לשמור על תודעה נקייה • פסיכולוגיה בפרשה, ויצא
שינוי קל בתודעה יכול לשנות לנו את חוויית החיים.
לכן חשוב כל כך לשמור על התודעה נקייה.
יעקב שמר על התודעה שלו על ידי שהציב אבנים למראשותיו.
מה זה אומר וכיצד אנחנו יכולים לשמור על התודעה שלנו מפני השפעות זרות, בלבולים והסחות דעת.
מקורות
בראשית כח, י
וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃
וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃
וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃
וְהִנֵּ֨ה ה' נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י ה' אֱ-לֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵא-לֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃
וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרְכ֥וּ בְךָ֛ כׇּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃
יהודי הולך למקום מרוחק, חסר כל, יורד מבאר שבע – שבה נחפרה הבאר השביעית לאחר השלום עם אבימלך. מצב של שלוה לישראל.
רש"י
ויפגע במקום. לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶלָּא בַּמָּקוֹם – הַנִּזְכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר, הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:
ויפגע. כְּמוֹ וּפָגַע בִּירִיחוֹ וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת (יהושע ט"ז וי"ט) וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ לְשׁוֹן תְּפִלָּה (ברכות כ"ו), כְּמוֹ וְאַל תִּפְגַּע בִּי (ירמיהו ז'), וְלָמַדְנוּ שֶׁתִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית. וְשִׁנָּה הַכָּתוּב וְלֹא כָּתַב וַיִּתְפַּלֵּל, לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה (חולין צ"א):
מלבי"ם על בראשית כ״ח:י״א:א׳
ויפגע. ב] מתנאי הנבואה שיהיה חכם גבור ועשיר כמ"ש חז"ל, שלעומת שצריך שהנביא יהיה אמיץ לבו בגבורים, הנה יעקב פגע במקום וילן שם מצד כי בא השמש, כי פחד ללכת בלילה לבא אל עיר מושב ולא היה בו רוח גבורה, ג] נגד מעלת העושר לקח מאבני המקום וישם מראשותיו, ולא היה בידו כר וכסת לשכב עליו, כי הלך מבית אביו במקלו מבלי מאומה, או לדברי חז"ל שאליפז לקח את כל אשר לו. ד] נגד מעלת החכמה שיכין א"ע בעיון ובמושכלות, והוא שכב במקום ההוא, ולא הכין א"ע לנבואה זו ע"י עסק התורה:
רש"י
וישם מראשותיו. עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב סָבִיב לְרֹאשׁוֹ, שֶׁיָּרֵא מִפְּנֵי חַיּוֹת רָעוֹת; הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק אֶת רֹאשׁוֹ וְזֹאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ; מִיָּד עֲשָׂאָן הַקָּבָּ"ה אֶבֶן אַחַת, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו:
כלי יקר על בראשית כ״ח:י״א:ד׳
ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וגו'. אחר שנודע לו כי מקום זה יהיה בית אלהים המכהה גלגל חמה, על כן לקח מן אבני המקום וישם אותם שומר לראשו להראות חבת הקודש שעליהן כמ״ש (תהלים קב טו) כי רצו עבדיך את אבניה.
יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ.
בכל חומר יש צורה
תולדות יעקב יוסף, הקדמה קס״א
וסדר הייחוד, להמשיך לה אור העליון כדי שעי"ז תוכל לעלות להתייחד עם דודה באהבה, כי יש ך"ב אותיות שהיא בשכינה, כמ"ש נגילה ונשמחה ב"ך (שה"ש א, ד).
וגם בזוהר פ' ויצא (בראשית כח, יא) וישכ"ב וי"ש כ"ב וכו', ומן אלו ך"ב אותיות נצטרפו ונתחברו תיבות הנקרא בתים, והאותיות נקרא אבנים,
כמ"ש בספר יצירה (פ"ד מי"ב) ד' אבנים בונות ך"ד בתים.
וכמו שיש באדם חומר וצורה, כך יש באותיות התורה חומר וצורה, כי גוף האותיות הוא החומר, (ורוחנוי') [ורוחניו'] הספירות עם אור אין סוף שבתוכו המחי' הוא הצורה ונשמה אל האותיות.
ואל זה יכוין האדם בתורתו ותפלתו, וכמ"ש בחסד לאברהם נהר (מ"ג) [מ"ד] (מעין שני) מפורש, וז"ל: עיקר הכונה כי צריך להמשיך הרוחניות מן מדריגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר, כדי שיוכלו האותיות לעלות עד המדריגה העליונה לעשות שאלתו עכ"ל. וזהו עליות השכינה וייחודה על ידי המשכת אור העליון לה, וכאמור.
האחדות היא היוצרת הגנה
אוהב ישראל, ויצא ג׳:א׳ הרב אברהם יהושע העשיל מאפטא
ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו גו'. במדרש. ר' יהודא ור' נחמיה. ורבנן. רי"א
י"ב אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים. אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן. אני אם מתאחות הן האבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים. כיון שנתאחו האבנים ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים.
למה אבנים? להפוך את הרע לטוב
עוד ויקח מאבני המקום וגו' במדרש יש דיעות שונות כמה אבנים נטל. ר"י סובר י"ב אבנים נטל. ור"נ סובר ג' אבנים נטל. ורבנן סברי ב' אבנים נטל. והוא מבואר למעלה כיד ה' הטובה עלינו. ועוד יש לאלוה מילין. וי"ל כי מא"ח ומא"ח ול"פ.
דהנה ידוע שיש בעולם. ג' יסודות. והם אש רוח. מים.
ונק' בס"י אמ"ש. מ"ם דוממת. שי"ן שורקת. אל"ף רוח מכריע ביניהם.
ר"ל שיסוד הרוח הוא כלול מאש ומים
והנה יסוד האש הוא חם וממנו התעוררות הכעס שהוא מדה רעה.
ויסוד הרוח הוא קר. וממנו נתעורר העצלות שהוא ג"כ מדה רעה.
ויסוד המים הוא לח וממנו נתעורר תאוות רעות והתענוגים כמו ניאוף ר"ל. והנה כתיב כי חלק ה' עמו. חל"ק נוטריקין. ח"ם. ל"ח. ק"ר.
היינו שצריך איש הישראלי להפוך יסודות הנ"ל אל עבודת הש"י ולא ישתמש עמהם לפי טבעם.
היינו ביסוד האש יראה לעבוד את הש"י בהתלהבות גדול בתפלה או בלימוד תורה לשמה.
וביסוד הרוח להתעצל מן התאוות הגופניות. ושלא להמרות עיני כבודו ית'.
וביסוד המים שהוא לח. להתענג על ה'. ולאהוב אותו. וזהו ענין קדושת שבת היינו עליות כל הג' יסודות לה'. כי כתיב לא תבערו אש גו'. וזה מורה שצריך לאחוז ביסוד הקר ולהעלותו.
ובשבת צריך כ"א מישראל להיות מתלהב לבו לעבודתו ית'. ובזה מעלה יסוד האש…
ואנו מעלין אותן אל הקדושה.
להיות הכל משועבד לעבודתו ית'.
וכשאנו מעלין הג' יסודות הנ"ל צריכין אנו להעלותן עם יסוד העפר…
וצריך לייחדם עם יסוד העפר בחי' ה' אחרונה משם הק' הוי"ה במילוי אלפי"ן שם מ"ה הק'.
כי עפר לית לה מגרמה כלום כ"א מה שנותנים לה הג' יסודות הנ"ל. ויסוד העפר הוא מורכב מהג' יסודות. וכן אנו צריכין להתדמות לה. כמה שכתוב ונפשי כעפר לכל תהיה היינו כמו שיסוד העפר לית לה מגרמה כלום כן נדע שאין אנו בעצמינו כלום רק אור שכינתו ית' החופף עלינו תמיד.
