האמונה היהודית, קטסטרופות ונבואותיו של הרב ניר בן ארצי – חלק א'

מזה קרוב לשלושים שנה מעורר הרב ניר בן ארצי מתלמים תגובות מעורבות. נדמה שפעילותו תפסה תנופה מחודשת בשנה האחרונה מאז שהחל להזהיר מעל כמה במות, ובעיקר בעלונו השבועי "תאיר נרי", מפני מהפכות אלימות וירי של טילים, רעידות אדמה וקריסה של כלכלות ומדינות, ומעל לכל לחזות את עמידתה של ארץ ישראל כחומה בצורה, כלכלית וגשמית, למול קטסטרופות עולמיות. לנוכח הנבואות האפוקליפטיות המסקנה האופרטיבית של הרב היא שיהודים חייבים לעלות לישראל, כך שיהיו מוגנים מפני המאורעות העולמיים.

נבואות אפוקליפטיות לצד פרסומו של הרב בן ארצי כמי שניחן בכישורים יוצאי דופן לחזות את העתיד, והצלחתו לקבץ סביבו קבוצת מאמינים ותורמים מכובדים, מעוררת התחבטויות ערכיות רבות ומגוונות, ובה בעת שאלות יסוד הנוגעות לעולם האמונה. שאלות כגון: מה ההבדל בין 'בעל כוחות' או 'חוזה' לבין נביא? האם קיימת כיום נבואה בישראל? מה הערך של נביא ביחס לתלמיד חכם? מה המקום של רציונליזם, תקפות מדעית והוכחה אמפירית ביחס לנבואה? מה המקום של הנבואה במסגרת האמונה ותפיסת הבורא היהודית? ולא פחות חשוב, מה התפקיד של הנביא או בעל הכוחות? כיצד הוא אמור לחזק את האמונה? האם תחזיותיו באמת יכולות לקרב אותנו לקב"ה? ובכלל מה סוד המשיכה של בעלי כוחות חיזוי בקרב הציבור הרחב?

האם הרב בן ארצי הוא נביא?

כלל יסוד בתחום הרטוריקה מלמד כי קלושים סיכויינו למצוא אדם כלשהו שהשתכנע בדבר מה שהוא סבור שהוא שקרי. לפיכך, אם בני אדם נוטים להשתכנע בדברים שהם תופסים כאמיתיים, כל נקודת מבט אחרת על חקר הרטוריקה תחמיץ את ההיבטים החשובים בהם הקהל עשוי להשתכנע(1).

ובהקשר הרלוונטי חקר הרטוריקה מלמד כי לעולם לא נוכל להבין מדוע רבים מאמינים לנבואותיו של הרב בן ארצי ומה הם מוצאים בו, אם נאמץ גישה ביקורתית שתציג אותו כלא יותר מאשר מאחז עיניים הנוקט במניפולציות רטוריות, רגשיות ולשוניות, על מנת לגבש קהל מאמינים.

הרטוריקה היא תהליך הדדי בין דובר וקהלו, שיש בו חשיבות רבה יותר לאופנים בהם הקהל עשוי להשתכנע מהמסר מאשר לאופן שבו בעל המסר מנסה לשכנע בדבריו. וכדי להבין את הקהל המאמין ברב ניר בן ארצי אנחנו חייבים להאמין לו לרגע ולהסתכל על נבואותיו כאילו היו אמיתיות.

התעמתות עם המסר של הרב בן ארצי וההצדקות לו היא משימה שיש בה מעט מאוד כדי לתרום להבנת הליך השכנוע וההשתכנעות, או לעמידה על עיקרי האמונה היהודית.

יתר על כן קהל מאמיני הרב בן ארצי רחוקים מלהיות עדה של שוטים. סביב הרב בן ארצי מקובצת קבוצה מכובדת, אינטלגנטית וסימפטית של מאמינים. את חלקם הכרתי כשהתגוררתי במושב הסמוך לתלמים ובהחלט אפשר לציין כי בין צאן מרעיתו ישנם תלמידי חכמים. כך שעבור אותם אנשים הרב בן ארצי הוא בהחלט בעל כוחות ייחודיים. רוצה לומר, קל להיות ביקורתי כנגד הרב בן ארצי לא פחות משקל להיגרר אחר אמונות שנדמות בעינינו כאמונות שווא.

ההיגררות לביקורת אינה מוסיפה דבר בהבנת התופעה ובהכרת הערך שיש לנבואותיו של הרב ארצי לאמונה היהודית.

הרלוונטיות של הכוחות לאמונה

וכאן הטיעון המרכזי של רשימה זו. זה ממש לא משנה אם הרב בן ארצי הוא נביא, רק 'בעל כוחות' או אף לא דבר מאלה. לכוחו הנבואי בין אם קיים ובין אם לאו אין כל משמעות מבחינת האמונה הנדרשת מהיהודי.

הרב בן ארצי מבקש לשכנע את יהודי התפוצות שכדאי להם להגיע לישראל. רק כאן יהיו מוגנים מפני האפוקליפטיקה הקרובה. תחזיותיו כמובן אינן מבוססות על ניתוח פוליטי מעמיק, אלא על נבואה, כוח בלתי רגיל שמבחין אותו משאר בני האדם ותלמידי חכמים.

גילוי העתיד מעודד את האמונה מהסוג הנמוך ביותר. המגלה כמו אומר: אין לכם כלים לדעת מה צופן בתוכו העתיד, אז כדאי לכם להאמין ל"דברים הבאים". גם אם "הדברים הבאים" נכונים, ואמורים לקרב אתכם לאבינו שבשמיים, הם מקדמים אמונה זמנית ונמוכה. אמונה שהיא תוצאה של חולשה. אנחנו לא יודעים, אז אנחנו מאמינים. אנחנו מפחדים אז אנחנו מאמינים.

אמונה שכזאת רחוקה מהאמונה הנדרשת מהיהודי[1]. האמונה היהודית היא אמונה שבאה לאחר מיצוי האפשרויות האינטלקטואליות. אמונה של מאמץ שכלי להבין את העולם והמתרחש בו, בכלים של ארון הספרים היהודי. האמונה היהודית היא במה שהוא למעלה מהשכל ולא במה שמתחתיו.

האמונה הנמוכה מרמזת כאילו יש עולם בעל סדירות טבעית ולרגע אחד ומסוים, רגע של אירוע יוצא דופן, הקב"ה מתערב בו. זוהי אמונה העלולה לייחס לבורא רק התערבות מדודה בעולם. הא-ל נדרש רק בזמנים מאוד מסוימים, במצב של מלחמה או אסון טבע.

השגחה פרטית

על-פי האמונה היהודית הבורא נדרש ל'החזיק' כל העת את הנברא על מנת שזה יתקיים. כל נשימה ושאיפה של האדם היא בריאה מחודשת.

זוהי תפיסת אלוקות דינמית המתחייבת לוגית מהתבוננות בבריאה ובהתבסס על יסודות האמונה היהודית. לפי תפיסה זו כל מה שאנו רואים הוא חלק מהבורא,או נכון יותר בטל לבורא. לכן גם המונח 'השגחה פרטית' הוא קצת מתעתע. השגחה היא לא במובן שמישהו משגיח על העולם מבחוץ או מלמעלה, אלא היא הקיום של הדברים. לכל פרט במציאות ישנה ממילא השגחה פרטית משום שהכוח האלוקי מצוי בו ומקיים אותו. הבעל שם טוב מדגיש שאפילו עלה שלכת המתגלגל בחוצות, מתגלגל כתוצאה מדין מלמעלה. גם על העלה יש השגחה פרטית, או טוב יותר, כוח אלוקי המגלגל אותו[2].

הבורא אינו מתערב בטבע מפני שהוא מצוי בו במידה שווה במאורעות הגדולים והמכוננים כמו בהתנהלות היומיומית. מהגמרא למדים כי מזונותיה של הנמלה הקטנה, שנדמה כי מצויים בשפע, מזומנים לה על-ידי הבורא בדיוק כמו שמזומנים מזונותיה של חיה גדולה הנדרשת לציד ולמה שנראה כמופע של מזל ומקריות. גם החיה הנטרפת אינה ניצודה אם לא הוכרז על כך מלמעלה[3].

המסקנה היא שהמאמין היהודי אינו אמור להתרגש מנבואות אפוקליפטיות, יהיו אלה תוצאה של רטוריקה זולה או אמת לאמיתה. צונאמי ביפן אמור להוות עבורו הוכחה לקיום הבורא ולהתבוננות במציאותו לא יותר ולא פחות מילד שנולד, מפרח שצומח, מגשם שיורד וממכוניות נוסעות.

שויתי ה' לנגדי תמיד

על המאבק לגילוי הבורא בחיים היומיומיים ניתן ללמוד מפירושו של הבעל שם לפסוק 'ושויתי ה' לנגדי תמיד'[4]. 'שויתי' הוא מלשון שוויון. הבעל שם טוב מדגיש כאן כי אחת המעלות הרוחניות הגבוהות ביותר אליה האדם יכול לטפס היא שהיחס שלו אל כל רגע מיומו, אל כל אירוע שהוא חווה, יהיה שווה לכל רגע אחר ולכל אירוע אחר. עליו לפתח יחס רגשי שווה לזמנים בהם מבזים אותו וזמנים בהם משבחים אותו, לעת שהוא יושב ולומד ועת שהוא מהלך ברחוב[5]. הסיבה לכך שיחסו למציאות צריך להיות נטול העדפות היא שהכל הוא חלק מהאלוקי. אין דבר המתרחש בעולם והוא אינו תוצאה של כוח הבורא המהווה אותו. לכן השוויון מוכרח להימצא תמיד, בכל רגע ורגע של יצירת העולם[6].

גם אם נתעלם מהקטסטרופות השוטפות את ארץ ישראל, ונתייחס לארצנו כאל חוף מבטחים, המסר מ'ההצלה' של ישראל הוא כי הקב"ה דורש מאיתנו לגלותו במדרגה גבוהה יותר מאשר באמצעות טרגדיות, קשיים ומשברים. הוא דורש מאיתנו התבוננות, לימוד, עיון, הבנה של העולם. לשם כך אנחנו לא ממש צריכים את נבואות הזעם.

יתר על כן, חג הפסח, שעיקר עניינו הוא טיפוח האמונה, מלמד שלא צריכים להתרגש מתיאורי גוג ומגוג, ולו בגלל שמיסודות האמונה הוא שבכוחנו לשנות ולהשפיע על המציאות. דהיינו גם אם מתרגשים אסונות על העולם, אנחנו יכולים להשפיע עליהם.

רשימה זו הותירה שאלות יסוד חשובות לברור ברשימה נוספת, ובהן מה הערך של חכם ביחס לנביא, האם נותרה עדיין נבואה בישראל, ולמרות האמור, וכדי לספק את היצר הסקרני, האם ייתכן שנבואותיו של הרב בן ארצי הן אמת.

בכל מקרה עם התוצרים של דברי הרב בן ארצי בהחלט כולנו יכולים להזדהות. כדאי לשמור על אחדות, להתגבר על מחלוקות פנימיות וללמוד להכיל גם דעות הפוכות. בהחלט מומלץ לעלות לארץ ישראל, גם אם מתוך אידיאולוגיה ולא מפני חשש מקטסטרופה, וכמובן אין עצה טובה יותר מאשר לעמול כדי להכיר את הבורא ובדרך זו ממילא גם להתקרב אליו.