פסיכולוגיה בפרשה

להשתחרר מהנדסת תודעה • פסיכולוגיה בפרשה, ניצבים

האם מישהו באמת שולט בנרטיב שאנחנו מאמצים? האם אנחנו חיים בשקר?
בעל התניא מציע דווקא תפיסה הפוכה. השקר הראשון של הנדסת התודעה הוא שאנחנו חושבים שמישהו אחר באמת שולט בנו. השקר השני קשור בתודעת פירוד.

מקורות

לא כל המקורות נלמדו בשיחה:

1 דברים כט, י
אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
יטַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃

2. רש"י
מחטב עציך. מְלַמֵּד שֶׁבָּאוּ כְנַעֲנִיִּים לְהִתְגַּיֵּר בִּימֵי מֹשֶׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּאוּ גִּבְעוֹנִים בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, וְזֶהוּ הָאָמוּר בַּגִּבְעוֹנִים (יהושע ט') "וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה", וּנְתָנָם מֹשֶׁה חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם (עי' תנחומא):

3. העמק דבר
טפכם נשיכם וגרך וגו׳. גם הם נדונים על המוטל עליהם להיות לטוב לאדוניהם ולמחזיק אותם ומפרנסם. ועליהם להיות נשמעים להם וע״ז עומדים בברית:
מחטב עציך. שהוא עבודה קשה שבבית:
עד שואב מימיך. שהיא הקלה ביותר. כל אחד נדון לפי עבודתו:

4. מלבי"ם
מחוטב עציך עד שואב מימיך. הם כמו הגבעונים, שהיו בימי יהושע, ואסורים לבא בקהל. לכן עמדו בפ"ע, ולא עם הגרים הנ"ל, והאריך בסדר מעמדם, ללמוד דרך ארץ שכן נכון גם לדורות ביום שיתקבצו כל הלאום:

5. ספורנו
מחוטב עציך עד שואב מימיך מן הראשון שבחוטבים עד האחרון שבשואבים כמו מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור:


6. אבן עזרא על דברים כ״ט:ט׳
ד"ה ראשיכם: והטעם כי הנשיאים סמוכים, ואחריהם הזקנים, ואחריהם השוטרים, ואחריהם כל איש ישראל הנזכרים, ואחריהם הטף בזכרים, ואחריהם הנשים, ואחריהם הגרים.
רמב"ן על דברים כ״ט:ט׳:א׳
ד"ה ראשיכם שבטיכם: והזכיר עוד הטף והנשים והגרים וחוטבי עצים ושואבי מים אשר להם מערב רב. והביא שם הטף, להביאם בברית, כי אפילו עם הדורות העתידים יכרות ברית, או כדי לזכותם כטעם שאמרו בהקהל (חגיגה ג.).

7. משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳:ט׳
גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מֵהֶן חוֹטְבֵי עֵצִים וּמֵהֶן שׁוֹאֲבֵי מַיִם וּמֵהֶן סוּמִים וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ עוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְהֵם מִכְּלַל מַעְתִּיקֵי הַשְּׁמוּעָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ:

8. באר מים חיים, דברים כ״ט:י׳:א׳
טפכם נשיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך. ולכאורה פלא הוא מה שפרט חוטבי עצים ושואבי מים וכי החוטב עצים אינו בכלל ישראל. או גזירת הכתוב שיהיה הוא דוקא הפחות שבפחותים שבבית ישראל מה שחשבם למטה מכל. והלא מצינו גדולי חכמי ישראל שהיו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים והיו עוסקין בתורה עד שהיו מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה (כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק א' מהלכות תלמוד תורה הלכה ט'). ועיין ברש"י ז"ל. ואמנם לפי הנאמר ירמז בזה על כללות הבריות שלא נבראו כי אם לשמש את ישראל לעבוד עבודתן כנזכר למעלה. ולזה אמר מחוטב עציך עד שואב מימיך כלומר כללות העולם שנבראו להיות חוטבי עציך וגו' הנה גם הם עומדין בדין ונכללין כולן בדינך כנאמר. וגמר אומר,

9. דגל מחנה אפרים, נצבים ד׳
מחוטב עציך עד שואב מימיך: י"ל שרימז מרע"ה לכל ישראל איך שהיה השתלשלות תיקון חטא אד"הר שאברהם הוא היה המתחיל בזה ע"ד שפירשתי וירא אליו ה' באלוני ממרא היינו שהוא תיקן באילנא דחב אד"הר והיה ממרה את השם והוא תיקן זה עי"ש: והיינו שאד"הר חב בעץ הדעת ועשה פירוד בין עץ הדעת לעץ החיים והוא תיקן והכניס עץ הדעת בתוך עץ החיים ע"ד ששמעתי מאא"ז זללה"ה ע"פ סור מרע ועשה טוב היינו להסיר הרע מן הרע ולעשות אותו טוב ובאילנא דא הוי בדיק אורחים ועיי"ש בזו"הק שהוא רזא דמהימנותא וכן כל האבות תקנו זה עד שבא משה ותקן בשלימות וכן בכל דור ודור: וזהו שמרמז מחוטב עציך היינו לשון חטיבה כמו וה' האמירך ותרגומו חטבתך והיינו מאברהם אבינו ע"ה שהוא היה מדת חסד ואהבה ובזה התקשר עצמו תמיד ותיקן ועשה יחוד בין שני בחי' עצים היינו עץ החיים ועץ הדעת: וזהו מחוטב עציך עד שואב מימיך דא משה שהיה שואב מימי התורה שאז ניתקן בשלימות והבן:

10. עציך – מלשון עצה – לחטוב ולהסיח עצות שליליות – רבות מחשבות בלב איש.
מימיך – מים מצמיחים מיני תענוג – להיות שואב מימיך, לשאוב מתוכו ולבטל תאוות גשמיות
(היום יום עמ' פט)

ליקוטי תורה, פרשה נצבים, מד א
אתם נצבים היום כלכם וגו'. הנה פרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה ומרומז במלת היום דקאי על ר"ה כי זה היום תחלת מ מעשיך זכרון ליום ראשון.
שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם הראשון ביום זה עד לפני הוי' ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך
פרט הכתוב עשר מדרגות שכמו שיש עשר מדרגות בנפש האדם
דהיינו ג' שכלים וז' מדות
כך הנה כל ישראל הם קומה אחת שלימה
וכללות נשמתותיהן נקרא כנסת ישראל שנחלקת לעשר מדרגות ובראש השנה מתעלים כל המדרגות אפילו מחוטב עציך עד שואב מימיך שהם בחינות ומדרגות התחתונות
…להיות כולם מתעלים למעלה במקור חוצבם.
וזהו ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל (ע' בזהר שמות די"ו ע"ב)
פי' שכולם מתאספים יחד להיות לאחדים כאחד.
כי זהו כלל גדול דכל דאתי מסטרא דקדושה הוא בבחי' נעוץ סופן בתחלתן שאין לו בחינת ראש וסוף והוא בחי' עגולים שנמשך מבחי' סובב כל עלמין (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ ויהי קול מעל לרקיע)
ולכן אמרו רז"ל הוי שפל רוח בפני כל אדם לפי שיש בכל אחד ואחד בחי' ומדרגות מה שאין בחבירו וכולם צריכין זה לזה.
ונמצא שיש יתרון ומעלה בכח אחד ואחד שגבוה מחבירו וחבירו צריך לו וכמשל האדם שהוא בעל קומה בראש ורגלים שאף שרגלים הם סוף המדרגה ולמטה והראש הוא העליון ומעולה ממנו מ"מ הרי בבחינה אחת יש יתרון ומעלה להרגלים שצריך להלך בהם וגם הם מעמידי הגוף והראש וגם כשאירע כובד בראש מקיזין דם ברגלים ונרפא ומקבל חיותו ממנו ונמצא שאין שלימות להראש בלתי הרגלים כך הנה כל ישראל קומה אחת שלימה.
ונמצא אפילו מי שמחשב בדעתו שהוא בחי' ראש לגבי חבירו הרי אין לו שלימות בלי חבירו וימצא חסרון בנפשו מה שחבירו משלימו ועי"ז יהיה בטל ושפל רוח לגבי חבירו מבלי ימצא האדם ראש וסוף וע"י ביטול זה יתאחדו להשראת יחודו ית'
שמסטרא דקדושה בלי ראש וסוף משא"כ מי שמחשב בדעתו נפרד במעלתו לגבי חבירו ועושה ראש וסוף נפרדים הרי הוא נופל בעלמא דפרודא שמסט"א
והנה בראש השנה הוא בחי' התשובה שכללות נשמות ישראל תשובנה למקורם ושרשם.
וזהו בהתאסף ראשי עםת ראש הוא בחי' המחשבה וראשי עם הם בחינות המחשבות של כללות ישראל שהם מתאספים מעלמא דפרודא שנפלו מחשבותם להיות זה פונה לכאן וכו' ונעשים רשות היחיד ליחודו ית'…:

11. מי השלוח, חלק א, ספר דברים, נצבים ג׳
ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך.
הנה נאמר כאן עשרה מדרגות חמשה נגד חמשה וכלם כאחד נכללו בין ישראל.
ראשיכם, היינו בעלי חכמה, הם נגד טפכם כי טף היא מלשון טיפה היינו שלא נמצא בהם רק מעט דעת וממילא כאשר יאונה שום טעות אף לטף אז נוגע גם להראש, כי גם בהטף נמצא מעט דעת מהראש.
שבטיכם, היינו התפשטות, כי בשורש יעקב אע"ה היו כל ישראל כמוסים והיו אז נפש אחד, אך כאשר נתחלק לשבטים אז יצאו להתפשטות כמה נפשות בדורות שונות, וזה נגד נשיכם כי כל ההתפשטות יבא מהלידה, כי כאשר הבן כמוס ונכלל בנפש האב אז אין בו שום התפשטות, רק כאשר יולד אז התחיל להתפשט.
זקניכם, היינו זה קנה חכמה, וזה נגד גרך כי כמה חדושים שיתחדשו בד"ת בין ישראל כן יבואו ויתוספו גרים על ישראל, כי כמה שיתוסף בד"ת שיגיעו ליותר התפשטות כן יתפשט קדושת ישראל אף בנפשות האומות ויכנסו בין ישראל.
שוטריכם, היינו בעלי יראה והם נגד חוטב עצך, כי חוטב היינו כעס וע"ז מעיד הקב"ה שבכל כעס ישראל נמצא יראה.
כל איש ישראל היינו מדות אהבה הוא נגד שואב מימיך כי מים נמשלין לתאוה כדאיתא בכמה מקומות, וכל תאות ואהבת ישראל הוא להש"י.

עוד בקטגוריה זו:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן