לגלות את פנימיות הרגשות: איך להפוך רגשות קשים לחיוביים – תשעה באב

האם ניתן להפוך רגשות והתנהגויות קשות של כעס, ביקורתיות ודין לרגשות חיוביים של אהבה, נתינה ונעימות. מתי רגשות יכולים להתהפך, מתי לא ואיך זה אפשרי.

מקורות

אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים וְהָפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙ וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם׃ ירמיהו לא יג

מלבי"ם באור המילות על ירמיהו ל״א:י״ג:א׳

אבלם לששון. ושמחתים מיגונם ההבדל בין ששון לשמחה. השמחה היא בלב, והששון הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות השמחה כמו לבישת בגדי יו"ט ודומיהם, וכן האבל הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות האבל, והיגון הוא בלב, וע"כ מגביל אבל נגד ששון, ושמחה נגד יגון, ועמ"ש (ישעיה ס"ס ל"ה)

"והפכתי אבלם לששון", "והפכתי" דייקא, והיינו, שאין זה באופן שמבטלים את האבל ובמקומו בא ששון, אלא שהאבל עצמו מתהפך לששון, כי, כשם שבעבודת האדם הנה ע"י תשובה אמיתית "זדונות נעשו לו כזכיות", הרי זה פועל גם ב"אבלם", שהוא המסובב של החטאים, שיתהפך לששון, כשם שהחטאים נהפכו לזכיות.

מאמרי אדמו"ר הזקן, ירמיהו

והפכתי אבלם לששון – להבין, גם אם יבנה בית המקדש במהרה בימינו, ולא יהיה אבל ביום טוב, מדוע יקבעו יום טוב ושמחה בתשעה באב.

הלא אין כאן אלא הנחה מן היגון ושמחה זו מה היא

אך הענין מובן על פי ההקדמה מתחילה הידוע שכל עיקר השתלשלות הוא במידת החסד

כי חסד אל כל היום.

שהרי כל השפעה גם של גבורות –  חסד הוא – כשיורד ומצטמצמם בשביל המקבלים – שיוכלו לקבל.

ומכל שכן התלבשות שמתלבשים זה בזה מעילה לעילה בירידות המדרגה בוודאי חסד גדול הוא כגון שמתלבש השכל במדה והמדה מתלבשת באותיות כידוע,

שזהו בחינת חסדים מגולים

מצד שחפץ ורצון הטוב להיטיב מתלבש הוא בכמה לבושים

כדי שיוכל המקבל לקבל השפע כו'.

וכל שהחסד יותר מתלבש בכמה לבושים והעלמות ונמצא כל עיקר ההתלבשות הפרצופים הוא מחמת חסד עליון – כי אמרתי עולם חסד יבנה.

והנה עם כל זה חסד זה אינו פנימיות החסד אלא בחינת חיצוניות בלבד.

אבל הפנימיות אינה מתגלה אלא בהפך ממש דהיינו בדין וצמצום גמור

ויובן זה על דרך משל אב האוהב את בנו מצד הטבע

הנה אהבה זו ישנה בלבבו מאליו בתמידות

אך היא בהעלם בטבע האב לבן

והנה כשהבן נופל לארץ או מתטנף בטינוף וכדומה

אז ירגז האב מאוד עליו על אשר הושפל ונמאס כל כך

והרי כעס זה הוא בא לידי דין גמור

שמיסרהו על זה לכך ולא מצד השנאה כלל

כי אם לא היה אוהבו לא היה איכפת לו כלל אם הושפל ונמאס – כמו שלא יכעוס בנפול לארץ בן חבירו

ואדרבא בכעס זה באה האהבה בהתגלות גדולה ובהתלהבות רשפי אש תשוקת עוז האהבה ביתר שאת הרבה מכפי שהיתה האהבה תחילה בהעלם בלבו

שהרי מחמת עוז אהבתו אליו נגע מאוד ללבבו מה שטנף בצואה

וכל שהבן יקר בעיניו יותר, יותר יגיע זאת השיפלות ללבבו – נמצא שהאהבה נתגברה ביותר בשעה שכעס ורגז והיה פנימיות עוז האהבה  –

ומתחילה היה בלבבו רק בחינת חיצוניות האהבה  – על ידי התלבשות גבורות ודין

ונמצא בכעס זה יש ב הפכים – דהיינו פנימיות הכעס זה הוא רק בחינת חמימות רשפי אש תשוקת האהבה שמביאו לכעוס

וחיצוניות הכעס – בא לידי דין גמור להכותו וליסרו היפך האהבה

והיינו הלבשה בדבר המנוגד ממש

אבל אין ההלבשה אמת – שהרי אנו רואים אחר שיוסר ההלבשה של ההכאה – דהיינו לאחר שכבר קיבל את עונש ההכאה וכלה בו רוגזו וכעסו – נשאר פנימיות הכעס לבד – כלומר עוז אהבתו שהביאו לידי כעס זה

ואז יבכה האב עליו בעין חמלה יתירה, למה הכהו כי הייתה ההכאה דין ממש

ומכל זה יובן הנמשל בתשעה באב שחרב בית המקדש מפני עוון הבנים שהיה בבחינת כעס ורוגז גדול ששפך כאש חמתו כמובאר בכעס זה יש בו פנימיות וחיצוניות

חיצוניות – שבא לידי דין גמור

פנימיות עוז אהבתו בשרפי אש

לעתיד לבוא, שיבררו הגבורות הקשות ששפך כאש ריבוי ותוספת אורה ושמחה באור חסד עליון מכמו שהיה תחילה החסד בהעלם לבד.

שעכשיו בזמן הגלות חג הפסח הוא יום טוב ושמחה, דהיינו חיצוניות חסד עליון לבד, שהוא ירידת השפע מעילה לעילה בהתלבשות רבות

שכל זה רק בחינת האהבה המסותרת בהעלם כמו שמטבע הטוב להיטיב אבל לא בריבוי ותוספת אור בבחינת התלהבות יתירה כמו שהוא על ידי הכעס

אך כל זמן שהכעס האלוקי מלובש בחיצוניות הלבוש שהוא הדין גמור בזמן הגלות  – הרי זה היפוך האהבהממש.

אבל לאחר שינחם ה' עמו וישוב ללבו עוז האהבה והיינו הטעם שלעתיד לבוא יתהפכו הקללות עצמם ברכות יתירות מפני פנימיות האהבה שיש בהם

ובזה יובן הפכתי אבלם לששון דווקא

וכשיסיר הלבוש יתראה הפנימיות – וזהו והפכתי –

שתשעה באב ופסח ענין אחד הם

לפי שעכשיו היום טוב שהוא גילוי אור חסד עליון בכל הפרצופים מחיצוניות לבד והוא הפסח והפנימיות שלו בהעלם.