לגלות את הכוחות - שכל, רצון ותענוג

איך לבחור מהסיבות הנכונות

בכל רגע בחיים אנחנו בוחרים. הבחירות שלנו חשובות, אבל לא פחות חשובות הן הסיבות לבחירות. סיבות לא נכונות לבחירה עלולות להוביל אותנו להלקאה עצמית ותחושת פספוס. מהן הסיבות הלא נכונות לבצע בחירות ומהן סיבות נכונות?

מקורות

ללימוד המאמר המלא – מאמר ביום עשתי עשר תשל"א

מאמרים מלוקטים, חלק ג, י"א ניסן, ה'תשל"א
חֶלְקִ֤י ה' אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ׃ (איכה, ג, כד)
חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי, רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה וְהָיוּ עִמּוֹ דֻּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטִילוּטִין, וְהָיוּ גְּדוֹלֵי מְדִינָה יוֹשְׁבִים בְּאֶמְצַע הַמְּדִינָה, חַד אֲמַר אֲנָא נָסֵיב דֻּכָּסִין לְגַבִּי. וְחַד אֲמַר אֲנָא נָסֵיב אִפַּרְכִין לְגַבִּי, וְחַד אֲמַר אֲנָא נָסֵיב אִיסְטְרַטִילוּטִין לְגַבִּי.
הָיָה פִּקֵּחַ אֶחָד לְשָׁם אֲמַר אֲנָא נָסֵיב לְמַלְכָּא,
דְּכוֹלָּא מִתְחַלְּפִין וּמַלְכָּא אֵינוֹ מִתְחַלֵּף. כֵּן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מֵהֶן עוֹבְדִין לַחַמָּה, וּמֵהֶן עוֹבְדִין לַלְּבָנָה, וּמֵהֶן עוֹבְדִין לְעֵץ וָאֶבֶן, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָן עוֹבְדִין אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי, שֶׁאֲנִי מְיַחֵד אוֹתוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, וְאוֹמֵר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.

מה הפיקחות בלבחור במלך?

אם נבין למה אנשים חושבים שלבחור בשרים זה יותר מלבחור במלך נבין מהן המוטיבציות השגויות שבגללן אנו בוחרים. מהן בחירות גרועות ומהן בחירות רצויות

א. הבחירה היא לא מצד מעלת העניין – אלא מהתועלת שתהיה לו מזה
ד) אמנם מזה שהמדרש מביא משל על זה ממלך ודוכסין, אף שבהמשל, הדוכסין הם בעלי בחירה, שלכן מסתבר לומר שהבחירה בהדוכסין (אנא נסיב דוכסין) יכולה לגרום שישפיעו יותר לאלו שבחרו בהם [ודלא כבהנמשל, שהעבודה להכו"מ אינה מועלת כלל, מאחר שאינם בעלי בחירה], מובן, שזה שהפקח אמר אנא נסיב מלכא הוא מפני שעבודת המלך היא חשובה אצלו יותר מהתועלת (ההשפעה) שיהי' לו ע"י השרים.
ומזה מובן גם בהנמשל, דעיקר הטעם על זה שאוה"ע עובדין לחמה וללבנה וכו' וישראל אינם עובדין אלא להקב"ה, הוא (לא מפני שאוה"ע טועים שהכו"מ הם בעלי בחירה וישראל יודעים את האמת שהם רק כגרזן ביד החוצב, אלא) מפני שאוה"ע, העיקר אצלם הוא שיקבלו ההשפעה, ואצל ישראל העיקר הוא לעבוד את המלך26.
והענין הוא, דעיקר הטעם על זה שעבדו לכו"מ הוא (כמבואר בהדרושים27), כי בכדי לקבל השפעה מהקדושה צ"ל בביטול, ולהיות שלא רצו לבטל את עצמם, לכן עבדו להכו"מ, שבכדי לקבל ההשפעה מהם אין צריך לביטול, וכדאיתא בזהר28 דרוח מסאבא אזדמן תדיר במגנא ובריקנייא, כמ"ש29 אשר נאכל במצרים חנם, דההשפעה מלעו"ז (מצרים) היא חנם.

