שכל או רגש? ההסבר של הרש"ב לפרויד
המוח והלב הם עולמות נפרדים וים גדול מפריד ביניהם. העבודה היא להקים גשר בין שני חלקי עולם אלה, או לפחות למתוח ביניהם חוטי חשמל וטלפון כדי שהאור שבמוח יגיע ללב.
על שיח מיוחד בין הרש"ב לבין פרויד, ועל התפקיד של השכל ביחס לרגשות
רבי שלום דובער שניאורסון, הרבי הרש"ב, שהיום יום ההילולא שלו, נחשב לאחד ההוגים המעמיקים של תורת הסוד היהודית. סיכום מתומצת של עיקרי תפיסתו אפשר לדלות ממשפטים בודדים שאמר בשני אירועים בחייו: שעותיו האחרונות לפני שהסתלק מהעולם, ופגישתו עם פרופ' זיגמונד פרויד.
האירוע המאוחר יותר התרחש ברוסטוב, ב' ניסן תר"פ, 21 במרץ 1920. מלחמת העולם הראשונה הסתיימה. היבסקציה, המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית, מגבירה את פעולותיה כנגד קיום חיים יהודיים. העם היהודי בכלל והחסידות בפרט עומדים בפתחה של אחת התקופות הקשות בתולדותיהם. מצבו הבריאותי של הרש"ב, מנהיגה החמישי של חסידות חב"ד, בן שישים סך-הכול, מתדרדר במהירות. בנו יחידו של הרש"ב ומי שעתיד למלא את מקומו, אינו עוזב את מיטת אביו. אביו מכיר בכך שאלה רגעיו האחרונים. בקול ברור הוא מקרב אליו את בנו ואומר לו מעין צוואה אחרונה: "אני עולה השמימה. את הכתבים אני משאיר עבורכם".
הבן נבהל מהמצב ומההכרזה. אביו הנערץ על ערש דווי. רק חמש שנים קודם לכן עזבו את ליובאוויטש המיתולוגית, העיירה שבה פעלה והתרחבה תנועת החסידות, והחלו בנדודים בזמן שעננים שחורים התעבו מעל חיי היהודים ברוסיה ושכנותיה. האב מזהה את השינוי בהבעת פני בנו. "התפעלות? התפעלות?" הוא ספק שואל ספק מוכיח. "מוחין! מוחין!"
בעגה החסידית המונח התפעלות משמש בדרך כלל כדי לתאר התעוררות חיצונית של הרגשות או השכל. לעתים משתמשים במונח התפעלות לתיאור תנועה נפשית חיובית של התלהבות וחיות. פעמים אחרות המונח משמש בהקשר שלילי, כדי לתאר התרחקות מהפנימיות. מי שמתפעל מהעולם הוא מי שאינו בטוח במקומו ואינו מזהה את תוכנו הפנימי החיובי של העולם וההתרחשויות.
מדוע אמר הרש"ב לבנו "מוחין" ולא "התפעלות"? האם הגיוני היה לדרוש ממנו שלא יביע את סערת הרגשות המתחוללת בקרבו? מה כוללת צוואה אחרונה זו ולמה ציפה מבנו ברגעים האחרונים של חייו?
שבע-עשרה שנים קודם להסתלקותו של הרש"ב הוא הגיע, מלווה בבנו, למרפאתו של זיגמונד פרויד בווינה.[i] הרש"ב סבל משיתוק בידו השמאלית עד כדי כך שלא חש "לא דבר חם ולא דבר קר וגם לא דקירה במחט".[ii] הרופאים ברוסיה המליצו לו לקבל טיפול מתקדם באוסטריה. הוא נסע לווינה ולאחר התייעצות קיבל את עצת פרויד, שזכה באותה תקופה למשרת פרופסור באוניברסיטת וינה, לעבור טיפול בחשמל. כשלושה חודשים נשאר הרש"ב בווינה, רחוק מהחצר החסידית בלובאוויטש, לטובת הצלחת הטיפול.[iii] ואכן, הטיפול שהעניק לו פרויד, כפי שעולה ממכתביו של הרש"ב, הועיל להחזרה זמנית של התחושה בידו.
רבי יוסף יצחק, בנו של הרש"ב, בן עשרים ושלוש באותו הזמן, תיעד בכתביו שני תיאורים של השיחות בין המנהיג החסידי לבין הפרופסור היהודי. תיאור אחד עסק במצב רוחו של הרש"ב.[iv] בתיאור אחר, פרויד, המבוגר מהרש"ב בארבע שנים, ביקש לדעת מהי מהותה של תורת החסידות.
תורת החסידות מכונה רזין דרזין דאורייתא, סודי הסודות של פנימיות התורה. היא מכילה גופי ידע מקיפים ועמוקים המתפרשים על פני עשרות אלפי כתבים, שיחות ומאמרים. למרות עומק, רוחב ואורך תורת החסידות, הרש"ב הצליח לתאר אותה בקצרנות. הוא ניסח את מהות החסידות במשפטים בודדים, שיכלו לעמוד בקלות במבחן המעלית, שבו ניתן ליזמים זמן קצרצר לתאר את מעלות הסטרטאפ שלהם: "תורת החסידות מלמדת שהמוח צריך לגרום ללב להבין מה עליו לרצות, ועל הלב להוציא אל הפועל את מה שהמוח מבין", אמר הרש"ב לפרויד.
בתגובה שאל פרויד: "כיצד עושים זאת? הרי המוח והלב הם שני עולמות נפרדים וים גדול מפריד ביניהם?"
על כך ענה הרש"ב: "העבודה היא להקים גשר בין שני חלקי עולם אלה, או לפחות למתוח ביניהם חוטי חשמל וטלפון כדי שהאור שבמוח יגיע ללב".[v]
הרש"ב כתב ואמר למעלה מאלפיים מאמרים. הכינוי: "הרמב"ם של החסידות", הודבק לו בזכות מאמריו הארוכים והמקיפים שריכזו יסודות עיקריים בתורת הסוד היהודית וביארו מושגים מורכבים בצורה בהירה וסדורה. מכמה היבטים גולת הכותרת של מאמריו, פרויקט חייו הגדול, הוא סדרת מאמרים המכונה המשך תער"ב. תער"ב היא השנה שבה התחיל לומר ולכתוב את המאמרים, 1912. את סדרת המאמרים הזאת המשיך לומר ולכתוב גם לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הסדרה מכילה מאה ארבעים וארבעה מאמרים שמחדשים ומעמיקים בתורת הסוד היהודית בהרחבה יוצאת דופן.
שנים ארוכות סדרת המאמרים, המשך תער"ב, הייתה שמורה בסוד ולא פורסמה לציבור הרחב. רק חלק קטן מהמאמרים היה נפוץ בהעתקות. שמירת המאמרים בסוד נדמית תמוהה על רקע עיקרון בולט של תנועת החסידות. עיקרון לפיו יש להפיץ את תורת הסוד, את התכנים הפנימיים ביותר, לכל דורש. מה הסיבה שהתכנים נשמרו בסוד שנים ארוכות? ניתן לשער כי הערכת מנהיגי התנועה החסידית הייתה שעדיין לא הגיעה העת לפרסם את המאמרים. לפי השקפתם, התכנים יכולים להשפיע ולשנות את העולם. רק יותר משישים שנה לאחר שהמאמרים נאמרו החליט הרבי מלובביץ' להורות על פרסומם, בלב לא קל.[vi] בשל עומקם והיקפם הנרחב של המאמרים ניתן להעריך שגם כיום הלימוד בהם הוא מוגבל ומצומצם.
את היסודות לסדרה המונומנטלית הזאת, מגלה רבי יוסף יצחק, הגה אביו כעשר שנים לפני שכתב ואמר אותה, באותם חודשים בהם קיבל את הטיפול הרפואי בווינה.[vii]
מה מכילה סדרת המאמרים? קשה לסכם מאה ארבעים וארבעה מאמרים הכוללים תכנים כה רבים לתיאור תמציתי ומדויק. ככלל ניתן לומר כי הסדרה לוקחת את הלומד להיכרות רחבה ומעמיקה עם ה"מדעים" העיקריים[viii] שבהם מתמחה ספרות הסוד: "מדע" מפורט של מבנה הנפש, כוחותיה, לבושיה, החסמים שממנה היא עשויה לסבול והדרך להסיר חסמיה אלה; "מדע" מבנה העולמות והעולם שאנו חיים בו, ו"מדע" הבורא והקשר שלו עם הבריאה.
בהקשר לספר זה, הסדרה מרחיבה לא רק על תחומי הידע המפורטים אלא גם על הקשר הפנימי בין ה"מדעים" הללו. היא מצביעה על מקורות החיות של האדם, על החשיבות של מיצוי הפוטנציאל השכלי ועל הדרך שבה "מורידים" את ההשגות השכליות ודרכן משנים את העולם ומקדמים אותו לעבר תכליתו.
ניתן לומר כי סדרה זו, שאפשר להגדירה כאחת הרחבות והמעמיקות בתחום תורת הסוד שניתן למצוא בארון הספרים היהודי, ושעליה מתבססים חלקים נכבדים בספר זה, מרחיבה את שני המשפטים שענה הרש"ב לפרויד. היא מלמדת כיצד השכל יכול להתעלות ולהשיג השגות חדשות. אחרי שכוח החוכמה בשכל מטפס למעלה מהגבולות שלו, עליו לחזור ולהעביר את הרעיונות לכוחות השכל הנוספים, לבינה ולדעת. התהליך הזה הוא תהליך ההתחדשות. מכאן, על כוחות אלה לקשור קשרים הדוקים עם הלב ולשכנע אותו לשמש כמנוע שדוחף להטמעה והגשמה של אותם רעיונות במציאות.
הרש"ב כמו אמר לפרויד, נכון אמנם שלאדם יש נטיות, חסמים וגבולות, אבל לא הם ששולטים במי שמוכן לחשוב ולהתפתח. באמצעות שכלו האדם יכול להפוך את העולם, לראות את המהות הפנימית שלו. בדרך זו הוא בוחר להשתנות ולקבל אחריות על המציאות שלו.
המסורת החסידית מתארת קשר מיוחד בין אחד העם, אשר צבי גרינברג, מראשי הוגי הציונות, והרש"ב. כששאלו את אחד העם מה דעתו לגבי הרבי וכתביו הנחשבים כאמור ליצירתיים ומעמיקים במיוחד, הוא ענה שהרבי יודע את העולם ומתכוון למרוד בו.[ix] כלומר הוא מכיר את העולם היטב אבל אינו מקבל את העולם כפי שהוא. מתוך ניתוח דברי הרש"ב לפרויד והרעיונות העולים מכתביו אפשר לומר שאחד העם לא דייק.
המטרה של החשיבה היצירתית על פי החסידות היא לא לצאת כנגד העולם או למרוד בו, אלא לראות אותו באופן בהיר ולגלות את שורשו. מתוך כך להשפיע על העולם וליצור בו שינוי. מאותה זווית, הרעיונות שקידם הרש"ב שופכים אור על מילותיו האחרונות לבנו, "מוחין", "מוחין" ולא "התפעלות". האב כמו אומר לבנו, אל תתפעל מהמציאות המרה שאתה לכאורה רואה עכשיו מול עיניך. תחשוב, תפעל, תשנה. ההסתלקות שלי היא לא סוף אלא רק המשך. השכל יכול לשנות את האופן שבו אנחנו רואים את העולם. בו טמון הפוטנציאל להוביל אותנו לפריצת גבולות בחיינו. בכוחו לסייע לנו לפרוץ גבולות רגשיים, התנהגותיים ולא-מודעים. הוא מסוגל להראות לנו שסוף הוא הזדמנות חדשה. רק כשהשכל ממלא את תפקידו וכשאנחנו מוכנים למאמץ הכרוך במימוש הפוטנציאל השכלי, אנחנו חיים את החיים במלואם. רק אז כל כוחות הנפש שלנו מתהדקים ומתגלים בצורה בריאה ומלאה.
אפשר לשער שלכך התכוון גם בצוואתו האחרונה: אני עולה למעלה – אבל את הכתבים אני משאיר לכם. אני משאיר לכם את הכתבים כדי שתנצלו אותם, תלמדו בהם ותכירו דרכם כיצד אפשר להפוך את העולם.
מתוך הסיכום לספר הפוך, מימוש פוטנציאל וחשיבה יצירתית בדרך הסוד היהודי
[i] ראו לקט אגרות: אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה, שנת תרס"ג, עמ' 42 ואילך. וראו גם:
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=55582
[ii] הרבי הרש"ב, אגרות קודש, כרך ו, ה'קפ"א, עמ' עו.
[iii] ספר השיחות תש"א, מתורגם, עמ' עד ואילך.
[iv] הרבי מלובביץ', שיחת כ"ף כסלו, ה'תשל"ז. נדפסה בהוספות לכרך ג' של המשך תער"ב.
[vi] לפני ההוצאה לאור, הרבי מלובביץ' התוודה עד כמה קשה לו משימת חשיפת המאמרים בפני הציבור הרחב. ראו: התוועדות כ כסלו, תשל"ז.
[vii] ראו הריי"צ, ספר השיחות תרפ"ד, עמ' 62.
[viii] כלשונו של הרב הלל צייטלין בספרו פרדס הקבלה, שם.
[ix] על משקל יודע את ריבונו ומכוון למרוד בו שנאמרת על מי שמכיר את הבורא ואת ההלכה היהודית ולמרות זאת יוצא כנגדה. ספרא לויקרא כו יד; רש"י על בראשית י ט.
