לאמץ אופטימיות, לדחות פסימיות וייאוש – ראש השנה

הפסימיות היא סם המוות. היא מונעת מאיתנו מלראות את הפוטנציאל הגנוז בדברים, ומהווה תירוץ למניעת עשייה.

האופטימיות לעומתה היא סם החיים. היא מציגה לנו תמונה אמיתית של המציאות. מהיכן שואבים אופטימיות? ומדוע גיבוש השקפה אופטימית לקראת השנה החדשה היא כה חשובה.

מקורות

1 אחרי התקיעות:
הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם. הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים. אִם כְּבָנִים. אִם כַּעֲבָדִים. אִם כְּבָנִים רַחֲמֵֽנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵֽינוּ לְךָ תְלוּיוֹת. עַד שֶׁתְּחָנֵּֽנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵֽנוּ אָיּוֹם קָדוֹשׁ:

2. ירמיהו כ
אָר֣וּר הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖דְתִּי בּ֑וֹ י֛וֹם אֲשֶׁר־יְלָדַ֥תְנִי אִמִּ֖י אַל־יְהִ֥י בָרֽוּךְ׃
טואָר֣וּר הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר בִּשַּׂ֤ר אֶת־אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר יֻֽלַּד־לְךָ֖ בֵּ֣ן זָכָ֑ר שַׂמֵּ֖חַ שִׂמֳּחָֽהוּ׃
טז וְהָיָה֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא כֶּֽעָרִ֛ים אֲשֶׁר־הָפַ֥ךְ ה' וְלֹ֣א נִחָ֑ם וְשָׁמַ֤ע זְעָקָה֙ בַּבֹּ֔קֶר וּתְרוּעָ֖ה בְּעֵ֥ת צָהֳרָֽיִם׃
יז אֲשֶׁ֥ר לֹא־מוֹתְתַ֖נִי מֵרָ֑חֶם וַתְּהִי־לִ֤י אִמִּי֙ קִבְרִ֔י וְרַחְמָ֖הֿ הֲרַ֥ת עוֹלָֽם׃
יחלָ֤מָּה זֶּה֙ מֵרֶ֣חֶם יָצָ֔אתִי לִרְא֥וֹת עָמָ֖ל וְיָג֑וֹן וַיִּכְל֥וּ בְּבֹ֖שֶׁת יָמָֽי׃

3. מלבי"ם באור המילות על ירמיהו כ׳:י״ז:
ורחמה הרת עולם. כי העובר המת ברחם ויצא משם תוכל אמו להתעבר שנית, אבל אם ישאר שם לא תקבל עוד הריון :
רד"ק על ירמי׳ כ׳:י״ז:
אשר לא מותתני מרחם. מותתני מבנין מרובע אומר על איש למה לא המיתו קודם צאתו מרחם או אמר על האל כמו שאמר איוב כי לא סגר דלתי בטני:
ותהי לי אמי קברי. שאם מותתני קודם צאתי מרחם היתה לי אמי קברי:

**
4. קדושת לוי דברים –
יבואר הגמרא (ר"ה י:) חד אמר בניסן נברא העולם וחד אמר בתשרי וכו', הכלל הוא, השם יתברך משפיע תמיד שפע ויש שהעולמות חוזרים להאי"ן. דהיינו שמדבקים כוחם בהאי"ן בכדי שהבורא ברוך הוא יצמצם עצמו על כל אחד ואחד כפי בחינתו על דרך משל שכל התלמיד עולה לשכל הרב בכדי שעל ידי זה יצמצם הרב את שכלו איך ללמוד עם התלמיד כפי שכלו. והנה זה שהקדוש ברוך הוא משפיע זה נקרא אור ישר וזהו הרמז בניסן כו'. כי ניסן הוא נקרא אביב, דהיינו אל"ף בי"ת כסדר וזה שהעולמות מדבקים עצמם כנ"ל זה נקרא אור חוזר וזה בתשרי תשר"ק באותיות להיפך, ולהיכן הם הולכים ומדבקים לחכמה וחכמה הוא יו"ד וזהו תשרי, תשר יו"ד האותיות תשר"ק חוזרים ליו"ד כו'. והנה זה שהשכל מדבק עצמו בשורש זה הוא בראש השנה בתשרי כנ"ל. וזה הוא אצל הרב בחינות הריון מה ששכל התלמיד הוא דבוק לשכל הרב בכדי שהרב ילמוד עם התלמיד כבחינתו וכן למעלה כשהעולמות מדבקים עצמם כנ"ל אז הוא למעלה בחינת הריון. וזהו שאנו אומרים בראש השנה היום הרת עולם, מלשון הריון:

5. הרב קלונימוס קלמן אפשטיין – מאור ושמש:
אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך וכו' יש לדקדק על אמרו בקצה השמים וכי מי עלה למרום שיהיה נופל עליו הלשון שהוא בקצה השמים והיה לו לומר בקצה הארץ ויבואר עפ"י מה שפירשו בזו"הק ע"פ שאל נא לימים הראשוני' ולמקצה השמים ועד קצה השמים וכו' שמה שהוא מקצה השמים ועד קצהו אתה שואל ואי אתה שואל מה שלמעלה מזה ופי' הדבר כי העולם נברא עפ"י המדות והשתלשלו' הספירות והתגלות הבנין היה במדת החסד כנרמז בפ' עולם חסד יבנה וכל הששה קצוות הי' במדת בינה נעלמי' בבחי' הריון ולזה נקראת ספירה זו אימא עילאה והרת עולם מחמת שהוית העולם היה תחילה בהעלם בה כידוע ונרמז במה שאמרו תשובה קודמת לעולם שעולם התשובה היא בינה והעולם היה בה בהעלם בבחי' עובר וזה שאמר מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ולמעלה מהם אין אתה רשאי לשאול פי' שבג' ספירות הראשונות שהם כח"ב אין אתה רשאי לשאול בהם לזולתו כ"א להתבונן מדעתו כמו שאמרו חז"ל בחגיגה ומפני זה בינה נקראת כאן קצה שמים שממנה ואילך נשתלשל התגלית העולם והקצוות והיא התחלת הקצה וידוע שאדם השב הוא חוזר לבחי' הרת עולם משום שהוא נכסה מן המקטריגין והמשטינין ונעלם מהם וזהו אם היה נדחך בקצה השמים שתשוב תשובה שלימה ותהיה מודח ושפל ועי"ז תהיה בקצה השמים הוא מדת בינה עולם התשובה משם יקבצך ה' ומשם יקחך ויקבל תשובתך הרמתה ויקרבך אליו יתברך.

6. פרי צדיק לראש השנה – צדוק הכהן מלובלין
לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו וזה נאמר על יו"ט של ר"ה (נחמיה). ויש להבין שמפני זה שקדוש היום לה' עבור זה יאכלו משמנים הלא בגמ' (פסחים ס"ח) הפלוגתא דר"א ור"י חציו לה' או כולו לה' מפני שנא' לה' אלהיך דלשון לה' משמע שאינו לכם. וגם בגמ' (ביצה ט"ו:) מצינו שאמר ר"א לתלמידיו לכו אכלו משמנים והקשו שם בתוס' הלא ר"א סבר או כולו לה'. אבל צ"ב ענין יו"ט של ר"ה זמן בריאת האדם לשמחה הלא אמרו חז"ל נוח לו שלא נברא משנברא. ובאמת מבואר בפוסקים שיש שמתענים בר"ה ואין מצוה לאכול ולשתות דוקא וצריך ביאור מקרא הנ"ל. אמנם הענין כידוע שבכל ר"ה נתעורר הענין של ראשית הבריאה כמו שאומרים היום הרת עולם ואז נא' והאלהים עשה את האדם ישר ואח"ז הי' הקלקול בתאות אכילה ע"י אכילת עה"ד טוב ורע. ואי' בתיקונים (תי' כ"ד) דרבנן סברי חטה הי' ואיכא דאמרי גפן הוה ואוחרנא אמרין תאנה היתה וכו' וכולא קשוט וכו' ובכל מחלוקת ידוע דאלו ואלו דא"ח ובזה ביחוד שמפורש כן בתיקונים. כי עה"ד ועץ החיים היו באמצע הגן וכל עצי הגן סביבם ובהם הי' נטעם הטעם של כל עצי הגן כולם ואם הי' טועם בתחלה מעץ החיים הי' מרגיש אח"כ בכל הפירות טעם של עץ החיים. וכשטעם מעה"ד טו"ר עי"ז נעשה הקלקול להיות מרגיש בכל האכילות טעם עה"ד שהוא תאות אכילה (ונת' במק"א). וביום ר"ה שיש דיעות שמותר להתענות היינו מפני שבאותו יום בא התעוררות לתקן הפגם הראשון מתאות אכילה וע"י התענית הוא ענין בחי' אתכפיא להיות היצה"ר נכנע בלב האדם ועי"ז יוכל לתקן הפגם הראשון. וגם מצות שופר שבר"ה הוא על התעוררות השופר שלעתיד לבא כדאי' בפסיקתא רבתי (ר"פ ל"ט) דבר"ה עתידים ליגאל ממה"מ ור"ל דאז יבוער היצה"ר מהעולם וזה ע"י השופר גדול כמו שנא' והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארמ"צ היינו שיהי' תיקון הפגם הראשון בשלימות עד שאפי' הנטמעים בין האו"ה יתעורר בהם פנימיות נקודה שבקדושה לחזור לשרשם כבראשית הבריאה. וכדאי' בירושלמי כד שמע קל שופרא זמנא חדא מתבהיל השטן שהוא היצה"ר אמר מטי זימנא למתבלע כי באמת בכל ר"ה נתעורר ענין התיקון של תקיעת השופר גדול לעילא כמו שאומרים ובשופר גדול יתקע ומלאכים יחפזון מפני שהם מרגישים בזה. ולכן בא גם המצוה מצדנו לתקוע בשופר שגם אנחנו נתעורר בזה מצידנו להתיקון הנ"ל. ועל זה מרמז הפשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' היינו מצד השי"ת שעשה מתחלה את האדם ישר זהו התקיעה לפני'. ופשוטה לאחרי' היינו כמו שיהי' לעת"ל שיחזור הכל לתיקון הראשון מצד השי"ת והתרועה באמצע הוא התיקון ההוה מצד האדם:

7. הרבי מליובאוויטש:

דביום ר"ה כל העולם מתמוטט, שכל דבר חוזר לקדמותו, ומ"מ אתם נצבים, דנש"י שמושרשים בעצמותו ית', הנה הם בטוחים בהמשכת המלוכה. והם ב' הענינים שבר"ה, דהנה, בר"ה אומרים היום הרת עולם, ואעפ"כ, הנהגת בנ"י היא באופן שלובשים לבנים כו', שבטוחים שזוכים בדין. והיינו, דאף שאתם נצבים היום, אַז מ'דאַרף זיך צושטעלן בהיום דר"ה לפני הוי', וגם השטן בתוכם, שתובע חלקו כו', דעם היות אשר חוק לישראל הוא94, שלכן מגיע לבנ"י כו' (אידן קומט דאָך), מ"מ הוא תובע משפט לאלקי יעקב, מה נעשה עם האלקות דיעקב95, ואעפ"כ לובשים לבנים כו', דכיון שנש"י מושרשים בעצמותו ית', וע"י עבודתם ממשיכים בחי' המלוכה, לכן בטוחים הם שתהי' כתיבה וחתימה טובה, בטוב הנראה והנגלה.

8. אדמו"ר הזקן, מאמרי אדה"ז, תקע"ב, להבין שרשי הדברים, ס
אבל אח"כ בירידתם בבי"ע נעשים בחי' יש לעצמם ממש ובבחי' פירוד מאלקות עד שמשפט הבחירה לו גם להיות מורד כו', ומה שאעפי"כ אינו מורד ומבטל ישותו לכך נק' עבד כו', וז"ש על היום הרת עולם בחי' עיבור אם כבנים כלומר אם כמו שאנחנו בעיבור במעי הנוק' או כעבדים כשירדנו כבר בבי"ע להיות יש גמור כו'. והנה51 בשביעי של פסח הוא הלידה כלומר זמן הירידה בבי"ע אבל בשמ"ע הוא זמן המשכת הטפה בנוק' להיות נק' בנים וע"ז נאמר עצרת תהי' לכם שתהי' הטפה נקלטת ברחם הנוק' להיות מתעכבת עד"מ ושיתהווה בחי' הנשמה הנק' בן ואח"כ ע"י ז' חדשים שעד זש"פ ובכל יום אוכלת53 ממה שאמו אוכלת כו' ומתגדלת עד שנעשים בחי' יש ממש ובוקע ויוצא בזש"פ ונק'54 לידה וד"ל.

היום הרת עולם: "קודם הלידה צריך להיות העיבור. ובראש השנה הוא העיבור, כמו שכתוב משפט לאלוקי יעקב. כי עיקר המשפט שדנים כל אחד ואחד כמה הוא יכול לקבל אלוקותו. דהיינו אהבתו ויראתו…
וזהו פרוש היום הרת עולם, שנותן כוח בכל אחד ואחד כפי המשפט אלוקותו והמשפט הוא לפי מעשה של שנה שעברה"

9. הרב חיים ויטאל, פרי עץ חיים שער שופר:
ומה שאנו אומרים בר"ה היום הרת עולם, ונחלקו רז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, ואיך יחלקו במציאות במחלוקת זה, ואיך יצדק ע"ז אלו ואלו דברי אלהים חיים. והתירוץ לזה, כי יש עיבור ולידה, ומר אמר חדא ומ"א חדא ולא פליגי. כי בתשרי היה העיבור, וכן אותיות תשרי, והם אותיות ראשית. ובניסן היתה הלידה, שצריך נסים לצאת מן הבטן בעת לידתה, וכן מורה ניסן ענין נס, ובו היתה הגאולה בנס. וידוע כי כל יציאת מצרים הוזכרה בלשון לידה, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך. וכן אמר כאן, היום הרת עולם לשון הריון, ולא אמר נברא העולם, כי בתשרי היה הריון:
וכאן מדבר על אדם, אע"פ שאותו עולם עצמו בכ"ה באלול נברא, ומן האדם יובן העולם, ונקרא האדם עולם מלשון העלם, לפי שהנשמה מתעלמת בתוכו, שנמצא שגוף האדם הוא הנקרא עולם, וזשארז"ל כי הולך אדם אל בית עולמו, כי גם שם נתעלמה הנשמה לעה"ב, כמו שמתעלמת תוך הגוף בעה"ז, ק:
תבחר מה אתה מוליד. תתפלל על מה שאתה מוליד. איזה רגשות. זה העיקר. מתוקנים או קלוקלים.
זה היום תחילת מעשיך. כי רגשות נכונים אפשר להוליד על ידי השכל ועל ידי טיפוס למעלה מהשכל. עולים למעלה. למקום הכי גבוה. ושם אני מתעקש.