ב. לא רואה את הסיבות הפנימיות והלמה הפנימי
ועפ"ז הי' אפשר לבאר פקחותו של זה שאמר אנא נסיב מלכא (בהנמשל), דזה שישראל יודעים את האמת שכל הממוצעים שעל ידם באה ההשפעה הם רק כגרזן ביד החוצב, הוא מצד גודל הדעת שלהם, שהם רואים את הפנימיות. שהרי בחיצוניות נראה25 דזה שההשפעה היא ע"י הכו"מ, הוא מפני שיש בהם מעלה שמצד זה הם ראויים להיות ממוצעים, וזה שישראל יודעים שהם רק כגרזן ביד החוצב הוא מצד גודל הדעת שלהם.
מה אני אשיג מהדברים. ולא את העניין עצמו.

ג. השפע והאושר שלי תלוי באחרים – אני סבור שהשפע בא לי על ידי הכו"מ.
וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: (דברים פרק לג פסוק יד)
…אלא שטעו וחשבו שהשפע שנשפע ממנו ית' ע"י הכו"מ הוא בבחירתם, ולא ידעו את האמת שאין להם בחירה כלל, והם רק כגרזן19 ביד החוצב20. ולכן השתחוו להכו"מ ועבדו אותם,
כי לפי טעותם (שהשפע שנשפע ע"י הכו"מ הוא בבחירתם) ראוי להודות להם על זה, ע"ד חמרא למרא טיבותא לשקיי'.
היין לבעליו, התודה למשקהו, כלומר: בני אדם מכירים בדרך כלל טובה למי שעושה אותה ואינם משגיחים במקור הטובה.

ד. ככל שאני יעבוד את הדבר החיצוני הוא ישפיע לי יותר
וגם כי לפי טעותם שהכו"מ הם בעלי בחירה חשבו שע"י שיעבדו אותם ישפיעו להם יותר.

ה. הבורא עזב את הארץ
ומזה נשתלשל אח"כ שבאו לטעות גדולה יותר, שחשבו שעזב ה' את הארץ בידי הכוכבים ומזלות, והנהגת הארץ תלוי' רק בהם. ובדוגמת מלך שמינה שרים להנהיג את המדינה, דהגם שזה שבכחם להנהיג את המדינה הוא מפני שהמלך מינה אותם על זה, מ"מ, לאחרי שנתמנו, הנהגת המדינה היא ע"י השרים, ואין המלך מתערב בזה (מלבד לפרקים רחוקים, בשביל צורך גדול).


ה. רוצה בלא גבול ולא בהכרח מה שמתאים לי
לקבל השפעתם מהכו"מ30, כי גם ההשפעה עצמה (הנמשכת ע"י הכו"מ) היא גדולה יותר. דמכיון שיניקת הסט"א הוא מהמקיף שלמעלה מהשתלשלות, שההשפעה משם היא שלא ע"פ חשבון, הרי ההשפעה היא בריבוי גדול31. ומזה מובן גודל השבח והפקחות דישראל שאינם עובדין אלא להקב"ה, דהגם שבכדי לקבל מהקדושה צריך לעבודה ויגיעה, וגם אז ההשפעה היא (מלכתחילה) במדידה והגבלה לפי מדת העבודה, מ"מ, הם מוותרים על ריבוי השפע (בגשמיות) [אף שגם ישראל יכולים לקבל (לפי שעה) שפע מלעו"ז32, ולא עוד אלא שהם נוטלים חלק בראש33, מ"מ הם מוותרים על זה] וחביב להם יותר ההשפעה המצומצמת שנמשכת מהקדושה.

ו. נע אחר דברים מתחלפים שאין להם קיום אמיתי. זמני. לא מחפש חיבור פנימי
והנה הטעם של הפקח (לזה שבוחר בהמלך ולא בהשרים) הוא מפני דכולהו מתחלפין ומלכא לא מתחלף. ולכאורה הי' אפשר לומר הכוונה בזה, שההשפעה הבאה מלעו"ז (עם היותה בריבוי יותר מההשפעה הבאה מהקדושה) הוא דבר המתחלף שאין לו קיום. כי לאחרי הבירור, כשיתבררו הניצוצות שנפלו בקליפות (שמזה הוא החיות שלהם) יתבטלו34 לגמרי35
]וכן הוא לאידך גיסא, דזה שההשפעה הבאה מהקדושה היא במדידה והגבלה, הוא רק עכשיו, אבל לאחרי שיתגלה השרש דבחינת הפנימיות, ששרשו הוא מפנימיות המקיף, ההשפעה מהקדושה תהי' בריבוי גדול יותר מהריבוי שנשפע מחיצוניות המקיף (השייך גם להשפיע בקליפות), כמאמר רז"ל36 אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.

