פסיכולוגיה בפרשה

שש דרכים להתקשר עם הבורא | פסיכולוגיה בפרשה, תרומה

איך האדם הסופי והמוגבל יכול לפגוש את האינסופי?

האם המפגש תלוי במעשי האדם, או שהבורא מחליט על המקום והזמן?

מתי והיכן המפגש הזה יכול להתרחש?

פרשת תרומה מציגה מספר דרכים שבהן אפשר לפגוש את הבורא.


מקורות

תרומה תשפ"ד – איפה תפגשו את הקב"ה

8 דרכים להתקשר עם הבורא

הלימוד לעילוי נשמת

איתמר שי

בן שמחה ויגאל

לוחם בפלחי"ק גולני שנהרג באסון המסוקים, לפני 27 שנים.

איך פוגשים את הבורא – זו שאלת השאלות.

איפה, באיזה מקום.

ברגעים קשים – יש אלוקים. וברגעים אחרים אין אלוקים?

החוויה של האדם זה ניתוק, אבל איזו חוויה תיצור לו חיבור

הפרשה נפתחת כך

שמות כה

וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃

השאלה היא מה הכוונה ויקחו לי – צריך להיות ויתנו לי או ויביאו אלי.

מדרש לקח טוב, שמות כ״ה:ב׳:א׳

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. אני נתתי לכם את תורתי וקחו גם אותי, ומנין לומר לי במקום אותי, שנאמר ולי אני עבדך (מ״א א כו), ועשו לי מקדש (פסוק ח), לבך נאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה.

תנחומא בובר, תרומה ב׳:א׳

[ויקחו לי תרומה]. אמר להן הקב"ה, היתה התורה שלי ונטלתם אותם קחו אותי עמה.

קחו אותי. על ידי בניית משכן.

אבל איך נראה המשכן בימינו.

אבל איך

הכל מתחיל מהרצון. מעצם הרצון יש חיבור

  • תניא, ליקוטי אמרים, פרק מז

אבל אנחנו ירושה ומתנה היא לנו שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחכמתו ית' המיוחדים במהותו ועצמותו ית' בתכלית היחוד והרי זה כאלו נתן לנו את עצמו כביכול. כמ"ש בזה"ק ע"פ ויקחו לי תרומה [דלי כלומר אותי והל"ל ותרומה אלא משום דכולא חד ע"ש היטב]: וז"ש ותתן לנו ה' אלהינו באהבה כו' כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו כו' ולזה אין מונע לנו מדביקות הנפש ביחודו ואורו ית' אלא הרצון שאם אין האדם רוצה כלל ח"ו לדבקה בו כו'. אבל מיד שרוצה ומקבל וממשיך עליו אלהותו ית' ואומר ה' אלהינו ה' אחד הרי ממילא נכללת נפשו ביחודו ית' דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח והיא בחי' יציאת מצרים ולכן תקנו פ' יציאת מצרים בשעת ק"ש דווקא

