אומנות ראיית הטוב וכיצד להפוך קללות לברכות

אנחנו אלופים בלראות את הרע והחיסרון בכל דבר.

המיומנות של ראיית הטוב תשנה את חיינו בכל המישורים.

רשב"י מלמד את בנו ואותנו כיצד עושים זאת.

מקורות

• מסכת מועד קטן ט, ב' (ביאור שטיינזלץ, ספריא)

יוֹנָתָן בֶּן עַסְמַיי וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים תנו [שנו] פרשת נדרים בי [בבית מדרשו] של ר' שמעון בן יוחי, לאחר שסיימו את הלימוד הזה איפטור מיניה באורתא [נפרדו ממנו לשלום בערב]? אבל לא יצאו מן העיר, לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה [לבוקר חזרו ושוב נפרדו ממנו]. אמר להו [להם]: ולאו איפטריתו מיני באורתא [והאם לא נפרדתם כבר ממני בערב]?

אמרו ליה [לו]: למדתנו רבינו שתלמיד שנפטר מרבו ומוסיף אחר הפרידה ולן באותה העיר, צריך ליפטר ממנו פעם אחרת, שנאמר לאחר גמר שמחת חנוכת הבית: "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך" (מלכים א' ח, סו), וכתיב [ונאמר]: "וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם" (דברי הימים ב', ז, י) והרי היום השמיני הוא יום שמיני עצרת, עשרים ושנים בתשרי, ונאמר ששלח את העם למחרת ביום עשרים ושלושה!

אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר (שהרי ודאי לא יצאו מן העיר ביום החג עצמו ונשארו ללון) צריך ליפטר ממנו פעם אחרת כפי שעשו ישראל ביום שלאחר החג (ביום העשרים ושלושה)…

אמר לו רבי שמעון לבריה [לבנו]: בני האדם הללו שני חכמים אלה אנשים של צורה הם, כלומר, אנשים חכמים ונבונים, זיל גביהון דליברכוך [לך אליהם שיברכו אותך]. אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי [הלך ומצא אותם שהם מקשים כתובים זה על זה]:

הבחינו בבנו של רבי שמעון אמרו ליה [לו]: מאי בעית הכא [מה רצונך כאן]? אמר להו [להם]: שאמר לי אבא: זיל גבייהו דליברכוך [לך אליהם שיברכוך].

אמרו ליה [לו] ברכה זו:

יהא רעוא [יהי רצון] שתזרע ולא תחצד [תקצור],

תעייל [תכניס] ולא תיפוק [תוציא], תיפוק [תוציא] ולא תעייל [תכניס], ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, [שיחרב ביתך ותגור באכסנייה], לבלבל פתורך [שיתבלבל שולחנך], ולא תחזי שתא חדתא [תראה שנה חדשה].

כי אתא לגבי אבוה [כאשר בא אל אביו] אמר ליה [לו]: לא מבעיא דברוכי [די שלברך] לא בירכן [בירכו אותי] אבל צעורי צעורן [אלא אף ציערו אותי] בדברים רעים.

אמר ליה [לו] אביו: מאי [מה] אמרו לך?

ענה לו: הכי והכי [כך וכך] אמרו לי, אמר ליה [לו] אביו: הנך כולהו ברכתא נינהו [אלה כולן ברכות הן] ואמרו בלשון חכמה, וכך פירושן:

למ

• מסכת שבת (לג, ב):

"מפני מה נקרא ר' יהודה ראש המדברים בכל מקום? שישבו ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון וישב לידם יהודה בן גרים. פתח ר' יהודה ואמר, כמה נאים מעשיה של אומה זו (רומאיים) תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה ר' שמעון בן יוחאי ואמר, כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין – להושיב בהן זונות. מרחצאות – לעדן בהן עצמן. גשרים – ליטול מהן מכס. כשנשמעו הדברים למלכות, אמרו, יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג"

• אבות ג, ג

 רבי שמעון אומר, שלשהיב שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (ישעיהו כח), כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום.

אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו משלחנו של מקוםיד ברוך הוא, שנאמר (יחזקאל מא), וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'.

• וזו משמעות הברכה:

• "שתזרע ולא תקצור:

תזרע ולא תחצד [תקצור] כוונתם: תוליד בנים ולא ימותו.

בנים רגשות, לא תקבור ילדים רגשיים, התלהבות ותשוקה.

• תכניס ולא תוציא:

תעייל [תכניס] ולא תיפוק [תוציא] כוונתם: תעייל כלתא [תכניס כלות] לבניך ולא לימותו בנך דליפקון [ימותו בניך שייצאו הכלות בגלל זה ממך].

מוליד בנים שישפיעו, שיוציאו החוצה. היה משפיע ולא מושפע

• "שתוציא ולא תכניס:

תיפוק [תוציא] ולא תעייל [תכניס] כוונתם: תוליד בנתא [בנות] ולא ימותו גוברייהו [בעליהן] וליהדרו לותיך [וכתוצאה מכך יחזרו הבנות אליך].

רגש השפעה חשוב אבל צריך גם קבלה, שתלמד לקבל, ומה שאתה מקבל יהיה אמיתי. שיישאר בך.

• "שביתך ייחרב ותהיה אורח ותשב באכסנייה:

ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך [שייחרב ביתך ויתיישב מלונך] — דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתך [שעולם זה הוא בית המלון שלך, והעולם הבא הוא ביתך], דכתיב [שנאמר]: "קרבם בתימו לעולם" (תהלים מט, יב), ואמרו חכמים: אל תקרי [תקרא] "קרבם" אלא "קברם", כלומר, הקבר הוא בית קבוע לעולם, ובירכו אותו שלא ישב בביתו הקבוע, אלא דווקא במלונו, כלומר: יאריך ימים.

לא התוצאות, לא העתיד יוליך אותך אלא הרגע הזה.

• "יתבלבל שולחנך" –

לבלבל פתורך [שיתבלבל שולחנך], כוונתם: בבני ובנתא [בבנים ובנות] מרובים, ויהיה רעש ובלבול בשולחן.

אל תיבהל מעתים של רגשות הומים. זה חיות ועדיף חיות מהעדרה.

• "ולא תראה שנה חדשה":

ולא תיחזי שתא חדתא [תראה שנה חדשה], כוונתם שלא תמות אנתך [אשתך] ולא תנסב אינתתא אחריתי [תישא אשה אחרת], שעליה נאמר: "כי יקח איש אשה חדשה לא ייצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת" (דברים כד, ה).

לא תאבד את כוח הבינה.