פסיכולוגיה בפרשה

איך חושבים אנשים מאושרים • פסיכולוגיה בפרשה, ויקהל

ישנו מנגנון נפשי מובנה שמשפיע על מידת האושר – מנגנון חוסר הסיפוק.
כשהמנגנון פועל בעצימות גבוהה, לאדם לא טוב במקומו והוא חי בחוויית חסך.
מנגד, בעצימות נמוכה – האדם לא מניע את עצמו ולכן גם לא מרגיש שהוא ממצה את חייו וכוחותיו.
הפרשנויות לאיסור הבערת אש בשבת מלמדות על הדרכים לאיזון מנגנון הסיפוק, וממילא על מידת האושר שלנו.

מקורות

  • שמות לה, ב

וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃

שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן ל-ה' כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃

לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ (פ)

לעולם יראה האדם בשבת כאילו כל מלאכתו עשויה – מכילתא ורש"י על יתרו כ, ט.

לא נראה כל כך כמלאכה –

פירוש לתורה שנכתב על ידי בעלי התוספות במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. מרביתם מחוג תלמידי רש"י באשכנז ובצרפת ומיעוטם באנגליה ובאיטליה.

  • דעת זקנים על שמות ל״ה:ג׳

לא תבערו אש. הזהירה תורה על ההבערה טפי משאר מלאכות מפני שאינה נראית כל כך מלאכה ושמא יאמרו לא נעשה מלאכה אבל נבעיר האש ונזמין הכל כדי לעשות בזהב ובכסף מיד לאחר השבת לכך נאמר לא תבערו.

אושר תלוי בנחרצות – ובירור – אתה לא יכול להגיד לעצמך שאתה שמח שפיטרו אותך ויוצא לדרך חדשה ולא להיות שלם עם זה.

  • בכור שור, שמות ל״ה:ג׳:א׳ יוסף בכור שור – מבעלי התוספות

לא תבערו אש בכל מושבותיכם. לכן הזהיר על הבערה בהדיא יותר משאר מלאכות לפי שאינה נראית מלאכה כ"כ שמא יאמרו לא נעשה מלאכה בשבת אבל נזמין הכל ונבעיר בפחמין בחנות הצורפין לעשות בכסף בזהב ובנחושת מיד כשיצא שבת לכך נאמר לא תבערו אש שאפי' להזמין בשבת אסור ורבות' נחלקו איכא למ"ד ללאו יצאת ואיכא למ"ד לחלק יצאת:

לא רק לא לבשל – גם לא ליהנות

  • מלבי"ם על שמות ל״ה:ג׳:ד׳

ר' נתן אומר, הרמב"ן הביא מכלתא זו וגרסתו היא ר' נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת למה נאמר, לפי שהוא אומר ויקהל משה שומע אני יהא רשאי להדליק לו את הנר להטמין לו את החמין ולעשות מדורה בשבת ת"ל לא תבערו אש בכ"מ ביום השבת, ופי' שבא הכתוב לאסור בשבת הבערה לצורך אוכל נפש שביו"ט הותר או"נ וה"א שה"ה בשבת, לכן אמר לא תבערו, שרוב תשמישי האש הוא לצורך הנאת האדם, דאף שכבר כתוב את אשר תאפו אפו ונדע לאסור אפיה ובשול נאמר שיתר הענינים שהם הנאת הגוף כגון הדלקת הנר ומדורה להתחמם מותר משום עונג שבת, לכן למד שאסור ופרט ביום השבת ר"ל לאפוקי יו"ט שבו הותר כל זה:

העונש וקלות המלאכה

  • גור אריה על שמות ל״ה:ג׳:א׳

יש מרבותינו ז"ל וכו'. כלומר שאין בה כרת, אלא לאו בעלמא. ואם תאמר, והרי אין סברא לדרוש ללאו בלבד, שיהיה על כל מלאכת המשכן חייב חטאת – ובזאת המלאכה, דהיא הבערה, חייב לאו בלבד, ויותר מסתבר לפרש לפי זה דיצא לחלק, ומאי טעמא דמאן דאמר ללאו יצאת, ויש לפרש דאין הבערה מלאכה גמורה, שהמלאכה הזאת היא דומה לפעולה טבעית, וכמה פעמים שהדבר הוחם והובער מעצמו בדרך הטבע, ומפני שהוא קרוב אל הטבע אין חייב עליה כרת. לכך סבירא ליה שההבערה אינה פטורה, ואינה חייבת כרת כמו שאר מלאכה, אלא הוא דבר ממוצע, והוא בלאו בלבד. וכן למאן דאמר שיצא לחלק, לכך כתב "לא תבערו" לחלק, ולא מלאכה אחרת, כי מלאכה זאת היא מלאכה ראשונה לכל המלאכות, לפי שהוא קרוב אל הטבע, שכמה פעמים הדבר הוחם והובער מעצמו, ולפיכך היא מלאכה ראשונה, ולפיכך כתב מלאכה ראשונה:

  • אין מחלוקת – לא כועס

שני לוחות הברית, תורה שבכתב, ויקהל, פקודי, דרך חיים ב׳

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות לה, ג). רומז לאש המחלוקת ואש הכעס שצריך האדם ליזהר שלא לבער אותו עולמית, ומכל שכן ביום השבת קודש שאין בוער בו אש של גיהנם. והכועס בשבת או עושה מחלוקת ח"ו גורם להיות חמת הגיהנם בוער בו בר מינן:

שואב מתודעה גבוהה יותר מהפוטנציאל

  • באר מים חיים, שמות י׳:כ״ג:ב׳

ב או יאמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. על פי אשר נכתוב להלן אם ירצה ה' (בפרשת ויקהל) בפסוק לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ואמרו חז"ל (שבת כ'.) בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורות בית המוקד. כי נודע ליודעים זה שאנו מברכין על אור הנר במוצאי שבת, לפי שבשבת אין אנו נהנין מאור המגושם התחתון הבא מעצים ונר, כי אם נשמותינו והשכל והצורה שלנו נהנין ומתענגין באור המאיר ובא מאור העליון דוגמת עולם הבא כי שבת אחד מששים לעולם הבא כמאמר חז"ל (ברכות נ"ז:) ועל כן במוצאי שבת שאנו חוזרין ליהנות מאור המגושם התחתון אנו מברכים עליה בורא מאורי האש כלומר שזה הוא מאור האש ולא מאור העליון. והנה זה האור המגושם נקרא על שם מושב התחתון שלנו שזה מקומו ויסודו באבן דומם ובשארי דברים התחתונים. ועל כן אמר הכתוב (שמות ל"ה, ג') לא תבערו אש בכל מושבותיהם ביום השבת, כלומר לא תבערו האש אשר בכל מושבותיבם ביום השבת, זה האור התחתון המגושם. ואמרו חז"ל הטעם כי אבל אתה מבעיר במדורות בית המוקד המאיר ובא מעצמו מאור העליון. והנה כאן כבר כתבנו שנשתמשו ישראל באור המאיר ובא מעולם העליון לראות על ידו בגנזי מטמוניות, הגם שהיה במושב התחתון שלהם כי לא הגיע העת לחדש האור בהארת הזמן אשר בו יופיע אור הגדול, רק מחסד אל אשר גבר עליהם לראות בו דברי סחורה אף דברי מלכים. וזה שאמר הכתוב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם כלומר לך ראה הגדולות שנעשה לישראל כי אור המבהיק ומאיר עולם, היה להם גם במושבותם במושב התחתון שלהם שאין עת להארת אור העליון, נשתנה עתה אור הימים להיות אור אף במושבותם כאמור.

מה שלמעלה מאש – הצור – מגלים את הפוטנציאל

  • הרבי מליובאוויטש, וידבר גו' זאת חוקת התורה, ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"א

והנההחילוק בין ב' עבודות אלו, עבודת צדיקים ועבודת הבע"ת, כפי שהם בבחי' הזמן, הו"ע ההפרש בין ששת ימי החול ליום השבת, דבששת ימי החול הו"ע ההתהוות מעשרה מאמרות, שכללותם הוא המאמר יהי אור, בחי' האש, שהו"ע עבודת הצדיקים, ובשבת הוא עבודת התשובה, שבת אותיות תשב58, אלא שתשובה זו היא בחינת תשו"ע59, ולא תשו"ת. וכיון שעבודת התשובה היא בבחי' הצור שלמעלה מבחי' האש (כנ"ל), לכן כתיב לא תבערו אש גו' ביום השבת, לפי שבשבת העבודה היא בבחי' הצור שלמעלה מבחי' אש, שהוא בחי' האור שלמעלה מההשתלשלות ואינו שייך לעולמות, וכנ"ל שבחי' אש, יהי אור, הוא בחי' האור שנמשך ע"י התומ"צ בבחי' בראתיו יצרתיו ועשיתיו, אבל בשבת שהו"ע השביתה מההתהוות, נמשך בחי' הצור, שהוא אור שלמעלה מהעולמות.

וזהוג"כ מה שמהפסוק לא תבערו אש גו' למדו בגמרא60 שאין עונשין בשבת, וכן למדו מפסוק זה שהגיהנם נח בשבת61, דלכאורה אינו מובן שייכות פירושים אלו לפירוש השל"ה בפסוק זה. אך הענין הוא, דבחי' האש שייך בו פגם כנ"ל, ולכן מבחי' אש דקדושה אפשר שישתלשל בחינת אש דלעומת זה, אך מבחי' הצור שלא שייך בו פגם כלל, הנה כנגד בחינה זו אין מנגד בלעומת זה. ולכן, בששת ימי החול שהעבודה היא בבחי' האש, אזי שייך ענין החטא והפגם, שלכן יש בו עונשים וגיהנם, משא"כ בשבת, כיון שההמשכה היא מבחי' צור, אזי במילא מתבטל העונשים והגיהנם, לפי שבבחי' זו אין פגם כלל

למנוע פירוד

  • הרבי מליובאוויטש, שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תש"כ.

ענין ההקהלה שייך דוקא כשישנו מצב של פירוד, שאז יש צורך בענין ההקהלה כדי לבטל את הפירוד.

ולכן, מיד לאחרי מ"ת – שאז הי' הענין ד"ויחן"41 לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד"42 – לא הי' צורך בענין ההקהלה; ורק לאחרי חטא העגל, שהוא דוגמת חטא עה"ד, שאז הי' ענין של פירוד – הנה למחרת יוהכ"פ, שאז אמר הקב"ה "סלחתי כדברך"43, אזי "ויקהל משה", כדי לבטל את הפירוד שנעשה ע"י חטא העגל. וענין זה נעשה עי"ז שלימדם תורה – תורה אחת.

וזהו גם שהציווי שנאמר כאשר "ויקהל משה" הוא "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"44 – כי, טבע האש לפרר ולהפריד, היפך טבע המים לדבק. ולכן "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", כי, בכל מקום שיהודי נמצא הרי זה מעמד ומצב של קדושת יום השבת, ולכן אין צריך להיות הבערת אש, שהו"ע של פירוד.

שים לב למה אתה בוער

  • הרבי מליובאוויטש, שיחת ש"פ תשא, שושן-פורים קטן, ה'תשי"ז

ועפ"ז יובן המשך הכתוב87 – "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", "במושבות אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר בבית המקדש"88 – ברוחניות הענינים89:

ענינה של אש הוא – חום ורתיחת הדמים. ועז"נ ש"ביום השבת", שבו היא ההבדלה מעניני העולם (כנ"ל), אין מקום ל"אש", חום ורתיחת הדמים, "בכל מושבותיכם", בעניני העולם, אלא רק בבית המקדש, בעניני קדושה.

והנה, מצינו שכל ישראל הם בבחינת שבת [דאף שבפרטיות הנה תלמידי חכמים איקרו שבת90, וכל ישראל הם בבחי' עמי הארץ לגבי תלמידי חכמים; אבל בכללות, כל ישראל הם בבחי' תלמידי חכמים, ואומות העולם הם עמי הארץ, ולכן נאמר91 "ועמדו זרים ורעו צאנכם", ע"ד ההנהגה דעמי הארץ לגבי תלמידי חכמים92], ולכן צריכה להיות אצלם התלהבות ורתיחת הדמים ("דער קאָך") בעניני קדושה בלבד, לא רק ביום השבת, אלא גם במשך כל השבוע, להיותם תמיד בבחי' שבת.

וכדי לבוא לידי כך שתמיד תהי' ה"אש" רק ב"בית-המקדש" – הרי זה ע"י לימוד פנימיות התורה.

כא. וזהו סדר הפסוקים:

"ויקהל משה" – "להקהיל קהילות בכל שבת ושבת" וללמוד חסידות,

ועי"ז נפעל "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת",

וכיון ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"93 – הרי זה פועל שגם במשך השבוע ילמד חסידות, ואפילו בשעה שלומד נגלה, או אפילו בשעה שעוסק בעניניו הגשמיים, יהי' ניכר הרושם של לימוד החסידות שבשבת: בהענינים הגשמיים – שיהיו ללא התלהבות ("אָן אַ קאָך"), ובלימוד הנגלה – יהי' ניכר שזהו יהודי שלמד חסידות.

87. ויקהל לה, ג.; 88.מכילתא עה"פ. וראה שבת כ, א; 89.ראה גם התוועדויות תשמ"ט ח"ב ע' 382. וש"נ.; 90.ראה זח"ג כט, א.; 91.ישעי' סא, ה.

אושר כרוך בהימנעות

  • חומת אנך על תורה, שמות ל״ה:ג׳ – חיד"א

לא תבערו אש. יובן במ״ש פרק כל כתבי אין הדליקה מצויה אלא בבית שמחללין בה שבת וז״ש לא תהיו סיבה להבעיר אש בכל מושבותיכם אם תהללוהו.

  • כלי יקר על שמות ל״ה:ג – רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

ועל צד הרמז ירמוז כאן אל העונש של מחללי שבת, כדאיתא (בשבת קיט:) אמר רב אין דליקה מצויה אלא במקום חילול שבת שנאמר (ירמיה יז כז) אם לא תשמעו לי לקדש את יום השבת וגו' והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה. אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה פירש"י היינו בשבת, וזה"ש כאן כל העושה בו מלאכה יומת. ואמר לא תבערו אש, לא תגרמו לכם ע"י שלא תשמרו את השבת כראוי שתבער האש בכל מושבותיכם בבתים ספונים שלכם ביום השבת, בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה עיין כ"ז בעוללות אפרים מאמר רס"ט.

  • קיצור בעל הטורים על שמות ל״ה:ג׳

לא תבערו אש אמר הקב"ה אור שלי פי' של גיהנם שובת בשבילכם גם אור שלכם יהא שובת:

  • כל פעם שאתה מקלקל משהו תחשוב אם יש בו ערך

ספורנו על שמות ל״ה:ג׳:

לא תבערו אש. אף על פי שההבערה בעצמה היא קלקול על הרוב, מכל מקום בהיותה כלי לכל המלאכות או לרובן היא אסורה בשבת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן