איך להיות פחות עצבני, כעוס וקצר רוח | פסיכולוגיה בפרשה, חוקת

ספר הזהר מציע עצה מיוחדת להתגברות על תנועות רגשיות הבאות מצד הדין והגבורה. העצה הזו קשורה בהבנת המוגבלות של כוח המחשבה.

מקורות

אדמו״ר הזקן, ביאורי הזהר, חוקת

במדבר יט, ח
וַיְדַבֵּ֣ר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃
זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה׳ לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩
פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃

אבן עזרא על במדבר י״ט:ב׳
פרה אדמה תמימה. שלא תהיה קטנה. אמר הגאון כי מי נדה כמו הדבש שיזיק לבעל המרה האדומה ויועיל לבעל הלחה ואין צורך:

אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), חקת א׳
ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול.
יובן בס"ד לרמוז כי כל דברים האמורי' בפרה הם רמז לתשובה כי כמו שהפרה אדומה היא מטהרת האדם שהוא טמא מת כן התשובה היא מטהרת האדם שנטמא בעונותיו בכחות הטומאה שנקראי' מתים הנדבקים בו וכמ"ש הכתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו וז"ש ויקחו אליך פרה ארומה רמז לתשובה שהיא ג"כ מטהרת הטמא כמו פרה אדומה.
גם אפשר לפרש פרה אדומה רמז לתשובה והוא מלשון פור התפוררה ארץ וכן אתה פוררת בעזך ים שפירושו הוא רצוץ ושבירה וכן הוא הענין בפירוש פורה דרכתי לבדי
שהגת נק' פורה לפי שמפררים ומרצצים בתוכה הענבים כשדורכים אותם וכמ"ש הרד"ק ז"ל שם ע"ש.
והנה ידוע שהאודם רמז לעונות ע"ד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו
ולכן התשובה נק' פרה אדומה ר"ל שהיא מרצצת ומשברת כח העונות שע"י התשובה ימחה המשחית שנברא מן העון ולא יכול לקטרג עוד ולכן שפיר נקראת פרה אדומה ואמר
תמימה רמז שהתשובה צריכה להיות תמימה כלומר שאין ראוי להיות שב על מקצת עונות ומניח מקצתם בלתי תשובה אלא צריך להיות חוזר בתשובה שלימה על כל עונותיו וכמ"ש והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ולז"א כאן תמימה ר"ל שלימה.
גם אמר אשר אין בה מום רמז שלא יעשה תשובה כמו מצוה הבאה בעבירה דרך משל הוא מתענה על כפרת עונותיו ובתוך התענית יתגבר עליו הכעס ותכף ומיד הוא מתכעס עם אנשי ביתו ומתקוטט על דבר כל דהו וגם אפשר לבא מזה עוד לידי איסורים שמתוך כעסו הוא נוגע בכבוד אביו ואמו או שמתוך כעסו יבא לידי קללות או נדרים
ואם כן נמצא שזה התיקון שעושה אותו היום נהפך לקלקול ח"ו והגם שטבע המתענה שיהיה קרוב לבוא לידי כעס אפ"ה הוא צריך לשמור עצמו בתכלית השמירה ולהתנהג בהכנעה ובשפלות ביום תעניתו אפילו לגבי אנשי ביתו כדי שאז גם אם יעשו דבר שאינו כפי רצונו לא יבא לחוש מזה וממילא לא יבא לידי כעס כלל
וכן צריך נמי החוטא ליזהר בכל דרכי וענייני התשובה שעושה שלא יכשל מחמת זה בדבר איסור כדי שלא תהיה מצוה הבאה בעבירה ולז"א אשר אין בה מום שיזהר לעשות התשובה נקיה זכה וברה.
גם אמר אשר לא עלה עליה עול לרמוז שאם יראה שיש לו טורח גדול בענייני התשובה הן בתעניות הן בגדרי' וסייגים שעושה לא יחשוב אותם עליו כאלו היא עול ומשא כבד ויהיה קץ בה אלא ישמח ויגיל במעשה התשו' כאדם שהוא מרויח ממון רב כי בזה הוא מתקן נפשו למעלה ומביאה לחיי עולם הבא ומציל עצמו ממות לחיים להדבק בשכינה ומה יש שמחה בעולם יותר מזאת ומה לו לאדם בחיי עו"הז בלתי זאת ולז"א אשר לאעלה עליה עול כלומר לא עלה בשכלו עליה מחשבת עול שאין חושב אותה כמו עול ומשא אלא אדרבה כל מה שיטרח יחשוב כאלו אינו טורח כלום:

בעל שם טוב, חקת, א׳
דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו', נודע מה שאמר הבעל שם טוב ז"ל ששאלוהו על ענין פרה אדומה היכן הוא רמוזה לבא מזה לעבודת השם יתברך תמיד, כמו שלימד הבעל שם טוב זלה"ה שכל המצוות הם נצחיות בשכל, אף שבפועל הם בזמן ובמעשה, מכל מקום בשכל הם תמיד נצחיים, כי התורה הוא אלהותו ואלהותו נצחיות, כמו שאומרים כל תלמידי הבעש"ט ז"ל בשמו, שכל התורה צריכה להמצא תמיד בכל זמן בדרך חכמה ושכל, שיש ללמוד מכל מצוה רמיזתה, ושאלוהו על פרה אדומה שאפילו בזמן בית המקדש לא נהג אלא לעתים רחוקות, כדאיתא במשנה במס' פרה (פרק ג' משנה ה') ומי עשאום וכו', ומה גם שמטהרת טמאים ומטמאה טהורים:
והשיב הבעש"ט זלה"ה שזהו ענין הגבהות, שמתחלה אם האדם מתנהג בדרך לא טוב והוא רחוק מהשם יתברך, התחלת תיקונו הוא מצד הגבהות, ושלא לשמה, כמו להתפארות, או בשביל שיזכה לעולם הבא שזהו גם כן גבהות נסתר, שחושב שראוי שישלם לו השם יתברך שכר על מעשיו, וחושב את עצמו שעושה איזה דבר למענו יתברך שמו, ובאמת מצידנו בלתי כח הבורא מה אנו, והאיך יתכן לקבל שכר, רק שמתחלה אי אפשר לבא לזה, וח"ו ישאר בחיצונייות, והותר לו לאחוז בגבהות והתפארות ויעשה שלא לשמה (פסחים ד"נ ע"ב) ומתוך שלא לשמה יבא לשמה, אבל בלשמה צריך להיות זך ונקי מכל סוג גבהות, כי אם יתערב בו גבהות ח"ו תפסול העבודה, נמצא הגבהות מטהרת הטמאים הרחוקים מהשם יתברך, ומטמא את הטהורים שנתקרבו כבר להשם יתברך, שח"ו אם יתערב בהם גבהות יתועב לפני ה':
והענין הזה אפילו בצדיקים שכבר הם טהורים הוא נוהג תמיד על דרך הנ"ל, שצריך להתקרב להשם יתברך בגבהות ושפלות, כי קודם שרוצה האדם להתקרב להשם יתברך על ידי איזה מצוה גדולה ותורה או תפלה, נמצא שעדיין הוא מרוחק, ונמצא שלערך הקירוב שיתקרב ויתקדש אחר כך על ידי העובדא שעתיד לעשות, נקרא עתה על דרך הכינוי טמא ומרוחק מהשם יתברך, ואי אפשר להתקרב להשם יתברך אם לא יהיה לו גבהות, פירוש, דיש קטנות וגדלות בקדושה, ולעומת זה בסטרא אחרא ר"ל, דבסט"א קטנות היינו שהיצר הרע אומר לו אתה אינך ראוי לעשות מצוה גדולה ועובדא כזו, ועל כן צריך שיגבה לבו בדרכי ה' השם יתברך, כמאמר רבותינו ז"ל במשנה (סנהדרין דל"ז ע"א) למה נברא אדם יחידי שצריך לומר עלי העולם עומד כו, דאם לא כן, יאמר לו יצרו שאתה אינך ראוי להתקרב אליו על ידי עובדא זו, לזה צריך להשתמש בגבהות, ושיגבה לבו בדרכי ה' להתקרב דווקא, ובאמת הוא שפלות כמו שאמרנו לעיל, רק שדומה לגבהות נגד היצר הרע שרוצה לפתותו מצד מצוה שמצוה להיות שפל, ואם כן על ידי גבהות זה יטהר, ויקרב את עצמו אל השם יתברך, כשיעשה העובדא של תורה או תפלה או מצוה, ואחר כך בעת העובדא שעושה אז אחר כך, צריך להיות נשמר מכל צד גבהות, וישפיל את עצמו לפני השם יתברך ולפני כל, וזה קטנות שבקדושה, שלא ידומה לו שהוא גדול מחבריו, כשרואה שהם אינם עושים עובדא זו, נמצא הגבהות בשעת מעשה המצוה שאז הוא נקרא טהור, ואז הגבהות מטמא טהורים ח"ו:

והגבהות נקרא פרה, שמפרה ומגדיל דעת האדם, וגם אדומה מצד הקליפה, על כן צריך להשליך אל תוך שרפת הפרה עץ ארז ואזוב ושני תולעת, דאמרינן בגמרא (ובמדרש תנתומא פ' מצורע סי' ג') מי שהתגאה כארז וכו' ישפיל כאזוב ע"ש, ופסק הרמב"ם (בפרק י"א מהל' טומאת צרעת הלכה א') מקל של ארז ארכו אמה, פירוש כנ"ל, שהגבורות וגדלות שיקח לעצמו לעשיית המצוה יהיה מדוד ומשוער באמה ובמדה, ואחר כך תיכף ישפיל עצמו כאזוב, ונקרא זה פרה אדומה המטהרת טמאים וכו':
(כתר שם טוב ח"ב די"ח ע"א).

אדום זה דינים

זהר, חקת, ד׳
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה, הַאי פָּרָה לְדַכְיוּתָא קָא אַתְיָיא. לְדַכְּאָה לְמִסְאֲבֵי. פָּרָה דְּקַבִּילַת מִן שְׂמָאלָא. וּמַאן הוּא לִשְׂמָאלָא. שׁוֹר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (יחזקאל א׳:י׳) וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל. אֲדוּמָה, סוּמָקָא כְּוַורְדָּא. דִּכְתִּיב, (שיר השירים ב׳:ב׳) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. אֲדוּמָּה: גִּזְרַת דִּינָא.

תְּמִימָה, מַאי תְּמִימָה. כְּמָה דְּתָנֵינָן, שׁוֹר תָּם וְשׁוֹר מוּעָד. (קס"ג ע"ב) שׁוֹר תָּם דִּינָא רַפְיָיא.
שׁוֹר מוּעָד דִּינָא קַשְׁיָא.
אוּף הָכָא תְּמִימָה דִּינָא רַפְיָיא, גְּבוּרָה תַּתָּאָה, דָּא הִיא תְּמִימָה. גְּבוּרָה עִלָּאָה, דָּא הִיא דִּינָא קַשְׁיָא, וְהִיא יַד הַחֲזָקָה תַּקִּיפָא.

פירוש בעל הסולם – תמימה, מאי תמימה וכו': שואל, כתוב, תמימה, מהו תמימה. ומשיב, הוא כמו שלמדנו, שור תם שור מועד, (שלח אות קי"ח) שור תם פירושו דין רפה, שור מועד, דין קשה. אף כאן תמימה, פירושו, דין רפה, שהוא גבורה תחתונה, דהיינו מלכות, זו היא תמימה. גבורה עליונה, דהיינו גבורה דז"א, זו היא יד החזקה והקשה.

כלי יקר
פרה אדומה תמימה. משל לבן שפחה שטינף פלטין המלך אמרו תבא האם ותקנח צואת בנה (תנחומא חקת ח) לפי שכל הרוצה לבטל איזו גידול רע אין די בשיכרות הענפים כל זמן שבארץ לא ימות גזעו שורש פורה ראש ולענה כי סופה לחזור ולצמוח אבל בביטול השורש יפלו גם הענפים כמ"ש (עמוס ב ט) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, ש"מ שלא די בהשמדת הפרי לבד לכך ארז"ל (ע"ז מה:) העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה, ר"ל צריך לחקור איזו סבה גרמה להם לעבוד ע"ז כי הסבה הוא השורש פורה ראש ולענה ובביטול הסבה יפול המסובב דהיינו התולדה, והסבה נמשלה לאם המולדת התולדה ע"כ צוה ה' על שריפת הפרה אם של העגל, כדי שנלמוד מזה דין העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה ואז לא ישובו לכסלה ובפר' כי תשא (ל יג) הארכנו לדבר מזה ושם מבואר שעיקר הסבה היתה רוב כסף וזהב שהשפיע להם הקב"ה כארז"ל (ברכות לב.) אתה גרמת להם כו', ולפי שהזהב האדום האדום הזה הביאם לידי מעשה זה על כן יקחו פרה אדומה לשרוף ולבטל מראה האדום הזה וזהב לא ירבה להם עוד ואז לא יבואו לידי מעשה כזה.

רש״י
זאת חקת התורה. לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר מַה הַמִּצְוָה הַזֹּאת וּמַה טַּעַם יֵשׁ בָּהּ? לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ חֻקָּה — גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ (יומא ס"ז):
ויקחו אליך. לְעוֹלָם הִיא נִקְרֵאת עַל שִׁמְךָ — פָּרָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר:
אדמה תמימה. שֶׁתְּהֵא תְמִימָה בְּאַדְמִימוּת, שֶׁאִם הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת פְּסוּלָה (פרה פ"ב):
ויקחו אליך. מִשֶּׁלָּהֶם, כְּשֵׁם שֶׁהֵם פֵּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב לָעֵגֶל מִשֶּׁלָּהֶם, כָּךְ יָבִיאוּ זוֹ לְכַפָּרָה מִשֶּׁלָּהֶם: [רש"י בשם ר' משה הדרשן]פרה אדמה. מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמְרוּ תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ הַצּוֹאָה, כָּךְ תָּבֹא פָרָה וּתְכַפֵּר עַל הָעֵגֶל (תנחומא): [רש"י בשם ר' משה הדרשן]אדמה. עַל שֵׁם "אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע" (ישעיהו א'), שֶׁהַחֵטְא קָרוּי אָדֹם: [רש"י בשם ר' משה הדרשן]תמימה. עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ תְמִימִים, וְנַעֲשׂוּ בוֹ בַּעֲלֵי מוּמִין, תָּבֹא זוֹ וּתְכַפֵּר עֲלֵיהֶם וְיַחְזְרוּ לְתַמּוּתָם: [רש"י בשם ר' משה הדרשן]לא עלה עליה על. כְּשֵׁם שֶׁפָּרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל שָׁמַיִם: [רש"י בשם ר' משה הדרשן]