שלוש דרכים להתגבר על תחושת חיסרון, סתמיות וריקנות

תחושת חיסרון, סתמיות וחוסר משמעות, מקפלים בתוכם קריאה גדולה לחיות חיים אחרים. להתעורר ולא לוותר לחיצוניות ולשיגרה. בשיחה שלוש דרכים להתמודדות עם החיסרון בביאור אדמו"ר הזקן לפסוק: "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי".

מקורות

• שיר השירים ב, ה

סַמְּכ֙וּנִי֙ בָּֽאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי־חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃

שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃

• אבן עזרא על שיר השירים ב׳:ה׳

באשישות. היין:

[רפדוני.] שימו רפידתי [סביבי] תפוחים ובלשון קדר (כמו) סעדוני [או חזקוני]:

• רלב"ג רבי לוי בן גרשום, שיר השירים ב׳:ה׳

להורות על חוזק החשק אמרה שחלש לבה כמנהג החושקים. ואמרה לשאר כחות הנפש שיתנו לה מסעדים מחזיקים הלב כמו האשישות והתפוחים וזה כלו לפי המשל:

• מצודת דוד על שיר השירים ב׳:ה׳

סמכוני באשישות. מרוב הגעגוגין שבאו לה אמרו לבני ביתה הקריבו אלי בלגיני היין להשיב נפשי, ותציעו מטתי בתפוחים המעלים ריח טוב להבריא אותי, כי חולה אני על כי כלתה נפשי לאהבת החשוק ההוא והנמשל הוא שתאמר כנסת ישראל לחכמים ולזקנים אמצו ברכי הכושלות וחזקו ידי הרפות לנחם אותי בהחזרת השכינה למקומה, כי כלתה נפשי לה:

• מאמרי אדמו"ר הזקן, הכתובים (מתומצת)

מאמר כנסת ישראל בגלות.

היא חשה חיסרון, חשה מרחק

שנקראת חולת אהבה שחולי זה בא כשאינו יכול למלאת חפצו ורצונו

וכענין מעשה באחד שהעלה בליבו טינא

• סנהדרין עה, א (בביאור הרב שטיינזלץ)

אגב הדברים שהסברנו בענין חובת "יהרג ואל יעבור" לגבי עריות, אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו לאהבה באשה אחת והעלה לבו טינא שנעשה חולה מאהבה, ובאו ושאלו לרופאים מה לעשות בו. ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל לו. אמרו חכמים: ימות ואל תבעל לו. אמרו הרופאים: לפחות תעמוד לפניו ערומה. אמרו חכמים: ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. הציעו הרופאים: תספר (תשוחח) עמו מאחורי הגדר במקום צינעה, שיהיה לו מעט נחת בדבר. אמרו חכמים: ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.

ומעירים, פליגי בה [נחלקו בענין זה] רב יעקב בר אידי ור' שמואל בר נחמני. חד [אחד מהם] אמר: אשת איש היתה, וחד [ואחד מהם] אמר: פנויה היתה. ומבררים: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שאשת איש היתה, שפיר [יפה] ומובן הדבר, שיש כאן משום גילוי עריות ושאר דברים השייכים לכך, ולפיכך לא הותר לו שום קירוב אליה. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שפנויה היתה מאי כולי האי [מה כל זה], מדוע אמרו שימות ולא תעשה מה שביקש?

רב פפא אמר: הטעם הוא משום פגם משפחה, שאין רשות לבייש את משפחתה בשל כך. רב אחא בריה [בנו] של רב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות, שאם ישמעו לטענה שכזו, יהיו בנות ישראל מופקרות לכל מי שמתאוה להן.

ושואלים: אם פנויה היתה, ולינסבה מינסב [ושיישא אותה]! ומשיבים: לא מייתבה דעתיה [תתישב דעתו] על ידי נישואין, מפני הטעם שאמר ר' יצחק. שאמר ר' יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה של היתר וניתנה לעוברי עבירה, שנאמר: "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם" (משלי ט, יז), ולכן לא תתיישב דעתו של זה על ידי נישואין.

אדמו"ר הזקן:

ועניין החולי הוא שהחיות הוא בצמצום ובהעלם,

כך הנה ישראל אומרים פעמים בכל יום ואהבת – מלשון אבא ורצון שיהיה אלוקיך בגילוי.

וגילוי זה אי אפשר להיות נקרא חולת אהבה

ועניין העלאת הטינא הוא עניין חולת האהבה – פירוש האהבה הגדולה שהיא מעצמיות הנפש עד כלותה לגמרי

אי השגת האהוב היא הגורם לחולי.

והוא הגורם שמסתלקים כוחות חיות הנפש המחיה את הלב.

אבל כשכבר השיג הדבר ומתענג בו אין בזה בחינת הסתלקות כלל כי אם אדיקות והתקשרות נפלאה באותו הדבר

וזהו בקשת כנסת ישראל –

סמכוני ורפדוני באשישות ותפוחים.

שהאשישות והתפוחים ירפאו לחולה בחינת חולת האהבה

ועניין הרפואה הוא רק להשיב את הנפש, כי על ידי החולי נסתלק אור חיות הנפש מלהאיר בכלי הגוף ואינו שורה רק בהעלם ובצמצום גדול.

וכך הוא בחינת רפואה בכנסת ישראל – להמשיך אור וחיות אלוקית שיתפשט בגילוי למטה בכל כוחות נפשו

אשישות – הם ענבי היין

• הושע ג, א

וַיֹּ֨אמֶר ה' אֵלַ֗י ע֚וֹד לֵ֣ךְ אֱ‍ֽהַב־אִשָּׁ֔ה אֲהֻ֥בַת רֵ֖עַ וּמְנָאָ֑פֶת כְּאַהֲבַ֤ת יְהוָה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהֵ֗ם פֹּנִים֙ אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְאֹהֲבֵ֖י אֲשִׁישֵׁ֥י עֲנָבִֽים׃

רש"י – אשישי ענבים. פי' מנחם גביעי יין אוהבי' להשתכר ביינם ואינם עוסקים בתורה וכן מצינו שמוכיחם במקום אחר על כך השותים במזרקי יין (עמוס ו׳:ו׳):

שהיין כנוס ועצור בתוכם בהעלם והוא בחינת יין המשמח אלוקים ואנשים…

והנה היין כנוס ועצור בענבים בהעלם ואחר כך נסחטים ויוצא היין לגילוי, על כן יש בטבע היין לגלות כל סוד

וכן היין הוא המשמח

וזהו ענין נכנס יין יצא סוד, כי התורה נתלבשה בדברים גשמיים ועל ידי זה יצא סוד הוא בחינת אהבה מסותרת שיש בכל נפש מישראל.

וזהו ענין יין המשמח אלקים פירוש כי התהוות נבראים יש מאין הכל הוא על ידי שם אלוקים ועל ידי שנכנס יין יצא סוד שהוא ביטול היש באה השמחה לאלוקים דוקא שיוצא מבחינת הצמצום…

והנה כתיב החכמה מאין תימצא (איוב כחי ב)

רפדוני בתפוחים – הוא שמעלת התפוח על כל מיני בשמים הצרי והציפורן הוא לפי שהם אינם אוכל

מה שאין כן התפוח שהוא מאכל ומריח ועל כן גדלה מעלתו ואף ממשקה שמריח

והנה הריח הוא בחינת מקיף, איזה דבר שהנשמה נהית ממנו

שיש ג' דוונין בתפוח שהם בחינת חיצוניות מראה – לבן ואדום והממוצע שניהם יחד. והם מורים על עצמיות התפוח, החמיצות והמתיקות והממוצע שהוא חמיצות ומתיקות יחד ובלשון הקודשנקרא נעימות.

אבל המתיקות לבד אינו מחייה ומשיב את הנפש – והוא כאשר נתכלל החמיצות במתיקות והחמוץ הוא המתוק.

כמו כן בחינת התענוג העצמי הנמשך מלמעלה למטה האירה את פנ אדם והוא המקור לכוח השפעת השכל הוא האהבה עצמה.

רפדוני בתפוחים – תקיפו אותי בהתקשרות תמידית במהותו ועצמותו

וזהו שמאלו תחת לראשי – שמאלו הוא בחינת גבורות שבתענוג, והוא שמאל הדוחה מואס בחייו ויוצא מכל כוחות נפשו המקושרים בעולם הזה – וזהו ביכולת האדם להגיע למדריגת חולת אהבה בתגבורת התשוקה הנפלאה ויכול להשליך נפשו מנגד ולבטל כל רצונתיו ההפוכיים

וזהו תחת לראשי – שישים כל המנגד מאחורי ראשו

אבל ימינו – שהוא המשכת התענוג העצמי תחבקני