איך להתגבר על פיזור הנפש והדעת • פסיכולוגיה בפרשה, וישב
פיזור הנפש והדעת הוא מצב טבעי, שכולם סובלים ממנו.
מיקוד הנפש והדעת הוא המצב המתוקן והרצוי.
למה אנחנו סובלים מפיזור הנפש ומהם השלבים למיקוד עצמי.
אדמו"ר הזקן מנתח את חלומות יוסף ומציע את מסלול העבודה האישית.
מקורות
בראשית לז
וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃
דוַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם׃
הוַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ׃
ווַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי׃
זוְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי׃
חוַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו׃
וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי׃
רש"י
מאלמים אלמים. כְּתַרְגּוּמוֹ מְאַסְּרִין אֱסָרִין – עֳמְרִין, וְכֵן נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו (תהלים קכ"ו), וְכָמוֹהוּ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה וְהָאֲלֻמּוֹת נוֹטֵל וּמַכְרִיז:
אדמו"ר הזקן, תורה אור
והנה אנחנו מאלמים אלמים כו'.
הנה בשבה"כ נפלו כמה בחי' דהיינו הן בחי' נשמות והן בחי' מלאכים והן בחי' כחות אלקיים עצמם כולם נשברו ונפלו למטה בבי"ע והכחות אלקים נפילתן היינו שירדו להחיות בי"ע כו'.
ופי' וענין השבירה של הכלים ושל הנצוצות כו'.
הוא ענין התפרדותן לחלקים רבים
כמו עד"מ תיבת ברוך כשאותיותי' מצורפות בתיבה זו מתלבש בהן השכלה שהוא ענין הברכה אבל כשיתפרדו הד' אותיות אלו זמ"ז להיות הבי"ת בפ"ע וכן הרי"ש וכו' אזי לא ימצא בהן התלבשות השכלה זאת כלל.
ועד"ז הוא שבה"כ דתהו שנתפרדו הכלים לחלקים רבים מפורדים זמ"ז עד שנסתלק מהם האור שהי' מתלבש בתוכן קודם פירוד זה.
ומצד זה ירדו במדרגה בבחי' בי"ע ונתהוו מזה עולמות הנפרדים ברואים רבים מינים ממינים שונים כמ"ש היש מספר כו'.
והנה עצמות המאציל ב"ה הוא יחיד ומיוחד בתכלית היחוד כנודע ולזאת כדי שיתהוו בחי' הנבראים שהם בבחי' רבוי גדול ובבחי' פירוד שהם בחי' יש ודבר בפ"ע שזהו ממש המנגד אל אמתות אחדותו ב"ה שאין עוד מלבדו. הוצרך להיות ע"י שבה"כ שמחמת שנתפרדו לחלקים קטנים רבים מאד עי"ז נעשה בחי' הרבוי של הנבראים וגם ע"י פירוד זה נעשה כל נברא מהות בפ"ע…
והנה כאשר ירדו הכלים והנצוצות מאת פניו ית' לפי גודל הירידה כך נעשה בהם הפירוד והרבוי. וכל שעדיין לא ירדו כ"כ אזי לא הי' הפירוד כ"כ כי כל הקרוב קרוב יותר אליו ית' יש בו יותר הבטול והאחדות וכל שנתרחקו יותר אזי נעשה בהן יותר הפירוד והרבוי ונמצא כשנפלו למטה בעשייה נעשה הפירוד והרבוי ביותר. (קרוב יותר לבורא יותר ממוקד)
מה כוכב הצפון שלי?
וע"י "בטל רצונך", יבטל הקב"ה "רצון אחרים מפני רצונך"66, היינו, שיתבטל "רצון אחרים", לשון רבים, ההעלמות של עולם הזה, שנותנים מקום לטעות ולחשוב שישנם ח"ו שתי רשויות, כמו שכתוב67: "נעשה", לשון רבים, "והרוצה לטעות וכו'"68, ועי"ז נעשים כלי ראוי לקבל את כל ההשפעות מיוסף "צדיק יסוד עולם".
ולאחרי העבודה ד"מאלמים אלומים בתוך השדה", צריכה עוד להיות העבודה ד"ותשתחוין לאלומתי"16 – השתחוי' וביטול ל"אלומה" של יוסף הצדיק:
כל בנ"י הם "קומה אחת שלימה"50. וכשם שבקומת גוף האדם צריכים כל האברים להיות בטלים אל ה"תלת שליטין"51 (מוחא, ליבא וכבדא – ג' האברים העיקריים, מוח לב וכבד, שהם שולטים על כל הגוף), ובעיקר צריך להיות ביטול כל האברים אל הראש, שדוקא אז הרי זה גוף בריא – כן הוא גם ב"קומה שלימה" של כלל ישראל.
3. יש התקדמות ועלייה. מהגשמי לרוחני.
א) בחלומות יוסף – הי' החלום הראשון אודות עניני ארץ, "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה"16, והחלום השני – אודות "השמש והירח ואחד עשר כוכבים"2, עניני שמים. ואילו אצל פרעה היו שני החלומות אודות ענינים ארציים: חלום אחד הי' אודות סוג ה"חי" (פרות), והשני – אודות סוג ה"צומח" (שבלים), אבל לעניני שמים לא היתה לפרעה שייכות כלל.
ג) חלומות יוסף הם בסדר ד"מעלין בקודש"17: תחילה החלום אודות עניני ארץ, ואח"כ אודות "השמש והירח ואחד עשר כוכבים". ובפרטיות: ההתחלה היא מ"שבלים", כפי שהם נפרדים זה מזה, ומהם נקשרים "אלומים" – מדברים נפרדים נעשה ענין של אחדות (בחלום הראשון); ועד שמגיעים לעניני שמים (שמש ירח וכוכבים – בחלום השני). וגם בגשמיות כפשוטו, הרי "אלומים" הם יקרים יותר מ"שבלים"; ואילו אבנים טובות ומרגליות, שהאור שלהם נלקח מהכוכבים18, מורים על עשירות גדולה הרבה יותר מאשר "אלומים".
משא"כ חלומות פרעה – הנה בעניני ארץ גופא הי' הסדר ד"פוחת והולך"17: החלום הראשון הוא אודות פרות – סוג החי, והחלום השני הוא אודות שבלים, שהם סוג נמוך יותר – צומח. והדבר בולט יותר, בהתחשב בכך שע"פ הטבע צריך להיות הסדר תחילה שבלים ואח"כ פרות, כי, החילוק בין הפרות "בריאות בשר" לפרות "דקות בשר" שאודותם מדובר בחלום הראשון, תלוי בהמזון שמקבלים מהשבלים, אם הם "בריאות" או "דקות". וא"כ הי' החלום השני צריך להיות תחילה. אבל כיון שהסדר בלעומת-זה הוא באופן ד"פוחת והולך", לכן היו חלומות פרעה בסדר הפוך.
וגם כל אחד מחלומות פרעה הי' באופן דפוחת והולך: בתחילה ראה "שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר" ואח"כ "רעות מראה ודקות בשר"; שבלים "בריאות וטובות" ואח"כ "דקות ושדופות קדים". ויתירה מזה, כל כך הולך ופוחת בקליפה הטוב והיפה, עד שהפרות והשבלים היפות והטובות נבלעים לגמרי ("ותבלענה") ע"י הפרות והשבלים הרעות והדקות.
וסדר זה הי' גם בפתרון וקיום החלומות: תחילה היו שני השבע ואח"כ שני הרעב – "פוחת והולך", ועד כדי כך, ש"לא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא"19, היינו, שהשבע הקודם לא הי' ניכר בגלל הרעב שלאח"ז (ומה שלאחרי שני הרעב היו שוב שני שבע – לא נזכר הדבר בחלומות פרעה, כיון שלא הי' שייך אליו; הברכה של שני השבע שלאח"ז באה ע"י ברכת יעקב20).
של הוספה ועליות – "מעלין בקודש", "ילכו מחיל אל חיל"35, וכיון שהם תמיד רק למעליותא, הרי באמת אינם שינויים.
אבל בקליפה יש סדר של שינויים, ובאופן ד"פוחת והולך". וטעם הדבר, כאמור, כיון שהקליפה אינה מציאות לעצמה, כל מציאותה היא רק בכדי לנסות את האדם ולעורר אצלו כחות עמוקים יותר של קדושה. וככל שהאדם מתגבר ומתעלה בעבודתו, הולך ומתמעט הצורך בהנסיון, ובמילא גם מציאות הקליפה הולכת ונחלשת, "פוחת והולך", כמאמר רז"ל40: "כשזה קם זה נופל".
לא מחפש ארוחות חינם
ב) חלומות יוסף מתחילים מיד בענין של עבודה – "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה". ולעומת זאת, בחלומות של פרעה לא מדובר אודות ענין של עבודה כלל.
החילוק הכללי בין קדושה לקליפה הוא – שעניני קליפה הם לאו דוקא ע"י עבודה: "אשר נאכל במצרים חנם"29 – במצרים, קליפה, נותנים לאכול "חנם", ללא עבודה של קיום המצוות30; אבל בקדושה אין "נהמא דכיסופא"31, כל המשכה והשפעה מלמעלה באה ע"י עבודה.
למה?
ההשפעות דקדושה – כיון שנמשכות מהקב"ה לבנ"י (והרי הקב"ה הוא שלם בתכלית, והוא עצמו התכלית שלו; וגם נשמה, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"32, הרי התכלית שלה היא בעצמה, ולא באיזה דבר אחר33, ולכן גם ההשפעות) הם בתכלית השלימות והטוב, ולכן בהכרח שיבואו דוקא ע"י עבודה, בכדי שלא יהיו בבחינת "נהמא דכיסופא", שאז אין זה תכלית הטוב34.
משא"כ בלעומת-זה, בקליפה, שבה עצמה אין שום תכלית, וכל מציאותה טפלה לענין אחר – הרי גם בשביל ההשפעות שלה אין צורך בהשלימות של עבודה, אלא הם נשפעים "חנם", כיון שבלאה"כ אינם מציאות.
העבודה של איגוד – איחוד
בכך ש"מאלמים אלומים": השבלים שמהם קושרים את האלומים, כל אחת מהם גדלה במקום (וגומא) בפני עצמו, והם נפרדים זה מזה. ועבודת האדם היא – ללקט ולאחד אותם "אלומים"47. והיכן נעשית העבודה – "בתוך השדה".
וההוראה מזה: נשמתו של יהודי יורדת למטה ב"שדה", עולם הזה, שהוא מקום של פירוד48, קליפות וסטרא אחרא ("עשו גו' איש שדה"49), ומתלבשת בגוף ונפש הבהמית, שהם יש ומציאות בפני עצמו, והעבודה ב"שדה" היא – לבטל את הישות והפירוד שבאים מצד הגוף ונפש הבהמית, וללקט ולאחד את כל כחותיו לעבודת ה' – "מאלמים אלומים".
עבודת האדמה ועבודת הנפש – המשך תער"ב, חלק שני, ש"פ בלק, העת"ר, א'סח
אחר חטא עה"ד כתי' וישלחהו לעבוד את האדמה אשר לוקח משם והוא עבודת בירורים בדרך מלמטלמ"ע ע"י עבודה ויגיעה,
וכמ"ש בזעת אפך תאכל לחם זעה הבאה ע"י העבודה שמעמל גופו ונפשו ועי"ז הוא הבירור כו',
בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃
והו"ע העבודה בזריעה וחרישה וקצירה כו', והן הל"ט מלאכות הזורע והחורש והקוצר ומעמר כו',
להחליש יצרים ותאוות
דחרישא מרפי ארעא להיות שהארץ בתחלה קשה כאבן ואא"ל בה הזריעה והצמיחה כו', וע"כ צריכים לרפות הארץ שתהי' ראוי' לזריעה כו', וברוחני' הו"ע הכפי' בכלל שכופה את המדות טבעי' שלו כו', ובד"פ הוא ראשית העבודה שנת"ל (ד"ה זאת חקת התורה)
לפרוש א"ע מתאוות גשמי' ומכל המדות רעות ע"י כח החכ' שבנפש כו', שעי"ז נעשה הריכוך בנה"ב בכלל, וכמו"כ בהדברים הגשמי' ע"י שפורש מהם מזדככים עכ"פ בכללותם שיוכלו להתברר כי נעשה עי"ז הפרדת כללות הרע כו'.
להיות מסוגל להתבטל באדמה – לרצות למצוא אחדות
וזריעה הוא להיות רקבון הגרעין בארץ כו', וברוחניות הו"ע המרירות וכובד ראש שקודם התפלה כו', והוא שמתמרמר על ריחוקו מה' ע"י מדותיו הטבעי' ועניניו החומרי' כו', והמרירות צ"ל עם חיות אלקי והיינו כאשר יתבונן עם זה בגדולת ה' וירגש בנפשו ממה שנתרחק, שהמרירות היא אז מרירות
פנימי ויש בזה חיות אלקי כו', וה"ז כמו רקבון הגרעין בארץ שנעשה עי"ז הצמיחה כו', דכאשר לא יש חיות בהמרירות ה"ז עצבות והוא רקבון שאין ממנו צמיחה, אבל כאשר המרירות היא בחיות אלקי ה"ז כמו רקבון הגרעין בארץ שיהי' מזה צמיחה כו'.
להפריד את הטוב מהרע
והקוצר ומעמר הו"ע ואספת דגנך שזהו הביטול פנימי שמאסף את הניצוץ הטוב מן הפירוד אל היחוד כו', והיינו שהנה"ב יהי' בו הביטול לאלקות והו"ע הפרדת הרע והחומרי' והטוב שבו יהי' לאלקות בהתעוררות אה' כו', וי"ל שנכלל בזה כל אופני ביטול הנה"ב בתפלה והיא החקיקה מבחוץ בפסוד"ז והביטול והזזה שלו בברכת ק"ש עד הביטול פנימי בק"ש ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך כו', וז"ש והנה אנחנו מאלמים אלומים וכמו שקושרין העמרים שמקבצים שבלים רבים ומחברים אותם באגודה א' כו', כמו"כ הו"ע הבירורים והעלאת הניצוצות כשמעלין אותם מטורי דפרודא להתכלל בבחי' מ"ן באחדות כו', וגם אלומה ל' אלם שהו"ע ביטול היש כו' וכמ"ש בתו"א ע"פ זה.
מרירות
ואח"כ צ"ל טחינה והו"ע לב נשבר ונדכה כו', והיינו המרירות שבתוך התפלה כו' שנת"ל (ד"ה
ויקח קרח),
לגלות רגשות
ולישה הוא שמדביק הקמח ע"י המים כו', ובעבודה הו"ע האה' הנמשכת כמים שבזה נדבק האדם באלקות ובתומ"צ כו'. ואפי' היא האה' כרשפי אש דעיקר הבירור דנה"ב הוא ע"י האה' כרשפי אש שזה דוקא מפרר ומפרד ממנו כל סיג ופסולת כו', ועי"ז הוא שנעשה לחם הראוי לאכילה להיות ורב תבואות בכח שור כו', שזהו היתרון הנעשה ע"י הנה"ב כו'. גם אפי' הו"ע ההתעוררות ר"ר על נפשו בברכת אה"ע כו', וכענין כי נכמרו רחמיו כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה כי תבאו ושבתה כו' (ושם הוא בענין התורה כו').
וכ"ז הוא הבירור ע"י עבודת האדם ביגיעה
תורת מנחם, כז – שנת תש"כ – חלק ראשון, ש"פ וישב, א' דחנוכה, 243
