המחיר הגבוה של חינם | פסיכולוגיה בפרשה, חיי שרה
מי לא אוהב לקבל חינם? אבל יש מחיר לחינם ולמולו יש רווח גדול ביגיעה, במאמץ שמתבטא בכסף שאני משלם על הדברים שאני באמת צריך.
מקורות
- בראשית כג, א-כ
וַיָּ֙קׇם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר׃
גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי׃
וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃
שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃
וַיָּ֧קׇם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת׃
וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר׃
וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִּ֛י בְּתוֹכְכֶ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃
וְעֶפְר֥וֹן יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּעַן֩ עֶפְר֨וֹן הַחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר׃
לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃
וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה׃
וַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃
אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר׃
וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר׃
גר ותושב- רש"י: גר ותושב אנכי עמכם. גֵּר מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת וְנִתְיַשַּׁבְתִּי עִמָּכֶם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה אִם תִּרְצוּ הֲרֵינִי גֵּר, וְאִם לָאו אֶהְיֶה תּוֹשָׁב וְאֶטְּלֶנָּה מִן הַדִּין, שֶׁאָמַר לִי הַקָּבָּ"ה לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת:
- אבן עזרא על בראשית כ״ג:ט׳
בכסף מלא. וההפך חסר:
- באר מים חיים, בראשית ל״ג:י״ט
ומודיע עוד הכתוב כי בכסף מלא קנאה ולא עמד על המקח לנכות דבר מה. ולפי ערך גדולת יעקב ודאי שלא היה עומד המוכר עמו וכמו עפרון לאברהם. ואמנם הוא לא רצה בזה וטעמו כטעם אברהם זקנו שאמר (בראשית כ"ג, ט') בכסף מלא יתננה לי. כי ידוע אשר כל קניני הגוי כשהם עומדים תחת ידו הרי הם תחת רשות החיצונים והקליפות הנאחזים בהם וכשמוכר הנכרי בעין יפה שנותנין לו כסף מלא כל דמי שוויה ויותר אז מסלק הנכרי כל דעתו ורצונו מזה ונתנה בעין יפה ברצון הטוב, ואז מסתלק כל כוחו ורשותו, וכל כוחות הטומאה וחיצונים והקליפות בטלין ומבוטלין והולכים להם מן המקום הלזה וקם ברשות הקונה עם כל כוחי הקדושה שבקרבו כמאמר הכתוב (שם שם, י"ז) ויקם שדה עפרון לאברהם למקנה. שהכח שהיה לעפרון בשדה ההוא נסתלק מכל וכל, וקם הכל למקנה אברהם תחת ידו ורשותו. אבל אם אין הנכרי מוכרה ברצון שלם אז עוד קצת דעתו על מקום ההוא ואינו מסתלק מכל וכל ושולטין בו עוד מכוחות החיצונים שלו. ועל כן עשה יעקב אבינו כשקנה מיד בני חמור לא עמד על המקח ונתן להם כאשר חפצו מאה קשיטה בכדי להפיס דעתו לתת עיניו בממון יתירה שנותן לו ויסתלק מכל וכל. וכן דוד המלך ע"ה כשרצה ארונה לתת לו הבקר והכלים והמוריגים לא רצה ואמר (שמואל-ב כ"ד, כ"ד) לא כי קנו אקנה מאותך במחיר. הכל כדי להסתלק דעת ורשות הנכרי מהם מכל וכל בכדי שיוכל להשרות הקדושה על מקום ההוא כי מקום שיש בו קצת אחיזה לרוח הטומאה אי אפשר להקדושה לשרות על מקום ההוא. ועל כן אמר אברהם בלשון בכסף מלא יתננה לי כי נודע פלוגתת חז"ל (בבא בתרא ל"ז:) אם מוכר בעין יפה מוכר אבל הנותן ודאי בעין יפה נותן. ולזה אמר בכסף מלא שאתן לו ממון כל כך עד אשר יתננה לי שיהיה כנותן שבעין יפה נותן. וכזה עשה יעקב שנתן להם כל אשר החליטו מפיהם בפעם ראשונה. ולזה מודיע הכתוב סכום המקח לומר כי זה הסכום הוא דמי הקנין כאשר רצו הם בעצמן בפעם הראשון בכל רצונם כדבר האמור (ועיין ברבה (ע"ט, ז') עד כמה עלה הסכום לסך גדול מאוד).
- חתם סופר על התורה, חיי שרה ט׳
בכסף מלא יתננו לי, כ' רבינו בחיי ג' מקומות בא"י ניקנו לנו בכסף, מקום קבר, ומקום הר גריזי' ועיבל קנה יעקב במאה קשיטה, ומקום מקדש, קנה דהע"ה מארונה היבוסי, ונ"ל היינו תורה עבודה גמ"ח כי מקו' הר גריזי' ועיבל הוא כריתות ברית התורה באלה ושבועה וערבו', היינו תורה, מקום בהמ"ק היינו עבודה ומקום קבר היינו ג"ח, והנה כסף מלא רוצה לומר כסף במילואו כזה כ"ף סמ"ך פ"י, עולה ש"י להנחיל לאוהבי י'ש', ג"פ ש"י עולה תתק"ל, ס"ת את השמים ואת הארץ, והם שנותיו של אדה"ר ע"ה:
- הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם, כד – שנת תשי"ט – חלק ראשון, 211
אודות מערת המכפלה, שבה הי' המשך העלי' של שרה – מסופר בהמשך הפרשה אודות המשא ומתן שניהל אברהם עם עפרון ובני חת, לקנותה מהם "בכסף מלא"11, כיון שלא רצה לקבלה במתנה.
ומבואר בטעם הדבר12, שאברהם לא רצה שמקום זה יהי' שייך
אליהם, ואפילו לא לקבל מהם במתנה, שגם אז יש להם איזו שייכות להמקום.
ולכאורה צריך להבין:
מצינו בגמרא13 בנוגע לקידושי כסף, שאע"פ שהאיש צריך ליתן כסף לאשה, מ"מ, באדם חשוב, גם אם נתנה היא, מקודשת, "דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא לי' נפשה", והיינו, שההנאה של האשה שהאיש חשוב קיבל מתנה ממנה – הנאה שהיא שוה פרוטה, ולדעת ב"ש שוה דינר – חשובה כמו נתינת כסף מהאיש להאשה (ולכמה דעות14 אין צורך אפילו באדם חשוב).
ומסקנת הגמרא שענין זה הוא לא רק בקידושין, ששם יש עוד טעמים צדדיים, אלא "וכן לענין ממונא", וכן נפסק להלכה בשו"ע15.
ועפ"ז צריך להבין: כיון שאברהם הי' אדם חשוב, וכפי שאמרו לו בני חת: "נשיא אלקים אתה בתוכנו"16 – הי' יכול אברהם לקבל מבני חת את מערת המכפלה במתנה, וההנאה שלהם מזה שאברהם קיבל מהם מתנה היתה חשובה כמו כסף, וא"כ, מדוע התעקש אברהם לקנות בכסף דוקא, וכי מאי נפק"מ באיזה אופן נעשה תשלום הכסף, כסף ממש, או הנאה ששוה כסף?
ה. והביאור בזה:
לגבי קנין מערת המכפלה, שתצא מרשותם לגמרי ותהי' שלו – אין אמנם נפק"מ אם הדבר נעשה ע"י כסף ממש או ע"י הנאה שחשובה ככסף;
אבל הנפק"מ היא לגבי אברהם – שאם הי' מקבל מהם במתנה, הרי אף שההנאה שלהם מזה שאברהם קיבל מהם מתנה היתה נחשבת אצלם כמו כסף,
מ"מ, לא היתה לו שום הוצאה על זה אברהם רצה לשלם עבור זה.
וכידוע17 שכל עניני העבודה צריכים להיות באופן של השתדלות דוקא, וכהפתגם18 שאצל חסידים לא קיים המושג של "בדרך ממילא";
יש צורך בענין של עשי', והעשי' צריכה להיות עד לאופן של יגיעה, כמארז"ל19 "יגעת ומצאת".
וזהו שמספרת התורה בנוגע להמקום שבו נעשית העלי' של שרה למעלה יותר מהעילוי ד"מאה שנה גו'" – שענין זה הוצרך לבוא ע"י השתדלות דוקא.
וע"י השתדלות זו הגיעו לבחי' "עובר לסוחר"24: "סוחר" – מלשון מקיף, ו"עובר לסוחר" – למעלה גם מבחי' המקיף25.
ו. וההוראה מזה:
ידוע שבכל דבר גשמי ישנו ניצוץ אלקי שנמצא בו בגלות. וכאשר האדם מקיים את המצוות שנתלבשו בדברים גשמיים, הרי הוא פודה את הניצוץ האלקי שנמצא בדבר הגשמי, ומעלה אותו לקדושה, שזהו"ע פדיון שבויים שהיא "מצוה רבה"26.
ולכאורה יש מקום לומר, שגם כאשר האדם מקיים את המצוה ללא יגיעה והשתדלות, קונה הוא את הניצוץ האלקי שבדבר הגשמי, שכן, "בההיא הנאה" שיש להניצוץ הנפדה "גמר ומקנה לי' נפשי'".
ועל זה היא ההוראה – שלא די בכך, אלא יש גם צורך ביגיעה והשתדלות מצד האדם ("אים דאַרף אויך קאָסטן"); בנוגע להניצוץ – אין אמנם נפק"מ באיזה אופן נעשה קיום המצוה, דכיון שנתקיימה המצוה נתעלה הניצוץ לקדושה, אבל הנפק"מ היא בנוגע להאדם.
ואע"פ שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, ולא ירדה למטה אלא
ק בכדי לברר את הגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם27, מ"מ, לאחרי שירדה למטה ועוסקת בעבודת הבירורים מתעלה גם הנשמה לדרגא נעלית יותר28, ועלי' זו נעשית ע"י היגיעה דוקא, ואז מתעלה גם הניצוץ להמקום היותר עליון שבו מתעלה הנשמה, שזוהי בחינה שלמעלה משרש ומקור הנבראים – "עובר לסוחר" (כנ"ל ס"ה).
וזהו גם דיוק לשון חז"ל "יגעת ומצאת"29, שע"י היגיעה זוכים במציאה, שזהו דבר שבא ללא יגיעה – היינו שע"י היגיעה מגיעים לבחינה שהיא למעלה ממה שיכול האדם להשיג ע"י יגיעתו, בחינת "עובר לסוחר".
וענין זה למדים במכל-שכן מאברהם שהי' קודם מ"ת, ועאכו"כ עכשיו, הרי בודאי שע"י היגיעה מגיעים לבחי' שלמעלה משרש ומקור הנבראים.
- נהמא דכסופא
וזהו גם הטעם על סדר ההנהגה למעלה, שהענינים צריכים להתבצע ע"י הנבראים דוקא.
והיינו, שאין זה משום שזקוקים להעבודה שלהם, אלא סדר זה נעשה לטובתם – כיון שללא עבודה היתה ההשפעה שנותנים להם מלמעלה בבחינת "נהמא דכסופא"96, ולכן ניתנה להם עבודה, שבה יפעלו את הענינים שלמעלה, ועי"ז לא תהי' ההשפעה אליהם מלמעלה "נהמא דכסופא"97
- משלי טו כז
וְשׂוֹנֵ֖א מַתָּנֹ֣ת יִחְיֶֽה׃
ששונא אף מתנות ולא יהנה משל אחרים רק מה שמרויח ע"י יגיע כפו, בל תאמר שימות ברעב או יחלה מרוב עבודה, בהפך עי"ז יחיה כי הכל תלוי בהשגחת ה':
