איך מתגברים על כעס
מהו המנגנון שלפיו פועל הכעס? האם אנחנו יכולים לשלוט בכעס ולכבות את המנגנון הזה, ואם כן כיצד?
ההתגברות על הכעס היא לא רק אפשרית אלא חלק חשוב והכרחי בעבודה של האדם על עצמו.
הכעס נובע מכך שאני מרגיש שפגעו בי, או לא פועלים כפי שרציתי והמציאות לא מסתדרת על-פי ציפיותיי. הדרך לנטרל את מנגנון הכעס היא לנתק את כוח הדעת מאותו עניין אליו אני מחובר כל כך.
מקורות
עצות אדמו"ר הזקן, תקכו.
עצה היעוצה לכל אדם הרואה בחבירו דבר מגונה. יאמר בעצמו הלא כתיב כי גר יהיה זרעך בארץ, פירוש האדם שהוא מופש מעט מהאי עלמא דשקרא הוא כגר בהאי עלמא והאדם שאינו מופשט מעולם הזה הוא כבן בית.
וידוע שעני שבא לבעל הבית לאכול אינו הגון שיאמר לו דעתו בענייניו עם השרים וכדומה, שאין עניינו של עני.
אם כן אדם בחבירו שעושה רע איך יאמר שאינו מעניינו, שהוא כגר בעלמא ודי למבין
רמב"ם הלכות דעות ב, ג.
ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר והוא גובה לב… וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו
ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס…
אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו
ובעלי כעס אין חייהם חיים לפיכך צוו להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים וזו היא הדרך הטובה ודרך הצדיקים הן עלובין ואינן עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורים ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
חובת הלבבות:
לעולם לא הקפדתי בתוך ביתי – שלפעמים צריך האדם להראות עצמו אבל בתוך פנימיות גופו ונשמתו לא כעס. –
משנה אבות ב׳ י:
הם אמרו שלשה שלשה דברים. רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. ואל תהי נוח לכעוס.
משנה אבות ה׳:י״א: ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
משנה תורה הלכות תשובה:
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור. וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון…
לקוטי מוהר"ן סח
ודע, שראוי שכל ישראל יהיו להם ממון, אך יש מידה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון, והיא מידה רעה מגונה, שקשה מאד להנצל ממנה. ואפילו אם ירצה אחד להנצל ממנה, ובפרט בשביל תאות הממון, כדי שלא תפסיד לו את הממון, עם כל זה המידה רעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו, ועל ידי זה מפסדת ממנו הממון שהיה ראוי שיהיה לו.
והמידה רעה ההיא הוא מידת הכעס, שעל ידי זה מפסיד ומאבד הממון הראוי לו, כי בבחינת שורש ההשתלשלות, שמשתלשל הממון ממקום שמשתלשל משם, הוא בחינה אחת עם הכעס ממש, ועל כן הבעל דבר, כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון, אזי יורד ומזמין לו כעס, ועושה לו מבחינת ההשפעה והשתלשלות שיורד אליו שיהיה לו ממון, עושה לו ממנו כעס, כי הכעס הוא ממש בחינת אחת ועניין אחד עם הממון במקום שורש ההשתלשלות, ואין ביניהם שום הפרש, כי שניהם יורדים מגבורות, ונמשכין ממקום אחד ממש, בבחינת (איוב לז): מצפון זהב יאתה, וכתיב (ירמיה א): מצפון תפתח הרעה, היינו בחינת כעס, כמו שכתוב (קהלת יא): והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך.
כי הממון והעשירות היא בחינת חומה, כמו שכתוב (משלי יח): הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה וכו'.
והכעס הוא קילקול החומה, כמו שכתוב (שם כה): עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו. והבעל דבר, כשרואה שיורד לאדם השתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה כנ"ל, אזי הוא עושה לו מזה ההשתלשלות כעס, שמזמין לו דבר לכעוס, ונתקלקל בחינת החומה על ידי הכעס כנ"ל. כי הכעס והממון הם בחינת אחת בשורש ההשתלשלות כנ"ל. ועל כן בקל מהפך לו ההשתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה, לכעס, שהוא היפך החומה, ועושה לו מ"חומה" "חֵמָה", שמהפך הממון לכעס כנ"ל. כי תחילת שורש השתלשלות הממון הוא מקום שהנפש באה משם, בבחינת (דברים כד): ואליו הוא נושא את נפשו, הנאמר על ממון של שכיר יום, וכמו שכתוב (איכה ה): בנפשנו נביא לחמנו, ועל כן הנפש מתאווה ותאב לו כנ"ל. ועל ידי כעס מאבד נפשו, בבחינת (איוב יח): טורף נפשו באפו, כמובא בזוהר (תצוה ד' קפ"ב):
ודע, שאפילו אם כבר הגיע לו השפע, ונתהווה ממנה ממון, וכבר יש לו הממון, שהוא בחינת חומה כנ"ל, על כל זה לפעמים הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כל כך, עד שמפסיד ומאבד ממנו אפילו הממון שיש לו כבר, אף שהיה ראוי שלא יוכל אז להפסיד לו הממון על ידי הכעס, מאחר שכבר נתהווה מהשתלשלות השפע ממון, ושוב אי אפשר להתהפך לכעס, ואדרבא, הממון שיש לו, שהוא בחינת חומה, ראוי שיגן עליו שלא יוכל להפסיד לו ולהזמין לו כעס, שהוא היפך בחינת חומה, על כל זה, יש כח ביד הבעל דבר להתגבר על האדם בכעס גדול כל כך, שיפסיד ממנו אפילו הממון שיש לו כבר. כי כשהממון יורד לאדם, הוא בבחינת (תהלים קיא): טֶרֶף נתן ליראיו, והוא מהפכו לכעס, ונעשה מזה טוֹרֵף נפשו באפו כנ"ל. ה' ישמרנו ויצילנו ממידה המגונה הזאת, אמן כן יהי רצון:
