יש חיים סתמיים? הרמב"ם והחסידות ביחס לתכלית החיים
אם אני לא לומד, לא צומח, לא מתפתח – מהי תכלית חיי? האם יש חיים שהם סתמיים? ויותר מכך מה התפקיד של המרחבים הסתמיים בחיי?
התשובה של הרמב"ם לא קלה לעיכול. החסידות הופכת אותה לרלוונטית לחיינו. עיון בתשובת הרמב"ם בהקדמה למשנה.
מקורות
ונשאר בכאן שאלה אחת, והיא, שיוכל אדם לומר, אתם כבר אמרתם שהחכמה האלוהית לא המציאה דבר לריק אלא לעניין, וכי כל היצורים שמתחת גלגל הירח הנכבד מהם הוא האדם, ותכלית היות האדם לצייר לנפשו המושכלות, ואם כן מדוע המציא הקב"ה כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם, ואנו רואים שרוב בני אדם ערומים מן הערמה, וריקים מן החכמה, מבקשים התאווה, ושהאיש החכם המואס בעולם הוא יחיד בין רבים, לא ימצא אלא אחד בדור מהדורות.
התשובה על זה, שהאנשים ההם נמצאו לשתי סיבות:
- האחת להיותם משמשים לאחד ההוא, שאילו יהיו כל בני אדם מבקשים חכמה ופילוסופים נשחת תיקון העולם, ואבד מין בעלי חיים מן העולם בימים מועטים, מפני שהאדם חסר מאד ויצטרך לדברים רבים. והיה נצרך ללמוד החרישה והקצירה ולדוש ולטחון ולאפות, ולתקן כלים למלאכות האלה כדי להשלים בהן תיקון מזונו, וכך יהיה צריך ללמוד הטוויה והאריגה כדי לארוג מה שילבש, וללמוד בניין לבנות מקום להיסתר שם, ולעשות כלים לכל אלו המלאכות, ואין בחיי מתושלח מה שיספיק ללמוד אלו המלאכות שהאדם מצטרך [במחיתו] (בחייו) לכולם צורך מוכרח. ומתי יהיה מוצא פנאי ללמוד ולקנות חכמה, על כן נמצאו שאר בני אדם לתקן אלו המעשים הצריכים אליהם במדינה, כדי שימצא החכם צרכו מזומן, ותתיישב הארץ ותהיה החכמה מצויה, ומה טוב אמר האומר לולי המשתגעים נשאר העולם חרב. ושאין בעולם שגעון דומה לשגעון האדם, שהוא חלוש הנפש, ודל ההרכבה, והוא נוסע מתחילת הגליל השני משבעה גלילות הישוב עד סוף הששי, והוא עובר ימים בזמן החורף, והולך בארץ תלאובות בזמן החורב והקיץ, ומסתכן בנפשו לחיות השדה ולרמשים כדי שירויח דינרים, כשיקבץ כלומר מן הזהובים שמכר בהם נפשותיו השלוש ויהיה לו מהם חלק, יתחיל לחלוק אותם על אומנים לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד, ואבנים כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות, והוא יודע שלא נשאר משנת חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין עשוי מן הגומא, היש שטות ושגעון כזה. וכן כל תענוגי העולם הם הוללות וסכלות גמור אבל הם סיבה לישב העולם, ועל כן קראו חכמים ע"ה מי שאין לו חכמה עם הארץ, כלומר לא נמצאו כי עם לישב הארץ לפיכך הם מייחסים שמם לארץ.
ואם יאמר איש שהרי אנו רואים שוטה וכסיל והוא שוקט בעולם לא ייגע בה, ואחרים עובדים אותו ומתעסקים בעסקיו, ואפשר שיהיה המשתמש בעסקיו איש חכם ונבון. ואין הדבר כאשר יחשוב, שמנוחת הכסיל ההוא כמו כן עובד ומכין הטוב ההוא לאיש אשר חפץ הבורא לתתו לו. שאף על פי שהוא נח ברוב ממונו או רכושו יצווה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי, ולנטוע כרם חשוב, כמו שיעשו המלכים וכל הדומה להם, ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד יבוא באחרית הימים ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם ויהיה לו סיבה להינצל ממוות, כמו שאמר "רשע יכין וצדיק ילבש"(איוב כז, יז). או יקחו מן הכרם ההוא כוס יין יום אחד לעשות ממנו צרי הנקרא "תריאקה", וימלט בו מן המוות איש תמים ושלם אשר נשכו האפעה. וכן מנהג הקב"ה וחכמתו אשר העביד בה הטבע, עצות מרחוק אמונת אומן, וזה העניין ביארוהו חכמים ע"ה (ברכות דף נח:), אמרו כי בן זומא היה עומד על הר הבית והיה רואה ישראל שעולים לחוג ואומר ברוך שברא כל אלא לשרתני, כי היה ע"ה יחיד בדורו.
- והסיבה השנית במציאות מי שאין בו חכמה, מפני שאנשי החכמה הם מעטים מאד, וזה הדבר נתחייב בדרך החכמה האלוהית, ואין לומר כאשר חייבה החכמה הראשונה מדוע ההוא כך, כמו שאין לשאול למה היו הגלגלים תשעה וכוכבי לכת שבעה והיסודות ארבעה, שאלו כולם והנוהגים מנהגיהם נתחייבו להיות כך במציאה הראשונה. והנה חכמים ע"ה כבר ביארו זה ואמר רבי שמעון בן יוחאי על אנשי דורו ואעפ"י שהיו נכבדים רובם (סוכה דף מה:), ראיתי בני עליה והם מועטים אם שנים הם אני ובני הם, ועל כן נבראו ההמון לעשות חברה לחכמים שלא ישארו שוממים. ואולי תחשוב שזאת התועלת קטנה, אבל היא צריכה וראויה יותר מן הראשונה, שהרי הקב"ה העמיד הרשעים בארץ ישראל כדי לעשות להם חברה ולהסיר שממון נפשות החסידים, הוא מה שנאמר "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת, פן תהיה הארץ שממה"(שמות כג, כט). וזה העניין פירשו חכמים גם כן ואמרו (ברכות פ"א דף ו) מאי כי זה כל האדם, כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה פירוש להסיר עצבו ושממון יחידותו.
ואם כן נתבאר מכל אשר אמרנו, שהכוונה בבריאת כל מה שיש בתוך העולם ההווה הנפסד אינו אלא איש שלם כולל החכמה והמעשה כמו שאמרנו. וכשתתבונן ותלמוד מדבריהם ע"ה אלו שני העניינים, ר"ל החכמה והמעשה, מאשר ביארוהו ורמזוהו, תדע כי על נכון אמרו שאין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה.
וכבר יצאנו מהעניין שהיינו מתעסקים בו, אבל הבאתי אלו הדברים מפני שהם מייפים האמונה, ומעוררים על בקשת החכמה, ואינם ניקלים לפי מה שאני רואה.