  • מלבי"ם על שמות כ״ה:ב׳

ויקחו לי תרומה התנה כמה פרטים: א) לא אמר ויתנו לי תרומה, שאז היה מ"ע וחיוב על כל אחד ליתן, וה' רצה שתרומה זו תהיה מנדבת לב ורצון חפשי לא ע"י שום הכרח, ואם היה הצווי שיתנו, היו נותנים בהכרח ע"י הצווים לכן באר שאינו מצוה שיתנו רק שימנו גבאים לקבל ממי שירצה ניתן, ב) לי לשמי, שלא יערב ברוחו פניה חיצונית להתכבד או להתפאר בנדבתו או ע"מ לקבל פרס וכדומה רק לשם ה' בלבד, ג) שיקחו תרומה, שהנותן לא יתן כל רכושו רק תרומה לבד כמ"ש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, ד) מאת כל איש שכבר בארתי בהתו"ה (צו סי' קנג) שבמקום שבא לשון לקיחה על שליקח מן הנותן ברצון דרך מתנה יש הבדל בין לשון קח ממנו ובין לשון קח מאתו, שקח מאתו מציין שנותן ברצון טוב שלא ע"י שום הכרח, ולא יבא לשון קיחה מאתו אם לוקח מן המקום או מבלתי בעל רצון, ובזה במ"ש מאת כל איש, מציין שהנותן הוא בעל רצון ובחירה ונותן בטוב לבו, לא ע"י שיכריחוהו אחרים או שיתן מפני הבושה וכדומה, ה) שלא יחשבו שלא יקחו נדבה זאת רק מן העשירים וראשי העדה, אמר מאת כל איש, ו) שלא יחשבו שאין לקבל רק נדבה גדולה ודבר חשוב, אמר אשר ידבנו לבו כל מה שיתנדב אף חוט אחד, ז) רמז מ"ש דוד הע"ה (דברי הימים א כ״ט:י״ד-ט״ו) כי ממך הכל ומידך נתנו לך, כי כל הקנינים מתיחסים לה' ושלו הם כמ"ש (חגי ב׳:ח׳) לי הכסף ולי הזהב, ואינם כל האדם, רק בעת שמתנדב לש"ש אז הוא זוכה בהם שיחשב כאלו הוא שלו ואז הוא לוקח מה' וזוכה בו ויחשב שהתנדב משלו לה', ועז"א ויקחו לי, שע"י שיתנדב לשם ה' הוא לוקח מה' וזוכה בו:

הכל שלי – זו התודעה, כלום לא שלך

  • מדרש אגדה, שמות כ״ה:ב׳

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. כתיב לי הכסף ולי הזהב (אמר) [נאם] ה' צבאות (חגי ב' ח'), אמר הקב"ה לישראל התנדבו ועשו המשכן, ואל תאמרו מכיסכתם אתם נותנים דבר, כי משלי הוא הכל, לפיכך אמר ויקחו לי משלי:

העבודה היא במחשבה

  • קדושת לוי, שמות, תרומה א׳

ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת (שמות כ, הב-ג).

דהנה כל האדם מחויב לעבוד את הבורא ברוך הוא במעשה ובמחשבה שעל ידי הכוונה והמחשבה קדושה אזי בזה מקים לשכינתא מעפרא והמעשה הוא בכדי שיתרומם האדם ולהטיב לעצמו.

ובזה מיושב הכתוב כל איש אשר ידבנו לבו, דהוא מרומז על המחשבה על ידי זה תקחו את תרומתי, רצה לומר שבזה יתרומם השכינה כביכו"ל.

וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, רצה לומר זה התרוממות אשר האדם לוקח לעצמו זה הוא בא על ידי המעשה דהוא זהב וכסף ונחושת, רצה לומר על ידי העובדא ודו"ק:

פוגשים את הבורא במידות הטובות

  • תפארת שלמה, על התורה, תרומה ב׳, רבי שלמה הכהן רבינוביץ

בשם הבעש"ט מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. היינו שכל איש צריך ליקח לעצמו מדות טובות לעבוד בהם הבורא ב"ה

מכל אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי

היינו מן התאוות החיצוניות אשר היצר מסיתו לאהב' ויראה רעה מאותה המדה יקח לעצמו לאהוב הבורא ב"ה

 וכן שאר המדות ובאמת כתבו הספרים הקדושים

אלו הי' עשו הולך בדרך התורה הי' העבדות שלו יותר גבוה מבחי' העבדות של יעקב

מפני כי הוא מסטרא דדינא קשי' ולבו הי' פונה לכל התאוות רעות ואם הי' מעלה זה לעבדות הבורא הי' טוב מאד כידוע דלית נהורא אלא מתוך חשוכא.

וזה ג"כ ביאור הפ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך כו' . ובזה י"ל מאמר הפ' יוצר אור ובורא חשך לכאו' בריאה הוא עולם גבוה יותר מיצירה.

אך האמת הוא כן מי שהוא בבחי' חשך ומגביר א"ע לבחי' אור הוא יותר טוב במעלה כי הוא בחי' עולם העליון שנקרא חשך כמ"ש ישת חשך סתרו.

על ידי תורה

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ס׳:ד׳

כִּי עַל־יְדֵי חִדּוּשֵׁי־תוֹרָה שֶׁמְּגַלִּין,

עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ אֱלֹקוּת, כ

ִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ״ה:ב׳):

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצוּ לִקַּח וּלְהַמְשִׁיךְ אוֹתִי, אִי אֶפְשָׁר כִּי־אִם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מַמְשִׁיכִין אוֹתוֹ, כִּבְיָכוֹל.

וּלְהֵיכָן נִמְשָׁךְ הָאֱלֹקוּת, לְתוֹךְ מֹחַ הַשּׁוֹמֵעַ.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּהוּ תְּפִיסָה, כִּבְיָכוֹל, בִּבְחִינַת (שיר השירים ז׳:ו׳): מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים – בִּרְהִיטֵי מֹחִין (סוף התיקונים תיקון ו' דף ה). אָסוּר דַּיְקָא, שֶׁמַּה שֶּׁנִּמְשָׁךְ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, בִּרְהִיטֵי מֹחִין הוּא בְּחִינַת תְּפִיסָה, בְּחִינַת (תהילים ס״ח:י״ט) שָׁבִיתָ שֶׁבִי, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא נַיְחָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ, כִּבְיָכוֹל, עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִיסָה.

הרבי מליובאוויטש

כאשר לומדים בתורה ענין המובן גם בשכל, יכולים לחשוב, למאי נפק"מ באיזה אופן לומדים ענין זה – הרי זה ענין שכלי, כך, שיכולים ללמדו כפי שלומדים, להבדיל, שאר חכמות, וכיון שמבין זאת בשכלו, אזי יקיים את הדברים.

ובכן, צריכים לדעת, שכאשר ניגשים לענין בתור ענין שכלי, אזי חסר העיקר שבדבר – שזהו ענין של תורה, שענינה ואופן נתינתה הם למעלה מהשכל, וכיון שכן, הרי גם "משפטים" צריכים לקיימם מאותו טעם שמקיימים "חוקים", והיינו, שהגישה גם ל"משפטים" צריכה להיות כמו הגישה ל"תורה" – חכמתו (ורצונו) של הקב"ה, שלמעלה משכל הנבראים, וכמ"ש הרמב"ם19 שהוא וחכמתו אחד, ולכן, כשם שאי אפשר להשיג מהותו ית', כך אי אפשר להשיג חכמתו.

על ידי צדקה

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ע״א:ז׳:א׳

וְנֹעַם הָעֶלְיוֹן שׁוֹפֵעַ תָּמִיד, אֲבָל צְרִיכִין כְּלִי לְקַבֵּל עַל־יָדוֹ שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן.

וְדַע, שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה הַכְּלִי לְקַבֵּל עַל־יָדָהּ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, כִּי צְדָקָה הִיא נְדִיבוּת לֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ״ה:ב׳): מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי; וּנְדִיבוּת לֵב, הַיְנוּ שֶׁנִּפְתָּח וְנִתְנַדֵּב הַלֵּב, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִפְתָּחִין שְׁבִילִין דְּלִבָּא, וְנַעֲשִׂין כְּלִי לְקַבֵּל שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, שֶׁנִּמְשָׁכִין מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל.

על ידי קבלת עול

  • רש"י

בקע. הוּא שֵׁם מִשְׁקָל שֶׁל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל:

מדוע מופיע שלוש פעמים המושג תרומה?

תקחו את תרומתי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת אֲמוּרוֹת כָּאן,

אַחַת תְּרוּמַת בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהֶם הָאֲדָנִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּאֵלֶּה פְקוּדֵי,

וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּזְבֵּחַ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת לַקֻּפּוֹת לִקְנוֹת מֵהֶן קָרְבְּנוֹת צִבּוּר,

וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּשְׁכָּן נִדְבַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד (תלמוד ירושלמי שקלים א'). י"ג דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן כֻּלָּם הֻצְרְכוּ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אוֹ לְבִגְדֵי כְהֻנָּה כְּשֶׁתְּדַקְדֵּק בָּהֶם:

תמצית שיחת הרבי

התרומה למשכן רק היא לא הייתה בסכום קבוע.

התיקון לחטא העגן הוא במחצית השקל

כלומר על ידי מחצית השקל מחפרים על חטא העגל.

מהו חטא העגל – כמו חטא עץ הדעת – מה איתי.

למה האדנים שונה מתרומת המשכן

הירושלמי אומר ויקחו לי תרומה – תרומת האדנים

אותי הם לוקחים.

המילה לי מופיעה רק לגבי האדנים

דווקא באדנים בא הלי.

וכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם – ויקרא רבה פ"ב.

האדנים בנפש – החלק הנחות במשכן

אך למרות זאת היסוד של המשכן ושל הקרשים והיריעות.

משמעות האדנים – ביטול.

הקרשים הם הכוחות הפנימיים השכל והמידות.

היריעות זה הכוחות המקיפים.

האדנים הם קבלת עול. ולכן הם היסוד של המשכן.

היסוד למשכן נפשי כעפר לכל תהיה.

זהו יסוד העבודה.

לא כל העבודה. לאחר שהיסוד קיים עובדים בשאר העבודות ולכן תרומת האדנים הייתה רק בשנה הראשונה.

לגבי קרשים ויריעות יש הבדל בין אדם לרעהו, בין שכל ורגשות.

אבל בקבלת עול אין הבדל.

במה לוקחים את העצמות – על ידי התבטלות – לא באש ולא ברעש ולא ברוח כי אם בקול דממה דקה

שלמות העבודה זה השכל והרגשות ובזה לא מספיק רק בקע לגולגולת.

על ידי ביטול הרצון

  • מי השלוח, חלק א, ספר שמות, תרומה א׳

וידבר ה' אל משה לאמר דבר וכו' ויקחו לי תרומה. זש"ה (ישעיה מ"ה, י"ח) כה אמר ה' יוצר הארץ וכו', לא תהו בראה לשבת יצרה. להיות כי בפ' יתרו כאשר שמעו ישראל את עשרת הדברות היה נקל בעיניהם לקיימם מאחר שהמצוות הללו תלווים במעשה האדם, אך אח"כ כאשר נאמר להם פ' משפטים היינו שרצון הש"י הוא שיתפשט קדושתו ועבודתו בלבות ישראל, עד שיתפשט גם על קנינים השייכים להאדם שלא יוכלו לעשות דבר שלא כדת כמו שנתבאר בפ' משפטים [ד"ה ואלה], ועי"כ היה צעקה בלב ישראל איך אפשר להזדכך לב אדם כך. ועי"ז נתן הש"י עצה להם בזו הסדרה ויקחו לי תרומה זהב וכסף ונחשת ואיתא בזוה"ק (שמות קמ"ח.) שהוא נגד היסודות הנמצאים באדם, והוא שימסור האדם כל יסודותיו וכחותיו להש"י שהוא ישלוט בהם כרצונו ית', וממילא יהיו כל קניניו טובים ולא יגיע מהם שום היזק. וכענין הזה נתפרש בזוה"ק (במדבר קכ"א:) הפסוק אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה, והוא כשאין הרוח חיים שלו נוטה לשום צד רק לרצון הש"י ואם יאמר האדם איך אפשר לזכך לבו כ"כ, ע"ז נאמר לא תהו בראה היינו שאין הש"י חפץ שלבו של אדם יפחד. וזה ג"כ פי' (ישעיה מ"ה,י"ח) לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני, וע"ז נאמר לשבת יצרה שיהיה לאדם ישוב הדעת, אני ה' דובר צדק מגיד מישרים, היינו אף שהש"י חפץ שיהיה האדם צדיק ונקי בכל הענינים ויקיים כל התרי"ג מצות, עכ"ז נקרא מגיד מישרים, היינו בישרות ובנדבות לב אל האדם ונותן עצות לאדם שיבא לכל הד"ת בנקל.

על ידי תפיסת הזדמנויות, התעוררות

  • אבי עזר, שמות כ״ה:ב׳:א׳

מלת ויקחו מגזרת סורה. כי גזרת סור הוראת על התרחקות כמו סורה ממני. אבל לפעמים מורה על התקרבות בלשון קצרה. כמו סורה אלי פירושו שיסור ממקומו ויבא אלי. וכן גזרת ויקחו הוראתו כמו ויתנו אך הוא משמשת בלשון קצרה. הוראה אחת שהיא שתים. היינו ויקחו מהאנשים הנותנים ויתנו לי. והנכון אצלי שתיבת ויקחו לי על דרך לך לך פסל לך. וקחו לכם צאן וכדומה. ועיין בדברי הרב בפרשת בהעלותך בפסוק תקח לחטאת:

  • אבן עזרא על שמות כ״ה:ב׳

מלת ויקחו לי. כגזרת סור' אלי. שיסור הנקרא ממקומו ויקרב אליו. וככה שיקח מאתו ויתן לי. וככ' קחי נא לי מעט מים:

התעוררות מלמטה אחרי התעוררות מלמעלה

הרבי מליובאוויטש, ש"פ תרומה, ד' אדר-ראשון, ה'תשכ"ה

ויקחולי תרומה וגו'1. ומדייק הצ"צ במאמרו ד"ה זה שנאמר בש"פ תרומה תר"ה, לפני ק"כ שנה (בביכל2 שעדיין לא נדפס, ומקווים שיודפס בעזה"י3), דצריך להבין מש"נ כאן ג' תרומות, ויקחו לי תרומה, תקחו את תרומתי, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. ויש להוסיף בזה, שבג' התרומות גופא נאמר תחלה ויקחו לי תרומה, ורק לאח"ז מוסיף מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, והיינו, שמ"ש ויקחו לי תרומה (תרומה הא') אינו באופן דאשר ידבנו לבו, וצריך להבין טעם הדבר. גם צריך להבין מש"נ ויקחו לי תרומה, דלכאורה הול"ל ויתנו לי תרומה. ויש להוסיף ולדייק גם מ"ש ויקחו לי תרומה, לי דייקא, וכפירוש רש"י לי לשמי, וצריך להבין הענין בזה4.

ב) ומביאהצ"צ מארז"ל ברבות פ' תרומה5 עה"פ ויקחו לי תרומה, פתחי לי אחותי רעיתי6, עד מתי אהי' מתהלך בלא בית כו' אלא עשו לי מקדש שלא אהי' בחוץ. והענין בזה, דהנה, כוונת הציווי ויקחו לי תרומה גו' היא בשביל עשיית המקדש, כמ"ש בהמשך הכתובים7 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, שזהו כללות הענין דעבודת האדם שעי"ז נשלמת כוונת הבריאה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים8. וכדאיתא במדרש9 אמרתי לכם ויקחו לי תרומה בשביל שאדור ביניכם, ועשו לי מקדש כביכול אמר הקב"ה קחו אותי ואדור ביניכם. והנה, סדר העבודה הוא, שתחילה צריך להיות אתערותא דלעילא כדי לעורר את האתערותא דלתתא, שזהו מ"ש6 קול דודי דופק פתחי לי גו'. וזהו גם מש"נ ויקחו לי (תרומה), שהוא כמו פתחי לי, דהיינו, ליקח ולקבל את ההתעוררות שנמשכת מלמעלה. ויש לבאר זה ע"פ הידוע ממאמר הבעש"ט נ"ע10 בענין הבת קול שמכרזת שובו בנים11, דלכאורה קשה, הרי לא נשמע קול הכרוזים הללו לשום אדם, וא"כ מהי הפעולה של הכרוזים. אך הענין הוא, דלפעמים נופלים לאדם הרהורי תשובה פתאום מבלי שהכין את עצמו לכך, שזהו מצד הכרוזים העליונים. אמנם עדיין צריך להבין, שהרי הענין דבת קול שמכרזת כו' הוא בכל יום, ואעפ"כ, ידע איניש בנפשי' שיכולים לעבור כו"כ ימים מבלי שיפלו לו הרהורי תשובה רח"ל. אך הענין הוא, כמארז"ל12 אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי, היינו, שמזל ועצם הנשמה שלמעלה שומעת בכל יום את הכרוזים העליונים, שזוהי ההתעוררות שנמשכת מלמעלה. אלא שבשביל זה צ"ל הענין דפתחי לי, ויקחו לי, ליקח ולקבל את ההתעוררות שנמשכת מלמעלה.

ועפ"זיובן מש"נ ויקחו לי, ולא נאמר ויתנו לי, כיון שענין זה אינו עבודתו של האדם, כי אם, מה שלוקח את ההתעוררות שנמשכת מלמעלה. ומטעם זה לא נאמר כאן הענין דידבנו לבו, כי, ההתעוררות שנמשכת מלמעלה אינה תלוי' באופן עבודת האדם, שהרי כל ענינה הוא אתערותא דלעילא דוקא. וזהו גם מש"נ ויקחו לי דייקא, כמארז"ל13 ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי, כל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים, ובמק"א14 איתא כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא לעוה"ב, דכיון שזהו"ע שאינו תלוי בעבודת האדם, ובא באתערותא דלעילא, לכן לא שייך בו שינויים כלל, והוא קיים ואינו זז לעולם ולעולמי עולמים.

אמנםלאחרי שישנו הענין דאתערותא דלעילא (שזהו"ע ויקחו לי תרומה כנ"ל), צ"ל גם עבודת האדם באופן של אתערותא דלתתא, שעז"נ בהמשך הכתוב כל איש אשר ידבנו לבו גו'. והענין בזה, דאע"פ שהאתעדל"ע היא בעילוי גדול יותר שלא בערך מהאתעדל"ת, מ"מ, לא מספיק שתהי' העבודה מצד אתדל"ע בלבד, אלא צ"ל גם הענין דאתעדל"ת, וכמבואר בלקו"ת15 שכאשר העבודה היא מצד אתעדל"ע בלבד, כיון שזהו מה שנתעורר מלמעלה מבלי שהכין לבו תחלה, הנה לאח"ז חולפת ועוברת ההתעוררות ואין לה קיום, ולכן צ"ל גם העבודה באופן של אתעדל"ת, שזהו"ע כל איש אשר ידבנו לבו גו'.

ג) וביאורהענין בפרטיות יותר בעבודת האדם גופא, דהנה, בענין תרומה איתא בזהר16 ב' פירושים17. פירוש הא', שתרומה הוא אותיות תורה מ', שקאי על התורה שניתנה לארבעים יום. ופירוש הב', שתרומה הוא תרי ממאה18, וקאי על ב"פ ק"ש שחרית וערבית (ערב ובוקר בכל יום תמיד פעמים באהבה שמע אומרים19) שבכל פעם יש מ"ט אתוון, כ"ה אותיות דשמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, וכ"ד אותיות דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וב"פ מ"ט הם צ"ח, ועדיין חסר תרי ממאה, שהו"ע המס"נ באחד שחרית וערבית. והענין בזה, דהנה, תורה היא באופן של המשכה מלמעלה למטה, כמ"ש20 כי מן השמים דברתי עמכם, ונקראת לחם מן השמים21, וכתיב22 הלא כה דברי כאש, מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אין מקבלין טומאה23. משא"כ הענין דק"ש למסור נפשו באחד הוא באופן של העלאה מלמטה למעלה. וזהו"ע ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, דמ"ש ויקחו לי תרומה, באופן של אתעדל"ע (כנ"ל ס"ב), הוא פי' הא' בתרומה שקאי על התורה שהיא באופן של המשכה מלמעלה למטה. ומ"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, שזהו"ע עבודת האדם באתעדל"ת, הוא פי' הב' בתרומה שקאי על המס"נ באחד שהיא באופן של העלאה מלמטה למעלה.

ד) והנהנוסף על כללות הענין דויקחו לי תרומה גו' כפי שהוא בעבודת האדם (כנ"ל בארוכה), ישנו גם הענין דויקחו לי תרומה גו' שתכליתו הוא ועשו לי מקדש גו' כפי שהוא בגשמיות כפשוטו. אך עדיין צריך להבין31 מש"נ ויקחו לי תרומה גו', ועשו לי מקדש גו', לי דייקא, דכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, והרי עכשיו ליכא בית המקדש. אך הענין בזה, כמ"ש במהרמ"א32 שמקדש העליון הנקרא מקדש אדנ'33 מחובר ממש למקדש התחתון, וכמו בענין עיר שחוברה לה יחדיו34, שירושלים של מעלה מחובר עם ירושלים של מטה35. וזהו שאינו זז גם בעוה"ז, שמקדש העליון מאיר גם עכשיו ברוחניות. ויש להוסיף בזה גם בנוגע לביהמ"ק הגשמי, דאף שבית המקדש הגשמי חרב, הן בית ראשון שאוה"ע העבירו את התקרה, ועאכו"כ בית שני שחורבנו הי' באופן דערו ערו עד היסוד בה36, מ"מ, בנוגע להמשכן (דאיקרי מקדש37) אמרו חז"ל38 שנגנז תחת מחילות של היכל, וא"כ, קיימת מציאותו של המשכן גם בגשמיות, אלא שהוא גנוז בהעלם וצריך לחפשו כו'. ועוד זאת, שמי שהוא במעמד ומצב של נשמה דאצילות, יכול לראותו גם בהיותו בהעלם, ומי שאינו רואה זאת הרי זה בגלל פחיתות מעמדו ומצבו, ובפרט מצד ענינים של חטאים ועונות כו', שאז צריך להתייגע יותר [ע"ד מ"ש אדמו"ר הזקן39 שמצד הענין דעוונותיכם מבדילים צריך להתייגע יותר כדי לבוא לענין היראה, כמ"ש40 כמטמונים תחפשנה, כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון בתחתיות הארץ שחופר אחריו ביגיעה עצומה], וצריך גם לבקש מהשי"ת שיפקח את עיניו ויראה כו'. וכיון שגם עכשיו קיימת מציאותו של המשכן גם בגשמיות אלא שהוא בהעלם, הרי נקל יותר להמשיך את ביהמ"ק הגשמי בפועל ובגלוי מאשר אילו לא היתה קיימת מציאותו של המשכן בגשמיות, שאז היו צריכים עבודה ויגיעה רבה שלא בערך כדי להמשיכו בגשמיות. וזהו שנאמר ויקחו לי תרומה גו' ועשו לי מקדש גו', לי דייקא, שאינו זז לעולם, כיון שגם עכשיו קיימת מציאותו של המשכן בגשמיות, אלא שהוא בהעלם כו'. וע"ד המבואר במאמר אדמו"ר הזקן עם הגהות הצ"צ41 (שנזכר במאמרים שלפנ"ז42) בנוגע לסדר הברכות בתפלה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, רופא חולים ומברך השנים וכיו"ב, דלכאורה אינו מובן, הרי אנו רואים שלפעמים לא מתקיימים הברכות בפועל ממש, שלא נתרפא החולה כו', ואיך תיקנו אנשי כנסת הגדולה שיהי' ח"ו ברכה לבטלה [ואין לתרץ שהברכות מתקיימות ברוחניות הענינים, שהרי הבקשות שבתפלה הם על פשטות הענינים בגשמיות]. אך הענין הוא, שיכול להיות שההמשכה נשארת בהעלם ואינה באה בגילוי, ולכן אינו נקרא תפלת שוא ח"ו, כי בודאי המשיך עליו בחי' רפואה כו' (גם בגשמיות), רק שלא נתגלה אלא נשאר בהעלם כו'. ועד"ז מובן גם בנוגע להמשכן שנמצא בהעלם כו'. וזהו גם מ"ש במאמר חסידות של ר' הלל מפּאַריטש43 בשם אדמו"ר הזקן שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל כו'44.

  • קדושה, תודעת הבורא היא כבר לקיחה.

הכתב והקבלה, שמות כ״ה:ב׳:א׳

ויקחו לי. כשהמקבל אדם חשוב אז נחשב הנותן כמקבל, כבקדושין נתנה היא ואמר הוא אם הוא אדם חשוב מקודשת, לכן אמר כאן ויקחו ולא אמר ויתנו (מ"ב), ולשון זה נאמר ג"כ באברהם ואקחה פת לחם במקום ואתננה, וכן באליעזר עבד אברהם ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים על ידי', ויקח במקום ויתן, כי הנותנים האלה חשבו א"ע כמקבלים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן