יש רק שני סוגי ניסיונות בעולם
כל הניסיונות בעולם נחלקים לשניים: ניסיון של עוני וניסיון של עושר. מה ההבדל ביניהם, מהו בכלל ניסיון ולמה חשוב לי לדעת מול איזה ניסיון אני עומד.
מקורות
הרבי מליובאוויטש, שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ז
ידוע, שנסיונות בכלל נחלקים לשני סוגים: א) נסיון של עוני. ב) נסיון של עושר. ובדרך כלל, נסיון העושר הוא גדול יותר, קשה יותר לעמוד בו, מאשר נסיון העוני66.
ולכן, כשהנביא מדבר אודות הגאולה העתידה בביאת המשיח, אומר67: "ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים", שהתיבות "אשור" ו"מצרים" מורים על שני הנסיונות דעוני ועושר68.
"מצרים" מורה על נסיון העוני, כיווץ ("פאַרקוועטשטקייט"), "מצרים" מלשון מצרים וגבולים. כך היתה גלות ושעבוד מצרים – עבדות ו"עבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו"69.
לאידך, "אשור" – מורה על נסיון העושר. באשור לא הי' שעבוד כלל, לא הי' חסר בגשמיות; אדרבה – אודות גלות אשור נאמר70 "ארץ כארצכם". ואפילו על ענינים רוחניים של תומ"צ לא מצינו גזירות ומניעות. במה מתבטאת הגלות דאשור – בהיציאה מארץ קודש, ואז – נסיון העושר, "אשור" מלשון "באשרי"71, תענוג, תענוג והרחבה בענינים גשמיים.
סנחרב לא עשה לישראל כל רע. הוא לא פגע בהם לא בגשמיות ולא ברוחניות. הדבר היחיד שסנחרב רצה הוא – שישראל יצאו מ"הר הקודש", ירושלים וארץ ישראל הרוחני, ובמילא נעשה כן גם בגשמיות72. – ירושלים ברוחניות היא, כשמה, "יראה שלם"73, שלימות היראה74.
– וכשמסתלקים מענין היראה, חסר כבר במילא בכללות התורה ומצוות, שהרי יראה היא "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה", כדאיתא בתניא16. וכן הוא גם פסק המשנה75: "לעולם יקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצוות". יסוד העבודה הוא קבלת עול.
והרי על פסק משנה איתא76 "טעה בדבר משנה חוזר". טעות בדבר משנה אינה כלל בגדר שכל אנושי, והוראת הטועה אינה הוראה כלל. –
ארץ ישראל היא "ארץ אשר .. עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"77, שבכל הזמנים רואים בה אלקות. רצונו של סנחריב הי' שיסתלקו מענין זה, ויעקרו דירתם למלכות אשור, מקום של תענוג והרחבה בגשמיות, ובמילא אפשר לשכוח שם אודות הקב"ה, ולחשוב ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"78, ועד ש"אני ואפסי עוד"79.
ובשעה שחושב ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" – הרי זה העלם והסתר ביותר. אפילו אצל הגוים אין החושך גדול עד כדי כך, וכידוע שאומות העולם, "דקרו לי' אלקא דאלקיא"80, יודעים ומשיגים דמה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם81, אלא שאינם יודעים אודות סובב כל עלמין, "לא ידעתי את הוי'"82. אבל הוא – שוכח לגמרי אודות אלקות, וחושב ש"אני ואפסי עוד".
ולכן, בנוגע להנסיון דמצרים אומר הנביא הלשון "נדחים", ובנוגע להנסיון ד"אשור" אומר הלשון "אובדים": "נדחים", היינו שיש לו שייכות לאלקות, אלא שמצד שעבוד הגלות נעשה נדח. משא"כ "אובדים" פירושו שאבד לגמרי, רחמנא לצלן. הוא שכח לגמרי אודות אלקות.
