אני לא מרגיש כלום. מה עושים?

האם אני יכול להיות מחובר, קשור, לא מנוכר, גם מבלי להרגיש?
לפעמים האדם סובל מאטימות הלב ולכן הוא לא מרגיש דבר. במצב זה עליו לבטש את האטימות.
אבל לפעמים האדם מחובר בדרגה גבוהה יותר, למעלה מהרגשות, והגיע הזמן שיפסיק לחפש אורות.

מקורות

פרק כט

אך עוד אחת צריך לשית עצות בנפשו' הבינונים אשר לפעמים ועתים רבים יש להם טמטום הלב שנעשה כאבן ולא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפלה. וגם לפעמים לא יוכל להלחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו מפני כבדות שבלבו וזאת היא עצה היעוצה בזהר הקדוש דאמר רב מתיבתא בגן עדן אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה כו'. גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה כו' פי' נהורא דנשמתא שאור הנשמה והשכל אינו מאיר כל כך למשול על חומריות שבגוף.

מחשבות זרות

ובענין זה צריך האדם להתבונן ולעבוד עבודתו כדבעי, אבל כאשר אינו עובד עבודתו כדבעי, הרי מובן שנעשה אצלו במילא טמטום הלב, ועל זה ישנם העצות הנ"ל (ס"ב), ודי בהם כדי להעביר את טמטום הלב. אמנם טמטום המוח הו"ע שנוגע בעצמו ומהותו, שהרי נפש האדם היא נפש השכלית, וכאשר הטמטום הוא בהמוח ושכל, אזי הטמטום הוא בכל מהותו. ולכן אין מספיק לזה העצה דמבטשין לי', לב נשבר, אלא צריך להיות שינוי המהות לגמרי, שעי"ז מעביר גם את טמטום המוח. ונקודת הענין הוא, דאף שאמרו רז"ל עבירה מטמטמת לבו של אדם, הנה ע"י המשכת אור נעלה ביותר שפועל לשנות את מהותו, אזי נתבטל הטמטום.

טמטום הלב מפריע לשכל להתרגש

דשכל ומדות, שהם ב' מהותים הפכים, שהרי בהשגת השכל נרגש הטוב של עצם הדבר, ובמדות נרגש טוב הדבר בנוגע אליו, וענינו בעבודה, שבשכל הוא ההרגש דקרבת אלקים טוב, ובמדות הוא ההרגש דקרבת אלקים לי טוב30. ומצד החילוק דשכל ומדות במהותם, חלוקים הם גם באופנם, שמוחין הם בקרירות ומדות הם בחמימות והתפעלות, דכיון שהדבר נוגע אליו לכן הוא בחמימות והתפעלות כו'. אך מ"מ הנה המשכת המדות מהשכל הוא בדרך עו"ע. דהנה אמיתית ענין השכל אינו רק מה שמבין ומשיג בלבד, כי אם גם ענין ההרגש, שמרגיש בשכלו את הדבר, אלא שגם ההרגש להיותו בכלל המוחין הרי הוא כמהות המוחין, שלכן ההרגש אינו בנוגע לעצמו, כי אם שמרגיש את הטוב שבעצם הדבר, והוא בקרירות כו'. והרגש השכל הוא העילה להמדות, דכאשר מרגיש בשכלו את הדבר הנה בתחילה מתפעל במוחו על הדבר, והיינו, שהתפעלות השכל היא העלול מעילת הרגש השכל, שזהו עו"ע שבקירוב, ואח"כ נמשך מזה גם בלב, שזהו עו"ע שבריחוק, אבל גם זה בדרך עו"ע, שלכן נעשית המשכת אותה המהות ולא מהות אחר, שמהרגש השכל נעשה הרגש הלב, ומהתפעלות השכל נעשה התפעלות הלב. ומאחר שהוא בדרך עו"ע, לזאת הרי בהכרח שמהשכל יהי' התהוות המדות, דאם רק לא יהיו סיבות המונעות שהוא טמטום המוח וטמטום הלב הרי בהכרח שמהשכל יהי' מדות, לפי שהוא בדרך עו"ע. ועד"ז בהשתלשלות העולמות בריאה יצירה ועשי', שזהו ג"כ בדרך עו"ע, דעם היות שהיצירה היא בריחוק הערך לגבי הבריאה, עד שמלכות דבריאה נעשית כתר ליצירה, מ"מ, יש להם שייכות זל"ז, וכידוע31 דבריאה ויצירה הם דוגמת המחשבה והדיבור, והרי הדיבור מהמחשבה אינו יש מאין, כי אם גילוי ההעלם בלבד, שבתחילה היו אותיות הדיבור כלולים באותיות המחשבה, ואח"כ הם מתגלים מההעלם לגילוי. ועד"ז יובן גם בענין ההשתלשלות דבי"ע שהם בדרך עו"ע, שכללות ענין עו"ע אינו התהוות חדשה, כי אם, שהעלול הי' כלול תחלה בעילתו, ויציאתו לעצמו הוא שמתגלה מהעלמו, ולכן הנה לאחרי שמתגלה הרי הוא מציאות לעצמו ואינו צריך להעילה.