מתי אני גורם לאנשים להגיב אלי בכעס | פסיכולוגיה בפרשה, ויצא
מהן הסיבות שבגללן לפעמים אנחנו גורמים לאנשים להגיב אלינו בכעס, והאם הסיבות הללו מוצדקות. ומה הכעס של יעקב על רחל אהובתו מלמד אותנו.
מקורות
- בראשית ל
וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃
וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן׃
וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה׃
וַתִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַעֲקֹֽב׃וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּֽן׃
- נדרים סד ב
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — חָשׁוּב כְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״. וְתַנְיָא, אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין מֵת: עָנִי, וּמְצוֹרָע, וְסוֹמֵא, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. עָנִי — דִּכְתִיב: ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״. מְצוֹרָע — דִּכְתִיב: ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״. וְסוֹמֵא — דִּכְתִיב: ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם״. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — דִּכְתִיב: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״.
- אורח חיים
למה כעס? 1. דיבור שלילי 2. דרשה ולא ביקשה שיתפלל
ויחר אף וגו'. הטעם לפי שהוציאה מפיה דבר קללה שאמרה מתה אנכי, ודברי הצדיקים אפילו בסדר זה יעשו רושם, וצא ולמד (ב"ר ע"ד) ממה שקלל הוא על תנאי וכו', לזה חרה אפו, ולזה דקדק לומר ברחל פי' בשבילה, גם לפי שאמרה הבה לי וגו' ולא אמרה התפלל עלי:
מלבי"ם
למה כעס? לא אני אשם – האחריות לא עליך.
התחת אלהים אנכי. ר"ל המונע ממך פרי בטן הוא אלהים,
ולא אני הסבה לזה רק אלהים מנע, ולא מסבתי רק ממך,
וא"כ איך תעמיד אותי תחת אלהים להתרעם עלי התרעומות שיש לך על אלהים:
- רבנו בחיי
זה לא בידיים שלי
התחת אלהים אנכי. על דרך הפשט וכי במקומו אני שיהיה לי כח שאפקוד את העקרות והלא מפתח זה לא נמסר ביד שליח. והוא שדרשו רז"ל שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח, ואלו הם מפתח של חיה מפתח של גשמים ושל תחית המתים.
ועל כן אמר התחת אלהים אנכי. וכי במקומו אני או שלוחו אני שאתן לך מה שמנע ממך.
וע"ד הקבלה התחת אלהים אנכי כבר רמזתיו למעלה בתחילת הפרשה, ואינה ה"א התמיהה אלא ה"א ודאית כמו (שמואל א ב׳:כ״ז) הנגלה נגלתי, וכאלו אמר תחת ה' שהוא אלהים אנכי, הודיע אותה כי דיוקנו חקוק במרכבה ומזה הוא יודע כי האלהים הוא המונע, ועל כן דחקה עצמה למסור לו בלהה שפחתה כדי למשוך כח הלידה ממנה מכח הה' שהוא האלהים המונע ואליו התפללה בסוף, הוא שכתוב ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים.
בראשית רבה ע״א:ז׳
- למה כעס? חוסר אמפטיה – תזכור שגלגל הוא בעולם
וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עוֹנִים אֶת הַמְּעִיקוֹת,
חַיֶּיךָ שֶׁבָּנֶיךָ עֲתִידִים לַעֲמֹד לִפְנֵי בְּנָה.
וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן, מִמֵּךְ מָנַע מִמֶּנִּי לֹא מָנַע.
אָמְרָה לוֹ כָּךְ עָשָׂה אָבִיךָ לְאִמְּךָ, לֹא חָגַר מָתְנָיו כְּנֶגְדָהּ.
אָמַר לָהּ אָבִי לֹא הָיָה לוֹ בָנִים אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי בָנִים.
אָמְרָה לוֹ וּזְקֶינְךָ לֹא הָיָה לוֹ בָנִים, וְחָגַר מָתְנָיו כְּנֶגֶד שָׂרָה. אָמַר לָהּ יְכוֹלָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה זְקֶנְתִּי. אָמְרָה לוֹ מֶה עָשְׂתָה, אָמַר לָהּ הִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ. אָמְרָה לוֹ אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב (בראשית ל, ג): הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְאִבָּנֶה גַּם אָנֹכִי, מַה זּוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ אַף זוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ. (בראשית ל, ו): וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים, דָּנַנִּי וְחִיְּבַנִי דָּנַנִּי וְזִכַּנִּי. דָּנַנִּי וְחִיְּבַנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כט, לא): וְרָחֵל עֲקָרָה. דָּנַנִּי וְזִכַּנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, ו): וַיִּתֶּן לִי בֵּן. (בראשית ל, ו): עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין.
- מדרש אגדה, בראשית ל׳:ב׳:א׳
ויחר אף יעקב ברחל וגו' אשר מנע ממך. ממני לא מנע אלא ממך, שהרי יש לי בנים, אבל יצחק אבי לא היה יודע אם הוא עקר או אם היא עקרה, והיה צריך להתפלל, אמרה לו והלא אברהם זקינך לא מנע עצמו מן הרחמים אעפ"י שהוליד את ישמעאל, אמר לה עשי כאשר עשתה שרה שנתנה שפחתה לאברהם, מיד.
- שני לוחות הברית, תורה שבכתב, ויצא, תורה אור
למה כעס? כי חסר התיקון האישי – תציע דרך במקום לכעוס.
הקב"ה לא מתאווה לתפילה אלא לתיקון אישי
וזהו ענין (ע"ז ח, א) ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הן, כי בעונותינו הרבים הם יושבים תחת רשות השרים שהם אלהי העמים עבודה זרה, אבל לבן של ישראל לשמים:
והאריך בזה הפרדס, וגם אני הארכתי בזה במקום אחר (לקמן פ' בשלח תו"א ד"ה וע"ז אמר יעקב) אשר בזה מובן ענין פלפול רחל ויעקב (בראשית ל, א-ב), הבה לי בנים. ויחר אף יעקב ברחל. ולכאורה יש לתמוה מה חרי האף הזה, והלא רחל במה שאמרה הבא לי בנים שאלה כהוגן כי כוונתה היתה שיתפלל עבורה, ואיך הבין יעקב קושיית התלמוד (יבמות סד, א) למה היו האבות והאמהות עקרות כי עשה הש"י זה שהתאוה לתפלתן. ובודאי ידע יעקב כל זה וא"כ למה חרה אפו:
אלא הענין יעקב אמר לרחל אשר מנע ממך פרי בטן, כלומר אין הכוונה שמתאוה לתפילה אלא המניעה הוא ממך מצד איזה עונש שאת עקרה. דאין לך לומר שהוא בעבור שמתאוה להתפלה, שזה אינו שייך אלא הדר בארץ שהיא חלק ה', אבל אנחנו עתה בחוץ לארץ שהיא תחת ממשלות השרים בודאי לא מתאוה להתפילה. וזהו כמו שאמר התחת אלהים אנכי, כלומר אין אנחנו יושבים תחת חלק ה' שהיא ארץ ישראל:
השיבה רחל, אני אכניס צרה לביתי. הנה ישראל בחוץ לארץ עובדים ע"ז בטהרה כי לבם לשמים אבל מכניסים צרה לבית, כי בעונותינו הרבים מפסיק ביניהם הצרה שהיא הקליפה צרה בהתכנס. ורמז דבר זה בפתיחת דאיכה על צרה בהתכנס, והיא כמכניס צלם בהיכל. אבל היא לנו לאונס כי גלינו מעל שלחן אבינו בעונותינו הרבים, מכל מקום (ב"מ נט, א) שערי דמעות לא ננעלו והתפלה בוקע ועולה דרך ארץ ישראל כו' עד דרך הנכון עד השמים. כך אמרה רחל, אע"פ שאנחנו בחוץ לארץ, תועיל התפלה בזכות זה שאכניס צרה לביתי, יראה ה' בעניי ויקבל התפלה אף על פי שהיא כהכנסת צרה לבית תבוא עד שער השמים:
- כלי יקר
התפילה צריכה זיכוך של האדם ומאמץ מצדו,
אבל מה העון?
התחת אלהים אנכי. לפי שרחל אמרה היה לך להתפלל עלי,
ויעקב השיב לה וכי בעבור זה אמרת הבה לי בנים, משמע על כל פנים וכי בטוח אני שיקבל ה' תפלתי כי אולי יגרום החטא שיסכך ה' בענן לו מעבור תפלה,
כי כל מי שנתקבלה תפלתו דומה כאילו עומד תחת אלהים ממש ואין שום דבר חוצץ בינו לבין אלהים,
אבל בזמן שאין תפלתו נשמעת דומה כאלו יש מסך מבדיל וחוצץ בינו לבין אלהים, כמ״ש (איכה ג, מד) סכות בענן לך מעבור תפלה, וענן זה הוא החומר האפל אשר על פיו יהיה כל ריב וכל נגע, כמ״ש (ישעיה נט ב) עונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלהיכם,
ולכך אמר אשר מנע ממך פרי בטן כי מאחר שמנע ממך ולא ממני א״כ ודאי יודע ה' שיש בך איזו עון אשר גרם למנוע ממך פרי בטן, ואותו עון יסכך בלי ספק מעבור תפלה.
מיד נתנה רחל אל לבה לפשפש במעשיה איזו עון גרם לה ולא מצאה כ״א מדת הקנאה שהיתה בה, שנאמר ותקנא רחל באחותה וחשבה שעון זה גרם לה שלא הועילה תפלת יעקב ע״כ נתנה אל לבה לשוב בתשובה להטות אל קצה האחרון בדבר שחטאה בו, והוא שמתחלה נתקנאה אפילו באחותה ואח״כ לא נתקנאה אפילו בשפחתה ע״כ אמרה שבזכות שאכניס צרתי לביתי ואבנה גם אנכי ממנה.
4. ל
אגדת בראשית נ״ב:א׳
פרק (נ"א) [נב] תורה.
[א] ויזכור אלהים את רחל (בראשית ל כב). זש"ה אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו (מלאכי ג טז). זה יעקב [ורחל], שכך כתיב למעלה מן הפרשה, ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה (בראשית ל א), מה ראתה לקנאות עכשיו, כשראתה אחותה נכנסת לחופתה לא קנאתה, ועכשיו קנאתה, למה קינאת, אלא במעשיה הטובים קנאת, אמרה אלולי שהיא צדקת ממני לא היה הקב"ה נותן לה בנים קודם הימני, לפיכך קנאת במעשיה, שכן כתיב אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום (משלי כג יז), לפיכך ותקנא רחל, ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (בראשית שם), אשה שהיא עקרה ואינה יולדת היא מתה, אלא אמרה רחל אם איני יולדת מן הצדיק הזה, אבא משיא אותי לאחר רשע, ואני מתה עמו לעולם הבא, שנאמר תמותת רשע רעה (תהלים לד כב), לכך אמרה ואם אין מתה אנכי. ד"א הבה לי בנים. אמרה לו אם מבקש את אני יולדת, כשבקשת עשית צאן שילדו, שנאמר ויחמו הצאן (בראשית ל לט). ד"א הבה לי בנים. אם תבקש את אני יולדת, עשה כשם שעשה יצחק אביך, שהיתה אשתו עקרה והתפלל עליה, שנאמר ויעתר יצחק (שם כה כא), אמר לה יעקב יצחק אבא לא היה לו אלא אשה אחת, לפיכך התפלל עליה, אבל אני יש לי ארבעה נשים, כבר ילדה לאה, אם לא תלד את, יולדת זו, אמרה לו ואם אין אתה מבקש לעשות כיצחק אביך, עשה כשם שעשה אברהם זקניך, ששמע לשרה כשאמרה לו, הנה נא עצרני ה' מלדת (שם טז ב), אף אתה הנה אמתי בלהה בא אליה (שם ל ג). ואבנה אנכי אין אומר כך, אלא גם אנכי, [גם לרבות] כשם שעשתה שרה. ד"א מה ראתה לומר הבה לי בנים, אלא שנתנבאת שהיא מתה במהרה, שנאמר ואני בבאי מפדן וגו' (שם מח ז). אמרה לו תן לי בנים עד שלא אמות, הה"ד הבה לי בנים (שם ל א), מיד ויחר אף יעקב וגו' (שם שם ב), וכי יש אלהים שני שעושה כלום חוץ מרשותו, התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן (שם שם), ממך מנע אבל ממני לא מנע, אלא כבר נתן לי בנים מלאה, אמר לו הקב"ה, כך אתה מחסד אותה ואומר לה התחת אלהים, חייך שאני מעמיד ממנה בן שיאמר לאחיו כי התחת אלהים אני (שם נ יט). הן מסיחין הדברים הללו, כביכול הקב"ה מטה אזנו ושומע, וכותב דבריהם, שנאמר אז נדברו וגו' (מלאכי ג טז), כיון שהרגיש הזמן הוציא את ספר הזכרון וזכרה, הוי ויזכור אלהים את רחל (בראשית ל כב).- שפתי חכמים
למה כעס? שלא מעריכה אותו מספיק והחזיקה אותו לרשע
ממך מנע ולא ממני. יש להקשות והלא כמה נביאים היו מתפללים על האחרים כמו אלישע (ואליהו) על האשה הצרפית (מ"ב ד לג) ואף יעקב היה לו להתפלל אף שהיו לו בנים. וע"ק למה ויחר ליעקב היה לו להשיב בנחת כי דברי חכמים בנחת נשמעים. אלא י"ל דיעקב אמר לה שמתפלל עליה והתפלה אינה מקובלת בעיני המקום אמרה לו א"כ רשע אתה לכן חרה אפו בה שהחזיקה אותו לרשע ואמר לה איני דומה לאבא כי אבא היה ג"כ עקר והיה תפלתו נשמעת מחמת זכות שניהם אבל אני איני עקר כי ממך מנע ולא ממני ואין כאן אלא זכות של א' ולכן אין תפלתי נשמעת. [מהרש"ל] עכ"ל:
- באר מים חיים, בראשית ל׳:ב׳:א׳
ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן. צריך לדעת לשון אומרו התחת אלהים אנכי וגו' והיה לו לומר האלהים אנכי אשר מנע ממך וגו'.
ואמנם לדברינו הנזכרים אשר רחל היתה מבקשת מאתו שתמות כי מאה מיתות וכו' ועל זה השיב לה התחת אלהים אנכי
פירוש וכי אני במקום אלהים בחינת הדין להכניס עצמי להוריד הדין והרעה אל האדם,
לא כן אנכי כי נודע מדת יעקב שמדתו מדת הרחמים, זה היתה התשובה על אמרה ואם אין מתה אנכי.
ועל הראשון שאמרה הבה לי בנים שפירוש שיתפלל עליה עבור הריון השיב אשר מנע ממך פרי בטן כפירוש רש"י הלא ממך מנע ולא ממני ואיני יכול להתפלל עבור בנים כי יש לי.
ולפי שאמרו חז"ל (פסחים סו:) כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ממשה וכו', ועל כן גם כאן כיון שנאמר ויחר אף יעקב בא קצת לכלל כעס השיב שלא כדרך החכמה להשיב על ראשון ראשון וגו' והוא השיב על האחרון בראשונה כנאמר. ומה שאמר לשון פרי בטן נראה על דרך אומרם ז"ל ברבקה (בראשית רבה ס"ג, ה') עיקר מטרון לא היה לה וכו', וגם כאן אמר שנמנע ממך גם הפרי של הבטן הוא העיקר מטרון שבו הוא הריון הולד. או יאמר פרי בטן על דרך שכתבנו למעלה שמניעת רחל בבנים היה מפני שלא היה לה ה"א בשמה שהיא מזל בנים בסוד הכתוב (בראשית מ"ז, כ"ג) הא לכם זרע כנודע מדברי מרן האר"י ז"ל, וזה הוא הפרי בטן דבר שעל ידו יתהוה בנים בבטן האם. ועל כן,
- בראשית נ
וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃
וַיָּ֨שָׁב יוֹסֵ֤ף מִצְרַ֙יְמָה֙ ה֣וּא וְאֶחָ֔יו וְכָל־הָעֹלִ֥ים אִתּ֖וֹ לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו אַחֲרֵ֖י קָבְר֥וֹ אֶת־אָבִֽיו׃
וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃
וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃
כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃
וַיֵּלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּֽוּ לְךָ֖ לַעֲבָדִֽים׃
וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃
קדושת לוי, בראשית, ויחי ל׳
ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני (בראישת נ, יט). ואונקלוס תרגם ארי דחלא דה' אנא. והנה לפירוש הפשוט בפסוק אין להבין התרגום. ונראה, כי הכלל האדם בכל מדותיו צריך להדבק עצמו להבורא ברוך הוא במדת היראה, לירא את ה' הנכבד והנורא. במדת אהבה, לאהוב את ה' הגדול. במדת התפארת, שיקוים בנו ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג) וכן בשאר המדות וזה הוא עולם האמת. ואם תבין זה, תבין מאמר חכמינו ז"ל (מגילה יח.) מנין שהקדוש ברוך הוא קרא ליעקב אל, וגם מאמר חכמינו ז"ל (בבא בתרא עה:) מה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות אף הצדיקים, וגם מאמר חכמינו ז"ל (שם) עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא, וגם מאמר חכמינו ז"ל עתידין מלאכי השרת לומר לפני הצדיקים קדוש. והנה אם האדם דבוק בכל המדות להבורא יתברך אז הוא אינו תחת אלהים אדרבה הוא דבוק בה', ואם חס ושלום אינו מדבק עצמו בהמדות כנ"ל אז הוא תחת אלהים. וזהו הרמז מה שתרגם אונקלוס כי יוסף אמר התחת אלהים אני, וכי אני תחת אלהים, אדרבה אני דבוק בה'. וזהו שתרגם אונקלוס על זה ארי דחלא דה' אנא, אני דבוק בכל המדות להבורא יתברך:
- דגל מחנה אפרים, ויחי ט״ו
ויאמר אליהם יוסף אל תיראו התחת אלקים אני וכו' ותרגומו ארי דחלא דה' אנא וצריך להבין כוונת דברי התרגום האלו שאין לו שום ביאור ובפרשה ויצא אצל יעקב שאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן שם פירש התרגום דברים אחרים המני את בעיא הלא מן קדם ה' את בעיא וכאן שינה התרגום בפירושו וצריך להבין זה: וי"ל לפע"ד אשר חנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"ד שאמרתי על פסוק והייתם לי סגולה מכל העמים ופיר"שי אוצר חביב והנה ידוע שאין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד: וי"ל כאן ע"ד וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והוא שאמר והייתם לי סגולה היינו אוצר חביב שלי שהוא יראת שמים שיריאים ממנו אתם תהיו זה האוצר היינו שכולם יראו ממך כמ"ש וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך וזהו סגולה מכל העמים. וזה י"ל ג"כ פירוש התרגום כשראה יוסף שהיו יריאים ממנו אמר להם אל תיראו יראה חיצוניות גשמיות ממנו כי בוודאי איני יכול לעשות לכם דבר מבלעדי ה' רק התחת אלקים אני היינו ארי דחלא דה' אנא היינו מה שאתם יראים ממנו הוא מחמת שאני זכיתי להאוצר של יראת ה' ולכך אתם יריאים ממני אבל באמת ממני בעצמי אין אתם צריכים לירא שא"א לעשות לכם דבר מבלעדי ה' כמו שאתם חשבתם לרעה ואלקים חשבה לטובה אך מה שאתם יראים ממני הוא כי אני נעשיתי האוצר של יראת שמים שיראים מהש"י אני זכיתי לזה וזהו ארי דחלא דה' אנא מה שיראים מן ה' אנא היינו אני נעשיתי זה שיראים ממני כי שם ה' נקרא עלי והבן:
