יותר בטחון פחות מאמץ ולהפך | פסיכולוגיה בפרשה, בהעלותך

לפי מידת הבטחון והחיבור בכוח הדעת, כך הפרנסה היא בנקל על-פי רבי נחמן. לעומת זאת חוסר בטחון גורם לי להתרוצץ בקדחתנות ולבזבז אנרגיות לחינם.

מקורות

• שיחת הרבי מליובאוויטש י' שבט תשי"ז, ושבת פרשת בשלח תשכ"ג.

• יומא ע"ה, א: כְּתִיב: ״וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה [יֵרֵד הַמָּן עָלָיו]״, וּכְתִיב: ״וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ״, וּכְתִיב: ״שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ״, הָא כֵּיצַד? צַדִּיקִים, יָרַד עַל פֶּתַח בָּתֵּיהֶם. בֵּינוֹנִים, יָצְאוּ וְלָקְטוּ. רְשָׁעִים, שָׁטוּ וְלָקְטוּ. יזכְּתִיב ״לֶחֶם״, וּכְתִיב ״עוּגוֹת״, וּכְתִיב ״וְטָחֲנוּ״, הָא כֵּיצַד? צַדִּיקִים — לֶחֶם, בֵּינוֹנִים — עוּגוֹת, רְשָׁעִים — טָחֲנוּ בָּרֵיחַיִם

• ר' חיים מצ'רנוביץ, באר מים חיים: וזה היה מחסרון אמונתם בה' שאמרו היוכל א-ל לערוך שולחן במדבר (תהלים ע"ח, י"ט), אבל מי שהאמין בה' אלהיו וידע כי הוא הנותן לחם לכל בשר, והישוב והמדבר אחת הוא לפניו יתברך, הנה היה המן יורד לתוך ביתו. ואומר הכתוב עוד שטות עשו העם אשר וטחנו ברחים או דכו במדוכה ובשלו וגו' וזה הכל שטות הוא כי המן לא היה צריך למעשה ידי אדם. כי הלא היה לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו כמאמר חז"ל (יומא שם:), והכל עבור שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו.ואומר הכתוב כי גם לפי שטותם לא היה בו יגיעה או המתנה לומר שצריך להמתין עליו עד אשר יתבשל כי ובשלו בפרור כלומר תיכף כאשר הגיע לפרור שאצל האש נתבשל לרוב דקותו. או אפשר שנתבשל בפרור לבד, כי יש מאכל שאינו צריך לראות פני האש כלל, כי אם שמחממין האלפס ויוצק עליו המאכל ונתבשל תיכף בחום האלפס לבד. וזה ובשלו בפרור עצמו בלתי ראות פני האש. והכל להראות שלא היה צריך לטרחתם כלל. רק במחוסרי אמנה שלא האמינו זאת ולקחו טרחא לעצמן בו. הנה בטרחא כל דהוא היה די לפניו כי דבר פלא מן השמים הוא. וטעמו כטעם לשד השמן. ועתה חוזר הכתוב לענין ראשון לתלונות בני ישראל ואומר,

ליקוטי מוהר"ן קי״ט:א׳
וְשַׁבָּת הוּא בְּחִינוֹת דַּעַת, כִּי כָּל יְמוֹת הַחֹל כְּתִיב (במדבר י״א:ח׳): שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ – בִּשְׁטוּתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (בשלח דף סג), אֲבָל בְּשַׁבָּת נִמְשָׁךְ הַדַּעַת לְכָל אֶחָד.

ליקוטי מוהר"ן נ״ו:ו׳
ו וּלְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל. כִּי פַּרְנָסָה בְּנָקֵל תּוֹלָה בְּדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר י״א:ח׳): שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ – בִּשְׁטוּתָא (זוהר בשלח סב סג), כִּי כָּל מִי שֶׁחָסֵר דַּעַת בְּיוֹתֵר, הוּא יָגֵע וְטוֹרֵחַ אַחַר הַפַּרְנָסָה בְּיוֹתֵר.