איך מתרוממים ממשבר ואובדן

מהיכן לוקחים מוטיבציה ורצון להתרומם לאחר אובדן? למה בכלל חשוב להתגבר? מה כל אדם יכול ללמוד לחיי היומיום מאופני ההתמודדות עם מצבים של אובדן?
**
לא דובר בכך בשיחה זו, אך אנחנו יכולים ללמוד על התמודדות עם אובדן מהאובדן הקולקטיבי של עם ישראל.
בוודאי שצריך להיות זיכרון של כאב החורבן ורצח מאות אלפי יהודים. אולם כשרבי עקיבא מביט על השועלים היוצאים מבית המקדש החרב הוא מצחק. הוא מצחק כי הוא יודע שהחורבן נועד כדי שנבנה משהו חדש, שנגלה אור חדש וייחודי.
החורבן במובן זה הוא לא עונש, אלא תהליך של "סותר על מנת לבנות".
לכן תשעה באב, יום הזיכרון לחורבן, נקרא גם "מועד" ולא אומרים בו תחנון, וביום הזה על פי המסורת, נולד מושיען של ישראל. וכשהכרובים מוצאים מהמקדש מתגלה שהם חבוקים זה בזה, סימן לקשר הבלתי ניתק של ישראל עם בוראם.
זה קשה להחזיק קצוות, לשאת הפכים, כי זו תנועה המחייבת לוותר על דוגמתיות. אולם מזווית פנימית אין כאן באמת הפכים. מה שכלפי חוץ הוא שחור ואפל בפנימיות הוא הזדמנות לצמיחה ובנייה מחודשת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button
דילוג לתוכן