מבחן הקרירות • פסיכולוגיה בפרשה, וארא

איך יודעים אם מערכת יחסים תשרוד, אם דיאטה תצליח או קריירה תפרח?
התשובה היא מבחן הקרירות. קרירות מבטאת ריחוק, העדר חיות.
חמימות מבטאת קירבה, צימאון, רצון להשקיע ולהתחבר.
החמימות צריכה להיות כלפי המטרות הרצויות. ואילו הקרירות ביחס לכל מה שמפריע למטרות הללו.
כאשר המצב הוא הפוך אפשר לנבא חוסר הצלחה.

מקורות

שמות ז
וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר ה'׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם׃
לֵ֣ךְ אֶל־פַּרְעֹ֞ה בַּבֹּ֗קֶר הִנֵּה֙ יֹצֵ֣א הַמַּ֔יְמָה וְנִצַּבְתָּ֥ לִקְרָאת֖וֹ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְאֹ֑ר וְהַמַּטֶּ֛ה אֲשֶׁר־נֶהְפַּ֥ךְ לְנָחָ֖שׁ תִּקַּ֥ח בְּיָדֶֽךָ׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו ה' אֱלֹהֵ֤י הָעִבְרִים֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיַֽעַבְדֻ֖נִי בַּמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּ֥ה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ עַד־כֹּֽה׃
כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה ׀ בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֗י עַל־הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶהֶפְכ֥וּ לְדָֽם׃
וְהַדָּגָ֧ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֛ר תָּמ֖וּת וּבָאַ֣שׁ הַיְאֹ֑ר וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹֽר׃ (ס)
וכך היה
וַיַּחְפְּר֧וּ כָל־מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר׃
וַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַחֲרֵ֥י ה' אֶת־הַיְאֹֽר׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃
וְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת־כָּל־גְּבוּלְךָ֖ בַּֽצְפַרְדְּעִֽים׃
וְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֮ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבְךָ֖ וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֙יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ׃
וכך היה.

למה דווקא שתי המכות הללו נבחרות ראשונות?

להכות את אלוקיהם
רש"י – ונהפכו לדם. לְפִי שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִים בְּמִצְרַיִם וְנִילוּס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אֶת הָאָרֶץ וּמִצְרַיִם עוֹבְדִים לַנִּילוּס, לְפִיכָךְ הִלְקָה אֶת יִרְאָתָם וְאַחַ"כָּ הִלְקָה אוֹתָם (תנחומא):

העמק דבר
בזאת תדע כי אני ה'. טעם שציין לו ידיעת ה' באמצעות מכה זו על דרך אומרם ז"ל (שמו"ר פ"ט) כי נילוס היה למצרים לא-לוה אשר על כן רשם ה' בהכאת היאור לדם ואמר בזאת תדע כי אני ה' כשאעשה משפט כתוב באלהיכם, ודקדק לומר אני ה' כי שם זה מלבד שאמרו ז"ל (זהר ח"ג רצ"ז) שירצה לומר היה הווה ויהיה. עוד ירצה לומר כי במאמרו היה כל הווה. והנה כשיכה עבדו ליאור יראה כי הוא יתברך הוא שעשה היאור הוא מהוהו בכל עת לאשר יחפוץ והנה הוא עושה בו הויה אחרת והפכו לדם:
עוד רמז לו כי מזה ידע מדת רחמיו יתברך על הנבראים בראות לפניך היאור נהפך לדם כדי שתשוב ותשלח ולא תמות, ואם לא היה צד הרחמים היה מכה בו ומאבדו מן העולם וק"ו הדברים ומה יאור גדול מהפכו לדם אדם אמגושי כמותו לא כל שכן, והוא אומרו בזאת תדע כי אני ה' שאני מתחכם עליך בדברים גדולים כזו של הכאת אלהיך כדי שתאמין ולא תאבד:

למה צפרדעים?
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), וארא ח׳
הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים. הנה לכאורה יש לחקור למה הביא הקב"ה עליו מכה זו בראשונה ובשלמא מכת הדם היתה על היאור שאמר הקב"ה אלקה את אלוה שלהם תחלה אבל מכות הנשארות דשייכים להם דוקא למה הביא תחלת הכל צפרדעים כי הנה מן הצורך להביא הקל הקל תחלה והנה בצפרדעי' מצינו שקרא פרעה למשה ואהרן להסיר המכה מעליו ונתן דבור שישלח את העם ואם כן נראה שזו המכה היתה קשה לו הרבה ובכנים לא מצינו שביקש מהם להסירה מעליו וא"כ היה צריך להביא עליו הקל תחלה שהוא הכנים ואח"כ הצפרדע. ויובן בס"ד ע"ד דאיתא במדרש ויט אהרן את ידו למה הביא עליהם צפרדעים מפני שהיו משעבדים בישראל וא"ל הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך הביא עליהם צפרדעים עכ"ד. והנה ראיתי להרב הגדול חיד"א זלה"ה בנחל קדומים ע"פ המתקדשים והמטהרים אל הגנות וכו' אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדיו יסופו נאום ה' שפי' ע"ד מאמרם ז"ל דשאל רבי נהוראי לאליהו ז"ל מפני מה ברא הקב"ה שרצים א"ל לצורך נבראו שבשעה שהבריות חוטאים אז הקב"ה מביט בהם ואומר ומה אלו שאין בהם צורך אני מקיימם אלו שיש בהם צורך עאכ"וכ ובזה פירש שם הפסוק הנז' אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדיו יסופו דעל אלו שאוכלי שקצים ורמשים אין לעשות ק"ו הנז' ולקיימם בעולם דכיון דאוכלים אותם א"כ לדידהו הוי נבראו לצורך ע"כ ע"ש. והנה השתא גבי פרעה היה אפשר לו לטעון דמן הראוי להאריך לו ולקיימו בעולם הגם שחטא להקב"ה ולישראל עמו דיש ליקח ק"ו מן שקצים ורמשים וכנז' ואמנם אפי' אם היה אפשר לעשות הק"ו הנז' בעדו עכ"ז מאחר שהוא ומצרים אוכלים שקצים ורמשים א"כ לא שייך לגבי דידיה הק"ו הנז' דכיון שאוכלים שקצים ורמשים אם כן לדידהו לצורך נבראו וא"כ צריך שיחדיו יסופו ובדין באים עליו המכות אחת על אחת ואין להאריך לו הרבה בין מכה למכה ולקיימו עוד בעולם ולכן תחילת כל המכות הביא עליו מכת הצפרדעים שהם מיני שקצים ורמשים להורות לו על אכילתם שהיו אוכלים שקצים ורמשים וא"כ בדין הוא מביא עליו המכות בזה אחר זה ואין להאריך לו כי לגבי דידיה אין לעשות ק"ו הנז':

שיחת הרבי מליובאוויטש וארא תשח"י

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button
דילוג לתוכן