להפיק את המיטב משינויים, חוסר יציבות ונפילות
אנחנו מתאכזבים מנפילות רגשיות, מחוסר יציבות במצבי רוח אבל גם משינויים וחוסר יציבות חיצונית, במציאות חיינו.
כיצד מתמודדים עם חוסר יציבות ולמה שינויים ונפילות יכולים להוות דווקא מתנה והזדמנות.
מקורות
- הרש"ב, המשך תער"ב, חלק שני, ליל א' דחה"ש, העת"ר, תתר
התופעה
וכמו גם בהנהגה העליונה עם האדם (שהוא בחיר הנבראים ותכלית הכוונה כו') שבא בכמה שינוים דחו"ג הן ברוחני' והן בגשמי' כו',
וכמו שאנ"ר (שאנו רואים) שאין האדם עומד במעמד ומצב א' תמיד כ"א מתחלף מזמן לזמן כו',
וכמו בגשמי' שהוא בעליות וירידות בכל ימי חייו שלפעמים הוא בעושר וכבוד ומצליח בכל עניניו ולפעמים להיפך ח"ו או שבדבר א' הוא מצליח ובדבר א' אינו מצליח ח"ו כו',
וכמ"ש בזהר מקץ דר"ד ע"א דיש עתין וזמנין ידיען לטב ויש להיפך
כו', וכ"ה ברוחניות שאינו שוה בכל הזמנים
וכמו שבע יפול צדיק וקם שבין כל עלי' ועלי' יש ירידה ונפילה כו'…
ויש חילופים ושינוים בעבודה דלפעמים הוא בקטנות המוחין והמדות ולפעמים בגדלות.
וכמו שאנ"ר גם בכ"י (בכל יום) שלפעמים יקום בשמחה ובטוב לבב בגדלות המוחין ודעתו זכה ומיושבת עליו להשכיל בטוב בהשכלה אלקי', ויהי' אופן עבודתו בתפלה ג"כ בשמחה ובטוב לבב בהתפעלות ההתלהבות ובהתבוננות טובה בגדלות הבורא דיחו"ע ויחו"ת בעומק ההשגה ועומק הלב, וגם בבחי' ראי' מקרוב בעין השכל דחכ' שבמוח ולב כו' ובבחי' ביטול והזזה ממקומו לגמרי מכל וכל כו',
ולפעמים יקום בבקר בלב נשבר ושפלות ועוצב והכנעה בלי שום טעם כלל, ויהי' אופן עבודתו בתפלה בקטנות המוחין ורק במרירות ולב נשבר על ריחוקו מה' כו', ולא יוכל להעמיק דעתו ולבו בהתבוננות אלקי ולבא להתפעלות אה' בחדוה ועונג כלל רק במרירות ושפלות לבד בזאת יומשך כל עיקר עבודתו בתפלה כו', וזהו כענין יום ולילה דלילה הוא זמן השינה שהכחות פנימי' דשכל ומדות מסתלקים ואינו נראה
ונגלה אור וחיות פנימי בגילוי מנפשו רק קיסטא דחיותא לבד כו', וביום הוא גילוי הנפש בהתגלות המוחין והמדות כו', וכ"ה בעבודה לפעמים בגדלות ולפעמים בקטנות כו'
למה זה קורה?
יום שלם הוא דוקא כאשר כלול מיום ולילה כו'.
דהנה תכלית השלמות הוא דוקא כשיש ב' קוין דחו"ג (וכן הכוונה האמיתי' נשלם דוקא כשיהי' ב' קוין כו')
ואם יהי' רק קו א' א"ז שלמות כו',
וכמו עד"מ אדם שהוא רק בקו א' דחסד לבד או גבו' לבד אינו נק' שלם במדותיו ובדעתו, וכמו כאשר ישנא לכל אדם גם לאוהבו האמיתי שהוא בחי' הגבורות לבד א"ז שלמות כו', וכן להיפך כאשר יאהב לכל אדם אפי' לשונאו ויתנהג עמו בחסד שהוא בחי' החסדים לבד ה"ז ג"כ בלתי שלמות בנפש (ויהי' עי"ז היפך הכוונה וכדאי' בזהר דאלמלא דינא כו' חטאין סגיאין כו'),
רק צ"ל ב' הקוין חו"ג ויהיו במדה ומשקל באופן שיהי' כלולים זמ"ז, וכמו גם לשונאו שהוא שנא אותו לא ימנע מאתו מ"מ את הטוב מצד חלק הטוב שבו (וגם השנאה תהי' בשביל שיהי' עי"ז תיקון נפשו כו', שכ"ה אמיתי' הענין דהשנאה צ"ל לא מפני שנוגע אליו כ"א בכדי לתקן את נפש השונא כו'),
וכן לא יחפה על אוהבו בדבר רע שיעשה וישנא אותו קצת משו"ז,
ובזה גופא יהי' תערובות חסד ורחמים והוא שירחם עליו ויוכיחו ע"ז עד שיתתקן כו',
וזהו השלמות דוקא כשיש ב' הקוין והן כלולין זע"ז כו' (וכמו אברהם שהי' בתכלית מדת החסד ומ"מ הי' כלול ג"כ מבחי' הגבו' וכמ"ש עתה ידעתי כי ירא אלקי' אתה כו', וגם החסד וההשפעה הי' בכוונה שעי"ז הודיע אלקותו בעולם וא' ברכו למי שאכלתם משלו כו', ומי שלא רצה לברך הכביד עליו והתנהג אתו בגבורות כו' וכדאי' במד"ר וירא פמ"ט, וכמו"כ חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שוחרו מוסר כו'), וכ"ה השלמות בכל המדרי' כשהן בב' קוין דוקא כו'.
וז"ע אוא"ס למע' מע' עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית שזהו ב' קוין דחו"ג דלמע' מע' עד אין קץ הוא בחי' ההעלם בעצמו בעילוי אחר עילוי כו', ולמטה מטה עד אין תכלית הוא בחי' הירידה והגילוי עד למטה מטה כו', וזהו משלימות העצמות להיות ב' קוין דוקא כו' (ובעצמות זהו מה שביכולתו להאיר וביכולתו שלא להאיר כו' כמ"ש במ"א), וכן כל ההמשכות והגילוים מרוכ"ד עד סוכ"ד הוא בב' קוין דחו"ג כו', ובד"כ זהו בחי' האורות והכלים דהאור הוא בחי' חסד והכלי היא בחי' גבו' והו"ע הוי' ואלקי' כו', ובפרטי' באור גופא הוא בחי' האור שלמע' מהכלים והאור המתלבש בכלים והיינו שהאור שלמע' מהכלים הוא בחי' חסד שאינו מוגבל עדיין והאור המתלבש בכלים שבא בהגבלה ה"ז בחי' גבו' כו', גם י"ל להיפך שהאור שלמע' מהכלים הוא בחי' גבו' מפני שיש בו טבע ההעלאה והאור המתלבש בכלים מפני שהוא בבחי' ירידה והמשכה ה"ה בבחי' חסד כו'.
לזה קורה כי אני לומד לבנות כלים ואורת – תוכן ודרך להחזיק אותו. כל נפילה, כל חושך הוא כלי חדש לאור שיכול לבוא.
מה עושים? – רק לא ייאוש
(וע"כ לא יפול לב האדם בעצמו כשהוא בבחי' קטנות המוחין דכ"ה ס' ההמשכה מלמעלה בבחי' חו"ג שמזה הוא בחי' הקטנות וגדלות כו', וכשהוא בבחי' קטנות צריך לידע נאמנה שבאם רק יעבוד עבודתו יבא לבחי' גדלות כו', ואדרבא מבחי' הקטנות יבא לבחי' גדלות עליונה יותר כו' וכמשי"ת).
וזהו מה שנצטוינו במצות ק"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך,
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים ו, ז)
דב' ענינים אלו דבשבתך ובלכתך וענין בשכבך ובקומך הן ענין א' שהן ב' קצוות הרחוקים זמ"ז בתכלית כמו ההבדל הרחוק בין אור לחשך ויום ולילה כו', וכמו בשינוי העתים באדם שיש עתים שהוא בעילוי בנפשו בגדלות המוחין והמדות כנ"ל (ואז הוא נוח לבריות ומדבר עם כל אדם באהבה ומטיב חסדו כו' והוא עניו וסבלן באותה שעה ומעביר על מדותיו כו'), ולפעמים הוא להיפך בקטנות המוחין (ואז הוא ברוע לבב ולא יסבול לשום אדם כו'), וזהו כמו הריחוק
וההבדל בין בשבתו בביתו בשלוה ומנוחה בדירה נאה המרחבת דעתו של אדם כו' ויכול לקבל במוחו השגה דתו' או השגה אלקי' בגדולת ה' כו', ולהיפך כאשר נוסע בדרך שמטולטל ממקומו וטרוד בעסקיו ומוחו ולבו בל עמו שאינו כלי כלל לאיזה השגה וידיעה כו', ועכ"ז מצווה ועומד במצות ה' בקריאת התורה וק"ש גם בלכתו בדרך כמו בשבתו בביתו, כי מצות ק"ש וד"ת שבבחי' קטנות המוחין יעלו לה' כאשר רק מכוון לש"ש לעשות רצונו ית' ולקבל עליו עומ"ש באמונה פשוטה אף בלא מוח ולב כלל כו', וכמו בק"ש שעהמ"ט דידוע שזהו עבודה, שהרי התחלת עבודת היום הוא מן ק"ש שעהמ"ט כו' כידוע ומבו' במ"א, ומ"מ כשקורא ק"ש שעהמ"ט אף שהוא מנמנם עיף ויגע כו' ג"ז יעלה לרצון לה' כאשר הוא במח' טובה לש"ש גם בלא השגה ועומק הלב כלל כו', וכמ"ש דוד אם זכרתיך על יצועי בבחי' קטנות המוח והלב כו' ובאשמורות אהגה בך בבחי' הגדלות כו' (שזהו"ע בשכבך ובקומך בזמן שכיבה בחי' מדת לילה ובזמן קימה מדת יום כו') הכל שוין לפניו ית', וכ"ז הוא מפני שכ"ה המדה בב' המדרי' דיום ולילה שזהו משלימות העצמות להיות ב' קוין אלו כו', וע"כ שניהם שוין לפניו ית'.
