הקרב על התודעה | פסיכולוגיה בפרשה, שלח
התודעה אחראית על המערכת הפרשנית ומשפיעה על חוויית החיים כולה. המחשבה החסידית מציעה קריטריון אחד לבחינת התודעה שאנחנו מאמצים. מהו הקריטריון הזה וכיצד מיישמים אותו.
מקורות
- במדבר יג ב:
שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃
- מי השלוח, חלק א, ספר במדבר, שלח
וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים.
איתא בזוה"ק (במדבר קנ"ט.)
תלת עלמין אית ליה לקוב"ה,
עלמא דגניז בגוה ולא אתידע כלל.
ועלמא דאתידע בה תמיד,
ועלמא דאתידע ולא אתידע.
והענין בזה כי יש שאין תפלה מועיל לו כלל וזה נקרא עלמא דלא אתידע כלל, היינו שנגד האדם הזה הקב"ה מסלק כבודו לעילא.
ועלמא דאתידע ביה תמיד, הוא נגד האדם שהש"י הוא תמיד בעזרו ומסיעו אף בלא תפלה ולא יוצטרך לתפלה.
עלמא דאתידע ולא אתידע, הוא נגד אדם שאין לו סיעתא בלא תפלה אך ע"י תפלה הוא נענה, ולאדם הזה יבא בלב רצון לתפלה,
כי לאלו השנים הראשונים לא יבא שום רצון בלב להתפלל, וכן הוא הענין כי ההולך בסיעתא לא יצטרך לתפלה ומי שלא יועיל לו תפלה ג"כ לא יבא לו בלב שום רצון לתפלה,
אך האדם כאשר לא יבא לו רצון לתפלה צריך להבין מפני מה אין בו רצון,
אם הוא מפני שלא יועיל לו או מפני שאין צריך,
וכמו כן הענין במרגלים,
והמרגלים לא היה מועיל להם שום תפלה לפיכך לא בא בלבם רצון תפלה,
וכלב היה צריך לתפלה לפיכך נשתטח על קברי אבותיו והתפלל,
ויהושע לא היה צריך לתפלה כי הלך בסיעתא מה' כמ"ש בזוה"ק (במדבר קנ"ח:) כי משה ברכו בסיעתא עילאה, לפיכך לא היה צריך לתפלה
[שבזה הפרשה נכלל כל עניני תפלה, כי מי שצריך רחמים גדולים שולח השי"ת בלב הצדיק ומנהיג הדור לברכו ולהתפלל עליו וזה היה יהושע שמשה רבנו ברכו והתפלל עליו, וכלב לא היה צריך לתפלת משה לכן לא בא בלב משה רבינו להתפלל עליו ורק בעצמו התפלל, ולהמרגלים לא הועיל תפלה לכן לא בא בלב משה רבינו להתפלל עליהם, וצדיק הדור צריך לזה מבינות גדול להבין מפני מה לא בא רצון בלבו להתפלל, אם מחמת שאינו נצרך לו תפלה או מחמת שלא יועיל לו תפלה. תשלום.].- דגל מחנה אפרים, שלח
המאבק התודעתי הזה הוא על הקשר בין הפנימיות לחיצוניות.
שלא תחייה חיים חיצוניים מנותקים.
רבי משה חיים אפרים, נכד הבעש"ט
איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם: י״ל בזה בדר׳ רמז דהנה ידוע כי הקב״ה המציא את העולם מאין ליש והם בחי' מחשבה ובחי׳ מעשה ודיבור אשר הם מושגים ומורגשים וזהו בדבר ה׳ שמים נעשו העשיה היה מדיבור והבן:
וכן ברא את האדם בחי׳ נשמה הוא חלק אלוה ממעל בחי' אין שאינו מושג כדאיתא בש"ס מה הקב״ה רואה ואינו נראה וכו'
ובחי׳ גופניות המורגש ומושג וכשאדם מדבק עצמו לבחי׳ גופניות וגשמיות אזי הוא מפריד עצמו מאור השכל שלו
וכן היא בספרי יריאים כשאדם רוצה לחטוא אזי נשמתו מסתלקת ממנו ולכך נקרא חטא לשון חסרון שמחסר ממנו אור נשמתו ח״ו
וכן כשאדם מתדבק בכל כוחותיו לבחי׳ אור שכלו נעשה מזה כל הגופניים שלו שכליים כמו הת״ח ששיחתן צריכין לימוד וכן כל דבריהם כגחלי אש שלהבת פי׳ כל דבריהם ועסקיהם הגשמיים הם קשורים בגחלת שהוא אור השכל שורש לכל הדברים
וכן היה בחי׳ משה רבינו ע״ה לא התפרד מכוחותיו הגשמיים בדברו עם ה׳ כמ״ש ושב אל המחנה עבמ״א
וכמו שאדם עוש׳ למטה כך מתעורר לעילא ומתייחד אלופו ש״ע לבחי' יש וממילא בא זה לכל העולמות שהם נתהוו בחי׳ יש מאין וזה י"ל שמרמז הפסוק איש אחד
היינו כשאדם עושה למטה שנעשה אצלו איש אחד היינו שיהיה בחי׳ א׳ שלו שהוא אין מחובר עם בחי' היש שלו ונעשה אחד וזהו "איש א' יש
והיינו שנעשה הבחי' גופניות שלו ג"כ בחי' השכל והנשמה כנ"ל וממילא מעורר שנעשה גם כן הקב"ה איש אחד כנ"ל והבן:
וזהו למטה אבותיו תשלחו פי' כי העולם העליון שממנו נתהווה העולם המקבל נקרא בשם אב כי הוא שהוליד אותו וכולם בכלל נקראים בשם תולדות לא"ס ב"ה כמו המים מגדלין צמחים ונקראים המים אביהם המולידין אותם ועילת על כל העילות לגבי כולם עיין בתיקונים וזהו למטה אבותיו תשלחו היינו ע"י שאתם עושים אצליכם למטה איש אחד מזה תשלחו מ"נ לכל העולמות מאין תכלית עד א"ס להיות שם ג"כ כבני' לאביהם המעוררים מ"נ להוליד מוחין והבן: וזהו כל נשיא בהם היינו לכל הדברים וכל הבחינות אשר נמצאו מאין ליש וזהו אותיות "נשיא אין יש הכל נתעלו מזה ועולים לשרשיהם ונעשה איש אחד והבן זה היטיב:
- חיים וחסד תרי״ח
והנה נה"י נקרא ג' אנשים, וזהו (סוכה נג.) 'רגלוהי דבר אינש', הוא הרגילות של האדם וזה נצח הוד יסוד שצריך להרגיל עצמו להשיגם, 'אינון ערבין', פירוש שמערבין את האדם לאיזה דבר שירצה, כי על ידם יכול להשיג אפי' המוחין,
וזהו 'לאתר דמתבעי תמן מובילין ליה'. וז"ש אצל אברהם (בראשית יח, ב) והנה ג' אנשים נצבים עליו, פירוש איך יכול להיות מצב, על ידי ג' אנשים. וזהו שנקרא רגלים (ספר הליקוטים פ' אמור), מחמת שבקל יכול לחבר אותם אל הגוף. וזהו (במדבר יג, ב) 'שלח לך אנשים', פירוש שתשלח אותם מלפניך, פירוש שלא תקח את האנשים שהם נצח הוד יסוד לעצמך אלא תחבר אותם להקב"ה, ועי"ז 'ויתורו את ארץ כנען', פירוש שתוכל להתיר, מלשון לפתוח הקשר, את עצמך מן הגוף, וזהו 'כנען', שתוכל להיות נכנע ולהכניע הגוף אל הקב"ה תחת רצון הבורא יתברך:
- קדושת לוי, במדבר
שלח לך אנשים (במדבר יג, ב). הכלל, כשאדם מישראל בא אל מקום אחד ועובד ה' שם אז כל הנצוצות אשר שם הם מתביישים ממנו, כי הוא מגלה שורש ועיקר הבריאה כמאמר חכמינו ז"ל (שבת לא:) לא ברא הקדוש ברוך הואכו', ואז בקל יכול לכבוש אותם. וזה היה כוונת שלוח מרגלים. אבל האדם צריך לפשוט עצמו מגשמיות בכדי שיתביישו מלפניו כל הניצוצות. אז כובש אותם. וזהו הרמז שלח, לשון הפשטה מלשון וישלחו ויפשיטו תרגום אונקלוס ואשלחו:
