למה לפעמים אני פגיע, נעלב וכועס | שלושה מצבים בנפש על-פי בעל התניא
יש קליפה גסה ויש קליפה דקה, והיא מסוכנת אפילו יותר מהקליפה הדקה למצב הנפשי שלי, והיא שגורמת לי להיפגע להיעלב ולכעוס. לימוד תורה מיוחדת של אדמו"ר הזקן.
מקורות
ראו מאמרי אדמו"ר הזקן, אתהלך ליאזנא, עמ' ח, ט.
- כתר שם טוב, חלק ראשון, לא
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל [מעמך כי אם ליראה], <פי' שיהי' עניו ומדריגת מה, ועי"ז יראה יהי' מלתא זוטרתי כמו למרע"ה, וז"ש כ"א ליראה> [ר"ל מדת ענוה שהי' במשה שנאמר ונחנו מה, מדה זו הי' שואל מעמך, ואז כשיזכו למדה זו שהיא מדת ענוה, אז יראת ה' זוטרתי היא לגבי ישראל ג"כ כמו במשה, שנאמר עקב ענוה יראת ה', ושפיר קאמר הפסוק כי אם ליראה והבן].
ובזה יובן ופלגשו, דהיינו ענוה פסולה, ושמה ראומה, כלומר ראו מה, וכוונתו ראו שיש בי בחינת מה, שהיא מדת ענוה,
<ותלד את טבח, שעל ידי זה היצר הרע טובח אותו>,
- ספרי הבעל שם טוב, כתר שם טוב, חלק שני, שטו
ופלגשו ושמה ראומה, פי' הבעש"ט דקאי על ענוה פסולה, פי' שמתגאה בענוה שלו ורוצה להראות שהוא עניו. וז"ש ופלגשו, ענוה פסולה הנק' פלגש, ושמה ראו מה, פי' ראו שאני במדריגות ובחינת מה. ותלד את טבח, עי"ז היצה"ר טובח אותו.
ועל ענין ענוה פסולה הנ"ל משל מבעש"ט זלה"ה, לא' שהיו לו כל המעלות ומדות משובחות, אלא שהיה בעל גאוה גדול. ואמרו לו העולם, הרי יש לו כל המעלות משובחות, אלא שיש לך חסרון זה שאתה בעל גאוה, התלמד עצמך להיות עניו ושוב לא יחסר לך שום מעלה. ועשה כן, והתלמד להיות עניו כו'. ופעם א' הקניטו אדם א', אמר לו, שוטה שבעולם מה אתה חשוב לנגדי, כיון שאני עניו ג"כ א"כ לא יחסר בי שום מעלה כו'. והיוצא מזה כו'.
- בבא בתרא טז א
אמר ר' לוי: שטן שקטרג על איוב ופנינה שהציקה לחנה אמו של שמואל הנביא, לשם שמים נתכוונו. שטן — כיון דחזיא [שראה] להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר [שנוטה דעתו אחר] איוב ומשבח אותו, אמר: חס ושלום, מינשי ליה לרחמנותיה [ישכח את אהבתו] של אברהם. פנינה — דכתיב [שנאמר]: "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה" (שמואל א' א, ו), כלומר, כדי שתצטער ותתפלל.
,שברצונו להראות את הביטול שבו, וגם התומ"צ שעושה הרי זה כדי שאחרים ידעו מזה כו'.
ומזהיכולים לבוא לדרגא תחתונה יותר – כתורת הרב המגיד19 (שהשנה היא שנת המאתים להסתלקותו) בפירוש מארז"ל20 איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו, שעיקר האדם הוא הצלם דמות אדם שבו, וכדאיתא בזהר21 כשחי' דורסת את האדם בודאי נדמה לה כבהמה והלך ממנו דמות אדם מחמת העבירות שעשה [ולהעיר, שענין זה אינו באופן של סגולה, אלא כן הוא ע"פ הטבע, שמצד העבירות כו', הלך ממנו דמות אדם, ונדמה כבהמה, ולכן יכולה החי' לשלוט בו], ואדם בגימטריא מ"ה. וזהו פירוש איזהו שוטה המאבד מ"ה, ר"ל צלם אדם גי' מ"ה, שנותנים לו מהעולמות העליונים, ונק' שוטה כי איבד זה מחמת שטות, כי אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות (כדרז"ל22 עה"פ23 איש כי תשטה אשתו, שעי"ז נעשה פירוד בין איש לאשתו, הקב"ה וכנס"י). וי"ל בדיוק הלשון אא"כ נכנס בו, שאין זה באדם מצ"ע, אלא ענין שנכנס בו כו'.
