הרמב"ם וארון הספרים היהודי

בשבילי נברא העולם?

אחד האיומים על הנפש הוא כשהאדם אינו יודע למה נברא, ומה השליחות והייחודיות שלו.

חכמים מדגישים כפתרון לכך כי חייב אדם לומר "בשבילי נברא העולם". מגוון הפרשנויות לקביעה זו מלמדות כיצד כל אחד ואחת יכול למצוא את הדרך הייחודית לו.

מקורות

משנה סנהדרין ד – דנים בעדי דיני נפשות; סנהדרין לז.

האדם נִבְרָא יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא.

וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.

וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ.

וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.

לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.

למצוא את השביל שלי

אחת הכוונות באמרה "בשבילי נברא העולם" היא שלכל אדם יש שביל ייחודי לו בחייו. אלא שהחיים הטבעיים מסתירים את אותו השביל. העולם הוא מלשון ההעלם, שנברא כדי שהאדם יסיר את ההעלם מתוך כך שיתבונן וידע שבכל רגע יש תכלית, ולכל מפגש שלו עם הסביבה יש משמעות, אשר יחד מתווים את השביל שלו.[i] השביל הייחודי שהאדם מפלס לעצמו הוא המעיד שהאדם רואה את המציאות שמחוצה לו עצמו, לצד התפקיד שלו בתוך המציאות הזאת.

איך מוצאים את השביל שלי?

  1. לגלות מחויבות לעולם

על כל אדם מוטלת אחריות על כל המציאות. יש לי תפקיד אקטיבי אחריות על העולם. לתקן אותו. אני לא יכול לישון; אני לא יכול לעסוק בעצמי.

שלימות העולם תלויה בי. כל נברא הוא חלק מהפזל הכללי.

  • אין קטן וגדול

הרעיון כי "בשבילי נברא העולם" מעלה על נס את עבודת האדם כתכלית ועיקר הבריאה.[ii] באמצעות עבודתו, האדם מתגבר על תחושת השגרה וחושף את תוכנו הפנימי של העולם. התפיסה הזאת מורידה מערך הרדיפה אחר פרסום ומהענקת עודף משמעות לאירועים "הגדולים" בחיים, שכן היא מציבה את המשמעות של האדם וכוח השפעתו בכל פינה, בכל שיחה ובכל מחשבה של הילד עם עצמו.

  • אין עניין שלא שייך אלי. הכל צריך להיות אכפת לי

הרבי – ערב ראש חודש תמוז, תשכ"ד

חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם", שיסודו של חיוב זה הוא בתפקידו של כל אחד מישראל להוציא לפועל את האחדות שבכל העולם והנקודה המשותפת שבשטחים הכי שונים בעולם – זאת אומרת שכל עניני העולם יש להם שייכות לכל יהודי ויכול הוא להיות שם מושל ושליט כאדם העושה בתוך שלו.

  • אני עניין מלא כשאני ייחודי ולא מעתיק אחרים

הרבי, ימי הסליחות, תשכ"ד

לפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך (שבכל הדורות ובכל המקומות) נפש אחת כעולם מלא, והמשיכו עוד בזה ביאור שאין אחד מהם דומה לחברו, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. במלים אחרות, דוקא בזה שאין אדם דומה לחברו חשוב הוא כעולם מלא (סנהדרין סוף פ' ד').

וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.

  • אם הכל בשבילי – לא מתאים לי לעסוק בקטנות

"ברם צריך להיות לזכרון תמיד ראשית העבודה ועיקרה ושרשה. והוא כי אף שהיראה היא שרש לסור מרע והאהבה לועשה טוב. אף על פי כן לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב ולפחות צריך לעורר תחלה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה כנ"ל שתהא בהתגלות לבו או מוחו על כל פנים דהיינו להתבונן במחשבתו על כל פנים גדולת אין סוף ב"ה ומלכותו אשר היא מלכות כל עולמים עליונים ותחתונים ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכמו שכתוב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ומניח העליונים ותחתונים ומייחד מלכותו על עמו ישראל בכלל ועליו בפרט כי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם והוא גם הוא מקבל עליו מלכותו להיות מלך עליו ולעבדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך ויעמיק במחשבה זו ויאריך בה כפי יכולת השגת מוחו ומחשבתו וכפי הפנאי שלו" (תניא, לקוטי אמרים, פרק מא).

