גבולות הם תנאי להצלחה. איך מציבים גבולות ביעילות? • פסיכולוגיה בפרשה, יתרו
בנפש יש כוח שלא רוצה להיות מוגבל. כוח שרוצה להיות משוחרר מהגבלות של זמן, מקום, יחסים, תזונה וכו'. אולם בלי גבול אי אפשר להתפתח ולהצליח.
כיצד נכון להציב גבולות מבלי לדכא את הרוח החופשית של הנפש?
מקורות
יב וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. יג לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר
והגבלת: קבע להם תחומין לסימן, שלא יקרבו מן הגבול והלאה:
כ וַיֵּרֶד ה' עַל-הַר סִינַי אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה. כא וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב.כב וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-ה' יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם ה'.
העד בעם: התרה בהם שלא לעלות בהר:
כג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה' לֹא-יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל-הַר סִינָי כִּי-אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת-הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ.
לא יוכל העם: איני צריך להעיד בהם שהרי מותרין ועומדין הם היום שלושת ימים, ולא יוכלו לעלות שאין להם רשות:
כד וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ-רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל-ה' פֶּן-יִפְרָץ-בָּם. כה וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל-הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם. וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. (שמות יט)
לך רד: והעד בהם שנית, שמזרזין את האדם קודם מעשה, וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה:
צפנת פענח, יתרו, י"ט, כג
"לא יוכל העם לעלות – רצונו לומר, שהא מבואר בע"ז דף ה', דנעקר יצר הרע מלבם, ורצונו לומר כך, דכל דבר שאסור אי אפשר להם לעשות כלל ולא יוכלו כלל בגדר טבע לילך לשם.. דמשה לא ידע שהם עתידים לחטוא".
קדושת לוי שמות יתרו טו
דהנה משה רבינו עליו השלום היה מאמין בדברי הבורא יתברך באמונה גדולה ושלימה והיה מקיים דברי הבורא יתברך תיכף כששמע הציווי מפי הבורא יתברך בזריזות גדול. והנה משה רבינו עליו השלום היה סבור כמו שהוא מאמין לדברי הבורא יתברך ואינו עובר על דבריו כן האמונה וההנהגה בלב כל איש ישראל. ובאמת אין אנו במדריגה גדולה כמשה רבינו.
הרבי מליובאוויטש: רצוא ושוב, שיחת ג' סיון תשמ"ט
"לאחר גודל העילוי שהשיגו בני ישראל בראש חודש סיון… הזהיר הקב"ה שלא יכלו ויתבטלו מרוב תשוקה ותאוה בעומדם ליד הר סיני… תאותם ותשוקתם צריכים להיות קשורים עם המציאות שלהם כנשמות בגופים. משום כך ציווה הקב"ה והגבלת…"
הרב יוסף דוב הלוי סולובייציק, " חמש דרשות", עמ' 68
"שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" ( שיר השירים ז, ג)
"סוגה בשושנים" – וכי יש אדם סג שדהו בשושנים?
דרך העולם, גודרים שדותיהם בקוצים ובדרדרים, בשיחין ובסייגין. ומה הוא סוגה בשושנים? אלו מצוות הרבה כשושנים.
כיצד? היה מתאוה לראות עצמו בתוך חופתו, לפי שאין לו יום בעולם חביב ממנו שהוא שמח עם אשתו. מה עשה? הוציא הוצאות הרבה, הציע חופתו, בא להזקק עמה – אמרה לו 'כשושנה אדומה ראיתי'. פירש הימנה, זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן.
מי הפרישו ממנה? אי זה נחש עוקצו, אי זה עקרב הזיקו, אי זה גדר ביניהם? –
אלא דברי תורה שנאמר " ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב".
לכן כתיב 'סוגה בשושנים'. מדרש תנחומא, פרשת כי תשא, סי' ב'.
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ז
המדרש ורש"י, על הפסוק "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים", מתארים יפה את הכשרון של יהודי לפעול פעמים רבות נגד כח הבלתי- מוגבל של תאוותו הטבעית.
מה מכריח את הנער הצעיר לפרוש מכלתו, אליה הוא נמשך כל כך- כח חיצוני, סכנה פיסית? מי יאשים אותו אם יחטא? מי יבקר אותו אם לא יוכל להתגבר על יצרו? מי בכלל ידע מזה?
כל הדרמה הזאת מתרקמת בחדרי חדרים, באישון לילה. לא מחיצת ברזל חוסמת בעדו, אלא ערוגה של שושנים. עליו רק לדרוס על הערוגה ולרמוס את השושנים, אולם הגבורה המיוחדת שנמצאת בכל יהודי מונעת בעדו מלעשות מעשה פראי- לרמוס פרחים רעננים ויפים שאין ביכולתם להתגונן ואינם יכולים להתאונן נגד מישהו.
זה הירואיזם שקט, גבורה אילמת שאין שרים עליה. למרות זה, הגבורה של הנער הצעיר עולה על גבורת אלכסנדר מוקדון ונפוליאון.
"ערמת חטים, ערמת של חטאים, סוגה בשושנים אלו ד"ת שהן רכים כשושנים
כמה מצות ודקדוקים יש בתורת כהנים… א"ר לוי בנוהג שבעולם, אדם נושא אשה בן ל' שנה בן מ' שנה, משמוציא יציאותיו הוא בא לזקק לה, והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי, ופורש ממנה מיד, מי גרם לו שלא יקרב לה? איזה כותל ברזל יש ביניהם? ואיזה עמוד ברזל ביניהם? אי זה נחש נשכו? איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה? דברי תורה שרכין כשושנה, שנא' בה (ויקרא י"ח) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב,
וכן מי שהביאו לו תמחוי של חתיכות, אמרו לו חֵלב נפל שם, ומשך ידו ולא טעמו, מי גרם לו שלא לטעום, איזה נחש נשכו שלא יטעום, ואיזה עקרב עקצו שלא יקרב ויטעם אותו, דברי תורה שרכין כשושנה שכתוב בה (ויקרא ג') כל חלב וכל דם לא תאכלו
