להיזהר מחיים אטומים • פסיכולוגיה בפרשה, שלח

חיים אטומים הם חיים שבהם אני מנותק רגשית מהמעשים שלי, אני מאבד משמעות, ערך והתרגשות. איך מונעים חיים אטומים?

מקורות

למאמר הרבי מליובאוויטש, ויהיו בני ישראל במדבר, ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ג

אדמו"ר הזקן, ליקוטי תורה

• במדבר יג

וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר׃

וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב׃

וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה

וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים׃

וּמָ֣ה הָ֠אָרֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים׃

וַיִּלֹּ֙נוּ֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן כֹּ֖ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם כָּל־הָעֵדָ֗ה לוּ־מַ֙תְנוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם א֛וֹ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֖ה לוּ־מָֽתְנוּ׃

וְלָמָ֣ה יְ֠הוָה מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִהְי֣וּ לָבַ֑ז הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ שׁ֥וּב מִצְרָֽיְמָה׃

וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה׃

וַיִּפֹּ֥ל מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן עַל־פְּנֵיהֶ֑ם לִפְנֵ֕י כָּל־קְהַ֥ל עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְכָלֵב֙ בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה מִן־הַתָּרִ֖ים אֶת־הָאָ֑רֶץ קָרְע֖וּ בִּגְדֵיהֶֽם׃

וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד׃

אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ יְהוָ֔ה וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃

אַ֣ךְ בַּֽיהוָה֮ אַל־תִּמְרֹדוּ֒ וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵעֲלֵיהֶ֛ם וַֽיהוָ֥ה אִתָּ֖נוּ אַל־תִּירָאֻֽם׃

חוזרים לעץ בעניין מקושש העצים

וַיִּהְי֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּמְצְא֗וּ אִ֛ישׁ מְקֹשֵׁ֥שׁ עֵצִ֖ים בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃

וַיַּקְרִ֣יבוּ אֹת֔וֹ הַמֹּצְאִ֥ים אֹת֖וֹ מְקֹשֵׁ֣שׁ עֵצִ֑ים אֶל־מֹשֶׁה֙ וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאֶ֖ל כָּל־הָעֵדָֽה׃

וַיַּנִּ֥יחוּ אֹת֖וֹ בַּמִּשְׁמָ֑ר כִּ֚י לֹ֣א פֹרַ֔שׁ מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃ (ס)

וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָאִ֑ישׁ רָג֨וֹם אֹת֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃

וַיֹּצִ֨יאוּ אֹת֜וֹ כָּל־הָעֵדָ֗ה אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֛וֹ בָּאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֶת־מֹשֶֽׁה׃

• מדרש אגדה, במדבר ט״ו:ל״ב

ד"א למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית, שבשעה שאמר הקב"ה מקושש חייב מיתה, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אין לו פשע בדבר זה, שמא היה בדעתו שלא ישכח את השבת ולשמור המצות שהוא יום השבת ואינו נושא תפילין עליו, לפי שאין חייבין בתפילין, ולא היה לו פשע שמא שכח שהוא שבת, אמר הקב"ה למשה כבר התרו בו, שנאמר וימצא ואמרו לו שבת ולא שמע, ולכן מחוייב סקילה, וממה שאמרת שאינו לובש תפילין אני אצוה לבני במצות שחייב להתעטף בציצית בשבת, ואז יהא מזכיר מצות שבת, כמו שנאמר וזכרתם את כל מצות ה' (פסוק ל"ט):

• שני לוחות הברית, תולדות אדם, בית ישראל כ״ו

…הנה המקובלים קוראים השתלשלות האצילות בשם אילן, ואילן זה של הקב"ה הוא עץ חיים האמיתיות נשמת כל חי.

ובתיבת עץ מרומז שם יהו"ה בגלגול חציו על חציו. כיצד י"ה, י' פעמים ה', ה' פעמים יו"ד, עולה ק'. אחר כך ו"ה, ו' פעמים ה', ה' פעמים ו', עולה ס'. הרי מנין ע"ץ.

ועל זה בא הרמז בפסוק (במדבר יג, כ) היש בה עץ אם אין, רצה לומר יתבוננו אם בה השגחת הש"י והיא ארץ אשר יהו"ה דורש אותה (דברים יא, יב), או אין.

וכאלו היה אומר היש יהו"ה בקרבה, אם אין.

ואמר כלב (במדבר יד, ט) סר צלם מעליהם ויהו"ה אתנו, צל"ם בגימטריא עץ, כי אנחנו יושבים בסתר שלו, זהו ויהו"ה אתנו.

 והנה התורה נקראת גם כן ע"ץ כמו שכתוב (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, וחביב אדם שנברא בצלם העולה ג"כ במנין הזה, הרי הם מקושרים בשם יהו"ה. ועל זה אמר הכתוב נעשה אדם בצלמנו:

ועל דבריהם השיבו (במדבר יד, ט), סר צלם, ואין להם זכות מגין ושלם עון האמורי. ויש לפרש סר צלם על דרך שכתב בזוהר פרשת וירא (ח"א קב, ב), בענין (בראשית יח, ד) השענו תחת העץ, בההוא אילנא הוה ידע מאן דאתאחיד בהקב"ה, ומאן דאתאחד בעבודה זרה. מאן דאתאחד בהקב"ה, אילנא פריש ענפוי וחפי על רישיה. ומאן דאתאחד בעבודה זרה, כו' ענפוי מסתלקין לעילא כו', עד מיא סלקין לגביה כדין ידע אברהם דאיהו מסאבא ובעי טבילה כו' עיין שם, והעתקתיו לעיל בפרשת וירא. וזהו שצוה משה לראות היש בה עץ, ואמרו רז"ל (עי' ב"ב טו, א. ורש"י במדבר יג, כ) זכות, וקשה איך נרמז הזכות בעץ.

אלא הכוונה לבדוק בעץ הזה אם הוא מיצל עליהם בודאי יש להם זכות, ובהיפך לא. והם לא השיבו דבר. אך יהושע וכלב ענו, כי סר צלם, ואנחנו ה' אתנו כי היה מיצל עלינו ובזה אנו בצל שדי:

• אדמור הזקן

וחטא המקושש היינו שעוקר דבר מגידולו היינו שמפריד היש להיות נפרד בפ"ע בבחי' דבר נפרד ולא יהיה בטל במקורו המחיה ומהוה אותו כו' וביום השבת שאז התחברות עה"ד ועה"ח שהיש בטל כו' עליות העולמות כו' לכן העוקר דבר מגידולו שהוא להיות יש בפ"ע הפך הביטול במקורו הוא חייב כו' כי עי"ז פוגם בעצים הנ"ל עה"ד ועה"ח כו',

• הרבי מליובאוויטש, ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ג

וכןהוא גם בענין המדות, אהוי"ר טבעיים, שאפשר שהמדות יהיו במדידה והגבלה, והיינו שהרגש האהבה אינו מצד הרגש טוב הדבר בעצם, כי אם מצד ההרגש שדבר זה טוב לו, היינו שחושב אודות מציאותו ומה כדאי בשבילו כו', שאז האהבה היא בהגבלת מציאותו.

ומזה יכול לבוא למעמד ומצב של אהבה דלעו"ז, שתהי' האהבה בענינים זרים כו', והיינו, דכיון שגם כשיש לו האהבה דקדושה הרי הוא במציאותו ואפילו בישותו, שהרי האהבה היא מצד הרגש הטוב לו, לכן אפשר שאח"כ תהי' האהבה בענינים דלעו"ז.

 וכמו"כ ביראה, דאף שענין היראה הוא באופן של ביטול יותר מאהבה²¹, מ"מ, אפשר שגם היראה תהי' מצד מציאותו, היינו, לא יראת חטא שירא מהחטא עצמו, אלא יראת העונש, שזהו מה שנוגע למציאותו, ואז אפשר שאח"כ תהי' יראה זרה, שהו"ע של רע²². והיינו, דעם היות שבשעת התפלה מתבונן כדבעי אליבא דנפשי', ומתעורר באהבה אמיתית ויראה אמיתית, מ"מ, כיון שהוא במציאותו וישותו, אזי אפשר שאחרי התפלה יהיו האהוי"ר בענינים דלעו"ז. וזהו"ע המדידה וההגבלה בהעבודה דמדות.

וכןהוא גם במוחין, שהו"ע ההתבוננות המביאה לאהוי"ר

החיים אטומים כשאתה מתנתק מהתכלית, מהכוונה. מהשליחות שלך.

החיים אטומים כשאתה עוסק רק בעצמך.

ויהיובני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת¹,

 ואיתא בזהר² ב' פירושים, פי' הא', שעצים קאי על עץ החיים ועץ הדעת, והמקושש עצים הוה דייק על אלין אילנין הי מנייהו רב על אחרא כו', והיינו, שמקושש הוא מלשון היקש, שהקיש את ב' העצים לידע איזה מהם רב.

ופי' הב', שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא כו' (כפירוש הפשוט שהי' מקושש עצים ביום השבת ולכן ענשו אותו בעונש מות). וצריך להבין,

מהו הענין שהקיש העצים לידע איזה מהם רב, ומהי השייכות של פירוש זה להפירוש הפשוט. וגם צריך להבין דיוק הלשון מקושש עצים ביום השבת,

 דלכאורה הי' צריך להקדים ביום השבת תחילה ואח"כ מקושש עצים, שהרי העיקר הוא שדבר זה הי' ביום השבת, וממש"נ מקושש עצים תחילה ואח"כ ביום השבת, משמע, שעיקר ההדגשה היא על הענין דמקושש עצים כשלעצמו.

ב) ולהביןזה יש להקדים תחילה ענין עץ הדעת.

דהנה, בתרגום ירושלמי³ איתא אילן דעתא כל מאן דאכיל מיני' מפריש בין טב לביש. ולפי זה אינו מובן מהו גודל החטא דאכילה מעץ הדעת, עד כדי כך, שבעבור זה נקנס האדם בעונש מיתה לו ולזרעו אחריו עד אשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ

⁴, דלכאורה, כיון שכל מאן דאכיל מיני' מפריש בין טב לביש, לא זו בלבד שאין זה חטא כלל, אלא אדרבה, שהרי כל ענין העבודה ותכליתה הוא להבדיל בין טוב לרע.

ומובן מזה שעץ הדעת מצד עצמו הוא במדריגת הקדושה, שהרי כל מאן דאכיל מיני' מפריש בין טב לביש, שזהו כללות ענין העבודה,

אלא שבריבוי ההשתלשלות אפשר להיות מזה ענין של רע. ועפ"ז יובן שעץ הדעת הי' בגן עדן, דהנה, ג"ע הוא כולו קדושה, ואינו סובל ענין שהוא היפך רצון העליון, שלכן לאחר שחטא האדם נאמר⁵ וישלחהו ה' אלקים מגן עדן גו' ויגרש את האדם גו'⁶, וכמובן גם מזה שג"ע הוא תשלום השכר על קיום התומ"צ בעוה"ז, שהשכר הוא זיו תורתם ועבודתם⁷, שמזה מובן שג"ע הוא כולו קדושה, וא"כ, איך אפשר שיהי' בג"ע גם הנטיעה של עץ הדעת, ולא עוד אלא שאדה"ר יאכל מפירותיו. אך הענין הוא, שעץ הדעת מצד עצמו הוא במדריגת הקדושה, אלא שבריבוי השתלשלות אפשר להיות מזה ענין של רע (כנ"ל).