פסיכולוגיה בפרשה

לפתור את בעיית הרגשות השליליים • פסיכולוגיה בפרשה, אמור

פעולה אחת של הכהן בחג השבועות מלמדת על הנטייה של הרגשות השליליים להתעצם ולגבות מחירים נפשיים וגופניים והדרך להתמודד עם הנטייה הזו.

מקורות

  • ויקרא כג

בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם פֶּ֖סַח לַיהוָֽה׃

וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַיהוָ֑ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ׃

בַּיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃

וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

וְהֵנִ֧יף אֶת־הָעֹ֛מֶר לִפְנֵ֥י ה' לִֽרְצֹנְכֶ֑ם מִֽמָּחֳרַת֙ הַשַּׁבָּ֔ת יְנִיפֶ֖נּוּ הַכֹּהֵֽן׃

וַעֲשִׂיתֶ֕ם בְּי֥וֹם הֲנִֽיפְכֶ֖ם אֶת־הָעֹ֑מֶר כֶּ֣בֶשׂ תָּמִ֧ים בֶּן־שְׁנָת֛וֹ לְעֹלָ֖ה לה'׃

וּמִנְחָתוֹ֩ שְׁנֵ֨י עֶשְׂרֹנִ֜ים סֹ֣לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֛מֶן אִשֶּׁ֥ה לה' רֵ֣יחַ נִיחֹ֑חַ וְנִסְכֹּ֥ה יַ֖יִן רְבִיעִ֥ת הַהִֽין׃

וְלֶחֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד־עֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עַ֚ד הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־קָרְבַּ֖ן אֱלֹהֵיכֶ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃ (ס)

וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃

עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לה'׃

מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לה'׃

וְהִקְרַבְתֶּ֣ם עַל־הַלֶּ֗חֶם שִׁבְעַ֨ת כְּבָשִׂ֤ים תְּמִימִם֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד וְאֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם יִהְי֤וּ עֹלָה֙ לַֽיהוָ֔ה וּמִנְחָתָם֙ וְנִסְכֵּיהֶ֔ם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לה'׃

וַעֲשִׂיתֶ֛ם שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּ֑את וּשְׁנֵ֧י כְבָשִׂ֛ים בְּנֵ֥י שָׁנָ֖ה לְזֶ֥בַח שְׁלָמִֽים׃

וְהֵנִ֣יף הַכֹּהֵ֣ן ׀ אֹתָ֡ם עַל֩ לֶ֨חֶם הַבִּכּוּרִ֤ים תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י ה' עַל־שְׁנֵ֖י כְּבָשִׂ֑ים קֹ֛דֶשׁ יִהְי֥וּ לה' לַכֹּהֵֽן׃

וּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃

  • יש כמה שאלות:

מה משמעות ההנפה הזאת ביום מתן תורה, חג השבועות – שפותר את מתן תורה?

מדוע היו צריכים כבשים דווקא?

מדוע הלחם היה צריך להיות חמץ?

מדוע הניפו את שניהם יחד?

מדוע הכבשים לתמיד של שחר ובין הערביים היו קורבנות עולה, כליל לה' ואילו הכבשים של חג השבועות היו קרבנות שלמים?

  • אדמו"ר הזקן, לקוטי תורה

ביאור ע״פ והניף הכהן אותם

להבין את עולם התוהו והתיקון

הנה מתחלה נבאר ענין תהו ותיקון.

והנה שרש נפש האדם הוא מעולם התיקון נעשה אדם בצלמנו,

אכן שרש דצ״ח הוא מבחי׳ עולם התהו שקדם לעולם התיקון…

והענין יובן ממה שאנו רואים למטה באדם בחי׳ מציאות נבדל מכל הברואים שהוא מושל בכל הברואים וכמ״ש וירדו בדגת הים כו׳.

והענין הוא לפי שאדם הוא בחי׳ פרצוף כלול מעשר ספירות וכל המדרגות של כל הברואים ואינו בבחי׳ מדרגה ומדה אחת מיוחדת לבד כמו שארי הברואים שיש לכל א׳ מדה מיוחדת בלתי הרכבה מזולתו כלל כמ״ש ואת כל עוף כנף למינהו כו׳ נפש חיה למינה כו׳,

כמו ד״מ בעופות הנשר טבעו רחמני על בניו והעורב טבעו אכזרי, הנה לא יש בנשר הרכבה מאכזריות כלל שמטבע העורב, וכמ״כ להיפוך בעורב אין כלל מטבע הנשר שלא יש בו נטי׳ ממדת האכזריות אפילו כמלא נימא שיתגלה בעורב אחד פעם א׳ רחמים

והיינו מחמת כי נבראו טבעם במדה א׳ בלתי התכללות ממדות אחרות.

והיינו לפי ששרשם מעולם התהו שהיו הספירות זה תחת זה ולא היו בסוד פרצופים וקוין שהוא בחינת ההתכללות וכדלקמן.

… אבל לא כן האדם הוא בטבעו מורכב מכמה מדות שונות דבר והיפוכו (ולשון הרמב״ם )(בהקדמה לפירוש המשניות) כל מיני בעלי חיים והאילנות יש להם פעל אחד בלבד או ב׳ פעלים כו׳ אבל האדם יעשה מעשים רבים משתנים זה מזה כו׳.

התכללות המידות

 והנה מלבד שיש לו מכל הע״ס ג׳ שכליים וז׳ מדות אף גם זאת בכל מדה מהמדות והשכליים הוא כלול ג״כ משאר המדות

 …ולכן נקרא האדם עולם קטן.

וכ״ז הוא מחמת שנברא בצלם ודמות שלמעלה אדם דלעילא אשר הוא בחי׳ פרצוף ופרצוף הוא קשר ע״ס וכל ספירה כלולה מע״ס …

וכל אלה אין בשאר הברואים לבד מאדם שנברא בצלם אלקים שהוא בחי׳ אדם העליון שכולל הכל…

כו׳ כך האדם לפי שנעשה בצלם אלקים וכולל ג״כ הבחי׳ דצ״ח לכן הוא מושל ורודה בכולם…

למה כך הוא האדם

ב והטעם לכ״ז למה אדם דוקא הוא בא בהתכללות ופרצוף ולא שאר בעלי חיים היינו מפני דשרש אדם הוא מעולם התיקון ושרש דצ״ח הוא מעולם התהו שקדם לבחי׳ תיקון וכנ״ל, דהנה שבירת הכלים דתהו היה מחמת שהיה ריבוי האור והכלי הי׳ קטן מהכיל ולכן נשברו הכלים ונפלו למטה בבי״ע והאור נסתלק למעלה. ולכן נעשה אח״כ עולם התיקון מיעוט האור וריבוי הכלים. והנה מהו ענין ריבוי האור היינו התגלות האור בתוקף ובתגבורת בתכלית

ולכן היו ז׳ מדות דתהו זה תחת זה בלי התכללות זה מזה כלל, מחמת כי האור והמדה הי׳ בא בהתגלות ובתגבורת לכן לא היה מתחבר עם המדה שכנגדו והיו ענפין מתפרדין.

עד״מ למטה מה שארז״ל לעולם יהא רך כקנה וזהו דוגמת עולם התיקון ואל יהא קשה כארז שזהו בחי׳ עולם התהו.

 ד״מ איש הקשה במדותיו בלי נטות מהם כלל.

כך היה אותו האור והמדה בא בחוזק והתגלות המדה ההיא לכן לא היה נכלל ממדה אחרת כלל מחמת ריבוי התגלות המדה ההיא וזה נקרא ריבוי האור אשר כל אחד על מעמדו דמדה ההיא דייקא בלי התכללות היפוכו ולכן לא היו יכולים הכלים לסבול האור הרב והחזק ונשברו ונפלו בבי״ע והאורות נסתלקו למעלה שנשארו למעלה בבחי׳ העלם.

אמנםעולם התיקון הוא מיעוט האור היינו שאין המדה באה בתגבורת כ״א דוגמת ענין רך כקנה שיכול לנטות ממדתו.

וע״כ הוא בבחי׳ קוין והתכללות המדות זה מזה חסד כלול מגבורה וגבורה מחסד.

וזהו כי התיקון הוא בחי׳ אדם משא״כ בתהו כנ״ל בשם הזהר והיינו כי האדם הוא בחי׳ פרצוף שהוא התכללות מע״ס יחד וגם כל הע״ס כלולים מכולם ולהיות בחי׳ התכללות זו זהו דייקא בעולם התיקון מטעם הנ״ל.

והנה מ״מ בחי׳ תהו קודמת והגבה למעלה בשרשה מבחי׳ תיקון …

אך אעפ״כ מצד ההתכללות הנ״ל יש בתיקון מעלה גבוה שאינה בבחי׳ תהו. כי יש בתיקון  גילוי אור א״ס שאין בתהו והוא כמ״ש בזהר קוב״ה לא שריא אלא באתר שלים פי׳ קוב״ה הוא עצמות המאציל אנת הוא שלימותא דכולא ואינו שורה אלא באתר שלים היינו כשיש התכללות למטה וקשר וחיבור הע״ס יחד אזי ישכון בהם אור א״ס שלימותא דכולא מה שלמעלה מע״ס ולאו מכל אלין מדות איהו כלל.

משא״כ כשכל מדה היא בפ״ע אין זה כלל אתר שלים שיהיה השראה משלימותא דכולא כו׳.

ולכן בתיקון ע״י ההתכללות בבחי׳ פרצוף אדם העליון נמשך השראת אור א״ס משלימותא דכולא משא״כ בעולם התהו

וזהו מעלה יתירה ועצומה דבחי׳ אדם שבתיקון על עולם התהו

 (וז״ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כו׳ וכמו שמצינו במ״ת ויחן ישראל באחדות אז ניתנה תורה.///

ג והנה אחר ששוכן בבחי׳ תיקון הארת אור א״ס שלמעלה מע״ס עי״ז יכולים אח״כ ליכלל המדות והספירות בבחי׳ ביטול במציאות ממש יותר מקודם שהיה ההתכללות רק מחמת חלישת התגלות האור כענין רך כקנה כו׳ אבל לא בחי׳ עצמיות הביטול ממש. אכן בהגלות נגלות עליהם גילוי אור א״ס שלימותא דכולא אשר כל המדות כאין נגדו. כי כשמו כן הוא שאינו בבחי׳ מדה ח״ו אלא למעלה מעלה עד אין קץ אפילו מבחי׳ חב״ד מקור המדות.

ואזי המדות היו לאחדים ובטלים ממש כנר בפני אבוקה באורו ית׳ המאיר להם ואין תופסים מקום כלל.

ומעתה יובן ענין נעשה אדם כו׳ וירדו בדגת כו׳ כי האדם הוא מבחי׳ תיקון אשר יש בו השראת אור א״ס וגם התכללות כולם כנ״ל ולכן יכול האדם דייקא לרדות ולמשול בכולם

והנה לכן יש ג״כ באדם הבחירה.

וכמ״ש הרמב״ם פ״ה מהל׳ תשובה שע״ז נאמר הן האדם היה כאחד ממנו. כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ וכו׳ ע״ש.

והיינו כמ״ש במ״א שבחיר ה זו נלקחה מבחי׳ גבוה מאד שהוא בחי׳ הממשלה שהמלוכה והממשלה לחי עולמים ע״ד כשעלה ברצונו הפשוט כו׳ ואין מעכב על ידו ועד״ז הוא בחי׳ הבחירה שניתן לאדם עד שאין מי שמעכב על ידו אך לפי שבחינה ומעלה הרמה זו ירדה ונתלבשה למטה בגוף הגשמי ובנה״ב שכלולים מטוב ורע ע״כ יכולה להיות ממשלה זו גם לבחור הרע ח״ו ה׳ ישמרנו וזהו וייצר כו׳ ויפח באפיו כו׳ צמצומים רבים עד שירד כח בחירה וממשלה זו למטה. אבל שרש בחינה זו נלקחה ממקום גבוה מאד ועיין בפרדס שע״ד פ״ט ומה שניתן בחירה וממשלה זו לאדם היינו לפי ששרש בחי׳ אדם הוא נעלה מאד כנ״ל.

ועתה נבוא לענין תנופת הלחם ע״ג שתי הכבשים. רק מתחלה נקדים ענין השתי כבשים התמידין שבכל יום. דאיתא בפע״ח שער ה׳ פ״ג בענין עולת התמיד שכל עולה הוא בחי׳ לאה שהיא עליונה ושם הדינים הקשים כולם ולכן בא עולת התמיד כנגדה למתק דינה.

ועיין בהרמ״ז ר״פ צו שהקשה שהרי עיקר זיווג של שחרית הוא דיעקב  ורחל. ופי׳ שמ״מ צריך ג״כ מיתוק לדיני לאה כו׳ ע״ש. וביאור ענין דזיווג יעקב ורחל ולאה ושע״ז באו השני תמידין להמתיק הדינים כו׳.

 כי הנה כתיב כרחל לפני גוזזיה נאלמה ורחל היינו כבש והוא בחי׳ מל׳ שנמשלה לרחל. לפי שמצינו שיש ברחל טבע ההכנעה יותר מכל הבהמות. וגם לכל רואה מעירה רחמים עליה וקולה קול המעורר רחמנות.

עוד בקטגוריה זו:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן