יהיה טוב? מהו מקור הביטחון ומנוחת הנפש

ביטחון ומנוחת הנפש הם ההפך מחרדה וסטרס. הביטחון מקפל את ההרגשה והידיעה שיהיה טוב, גלוי ומורגש. מהיכן נובע הביטחון וכיצד משיגים אותו.

השיעור יתקיים בזום הערב ב-21:15. מוזמנים להצטרף


מקורות להעמקה

  • מהו ביטחון

שיחת יום ב' פרשת בשלח, יו"ד שבט ה'תשכ"ב

על-דרך שבנוגע לצרכיו הגשמיים של יהודי תובעים ממנו שני הפכים:

מצד אחד – שתהיה לו אמונה פשוטה שהכל בא מהקב"ה, ומכיון שהכל בא מהקב"ה, שהוא תכלית הטוב, הרי הכל הוא טוב בתכלית, אלא מאי, לעיני בשר נראה שהדבר הוא חס ושלום היפך הטוב – הרי אדרבה, הא גופא מורה על מדריגה נעלית ביותר בטוב (טוב של "עלמא דאתכסיא"), שאינו יכול להתגלות למטה139 ;

וביחד עם זה, תובעים מיהודי את הבטחון הגמור, ללא ספיקות כלל, שיהי' טוב
הנראה
והנגלה, שהרי המשמעות של "בטחון" אינה שהאדם בוטח שהקב"ה יעשה דבר שרק הקב"ה יודע שהוא טוב , אלא הוא בוטח שהקב"ה ייטיב עמו בטוב הנראה והנגלה, שגם האדם יראה שהוא טוב.

ובטחון זה צריך שיהי' אפילו בזמן שבו ע"פ טבע אינו נראה שום סיכוי לכך חס ושלום, ואעפ"כ הרי הוא בוטח שבודאי יעזור לו הקב"ה, כיון שהקב"ה אינו מוגבל חס ושלום ובידו לשנות הטבע .

אם כבר באו עליו יסורים רחמנא לצלן – צריך לקבלם בשמחה, להאמין באמונה שלימה שהם טוב גמור;

אבל כל זמן שלא באו היסורים – הרי אפילו במצבים כאלו שע"פ טבע אין סיכוי למנוע את היסורים, עליו להיות בבטחון גמור, שהקב"ה ייטיב עמו בטוב הנראה והנגלה. מיהודי נדרשים שני הדברים, להיותו קשור עם הקב"ה שהוא "נושא הפכים".

ולכן אין הבטחון סתירה לאמונה. ובכלל – הרי אדרבה, הבטחון הוא מיסודי ועיקרי האמונה.

וכן הוא גם בנוגע לעבודה הרוחנית: ביחד עם הידיעה ש"הכל בידי שמים", שהכל בא מהקב"ה, ואפילו הענין ד"יראת שמים" שאודותיו מסיימים "חוץ מיראת שמים", שענין זה ניתן להאדם, הרי גם בענין זה אין האדם יכול לפעול כלום בעצמו, כנ"ל. אבל, ביחד עם זה, נדרשת דוקא עבודה בכח עצמו.

וכיון ששתי התנועות באות מנפש האלקית, שהיא חלק אלקה ממש , "נושא הפכים", לכן באמת שתי התנועות אינן בסתירה; אדרבה, הן משלימות זו את זו.

  • ביטחון בכלי

שתי דרגות בביטחון. האחת נוגעת לידיעה שיהיה טוב והוא עתיד להתגלות.

הדרגה השנייה נוגעת לביטחון בכך שגם הכלי דרכו יסתדרו הדברים, יישלח ברגע המתאים.

הרמב"ן בויכוח המפורסם שלו מחזק רעיון זה. הוא אומר למלך אראגון שהתכלית היא העבודה בעולם הזה. כאן השכר. המסקנה המתבקשת היא שצריך ביטחון לא רק שיהיה טוב, אלא שמכאן יתגלה לנו הכלי, המסלול המתאים בדיוק למה שאנו צריכים.

  • ביטחון לא רק פיזי אלא גם נפשי

מתוך – היום יום, סיון, טז סיון: (הרבי מליובאוויטש)

כבר החליטו הראשונים כמלאכים זכרם יגן עלינו, אשר רפואת הנפש היא כרפואת הגוף.

לכל לראש צריך לסמן מקום החולי: אם הוא מצד שחומר גופו עב גס ומושחת, או שהחסרון הוא בכחות נפשו, שיש לה נטיות לענינים רעים כמו גאוה, שקר וכדומה, או שמקור החולי הוא בהרגילות, שמפני רוע החינוך או רוע הסביבה בא לרגילות רעות.

עד אשר לא יתבררו פרטי מקום החולי וסיבת אחיזת המחלה אי אפשר להתחיל ברפואתו, כי אם לסדר אופן הנהגה ישרה בכל הדברים במה שיעשה ובמה שימנע את עצמו מהם: בועשה טוב בקיום המצות קביעות עתים לתורה קנין מדות טובות, ובסור מרע. אמנם מה שנחוץ ביותר הוא שיעורר החולה בעצמו שני ענינים:

א) לידע שהוא חולה ויכסוף וישתוקק להתרפאות מחליו.

            ב) הידיעה שיכול להתרפאות, והתקוה ובטחון גמור כי בעזרת ה יתברך יתרפא מחליו.

  • תועלות הביטחון בעולם:

רבנו בחיי, חובת הלבבות, שער ד:
מהן מנוחת הלב מן הדאגות העולמיות והשלוה מנדנוד הנפש וצערה לחסרון תאוותיה הגופיות, והוא בהשקט ובבטחה ובשלוה בעולם הזה.
…מהן מנוחת הנפש מלכת בדרכים הרחוקים אשר היא מכלה הגופות וממהרת השלמת ימי החיים…
ומהן מנוחת הנפש והגוף הן מן המעשים הקשים והמלאכות המיגעות את הגופות ועוזב עבודת המלכים וחוקיהם וחמס אנשיהם…
מהות הבטחון היא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בענין אשר יבטח עליו, כפי יכלתו ודעתו במה שמפיק טובתו.

רבנו בחיי אבן חלואה, כד הקמח: ענין הבטחון בהשם יתברך שידע האדם עם לבבו כי הכול בידי שמים ובידו לשנות הטבעים ולהחליף המזל, ואין לו מעצור להושיע ברב או במעט. וגם כי צרה קרובה אליו, ישועת השם קרובה לבוא, כי כל יכול, גם כי יראה החרב על צווארו אין ראוי לו שתהיה ההצלה נמנעת מלבו…

הרמב"ן, האמונה והבטחון, פרק א

האמונה והבטחון הם שני עניינים שאחד צריך לחברו, ואין חברו צריך לו. שהאמונה קודמת לבטחון אף על פי שאין הבטחון עמה ואינה צריכה לו בקיומה. אבל הביטחון מורה על האמונה שאי אפשר לו להיות קודם לה או בלעדיה. האמונה כאילן והבטחון כפרי, כי אין אדם בוטח אלא במי שמאמין בו שהיכולת בידו למלאת שאלתו…
ואין כל המאמין בוטח. כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא או שמא קבל כבר על מעשיו הטובים בנסים שעשה לו הבורא… כי המאמין יתכן שיירא שמא יגרום החטא, אבל הבוטח אינו ירא שמא יגרום החטא.

  • במה תלויה הצלחת הביטחון?

אתא בפסיקתא: כמים הפנים לפנים כן לב האדם, כמו שאצלנו מוטבע שאותה מדה שמתעורר בלבו על זולתו מתעורר בלב זולתו גם כן באותה מדה עצמה, כמו כשמראה לאדם תנועה ופנים של חיבה יתעורר אהבת חברו אליו, וכשמראה לו פנים של זעם יתעורר בלב זולתו, וכן ההנהגה למעלה גם כן.

כשהאדם מתנהג על -פי מדת הבטחון, שהוא תלוי במדת האהבה דוקא, כמו שעל אוהבו הנאמן בוטח שיעשה לו מבוקשו, ממשיך עליו מדת החסד והאהבה, כמו שכתוב הבוטח בה' חסד וסובבנו. ואם מתנהג עצמו בחששות יתרות, על פי מדת הדין… המשיך עליו מדת הדין

  • כתר שם טוב, חלק ראשון, רל

והבוטח בה' חסד יסובבנו, וכשהוא להיפך, שהוא מתירא תמיד ממדת ד' ומהעונש, אז הוא מתדבק עצמו בדינים, וחס ושלום שלא יבוא לו רעה, כמו שכתוב ומגורתם אביא להם. שבכל מקום שאדם <הוא> חושב [שם] הוא מתדבק, ואם מחשב בדין הוא מתדבק בדין, וכשהוא בוטח בחסד, שם ידבק נשמתו והחסד יסובבנהו, ותמיד יטמין את עצמו כולו בשם יתעלה.[1]

  • ביטחון דורש עבודה

הרבי מליובאוויטש, לקוטי שיחות חלק לו עמוד 1:
חובת הביטחון שנצטווינו עליה… היא עבודה בפני עצמה שמהותה וגדרה: שהאדם יסמוך וישען על הבורא עד ישליך כל גורלו ביד השם, כמו שכתוב השלם על ה' יהבך (תהלים נה, כג) שאין לו שום משען בעולם בלעדו יתברך. וזה גופא הוא יסוד לבטחונו של האדם שהבורא ייטיב לו בטוב הנראה והנגלה, גם אם אינו ראוי לחסד הזה… על ידי שהאדם סומך באמת בעומק נשמתו רק על הקדוש ברוך הוא לבד עד שאיננו דואג כלל, הרי התעוררות זו גופא פועלת שהבורא הוא מתנהג עמו באופן הזה, שמטיב עמו (גם אם אלולא זאת אינו ראוי).

  • דרגות בבטחון

שבת פרשת חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשי"ב

ב) ויובן זה בהקדם מה שמבאר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר בדיבור המתחיל מן המיצר גו', בפירוש הכתוב5 מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, דכאשר האדם הוא במצב של מיצר (כפי שמפרט בהמאמר כמה אופנים בזה) הנה אז הוא קורא אליו יתברך בתפלה, שזהו קראתי, דכל קריאה היא קריאה בתפלה, והתפילה היא לי"ה, שהם ב' אותיות ראשונות דשם הוי'. וממשיך במאמר בביאור מה שכתוב7 בטחו בהוי' עדי עד כי בי"ה הוי' צור עולמים (ישעיה כו, ד), דפירושו, שהבטחון בהוי' צריך להיות עדי עד, היינו עד בחינת מדריגת עד, וטעם הדבר הוא, כי בי"ה הוי' צור עולמים. ומשמעות הענין, שבמידת הבטחון יש כמה מדריגות, אך להיות שבי"ה הוי' צור עולמים, לכן צריך להיות בטחון הנבראים בשם הוי' עד בחינת ומדריגת עד דוקא.

  1. ביטחון רגשי

וביאור הענין, דהנה, כללות ענין הבטחון הוא האהבה דהקב"ה לישראל, כמ"ש אהבתי אתכם אמר הוי', שלכן בוטח האדם בהוי' שיוציא אותו מן המיצר ויביא אותו אל המרחב האמיתי, ויספק לו את כל צרכיו.

אמנם, אף שמצד מדת החסד האהבה ורחמים שלמעלה הרי הוא בטוח בהוי' שיוציא אותו מן המיצר כו', מכל מקום, להיות שמדת החסד היא רק קו אחד, ואפשר שתהי' ההתנגדות לזה ממדת הגבורה, ובמילא אין זה בבירור שההשפעה שמצד מדת החסד תומשך למטה, הרי גם בטחונו בהוי' אינו בשלימות. וכל זה כאשר הבטחון הוא מצד האהבה שלמעלה כפי שהיא בבחינת המדות בלבד, שבמדריגה זו יכולה להיות התנגדות מצד מדת הגבורה כו'.

  • בטחון הנובע מהשכל

אבל כאשר מתעלה בענין הבטחון שיהי' מצד בחינת המוחין, אזי הבטחון הוא בתוקף יותר, כי, מצד האהבה כפי שהיא בבחינת המוחין, ובפרט בבחינת מוחין דגדלות, הרי בודאי תומשך ההשפעה כו', כיון שבבחינת המוחין לא שייך התנגדות ממדת הגבורה, וכידוע שמוחין בכלל הם בבחינת רחמים לגבי מדות.

ויובן זה ממה שאנו רואים למטה באהבה שבין אדם לחבירו, שכאשר האהבה היא רק מצד המדות שבלב, הרי אם חבירו לא ימלא את רצונו, ומכל שכן אם יעשה היפך רצונו, הנה לא זו בלבד שתהי' חלישות בהאהבה, אלא עוד זאת, שתהי' היפך האהבה.

אמנם כאשר האהבה היא מצד המוחין, הנה גם אם חבירו יעשה היפך רצונו, הרי אע"פ שמצד המדות בלבד אין מקום שיאהבהו, מכל מקום, מצד המוחין, הרי כיון שאמרו רבותינו זכרונם לברכה10 אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, הרי הוא מתבונן ומכניס את עצמו (=ער לייגט זיך אַריין) במעמדו ומצבו כו', ומבין את הסיבה למעשיו, ודן אותו לכף זכות11, ויתרה מזה, שכאשר מתבונן ומכניס את עצמו במעמדו ומצבו, הרי הוא מתמלא עליו רחמים, ומצד זה ניתוסף בהאהבה. וכמו כן יובן למעלה, שכאשר האהבה שלמעלה היא מצד בחינת המדות בלבד, צריך שישראל יהיו כלי לזה, והיינו ע"י האהבה שלמטה שהיא כלי לאהבה שלמעלה, ובהעדר האהבה שלמטה, ומכל שכן במצב הפכי, לא תומשך ההשפעה שמצד האהבה דלמעלה. אבל מצד האהבה שלמעלה כפי שהיא בבחי' המוחין, הנה גם בהעדר האהבה שלמטה תומשך ההשפעה כו'. ומזה יובן שכאשר הבטחון הוא מצד מדת האהבה כמו שהיא בבחי' המוחין, אזי הבטחון הוא בתוקף יותר.

  • בטחון עצמותי

אמנם גם הבטחון שמצד בחינת המוחין אינו בשלימות, כי באמת הנה גם מצד המוחין אינו בהכרח שתומשך ההשפעה, וכמו באדם, שגם כאשר מקיים הוראת חז"ל אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, הרי לפעמים אפשר שלא ימצא עליו זכות כלל, ואז הנה גם מצד המוחין לא תהיה השפעה. ונמצא, שגם הבטחון כפי שהוא מצד המוחין אינו בטחון גמור, דכיון שאפשר שלא תומשך ההשפעה, הרי אינו בטוח בבירור שתהי' ההשפעה. וכל זה הוא כאשר הבטחון בהוי' הוא רק מצד המדות או המוחין, שאז הבטחון אינו בשלימות, לא מבעי מצד המדות, שבודאי אפשר להיות שלא תומשך ההשפעה, אלא גם מצד המוחין שהם בחי' רחמים לגבי המדות, הרי יכול להיות מצב שאין לימוד זכות גם מצד המוחין. אמנם כאשר הבטחון הוא מצד מדריגה שלמעלה ממוחין ולמעלה ממדות, אזי דוקא הבטחון הוא בשלימות, שמובטח לו ובבירור שתומשך ההשפעה. ומזה מובן, שאמיתית ענין הבטחון הוא כאשר מתעלה לבחי' שלמעלה ממדות ומוחין.

וזהו בטחון בהוי' עדי עד גו', שיש בזה ג' פירושים.
פירוש הא', שהבטחון הוא בזעיר אנפין (ז"א), בחי' המדות.
פירוש הב', שהבטחון הוא בבחי' אבא ואימא, בחי' המוחין.
ופירוש הג',  שהבטחון הוא בבחינת הכתר, בחינת הרצון והתענוג12, שמצד מדריגה זו הבטחון הוא בשלימות, שבטוח בבטחון גמור, כי משם בודאי תומשך ההשפעה.

וכמשל שני אוהבים הנשבעים וכורתים ברית זה לזה, אשר גם אם יהיה מצב ואופן שלא תהי' נתינת מקום לאהבה, לא בהרגש הלב וגם לא בהרגש השכל, מכל מקום כורתים ברית שלא תהי' חלישות בהאהבה13. וכן הוא למעלה, שבכל מצב ואופן שיהיה, לא תהיה חלישות כלל באהבה העצמית דאהבתי אתכם אמר הוי', וכאשר הבטחון הוא מצד האהבה העצמית, אזי הבטחון הוא בשלימות.

אהבה והביטחון באים לידי ביטוי בפרשה

וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃ (ויקרא א, א)

ויקרא אל משה. לְכָל דִּבְּרוֹת וּלְכָל אֲמִירוֹת וּלְכָל צִוּוּיִים קָדְמָה קְרִיאָה, לְשׁוֹן חִבָּה, לָשׁוֹן שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְקָרָא זֶה אֶל זֶה (ישעיהו ו'), אֲבָל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִגְלָה עֲלֵיהֶן בִּלְשׁוֹן עֲרָאִי וְטֻמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם (במדבר כ"ג):


[1] והבוטח בה' גו' – תהלים לב, י. ומגורתם גו' – ישעי' סו, ד.

לעיקר תוכן מאמר זה ראה של"ה, שער הגדול כט, ב (כב, א): ובמדרש א"ל הקב"ה למשה . . כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך, וכן אמר דוד ה' צלך על יד ימינך . . מה צלך אם אתה מראה לו כו' עיי"ש (עיין שם) היטב. וכן ביאר פסוק זה הבעל שם טוב כדלקמן בהוספות סי' (סימן) עח וש"נ. וראה לעיל סוף סי' קמה. לקמן סי' רעג-ב ובהערות שם. צוה"ר סי' קמב. והוספות למדל"י-או"ת סי' יט. ועיין מדל"י סי' מט (נו), ע"פ הגירסא באוה"א מז, א: כשהוא מדבר בנסים ובטוב הוא מעורר למעלה טוב, וכשהוא מדבר להיפך הוא מעורר ח"ו להיפך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button