  • לא להתפעל מההעלם ומהעדר. בשבילי הוא נברא, בשבילי הניסיון שלי נברא ההעלם

תורת מנחם, יא – שנת תשי"ד, חלק שני, 24

מזה מובן שמוטלת עלינו האחריות שלא לסמוך על אחרים – לא על מדינות אחרות, ולא על יהודים אחרים – שהרי "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם"; ומזה מובן גם בנוגע להעלם והסתר דהעולם, "עולם" מלשון העלם – שככל שיגדל ההעלם וההסתר בהמקום ובהזמן (גדר העולם) שבו נמצא, עליו לדעת שהעלם והסתר זה נברא בשבילו, היינו, שדוקא במקום וזמן זה, עם כל ההעלמות וההסתרים

שבו, דורשים ממנו ונותנים לו כחות לפעול בו דוקא גילוי הענין ד"לית אתר פנוי מיני'" – ע"ד דיבורו של הקב"ה עם משה "מתוך הסנה" דוקא, "ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה".

  • לא להסתפק

אם העולם נברא, הוא נברא בכל רגע מחדש ולכן, גם הרגע הבא נברא עבורך.

  • פעולה אחת קטנה יכולה לשנות את העולם

וזהו גם הביאור בפס"ד התורה "צריך כל אדם שיראה עצמו .. כאילו חציו זכאי וחציו חייב וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב .. עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וכו'" – שזהו פס"ד של תורת אמת, לפי שכן הוא האמת, שביכלתו של כל אחד מישראל להכריע את כל העולמות ע"י פעולה אחת – דכיון שבכל אחד מישראל כלול השתלשלות כל העולמות, לכן בו תלוי המצב של כל העולמות.

  • חייבים להתחדש כל העת

שכאשר מדובר אודות תורה ומצוות, אזי "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"28, כיון שהעולם כולו מתהווה בכל רגע מחדש, ולכן, כאשר התורה אצלו היא "תורה חדשה" ("אַ נייע פרישע תורה"), שקיבלה עתה מחדש מהקב"ה – הרי הוא מושל ושולט על העולם, ועד ש"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם"5, בשביל יהודי אחד ויחיד זה!

  1. אם אתה בעל הבית על העולם – למה את נותן לו לשלוט בך?

כלומר למה אתה נותן להסתר לשלוט בך.

  1. אם אני חייב לעשות משהו – יש לי גם את הכוחות
  1. אין רגע לא חשוב

רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב

שם משמואל קדושים ב

ראה דהנה בעבודת הש"י יש שני דרכים, בחי' ביטול היינו שיחשוב מהותו מה הוא מאין באת מטפה סרוחה וכי הוא ברי' שפלה וקטנה עומדת בדעת מעוטה וקלה לפני תמים דעות ב"ה ושיהי' נבזה בעיניו נמאס ועי"ז יהי' נכנע להש"י, ויש דרך שיגבה לבו בדרכי הש"י, וחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, ויראה אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב וכו' עשה מצוה אחת אשוריו שהכריע א"ע ואת כל העולם כולו לכף זכות, ויזכור גודל מעלת נשמתו ויהי' תקיף וחזק בעבודת הש"י וכל מה שהוא זולת עבודת הש"י יהי' כאפס וכאין ולא יניח ולא ישקוט אפי' רגע באשר יודע שכל העולם תלוי בו:

  1. אל תחכה לאף אחד.

דגל מחנה אפרים, וישלח

ויותר יעקב לבדו וכו' ואית' במדרש הה"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ע"כ והנה המדרש הזה הוא תמוה מאוד וי"ל ע"פ הגמרא כ"א מחויב לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי ע"כ: והנה כשנשים לב על דברי הגמרא זו הוא מוסר גדול ודרך ישרה להדרכת האדם כי כשעולה בדעתו שכל העולם לא נברא אלא בשבילו נמצא הוא יחיד בעולם וכל העמדת העולם וקיומו תלוי בו בהטבת מעשיו הוא מקיים את העולם וח"ו להיפוך הוא מחריב את העולם ואינו צריך לעשות עבודתו באיזה פניה שישבחוהו בני אדם או כיוצא בזה כי הוא העיקר בעולם וכל העולם טפלים אליו ואינו צריך להם רק כולם צריכים לו וזה מדריגה גדולה מאוד כשזוכה לזה ואז בוודאי הוא עובד לה' לבדו בלי שום בילבול ועירב מחשבה ופניה אחרת וגורם בזה ביטול כל הקליפות ונכנעים תחת יד הקדושה והשכינה כביכול: וזה י"ל שמרמז המדרש ויותר יעקב לבדו היינו כשזכה למדריגה גדולה זו שהבין והאמין שהוא לבדו יחיד בעולם ושל העולם תלוי עליו ועל מעשיו אז ונשגב ה' לבדו היינו שבוודאי עבודתו תמה ושלימה ונקיה וביטול כל הקליפות ונכנעים תחת יד הקדושה וראה ונגלה כי נשגב ה' לבדו והוא לבדו ואין בלתו רק הוא אחד ושמו אחד והבן:

  1. כוח לעמוד מול היצר.

באר מים חיים

לעולם יאמר אדם בשבילי נברא העולם, ולכאורה הוא גבהות גדול שיאמר האדם שרק בשבילו נברא העולם, ואמנם שישנו בקדושה והוא כי לפעמים יַטְעֶה היצר הרע לאדם לומר לו מי אתה לבקש גדולות לישב בבית המדרש כל היום ולנהוג בחומרות בעניני המאכלים שלא יהיה עליהם שום חשש דחשש, ובפרישות יתירה מאשתך לבטל עונה לסרס עצמך משבת לשבת ולהזהר בטבילות המקוה אף אם יהיה הקור גדול ולהתענות בתעניות זה הכל היה נאה להצדיקים הגדולים שמעודן היו נשמרים מכל רע ואינם עושים שום דבר אחר כי אם זה ויש להם נשמות גדולות אבל אתה בער ולא תדע, עשה והתנהג כאשר נהגו עצמן אבותיך הראשונים שלא לדקדק כל כך, וכן בענין התפילה אומר לו לא תדחק עצמך ליזהר מלהתפלל בלי שום מחשבה זרה כי קטן אתה במדריגתך ואין אתה ראוי לכך, תתפלל כמו שתוכל כי אחד המרבה ואחד הממעיט וכו' וכדומה מפתויי היצר במה שמפתה אותו במדת הענוה ועושהו עניו מכל וקטן מכל.

טועל כזה אף אתה אמור לו שקר אתה דובר בזה, וכל אדם יוכל להיות כמשה רבינו ע"ה (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה' הלכה ב'), ואם על משמרתי אעמודה להיות נזהר מכל רע מלא תעשה דאורייתא או דרבנן או אפילו מנהג ישראל חלילה לי לפרוש מדרכיהם שלא לעשות כמעשיהם ולדקדק בכל מיני הדקדוקים ולהזהר בכל מיני אזהרות שלא לבוא לידי איסור קל של דבריהם בשום פנים, ולעשות כל המצוות עשה בשלימות בלב טוב ובמחשבה טובה באימה ביראה באהבה ושמחה כראוי למלך הכבוד, ואם כה אעשה גם אנכי לא נופל מהם וגם אני יכול לבוא לדרגת הצדיקים כמוהם כמוני ועל כן גם בשבילי לבד נברא העולם כיון שגם אני אוכל להיות כמוהם אם ארצה לחזק עבודתי בשלימות, ועל כן אמרו חז"ל (תנא דבי אליהו רבה כ"ה) חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב, והוא כי לא יאמר האדם מי אני לגשת אל הקודש ולפשפש עצמי בדברים הגדולים הראויין לגדולי הדור ולא כן עמדי כי אתנהג עצמי בדרך כל העולם ומה עושין כל העולם שאינם במדריגת הצדיקים גם אני אהיה כמוהם ולמה זה אצא מכללם וכי יוכל כל העולם להיות במדריגה עליונה ומי יהיה חורש וזורע ועושה כל עבודת הארץ, כדרך אמירת איש הבער ולא ידע כי הוא רק דברי היצר הרע שבקרבו והוא פתי יאמין לו לכל דבר שאומר לו לעשות כרצונו, אם כה יאמר לו שהוא גדול למאוד והוא מופלג בתורה ועוסק במצוה ומי הוא גדול


[i] "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, עולם הוא מלשון העלם. דכל אחד ואחד חייב לומר דהעלם וצמצום הראשון נברא בשבילי,  בכדי לבררו ולזככו." הרבי מלובביץ', תורת מנחם, חלק יא, יו"ד שבט ה'תשי"ד, עמ' 9.

[ii] תורת מנחם, חלק כ, חלק שלישי, י"ב תמוז, ה'תשי"ז, עמ' 108.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן