שלושה שלבים בהתפתחות הרגשית | פסיכולוגיה בפרשה, שופטים

כיצד מאבחנים התפתחות רגשית לעומת העדר התפתחות? מהי בכלל התפתחות רגשית – ואיך עוברים בין המצבים הרגשיים השונים.

מקורות

כִּֽי־תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל־אֹיְבֶ֗יךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֙כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כי ה' אֱ-לֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וְהָיָ֕ה כְּקָֽרָבְכֶ֖ם אֶל־הַמִּלְחָמָ֑ה וְנִגַּ֥שׁ הַכֹּהֵ֖ן וְדִבֶּ֥ר אֶל־הָעָֽם׃

וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃

רש"י:

אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. אַרְבַּע אַזְהָרוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁמַּלְכֵי הָאֻמּוֹת עוֹשִׂים, מְגִיפִין בִּתְרִיסֵיהֶם כְּדֵי לְהַקִּישָׁן זֶה לָזֶה כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁיַּחְפְּזוּ אֵלּוּ שֶׁכְּנֶגְדָן וְיָנוּסוּ, וְרוֹמְסִים בְּסוּסֵיהֶם וּמַצְהִילִין אוֹתָם לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסֵיהֶם, וְצוֹוְחִין בְּקוֹלָם, וְתוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָרוֹת וּמִינֵי מַשְׁמִיעֵי קוֹל:

אל ירך לבבכם. מִצַּהֲלַת סוּסִים:

אל תיראו. מֵהֲגָפַת הַתְּרִיסִין:

ואל תחפזו. מִקּוֹל הַקְּרָנוֹת:

ואל תערצו. מִקּוֹל הַצְּוָחָה (שם):

אדמו"ר הזקן: כי תצא למלחמה על אויביך וגו׳. הנה איתא בזוהר שעת צלותא שעת קרבא ומלחמה זו היא מה שכתוב מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור. שבכל דור ודור ובכל יום ויום צריך להיות מלחמה זו בנפש האדם כי זה לעומת זה עשה אלהים נפש דקדושה מעשה דבור ומחשבה מדות ושכל דקדושה וכנגדה נפש החיונית הבהמיות כו׳ ולאום מלאום יאמץ. וצריך האדם להגביר נפש דקדושה ושעת מלחמה היא שעת התפלה שאז הוא שעת הכושר למעלה וכו׳

..

הנה בפרטי ההגדלה יש בזה ג' מדרי' כללים עיבור יניקה ומוחין, 

עיבור הוא תכלית הקטנות ותכלית ההעלם שלא יש בזה עדיין גילוי המוחין, וכמו עד"מ הולד כשהוא במעי אמו ה"ה מקופל ראשו בין ברכיו שההתגלות הוא רק נה"י לבד וחב"ד וחג"ת הן בהעלם כו', ולכן אין זה נחשב עדיין בכלל ציור אדם, דאדם הוא מוחין ומדות ובעיבור להיות שאין בזה עדיין מוחין ומדות אין זה בכלל ציור אדם עדיין כו'.

המשך תער"ב, חלק שלישי, המשך בכתב, שלא נאמר, א'רכב

ג' מדרי' מוטבע מורגש מושכל..

שהן חב"ד חג"ת נה"י,

מוטבע בחי' נה"י

מורגש חג"ת

ומושכל חב"ד,

והכל הוא בהמדות רק שזהו הגדלת המדות בג' מדרי'

דעיבור יניקה מוחין כו'.

דהנה מוטבע הן טבע המדות כמו שהן בתולדה מבטן (בל"א נאטור),

רחמני או אכזרי קמצן או פזרן רך הלבב או קשה הלב

וכה"ג שפלות והתנשאות חדוה או עוצב כו',

וכללותן הוא בחי' חסד וגבו' והיינו אם טוב או רע כו',

וכה"ג בכל המדות בהתפארות וניצוח הכל נולד בטבע באופן פרטי בכאו"א

ואין א' דומה לחבירו כו',

הגם שבכאו"א ישנם כל המדות מ"מ אין א' דומה לחבירו בפרטי התגלות המדות

שזהו הטיית הנפש וכל הכחות אם בחסד או בגבו' או בהתפארות כו' (והכל כפי ההשרשה שרשיות שבעצם הנפש כו' כמו שנת"ל).

אך ענין מוטבע הוא שהמדות המוטבעים בתולדה אינם ניכרים כלל ואינם עדיין בהתגלות כלל כו', והיינו שאינם בהתגלות גם בעצמו להיות נרגש בנפשו וגם אינם ניכרים אל הזולת כו',

וכמו התינוק מיד שנולד הרי אינו ניכר עדיין באיזה מדה הוא אם בטבע החסד או בטבע הגבו' כו', וכשם שבעת העיבור שהרי גם אז כבר יש בו המדות הרי אינם ניכרים כלל, כמו"כ מיד שנולד ישנם בו רק שהן בתכלית הקטנות וההעלם שאינם ניכרים ונרגשים כלל לא בעצמו ולא לזולתו כו'

(ולפי זה מה שנק' מוטבע הוא ל' טבעו בים סוף כו' והיינו שהן בתכלית ההעלם ביותר כו', וע"פ פשוט הוא שאין כאן רק ההטבעה לא התגלות דבר כו'),

רק אחר גידולו בשנים קצת יבוא הכל לגילוי בכל פרטי מדותיו ע"י היניקה שיונק חלב אמו נעשה הגדלת המדות

(דכשם שחומר מתגדל ע"י היניקה שהוא ע"י התענוג שבהחלב שעי"ז הוא הגידול כו', ולכן הגידול בחומר גופו במשך ימי היניקה הוא בערך יותר מהגידול שאח"כ כו',

מפני שעיקר ההגדלה הוא מן התענוג, וכמו מים שמצמיחים שזהו מחמת התענוג שבהם כו', כמו"כ האדם עץ השדה שצומח מקטנות לגדלות כו' הגדלה שלו הוא מן התענוג שבחלב כו',

וכמו"כ הגדלת המדות הוא ע"י חלב היניקה ומבחי' התענוג שבזה כו'),

והוא שבאים בגילוי קצת, והגם שמלובש בבחי' קטנות דמעשי נערות, אבל יכולים להכירו במהות טבעו בכל מדותיו איך ומה יהי' כשיגדל בשנים,

וכמו בוצין בוצין מקטפוהי ידיעה כו' (קישוא קישוא עוד מגדילתו הוא ניכר, ברכות, מח, א),

ונגדלים המדות מעט מעט במשך השנים דבן ג' וד' שנים עד שיגדל כל צרכו שהמדות מתגדלים ומתגלים כו'.

וזהו הנק' מורגש בכלל שיש כאן מדות בהתגלות שהן בבחי' גילוי דבר מה בעצמו ונגלים אל הזולת כו',

ובעצם המדות אין כל חדש בעצם תוארם היינו בהטבעת המדות שלא ישונה בטבעו מהיפוך להיפוך כמו מרחמניות לאכזריות וכה"ג רק שמתגדלים ומתגלים כו'.

והנה אנו רואים שהגדלת המדות אינו רק בהתגלות שלהם כ"א שהמדות הן בדברים גדולים יותר, דבקטן מדותיו הן בדברים קטנים ובגדלות הן בדברים גדולים,

ודברים הקטנים שרצה בקטנותו אינו רוצה כלל בגדלותו ואדרבא הוא מתבייש בהם כו',

וזה בהכרח אינו מהמדות מצ"ע כ"א מצד השכל כו', כי המדות מצ"ע אינם משתנים כו',

וכמו שאנו רואים בבע"ח שהן טבעים בעצם מהותם הרי אינו משתנה בהם טבעם לעולם כו',

והאדם שמשתנה טבע מדותיו עכ"פ בזה שרוצה דוקא בדברים גדולים הוא מצד השכל שמנהיג את המדות ומראה להם מה לרצות כו',

וכידוע שהשכל הוא כמורה דרך אל המדות כו', ועם היות שהמדות הן כמו שהן בתולדתן מ"מ ההנהגה שלהם הוא ע"י השכל, וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש שלפי אופן השכל לפי כזה הן המדות אם בקטנות או בגדלות כו', וא"כ גם תחלת התעוררות המדה הוא ע"י השכל כו'. והגם שהמדה היא טבעית בו שבטבע מדותיו הוא חסדן ואוהב או רגזן ושונא וכה"ג, אך זהו ההפרש בין קטנות לגדלות, דבקטנות התעוררות המדה היא רק מצד ההטבעה ובגדלות ההתעוררות היא מצד השכל

עם היות שההתעוררות היא כמו הטבע שלו בעצם המדה אם בחסד או בגבו' כו',

כי המדות אינם משתנים בעצם מהותם כו' (וגם הטיית השכל הוא כפי ההטבעה מפני שרשה בההשרשה עצמיות כו'),

ומ"מ מתעורר מצד השכל דוקא כו'.

דהנה אנו רואים בחוש שגם מדות הטבעים כמו לאהוב דבר הטוב ולמאוס ולברוח מדבר הרע ומזיק ה"ז ג"כ תלוי בשכל ודעת שבמוח דוקא,

דכאשר יתבונן בדבר הטוב ונאהב באיכות טובו בעצם ואיך שטוב לו הדבר אז יתעורר בלבו להמשך איליו באהבה וחמדה,

וכל מה שיעמיק מחשבתו ביותר בהפלגת הטוב ההוא יתפעל יותר בלבו באהבה ותשוקה יתירה כו',

אבל כשאינו מעמיק מחשבתו ולא יתבונן כ"כ במהות ואיכות הדבר הטוב והנאהב הזה לא יתפעל בלבו באהבה ותשוקה כ"כ רק בקרירות ובחיצוניות מאד, עד שיכול להיות שכאשר יסיח דעתו ומחשבתו לגמרי מהדבר הזה לא יתפעל בלבו כלל לדבר הזה,

אף שרואה אותו מקרוב ומצד טבע מדותיו צריך להיות נמשך איליו ומ"מ לא יומשך לבו כלל לזה כו', וכן הוא ביראה הטבעית שטבע האדם לירא מכל דבר הרע ומזיק לנפשו ולמאוס בו בתכלית, והנה כל שיעמיק מחשבתו ודעתו בהפלגת הדבר באיכות ומהות הרע בהפלגה יתירה יהי' התפעלות היראה והפחד ביותר עד שיגיע לעומק לבו,

וכל שאינו מעמיק מחשבתו ודעתו בזה לא יתפעל ביראה כ"כ ולא יפחד כ"כ עד שיכול לדחותו מלבו לגמרי,

ואם יסיח דעתו מזה ויבטלנו בלבו יכול להיות שגם שעומד מקרוב לארי' או לסטים ולא יפחד כלל כו',

 וכמ"ש הרמב"ם בה' מלכים פ"ז הט"ו וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בל"ת שנא' אל ירך לבבכם ואל תראו כו',

והיינו מפני שהיראה תלוי בהעמקת הדעת דוקא ואם יסיח דעתו לא יפחד כלל כו'. הרי שגם התעוררות המדות טבעים תלוי בשכל ודעת דוקא, וממילא ההתעוררות שלהם הוא כפי אופן חיוב השכל, שזהו מה שהשכל מגביל את המדה ומחליש את המדה כו',

דהמדה מצד ההטבעה היתה בהתגברות יתירה, אבל כאשר מתעורר עפ"י חיוב השכל אז היא

רק כמה שהשכל מחייב כו'…

והנה הגדלת המדות שע"י השכל הוא ג"כ בחי' מורגש רק שזהו המורגש שמצד השכל ונעשה אחר ימי היניקה כו', דהנה הגדלת המדות שבמשך ימי היניקה זהו בחי' מורגש שבמדות דהיינו שהמדות הן בהתגלות כו' כנ"ל (וזה נעשה ג"כ ע"י השכל דיניקה הוא בחי' מוחין כנודע (וגם ההגדלה הנ"ל שאחר היניקה הוא ג"כ מהמוחין דיניקה כו'),

וכמו שאנו רואין בתינוק בימי היניקה שיש בו קצת הכרה שכליות כו', רק שההגדלה שבימי היניקה הוא הגדלת החומר שברוחניות להיות מוכן לקבל צורה כו',

דמוטבע לבד שאין המדות ניכרים כלל ואין בהם גילוי השכל כלל אין כאן שום הכנה כלל לקבלת הצורה כו', ובימי העיבור ההגדלה היא רק הגדלת החומר לבד כו', ובימי היניקה הוא הגדלת הרוחניות והיינו המדות כו', רק שזהו רק התגלות המדות שהעיקר הוא רק מצד ההטבעה לבד ה"ז בחי' חומר שברוחניות כו',

והוא רק הכנה לקבלת צורת השכל כו',

דהשכל הוא עיקר הצורה כו', דבד"כ המדות הן בחי' חומר והשכל הוא בחי' צורה כו', והיינו מפני שהמדות הן ההטבעה שבנפש,

ונת"ל דטבעי הוא חומרי ושכלי הוא רוחני שזהו צורת הנפש כו',

וע"כ בימי היניקה שהעיקר הוא רק התגלות המדות אעפ"י שיש בזה גם קצת שכל ה"ז רק הגדלת החומר שברוחניות כו', וה"ז בחי' מורגש שבמדות שהוא הכנה לקבל צורת השכל שזהו לאחר היניקה והוא בחי' מורגש שמצד השכל כו'). וענין המורגש בזה הוא שהמדות הן ע"פ הכרת השכל שמכיר בשכלו שצריך לרצות כך או כך כו'…