אבל, ביאור זה אינו מספיק, דלפי זה, גם בחירתו של הפקח בהמלך הוא בשביל ההשפעה שתהי' לו עי"ז, והחילוק בינו ובין אלו שבחרו בהשרים (דוכסין וכו') הוא שהם חושבים רק במצב ההוה, והפקח חושב מה שיהי' בעתיד, ע"ד מארז"ל37 איזהו חכם הרואה את הנולד. אבל מזה שאומר במדרש, דזה שישראל אין עובדין אלא להקב"ה הוא מפני כי חלקי הוי' אמרה נפשי, מוכח,
דזה שהפקח בוחר בהמלך הוא לא מפני התועלת שיהי' לו מזה, אלא מצד המלך38. והיינו דזה שישראל בוחרים בהקב"ה, אף שעכשיו ריבוי ההשפעה היא לעוברי רצונו הוא (לא מפני שאח"כ תהי' ההשפעה לעושי רצונו גדולה יותר, אלא) מפני שההשפעה לעושי רצונו היא מפנימיות רצונו ית' וחפצו האמיתי, וההשפעה לעוברי רצונו היא כמאן דשדי בתר כתפוי לשונאו שלא ברצונו39, ולכן רוצים הם דוקא בההשפעה לעושי רצונו, עם היותה השפעה מצומצמת, להיותה נמשכת מפנימיות רצונו ית'. ומה שאומר דכולהו מתחלפין כו', הכוונה בזה היא40, דמזה שהם מתחלפין אח"כ מוכח שגם עכשיו אינם מציאות אמיתית.

ז. לא עובד מצד העצמות אלא מהכוחות – לא מחובר באמת לדבר
וצריך להבין, דלכאורה, גם לביאור זה שבחירת הפקח בהמלך היא לא מצד התועלת שיהי' לו מזה אלא מצד מעלת המלך, שלכן הוא מוותר על ריבוי ההשפעה הבאה על ידם, בחירתו בהמלך היא מצד השכל45, דמכיון שכולהו מתחלפין ומלכא לא מתחלף ראוי לוותר46 על ריבוי ההשפעה הבאה ע"י השרים ולבחור בההשפעה המצומצמת שבאה מהמלך, ומזה שמקשר במדרש ענין זה (אנא נסיב מלכא) עם חלקי הוי' אמרה נפשי, משמע, דזה שישראל בוחרים בהקב"ה הוא מצד הנשמה (שהיא חלק הוי') שלמעלה מהשכל. ונקודת הביאור בזה, דשכל האדם כמו שהוא מצד עצמו מכריח לרצות רק בזה שטוב לו. דזהו שאומות העולם בוחרים בהשרים, אף שגם הם יכולים להבין שהמלך הוא העיקר (דכולהו מתחלפין ומלכא לא מתחלף), כי להיותם בבחינת יש, אינם רוצים לוותר על התועלת שיהי' להם ע"י שיקבלו מהשרים. וזה שבישראל ישנה ההכרה שצריך לוותר על התועלת והמציאות שלהם ולבחור באלקות, הוא מצד הנשמה47 (חלק הוי') שבחירתה באלקות היא
בחירה עצמית שלמעלה מהשכל (דבחירה זו היא לא מצד העילוי דאלקות, שמלכא לא מתחלף, אלא מצד העצמות), וזה פועל על שכלם48, שגם השכל מכיר דמכיון שאלקות הוא האמת שחי וקיים בקיום נצחי (מלכא לא מתחלף), צריך הוא לוותר על המציאות שלו ולבחור באלקות.
ואולי יש להוסיף, דע"י שהבחירה דהנשמה שלמעלה מהשכל נמשכת ופועלת בהשכל, מיתוסף בה עילוי נעלה יותר מכמו שהיא מצד עצמה. ויובן זה בהקדים המבואר בסידור ד"ה

ח. נשלט על ידי המידות שלו
עבדים היינו לפרעה במצרים49, בענין ההשפעה הנמשכת לעוברי רצונו50 שהיא רק בדרך אגב כמאן דשדי בתר כתפוי, שהוא בדוגמת מלך51 שעושה סעודה ומשתה בשביל השרים הגדולים ועבדים החשובים ומוציא על זה ממון רב, ומהשיריים של הסעודה מקבלים גם פחותי הערך כמו עבדים ושפחות שאחרי הרחיים, ועד שגם הכלבים אוכלים את העצמות שמשליכים למטה. שבטח לא כיון המלך להוציא בשבילם הוצאות, וזה שנשפע להם שיריים (שגם השיריים של הסעודה הם הון רב) הוא רק בדרך אגב. ועד"ז הוא בהנמשל שההשפעה לעוברי רצונו היא רק בדרך אגב, כמאן דשדי בתר כתפוי, כמבואר שם בארוכה. ויש לומר, דזה שמביא שני דוגמאות שההשפעה להם היא רק בדרך אגב (ואינם יושבים בשולחן המלך), עבדים ושפחות וכלבים, ושני דוגמאות באלו שיושבים בשולחן המלך, שרים גדולים ועבדים חשובים, הוא, בהתאם לד' דרגות בהנמשל. שדרגא הכי תחתונה הם הכלבים שאינם עובדים את המלך ורצונם הוא שיושפע להם גשמיות, עוד ועוד,
כמ"ש52 הכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. ויש לקשר זה עם הידוע53 שכלב הוא מלשון כולו לב. דטבע האדם בתולדתו וטבע יצירתו שהמוח שליט על הלב54, וזה שהוא בבחינת כלב הוא בקצה ההפכי. דלא רק שהלב שליט על המוח, אלא יתירה מזו שהוא כולו לב. ולכן כל55 ענינו הוא למלאות תאות לבו.

ח. מרגיש עבד של העולם – אין לי ברירה
ולמעלה מזה הם העבדים הפחותים56 (העבדים והשפחות שאחרי הרחיים), שהם עובדים את המלך אלא שעבודתם היא רק מצד ההכרח (מפני אימת הכאת השבט)57, היפך הרצון והתענוג שלהם, דעבדא בהפקירא ניחא לי
'58. ומכיון שהרצון והתענוג שלהם הוא בתאוות עוה"ז,

ט. מפחד מהעונש. מה יקרה לי. הפחד מניע אותי.
וזה שאינם עוברים על רצונו ית' הוא מפני יראת העונש, מקומם הוא
מחוץ לשולחן המלך.
משא"כ עבדים החשובים, עבודתם את המלך היא ברצון וחשק. דהגם שעיקר עבודתם היא מצד קבלת עול [כידוע

י. לא מגלה תענוג בעשייה שלי
לעומת זאת לחוש כמו בן
החילוק בין בן לעבד, דזה שהבן עושה רצון אביו הוא מפני האהבה וזה שהעבד ממלא רצון אדונו הוא בדרך קבלת עול], מ"מ, זה גופא הוא ברצון וחשק, שרוצים לקבל עליהם עול מלכות שמים. ולכן מקומם הוא בשולחן המלך..

יא. מתענג מדברים חיצוניים
וכתורת הבעש"ט63 הידועה עה"פ64 תפלה לעני כי יעטוף ולפני הוי' ישפוך שיחו, שאינו מבקש שום דבר ותפלתו היא שלפני הוי' ישפוך שיחו. ולזה צריך פקחות גדולה. ובדוגמת מלך בו"ד, שבכדי ליכנס להקיטון שבו נמצא המלך ולראות את פני המלך, צריך לעבור תחילה דרך כמה וכמה היכלות שבכל אחד מהם יש הון יקר, וישנם כאלו שכשרואים את ההון יקר שבהיכל החיצון, הם מתענגים מזה בתענוג נפלא ומתעכבים שם. ויש כאלו שמתענגים בהיכל פנימי יותר. ודוקא מי שהוא חכם גדול, גייט אים ניט אָן החשיבות והיוקר של ההון עצום הנמצא גם בהיכל הכי פנימי, וכל רצונו ותשוקתו היא ליכנס להקיטון בו נמצא המלך ולראות את פני המלך.

עוד בקטגוריה זו:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן