הרמב"ם וארון הספרים היהודיהתמודדות עם קשיים ומשברים

עצות הרמב"ם ובעל התניא לניצחון במלחמה

מה צריך כדי לנצח במלחמה? איך צריך לשלוח את החיילים שלנו מבחינה מנטלית ומה התפקיד של כל אחד ואחת מאיתנו בימים האלה.

מקורות

אדמו"ר הזקן

פרק כו

ברם כגון דא צריך לאודעי כלל גדול כי כמו שנצחון לנצח דבר גשמי כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו ככה ממש בנצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן כ"א בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם.

איך צריך לצאת למלחמה. עם מארש ניצחון. עם ביטחון.

  • משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות  ז׳

"מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" כְּמַשְׁמָעוֹ.

שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה.

  • אדרת אליהו, דברים כ׳:ח

מי האיש הירא ורך הלבב. ר״ע אומ' כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. ריה״ג אומ' זה המתירא מעבירות שבידו ולפיכך חסה עליו התורה:

  • ליקוטי מוהר"ן, תנינא מ״ג:א׳

וְכֵן לְהֵפֶךְ, רַכֵּי־לֵבָב הֵם מִתְפַּחֲדִים. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (דברים כ׳:ח׳): אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: הַיָּרֵא וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי רַךְ־לֵבָב, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מִתְיָרֵא, כַּנַּ"ל:

  • שפת אמת, דברים, שופטים ט״ז:ד׳

בפסוק הירא ורך הלבב דרשו חז"ל מעבירות שבידו. כי לא הי' שום פחד לבנ"י במלחמה אם לא הי' עבירה בידם. כי כל אנשי מלחמה היו קדושים וכשהי' הירהור חטא בא' מהם כתיב ולא ימס כו' לבב אחיו פי' שהי' מביא הירהור גם בלבם. ורך הלבב הוא כל שלא ניתקן ב' היצרים כמ"ש בכל לבבך ואם לא נתהפך ב' הלבבות נאמר ילך וישוב לביתו פי' שעדיין יש לו מלחמה בנפשו כנ"ל:

  • חזקוני, דברים כ׳:ח׳:ד׳

וישב לביתו ויביא מים ומזון לבני המלחמה, אבל בונה ונוטע ומארס אינו מביא מים ומזון, בד״‎א במלחמת רשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

  • הרמב"ם:

וּמֵאַחַר שֶׁיִּכָּנֵס בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה יִשָּׁעֵן עַל מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה

וְיֵדַע שֶׁעַל יִחוּד הַשֵּׁם הוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמָה

וְיָשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ

וְלֹא יִירָא וְלֹא יִפְחָד

וְלֹא יַחְשֹׁב לֹא בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּבָנָיו אֶלָּא יִמְחֶה זִכְרוֹנָם מִלִּבּוֹ וְיִפָּנֶה מִכָּל דָּבָר לַמִּלְחָמָה.

וְכָל הַמַּתְחִיל לַחְשֹׁב וּלְהַרְהֵר בַּמִּלְחָמָה וּמַבְהִיל עַצְמוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה.

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, ג) "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם".

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל דְּמֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִין בְּצַוָּארוֹ.

וְאִם לֹא נִצֵּחַ וְלֹא עָשָׂה מִלְחָמָה בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁשָּׁפַךְ דְּמֵי הַכּל.

שֶנֶּאֱמַר (דברים כ, ח) "וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ".

וַהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (ירמיה מח, י) "אָרוּר עשֶֹׁה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה" וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם.

וְכָל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ בְּלֹא פַּחַד וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בִּלְבַד. מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא נֵזֶק וְלֹא תַּגִּיעֵהוּ רָעָה.

 וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, כח) "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ" וְגוֹ' (שמואל א כה, כט) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ":

  • הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם, כב, חלק שני, שיחת ש"פ שמיני, 291

ובנוגע לעניננו:

כשם שביוצאי-צבא למלחמה בגשמיות, הסדר הוא שתחלה בוחנים אותו אם הוא "גאָדין" – ראוי לשירות – או אינו "גאָדין"45, כן הוא ביוצאי-צבא היוצאים למלחמה ברוחניות, שתחלה עליו להיות "גאָדין".

וכיצד נעשים "גאָדין" למלחמה – הרי זה כדברי כ"ק אדמו"ר נ"ע46: "כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו"47, לכל הענינים הגשמיים. אין לו לחשוב על שום דבר. עליו להתנהג באופן ד"האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר גו'"48, לא להתחשב עם אף אחד; הוא מתחשב רק עם פקודתו של מפקד הצבא, ואזי הרי הוא ראוי למלחמת בית דוד49.

נשאלת השאלה: הרי כיבוד אב ואם היא מצוה בעשרת-הדברות? – ובכן, זהו אמנם "חשבון" ("אַ חשבון איז דאָס טאַקע"), אבל למלחמה – אינו ראוי!

כשמדובר אודות מלחמה – אין להתחשב בשום ענין, ורק באופן כזה הרי הוא ראוי למלחמה. ואם יש לו חשבונות אחרים – הרי הוא בכלל "מי האיש הירא ורך הלבב", עליו נאמר50 "ילך וישוב לביתו"!…

הוא ילך לביתו ויאכל בשבת "טשאָלנט" כו', אבל למלחמה – אינו ראוי, והמלחמה תצטרך להיעשות ע"י חבירו הטוב ממנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן