הרי לא זהו עיקר האלקות מה שהעולמות מתהווים ממנו, ומזה מובן שעצמותו ומהותו ית' הוא למעלה גם מיחס שלילי לעולמות. וענין זה שישראל נקראים בני מאמינים הוא מצד האמונה בבחי' עצמות ומהות א"ס ב"ה שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע, ואמונה זו היא ירושה מאברהם אבינו, ראש למאמינים.

הבנת הדרגות בהקבלה לדיבור ומחשבה

ה) וביאור הענין הוא, דהנה בחי' ממכ"ע נקרא בשם דיבור העליון, דכשם שהדיבור הוא בשביל הזולת, היינו שהוא בחי' גילוי אל הזולת ובגדר הזולת, ועוד זאת שיש בו הפסק, כמ"ש38 עת לדבר ועת לחשות מלדבר, עד"ז הוא בבחי' ממכ"ע, שהוא הגילוי אל הזולת ויש בו התחלקות. ועולם הדיבור נקרא בשם עיר אלקינו, ששייך לשם אלקים, והיינו, שכאשר שם הוי' הוא בהעלם ושם אלקים הוא בגלוי, אזי נקרא עיר אלקינו, בחי' עולם הדיבור, שיש בו התחלקות כו'. ובזה יובן גם הפס"ד41 (המובא בחסידות)

שבני נח לא נצטוו על השיתוף, דלכאורה,

 כיון שישראל נצטוו על השיתוף משום שהאמת הוא כן, א"כ, מדוע לא נצטוו בני נח על השיתוף. אך הענין הוא, שבני נח שרשם הוא בבחי' ממכ"ע, ובבחי' ממכ"ע, עולם הדיבור, ישנו ענין ההתחלקות, וכמ"ש43 אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים גו', ולכן נעשה מזה אצלם ענין השיתוף, דקרו לי' אלקא דאלקיא44. וכל זה הו"ע הדיבור, בחי' ממכ"ע.

אמנם, בחי' סוכ"ע הו"ע המחשבה, שמחשבה אין לה הפסק ומשוטטת תמיד, ועוד זאת, שהמחשבה היא לבוש המיוחד עם הנפש.

וזהו הטעם שאמונה דאוה"ע היא בבחי' ממכ"ע והאמונה דישראל היא בבחי' סוכ"ע, כי, אוה"ע שרשם משם אלקים, בחי' ממכ"ע, עולם הדיבור, משא"כ ישראל שרשם בבחי' סוכ"ע, עולם המחשבה, כמאמר ישראל עלו במחשבה.

ומה שיש בישראל האמונה גם בהבחי' שלמעלה מסוכ"ע, הרי זה מפני שישראל עלו במחשבה, כידוע הפירוש במאמר ישראל עלו במחשבה, שעלו בדרגא הכי נעלית שבמחשבה, שלמעלה מכל הגילויים. ועוד זאת, ששרשם הוא למעלה מענין המחשבה לגמרי, דהנה, גם בחי' עלו במחשבה, הרי זה בכלל מחשבה, אלא שהיא בחי' נעלית במחשבה. וע"ד מארז"ל מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, הנה אף שקדמה לכל דבר, מ"מ, מייחסים מחשבה זו לכל דבר, אלא שקדמה לכל דבר. אמנם, שרש הנשמות הוא למעלה מענין המחשבה לגמרי, למעלה גם מבחי' היותר נעלית שבמחשבה, ועד שלא שייך לומר על זה ענין של קדימה לכל דבר, כיון שאין שייכות ביניהם כלל. וזהו שאמרו רז"ל במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, היינו, שההמלכה על המחשבה עצמה היא עם נשמות ישראל, שמזה מובן שהנשמות הם למעלה מענין המחשבה לגמרי. והיינו, שהענין דישראל עלו במחשבה הוא בגילוי, אבל שרשם הוא למעלה מזה, שעז"נ במי נמלך כו'. ומצד שרשם בבחינה זו יש בהם ענין האמונה גם בבחי' עצמות ומהות א"ס ב"ה.

8. צריך לפרנס את האמונה

ו) והנה עם היות שיש בישראל כל הבחינות שבאמונה, לא רק האמונה בבחי' ממכ"ע, ולא רק האמונה בבחי' סוכ"ע, אלא גם האמונה בבחי' עצמות ומהות א"ס ב"ה,

מ"מ, צריכים הם למשה רעיא מהימנא, שיפרנס בהם את האמונה. והיינו, לא מיבעי האמונה בבחי' עצומ"ה א"ס ב"ה, שלהיותה ירושה בלבד, הרי אפשר שתשאר בהעלם, ומשה צריך לגלותה מן ההעלם אל הגילוי, אלא גם האמונה בבחי' סוכ"ע, אפשר שתשאר בבחינת מקיף, וצריך שמשה ימשיך אמונה זו בפנימיות. ויתרה מזה, שגם האמונה בבחי' ממכ"ע המושגת בשכל, צריך להיות בה הענין דרעה אמונה, כדי שתחדור בכל הענינים הפנימיים, עד למחשבה דיבור ומעשה, ולולי זאת אפשר להיות גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא בפשטות, כאמור, שמצד השיקוע בתאוות אפשר לעשות דברים כאלה שגם חסידי אוה"ע אינם עושים, ועל זה היא פעולת משה, רעיא מהימנא, שזן ומפרנס את האמונה. והיינו לפי שבמשה כתיב49 כי מן המים משיתיהו, מבחי' המים העליונים שלמעלה מהשמים ושמי השמים שהם בחי' סוכ"ע, ולכן יכול להמשיך גם את האמונה בבחי' עצומ"ה א"ס ב"ה. ואמונה זו ממשיך משה בישראל דוקא, לפי שמצד שרשם יש בהם בחי' אמונה זו.

האמונה שיש בכאו"א מישראל שזהו בשרשו מבחי' הכתר שלמע' מטו"ד כו', רק שבאמונה היא בבחי' קטנות כו'

9. השמחה שבאה מהאמונה

אגרת יא

ביאור הענין הוא רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית דהיינו שהבריאה יש מאין הנק' ראשית חכמה והיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא הבריאה הזאת היא בכל עת ורגע שמתהוים כל הברואים יש מאין מחכמתו ית' המחיה את הכל וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע ממש האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים מבני חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעוה"ב רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע או יסורים אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם להאמין דלית אתר פנוי מיני' ובאור פני מלך חיים וע"כ עוז וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום וע"כ ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר ח"ו וע"כ הרחיקו מדת העצבות במאד חכמי האמת.

10. המטרה שנקודת האמונה תבוא אל הגילוי

יש להסביר ולהדגיש מלכתחילה שמדובר כאן אודות ענין של אמונה – "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" – שכשם שסתים וגליא דקוב"ה כולא חד, כך סתים וגליא דישראל כולא חד, וסתים וגליא דתורה כולא חד, ואי אפשר לחלק ביניהם, כך, שמי שרוצה גליא צריך גם סתים.

וכשיפעלו אצלו ענין זה – ומה הפירוש "לפעול"? – לגלות אצלו את נקודת האמונה שתבוא מן ההעלם אל הגילוי – אזי יתבטא הדבר גם בהנהגה בפועל במחשבה דיבור ומעשה, שיתחיל לילך בדרך החסידות, כלומר, לא זו בלבד שלומד תורת החסידות, אלא גם מתנהג בדרכי ומנהגי החסידות, כולל ובמיוחד בהענין העיקרי שהוא תכלית הכוונה דתורת החסידות – לשנות טבע מדותיו69, ונעשה יהודי כפי שיהודי צריך להיות".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button